שדי חמד פאת השדה מערכת ה קלז

סימן ד

הפסד מרובה אם משום הפסד מרובה שרינן באיסורי תורה ואם באיסורין דרבנן מותר אפילו בהפסד מועט ואם יש לחלק בין כשיש לחוש שאם לא נתיר לו זה יעבור על איסור חמור ממנו לכשאין לחוש לזה בכל ענינים אלו האריך לפלפל בחכמה הרב צפיחת בדבש בסי' מ"ו והביא דברי הגאון בית חדש ביו"ד בקונטריס אחרון בהנהגת איסור והיתר סי' ד' דהא דאמרינן להפסד מועט לא חששו היינו דוקא באיסורין דאורייתא אבל באיסורין דרבנן כיון דקיימא לן בשל סופרים הלך אחר המיקל חיישינן להפסד מועט והוקשה לו מדין מגע נכרי בניצוק חבור שנחלקו רש"י ורבינו תם וכתבו התוספות בעבודה זרה ד' ע"ב (ד"ה אמר ליה) דבמקום הפסד גדול יש לסמוך על רבינו תם דאלמא גם בדרבנן לא התירו אלא בהפסד מרובה ויישב דשאני התם שגם רבינו תם לא היה מיקל לכתחלה כשאין אלא הפסד מועט וכו' והביא מה שכתבו הראשונים בטעם שמתירין איסור תורה משום הפסד שהוא מפני שמן התורה הוא לחוש להפסד ממון ישראל כדאמרינן התורה חסה על ממונם של ישראל ומכל מקור דבר זה און בו לא לאו ולא עשה ודבר שהוא מן התורה ואין בו לאו או עשה קל הוא ולכן העלה דאין להתיר איסור תורה משום הפסד מרובה אלא אם כן יש באותו נדון פתח היתר אחר והביא (בדף קכ"ח ע"ג ד"ה ומה שכתבתי) דברי הרמ"א בהקדמת ספר תורת חטאת שהתנצל במה שהיקל לפעמים משום הפסד או לעני וכו' שהוא לפי שבאותו נדון מעיקר הדין היה מותר ורק האחרונים אסרוהו משום חומרא בעלמא וכו' ובאיסורין דרבנן מקילינן ולא אמרינן חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה דלא אמרינן הכי אלא היכא דאתמר כמו שהביאו הרבנים קהלת יעקב באות ק"ל ויד מלאכי סי' פז"ר ומשק ביתי סי' קפ"ז אלו תורף דב"ק בקיצור נמרץ עי"ש באורך וברוחב ובנדפס באות צ"א בד"ה ואם אפשר להתיר) כתבתי בענין אי שרינן איסורי תורה משום הפסד מרובה ומה שכתבתי שם בתחלת האות דיין נמי חשיב הפסד מרובה אלא דלגבי שמן לא חשיב הפסד מרובה כן כתב הרב צפיחת בדבש שם וכן במה שכתבתי באות צ"ב אם משום הפסד מועט נמי אמרינן התורה חסה על ממונם של ישראל עיין בצפיחת בדבש שם דשקיל וטרי בזה וכבר ציינתי בסוף אות צ"א לדברי הרב צפיחת בדבש שראיתים אחר שכתבתי כל הכתוב בנדפס (אף האות צ"ב) בענין זה

ובשיעור הפסד אם כשמפסיד יותר משתות מהקרן חשיב הפסד מרובה כתבתי בנדפס במערכה זו אות צ' דהרב זכור לאברהם הביא בזה מחלוקת עי"ש ויש להעיר על הרב זכר לאברהם ששם במערכת נאד ד' ר"ל ע"א מביא דברי הרב שלחן גבוה שכתב דיותר על שתות הוי הפסד מרובה דהיה לו לכתוב דזה אינו מוסכם או לכל הפחות לציין למה שכתב הוא עצמו במערכה זו. ומקרוב נדפס ספר משמרת שלום לידידי הגאבד"ק מאציוב יצ"ו (והוא חבור נחמד ויקר יסודתו לבאר כל דברי הגאון פרי מגדים חלק יו"ד) וראיתי בהקדמתו כלל ז' שכתב שבסלת למנחה כלל ל"ח דין ב' שהעלה שהכל לפי דעת המורה לפי הזמן והמקום העשיר לפי עשרו וכו' וכן פסק בפת"ב סי' ט"ל סעיף קל"ו וברא"ף שם ס"ק קס"ג הביא דברי הנחלת שבעה בזה והאריך בדברי התה"ד סי' של"ו שממנו למד הנחלת שבעה וסיים דהעיקר כדמסיק בסלת למנחה וגם בשו"ת הר הכרמל חלק יו"ד סי' ט"ו חולק על נחל שבעה והעלה דאין לזה דבר קצוב וציין (במשמרת שלום) עיקרי הד"ט יו"ד ריש סי' ו' ושם כתב בשם הרב פחד יצחק בערך הפסד מרובה שהאריך קצת והביא סברות שונות מהפוסקים ראשונים ואחרונים ושמסיק דהכל לפי הזמן והמקום והאדם לפי ערכו וסיים (כנראה שהם דברי הרב עיקרי הד"ט) והכי מיסתבר לעניות דעתי ועיין גם כן להרב ן' המחבר ספר שמש צדקה יו"ד, סי' ל' ולהרב זרע אמת ח"א סוף סי' יו"ד עכ"ל דברי הרב זרע אמת הם בחלק שני שכתב שדברי הנחלת שבעה אין מוכרחים והביא מסקנת הסלת למנחה הנ"ל וידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו הבהיר משכנות הרועים סו' ה' ד' כ"ג ע"ג (בד"ה ע"כ אני אומר) כתב להקל בנדונו שהיה הפסד מרובה לפי מאי דקיימא לן דאם מפסיד שתות מהקרן הוי הפסד מרובה דלא כדכתבו בשו"ת הר הכרמל סי' ע"ו ובית אפרים לטרפיות סי'. ט"ל דמשערינן העשיר לפי עשרו ואנן לא נהגינן כן עכ"ל ובמחילת כבוד תורתו הרמה אזיל בתר איפכא דמתבאר מכל האמור שכן הסכמת רבנן קדישי הנז"ל דלא כהרב נחלת שבעה וספר הר הכרמל אין אצלי אבל הדברים שכתב בשמו הרב פתחי תשובה בסי' ל"א סק"ב דברי טעם הם דלדבריו אם הדבר שוה ששה זהובים וההפסד יותר מזהוב נתיר ואם שוה שש מאות וההפסד צ"ט לא נתיר ומיחזו דברי חכמים כחוכא וכו' עי"ש גם כנראה לא ראה הרב יצ"ו דברי הגאון בספר ראש אפרים הנ"ל שהאריך בטוב טעם לדחות דברי הנחלת שבעה כיעו"ש

ובמה שהבאתי בנדפס באות ץ' (בד"ה ומה שחידש) בשם רבינו עקיב"א שהביא דבריו הרב פתחי תשובה בסי' ל"א סק"ב דאם אדם אחד שאל על שלש בהמות שלו שלכל אחת היא אותה השאלה עצמה ואם היה שואל על בהמה אחת בלבד היה הפסד מועט אבל שלש בהמות הוי הפסד מרובה דחשיב זה הפסד מרובה כיון שכלן מאדם אחד הן וסיים הרב פתחי תשובה עי"ש בסימנים כונתו שאף שבגוף התשובה לא החליט לומר כן אבל במפתחות הספר כתב כן מפורש דיש להקל ומבואר בגוף התשובה שם דבכלים בכי האי גוונא בכלי חרס שאינם בני יומן לדעת המתירים בהפסד מרובה אם כלי אחד לא הוי הפסד מרובה ורק שעל ידי צירוף כלים הרבה הוי הפסד מרובה לא מהני דבעינן שיהא בכלי עצמו הפסד מרובה בלא צירוף עי"ש אמנם בר ברתיה דרב מר ניהו הגאון כתב סופר סבירא ליה גם בכלים להקל על ידי צירוף שנים או שלשה כלים והוא שבחלק יו"ד סי' פ' (בד"ה ואחר עיוני) כתב שרבינו מוהרלנ"ח בסי' קכ"א הקשה דברי הר"ן בפרק כל שעה אהדדי דבסוגיא דזה וזה גורם כתב דישן יוצן משום דזה וזה גורם אסור לכתחלה ומה שחדש אין צריך נתיצה הוא משום כיון דמפסיד התנור הוי כדיעבד ואילו בדף ל' כתב דנותן טעם לפגם אסור לכתחלה הגם שהקדרה צריכה שבירה לא הוי כדיעבד וראיה מפינכא דר' אמי דתברה והיה יכול להשהותה ועל כרחין דשבירת קדרה ופינכא לא מיחשב דיעבד ודבריו סותרים למה שכתב בתנור דמיקרי דיעבד ועל כרחין צריך לומר דתנור הפסד מרובה הוא כדיעבד וקדירה ופינכא הפסד מועט הוא אלו דברי מוהרלנ"ח וכתב על דבריו דמה שכתב לחלק בין תנור לקדרה תמוה אטו רב בקדרה אחת אמר ישבר הלא אמר סתם קדרות בפסח אפילו הרבה ולא נתן דבריו לשיעורין בין מעט להרבה עד שמגיע להפסד מרובה ומסתמא כלים של כל השנה הפסד מרובה הוא והוי כדיעבד וצריך לומר שסובר שאין מצרפין הרבה כלים ביחד שבין כולם איכא הפסד מרובה אלא דנין על כל כלי וכלי בפני עצמו אם מותר לשמש בו ובתנור איכא הפסד מרובה בתנור לחוד ורב אמר קדרות בפסח ישברו הגם דאיכא הפסד משום דבכל אחד בפני עצמו ליכא הפסד מרובה וזכר לדבר זה במגן אברהם סי' רמ"ד סוף ס"ק י"ח דחשבינן כל יום בפני עצמו שיש בו הפסד ועיין מחצית השקל שם ולפי זה אין היתר בכלי חרס בהפסד מרובה רק היכא דאיכא הפסד מרובה בכלי בפני עצמו (כמו כלי פארצעלאן וכדומה) ובנדון דליכא בכל כלי בפני עצמו הפסד מרובה רק בצירוף כל הכלים כי האי גוונא לא סבירא ליה למוהרלנ"ח להתיר וכתב על דבריו שצריך עיון דמלבד דלחלק בין אם יש בכלי עצמו הפסד מרובה או בצירוף שאר כלים הוא חילוק דק וחדש ולא מסתבר אף גם אם נקבל חילוק זה אי אפשר להעמיס כן בכונת הר"ן וכו' עי"ש שכתב לישב סתירת דברי הר"ן הרי שלדעתו לא מסתבר למימר דבעינן שיהא הפסד מרובה בכל כלי בפני עצמו בלא צירוף שאר הכלים ודינו כבנדון של שאלה אחת בשלש בהמות שכתב רבינו עקיב"א דלא בעינן שיהיה הפסד מרובה בכל אחת בפני עצמה אלא במה שיש הפסד בין השלש בהמות סגי

והנה רבינו עקיב"א שם הסביר לחלק בין ההיא דבהמות לכלים דדוקא התם דהוי ספיקא דדינא אם היא כשרה או טריפה (כגון תרי בועי דסמיכי במים זכים) וסמכינן בהפסד מרובה על דעת המכשירין משום הכי כשאירע כן בשתים או שלש דאו כולן כשרות או כולן טרפות סמכינן בהפסד מרובה על המכשירים אבל לעני היתר בכלי אינו בן יומו דאין זה מכח ספק אלא כל הוא מדין חז"ל