שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רסה

הלכה ה' (בד"ה הכא כרת) שהביא מה שתמה בהגהות אלפסי בשם מוהרנ"ש על הרב הנמק"י שכתב אמרינן בגמרא מכדי הכא כרת והכא כרת דחפש בגמרא ולא מצא וכו' שנעלם ממנו שהוא לשון הירושלמי ואם כן כונת הרב הנמק"י שכתב אמרינן בגמרא על גמרת הירושלמי וכן כתב ידידי הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בהגהותיו על הש"ס בריש יומא על מה שכתב רש"י דבפ"ב דהוריות יליף דכל עבודות יום הכיפורים אינו אלא בכהן גדול והתעוררו הרב שיח יצחק שם ושאר המפרשים שלא נמצא בש"ס שם ילפותא זו וכתב על זה שילפותא ההיא נמצאת בירושלמי דהוריות עי"ש

וכתב עוד במאמר יאיר נתיב הנ"ל (בראש אות זה) שהרמב"ם בפירוש המשנה ובמורה ורבינו יונה בפרק קמא דברכות והתוספות ביבמות דף ע"א ע"ב מביאים איזה דבר בשם מדרש רבה ונמצא הדבר ההוא בש"ס מפורש וכתב דטעם הדבר הוא שהקדמונים אחזו בזה דרך בעלי התלמוד להביא ממקום היותר מוקדם כמו שכתבו התוספות בכמה מקומות שאינו רוצה לפשוט מדברי האמוראים אלא ממשנה או מברייתא כן דרכו הקדמונים בענייני אגדה שכולם דברי קבלה להביא מן המדרשות אף מה שנאמר בגמרא לפי שדברי המדרשים קודמים להתלמוד וכו' עי"ש והתוספות בפרק ערבי פסחים דף קי"ז ע"א ד"ה שעומדים כתבו בשם המדרש קמ"ז מזמורי תהלים הם כנגד שנותיו של יעקב אבינו ודברים אלו ישנם בירושלמי פרק כל כתבי הלכה א' קרוב לסופה והרז"ה בבעל המאור בריש תענית ובמדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתה מתיישבת אלא בתפלת מוסף הדא הוא דכתיב שמעה ה' צדק וכו' והן הן הדברים שבירושלמי פרק בתרא דראש השנה הלכה ח'

ס) לא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים מוהריב"ל ח"א כלל י"א ס"ט ויש להסתפק אם הוא הדין זו ואין צריך לומר זו כנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות פ"ח ואני אומר דאף בפוסקים אמרינן זו ואין צריך לומר זו כמו שכתבתי בחיבורי ליו"ד סי' ב' ס"ק י"ג ובסי' כ"ח סק"ה ובסי' ג"ל סק"ג בתירוץ שני ועיין מה שכתבתי בהלכות נדה סי' קצ"ט סקי"ד אלה דברי הרב שלחן גבוה בכללים שבראש הלכות פסח אות ז"ן ואין מצוי אצלי ס' שלחן גבוה חלק יו"ד ובעניותי איני מבין ספקו טהור של הרב כנה"ג וכל שכן שאיני מבין מה שנראה מדברי הרב שלחן גבוה הנ"ל שמודה לדברי הרב מוהריב"ל דלא זו אף זו אין שייך לומר בפוסקים ורק בזו ואין צריך לומר זו שנסתפק הרב כנסת הגדולה בזה שחולק וסובר דאמרינן גם בפוסקים ולי קשה דידוע דרגילות התנאים היא וזו היא דרך ישרה לשנות בדרך לא זו אף זו אבל לומר ששונה התנא בדרך זו ואין צריך לומר זו הוא דוחק ואם כן אם בדרך לא זו אף זו שכן הרגילות בדברי התנאים אנו אומרים שלא יתכן כן בפוסקים הדברים קל וחומר שלא יונח לנו לומר בפוסקים שאמרו דבר בדרך זו ואין צריך לומר זו אשר גם בדברי התנאים היא דרך רחוקה ודחוקה וסבור הייתי לומר שכונת הרב שלחן גבוה היא לחלוק גם על מה שכתב הרב מוהריב"ל ומה שכתב ואני אומר דאף בפוסקים אמרינן זו ואין צריך לומר זו אינו מדוקדק והוא כאילו כתב ואני אומר אף זו ואין צריך לומר זו אמרינן בפוסקים וכלומר לא מיבעיא לא זו אף זו שהיא דרך התנאים דפשיטא דאמרינן הכי גם בפוסקים אלא אף זו ואין צריך לומר זו שאינו רגילות בדברי התנאים אמרינן בפוסקים אלא שראיתי להרב עצמו בהלכות פסח סי' תל"א סק"ו (בסוף ד"ה ונ"ל דמדכתב) שכתב וז"ל וליכא למימר דדעתו לומר לא זו אף זו דבפוסקים לא אמרינן כן כמו שכתבתי בכלל זה עכ"ל הרי דבלא זו אף זו מודה דלא אמרינן בפוסקים ורק בזו ואין צריך לומר זו סובר דאמרינן גם בפוסקים ומלשון זה (דאמרינן גם בפוסקים) משמע דבתנאים פשיטא דאמרינן זו ואין צריך לומר זו וחידש הרב שגם בפוסקים הוא כן ולי ההדיוט אין הדבר כן דאין משתמשים התנאים בלשון זו ואין צריך לומר זו וכל שכן שדחוק לומר כן בלשונות הפוסקים ורק אם הדבר ההוא נאמר בש"ס בדרך זו ואין צריך לומר זו לפי שלגבי בעל המימרא הוא בדרך לא זו אף זו אף שלגבי דידן הוא בדרך זו ואין צריך לומר זו נקטי ליה הפוסקים כדרך שנאמר בש"ס כמו שכתב הרב מטה יהודה בריש סי' תמ"ז והבאתי דבריו לעיל בסי' י"ג אות ז' (בד"ה וכתב) עי"ש

והרב נחמד למראה בח"ב דף רכ"ח ע"א (בד"ה אמנם) כתב שהרב שלחן גבוה ביו"ד סי' שס"ג אות ב' פירש דברי מרן בש"ע שם (אין מפנים את המת והעצמות) בדרך לא זו אף זו ותמה עליו דבהלכות פסח סי' תל"א הנ"ל כתב דאין לומר לא זו אף זו בפוסקים וכתב לחלק דכשהדין ההוא נאמר בש"ס בדרך לא זו אף זו אזי גם הפוסקים שאין דרכם לכתוב בדרך לא זו אף זו מכל מקום בכי האי גוונא תופסים לשון הגמרא

סא) אם תמצא לומר לדעת הסוברים באם תמצא לומר שבש"ס שהוא פשיטותא אם גם בלשונות הפוסקים הוא כן רשמתי לעיל בסי' א' אות ט'

סב) אינו כשר משמעות לשון זה הוא כאילו כתב שהוא פסול כן כתב הרב מוהריט"ץ בסי' רל"ז על לשון הרמב"ם פרק ט"ז מהלכות עדות על אוהב ושונא שכשר להעיד ואינו כשר לדון ותמה על מרן הבית יוסף שכתב שהרמב"ם לא כתב בזה לשון פסול עי"ש

סג) עכ"ל (עד כאן לשונו) כשכותבים הפוסקים איזה דבר בשם איזה ספר ומסיימים בלשון זה (עכ"ל) יש לפרש שהכונה הוא תוכן דברי הספר ולא שהוא לשון הספר ממש כן כתוב בקונטריסי בשם ספר משפט צדק על תהלים שכתב כן בהקדמתו בדף ג' ע"א בשם הרמ"א בדרכי משה ועתה אין בידי הספר הנ"ל ובהקדמה לסידור תיקון שבת להגאון משה מזאלשין בדף ג' ע"א (בד"ה גם הצגתי) כתב כדברים הנ"ל וז"ל באיזהו מקומן העתקתי ענין בקצת תוס' ביאור ואעפ"כ שייך לסיים עכ"ל על דרך שאמר רבינו הרמ"א בדרכי משה לפעמים הנחתי הפרטים וכתבתי רק הכללים מכל מקום כתבתי על המאמר ההוא עכ"ל כי מלת לשון נאמר על נ' חלקים נאמר על אבר הנקרא לשון והוא ידוע ונאמר על ענין השמועה כמ"ש אל עם אשר לא תשמע לשונו ומשמעותו גם כן על כוונת המדבר (הוא תוכן הענין) והיינו כי הלשון הוא קולמוס הלב ומוציא לחוץ כל רעיונו ולכן כתבתי עכ"ל ע"כ דבריו

סד) אין למדין מן הכללות אי אמרינן בדברי הפוסקים הנה הרבנים קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ק"א ומקנה אברהם במהדורא בתרא אות ו' דף ד' ע"ד (ד"ה אין) כתבו בסתם בשם הרבנים שארית יוסף ומוהר"י קולון שלא נאמר כלל זה בדברי האמוראים שדרכם לפרש עי"ש ולפי זה כל שכן שלא יתכן לומר כן בדברי הפוסקים אמנם הרב יד מלאכי באות כ"ג הביא בזה מחלוקת דהרשב"א ומוהר"י קולון סוברים דלא נאמר באמוראים והריטב"א ונמוקי יוסף סוברים דנאמר אף באמוראים וגם כתב דשיטת הרשב"א מוחלפת ואיכא דוכתא דסבר דבאמוראים נמי איתמר האי כללא ולסברתם יש מקום להסתפק קצת בלשונות הפוסקים אי אמרינן הכי ומסתברא דכולי עלמא מודו בלשונות הפוסקים דליתיה להאי כללא ועיקריה דהאי כללא לא אתמר אלא מדוחק כדכתבו רבוואתא והבו דלא להוסיף עלה ודוקא בלישנא דתנאי במתניתין וברייתא או אף באמוראי (לדסברי הכי) ולא בפוסקים וכן כתבתי מסברא בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות קוף (בד"ה ועוד קשה) ולא אסתייע מילתא לעיין בספרי בעלי הכללים בזה וזאת לזכרון

סה) דקדוק הלשון אם צריכים הפוסקים לדקדק בלשונם בנוכח ובנסתר וכיוצא הנה הרש"ל בתשובתו שבתשובות