שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רסו

הרמ"א סי' ו' (בד"ה תחילת קרוב לסופו) התרעם על הרמ"א שהיה לו לעיין בדקדוק הלשון וכתב לו שדבריו כחומה פרוצה לרוב בנוכח ונסתר וזכר ונקבה ויחיד ורבים שכתב מה שבקשוני אדוני הוא שני הפכים כאחד יחיד ורבים גם כתב הייתי יוכל לתרץ והוא מדבר בעדו וזולתו כאחד ובתשובות הקדמוניות כתבו כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט מלא או חסר או בסופו אלף או הא תוכל (לסמוך) על הכתבים הראשונים של החכמים אף באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת ועוד פקפק עליו שכת ב משולם בוא"ו והוא חסר בתורה וראיה ממגילה דף כ"ג ע"א למה נקרא משלם לפי ששלם במעשיו וכו'

והרמ"א בסי' ז' השיב על זה (בד"ה ומה שכתב) אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי ואני נזהר בענין המכוון ולא במלות (שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא) ומודה אני דשותא דמר לא ידענא אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי כי ידוע שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין שיפול טעות בדבריו כל שכן שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתרות כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה ואף כי לפעמים דברתי בדרך נכח ונסתר בכוונה עשיתי זאת כי נמצא במטבע הברכות ובמקראות והוא דרך כבוד בנגלה ובנסתר ומ"מ איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדקדוק אך באלו הדברים המבוארים לא נפל טעות מחמת מיעוט ידיעתי רק מחמת הנחוץ ויש דברים שכיונתי בהן לכותבן מלא כמלת אדוני להבדיל בין קדש לקדש וכן כל כיוצא בזה וראה מה שכתב בעל העקדה על הרלב"ג שטעה להביא מקרא מפרשה שאינו שם וכל זה גרם לו הנחוץ כל שכן שכזה יקרני גם כן בעבור הנחוץ ומהירות הענין כי אין לי סופר מהיר להעתיק לשוני וגם כבד עלי המשא להעתיקו שנית רק מה שעולה בלבי אני כותב בקולמוסי ולא כן אנכי עם מעלתו כי בכל ביתו דמר אני נאמן רוח מכסה דבר כי כשמצאתי בדעתי שגגה בדברי מר תליתי השגגה במעתיק לשונו ודנתי מר לכף זכות ובאמת שהיא חכמה עמוקה ליתן להעתיק ולא ידעתי עד כה (ואף עכשיו טעה הסופר בכמה דברים בחכמת הדקדוק שמתפאר בה מר וכו') ובאמת כי לולא ראיתי דקדוקי דמר לא הרגשתי בזה כי הנחוץ גורם כל זה רק כתבתי לפי שראיתי שמעלתו תופס עלי בדברים שאין בהם תפיסה שכתב עלי שכתבתי הייתי יוכל לתרץ שזה טעות יראה מעלתו מה שנאמר אנכי הולך אשר אתה עושה לעם אתה תומיך גורלי הנני יוסיף להפליא וכל אלו דברים מבוארים יפה בספר לשון לימודים אלו דבריו הקדושים והמביאו לבית הדפוס השיג בזה שהרש"ל תפס אותו במה שכתב הייתי יוכל תחת הייתי יכול ואין הנדון דומה לראיה שהביא

כיוצא לזה אתה תחזה דברי הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש המשנה בששי דגיטין אמתניתין (דף ס"ו ע"ב) אפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי ילמדו ויכתבו ויתנו וז"ל אינו מן הנמנע שבית דין הגדול לא יהיו בקיאים בכתיבה לפי שהתנאי בבית דין שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים עכ"ל הטהור והרשב"ץ בח"א סי' ל"ג הביא דבריו הרב ישרי לב בדף צ"ג ע"ד אות ח' כתב אין שום פגם להחכם אם אינו יודע דקדוק לשון והמלות וכמו שנמצא כמה שגגות לפי הדקדוק בפיוטי ר' אלעזר הקלירי שהיה מגדולי החכמים וכן הלל היה אומר מלא אין מים שאובים באלף כלשון רבם שמעיה ואבטליון עכ"ל

סו) לא ימנע אדם עצמו מלכתוב בספר שקול דעתו אם יש לו להשיב על דברי הפוסק אפילו על גדול האחרונים וכ"ש אם בא לתרץ דברי הראשונים כי לא נצטוינו בשום מקום לחלוק (מלחלוק) עליהם כי אם להעמיד דבר על בוריו וחייב להגיד דעתו ובלבד שיכוין לבו לשמים כן כתב הגאון חקרי לב ביו"ד ח"ג סי' פ"ב דף ע"ב עמוד ג' הביא דבריו הרב המגיה לספר ישרי לב יצ"ו בדף צ"ד אות ב' וכתב שכיוצא לזה כתב הרשב"ץ בח"ב סי' י"ט דף ו' ע"א אל יקשה בעיניך היותי חולק על הרב (הריב"ש) ותחשבני יוצא משיטת המוסר בהיותי משיב את הארי אחר מותו שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין לנו להיות נושאים פנים לתורה ובמלתא דתלי בסברא יתגלה לאחרונים דברים לא שיערום הראשונים עכ"ל ונראה לי הדל לצרף לזה מה שהשיב הרדב"ז בחדשות סי' תצ"ה (על מה שנשאל אם רשאי התלמיד לחלוק על רבו כשיש לו ראיות ברורות) אמת כי הראשונים חולקים שהרי רבינו הקדוש חולק על אביו ועל רבו בכמה מקומות וכן באמוראים רבא היה חולק על רבה בר נחמני ובפוסקים הרשב"א על הרמב"ן והרא"ש על הרמ"ה (מוהר"ם) וכן בכל דור ודור ויכול לחלוק עליו בראיות דרך משא ומתן אבל לא יקבע עצמו לדרוש ברבים או לקבוע ישיבה וכו' עי"ש

ואלה דברי דוד מרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד חלק יו"ד סי' נ"א דף לק"ט ע"ג (המצויין בישרי לב) ואתה המעיין לשם שמים צריך אתה להודות ולא לסמוך על מה שבא בדרך אגב לפום ריהטא בשילהי פרקיה דרב מוהר"א יצחקי בלי שום טעם והגם שהרב הנ"ל גדול כבודו כמופלא שבסנהדרין מכל מקום הוא בחסדו ימחול על כבודו וכבוד שמים עדיף ואין נושאים פנים בתורה ומושבעים מהר סיני להודות על האמת ולקבל האמת ממי שאמרו למגדול ועד קטן אלו תורף דב"ק (בקצת שינוי לשון) עי"ש וציין בישרי לב שם לעיין בספר חיים שאל ח"ב דף מ"ט ע"ד מוסר השכל ליזהר בזה לדבר בדרך כבוד ולא בדרך זלזול וחסרון כבוד וכן ציין לעיין בספר נדיב לב ח"א סי' קי"ט בהשמטות אשר דבר בקדשו (הרב המחבר ספר ישרי לב) בתוכחות על עון המדברים גבוהה גבוהה ולימד דעת ודרך תבונות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: סז) לא מפני שתמה הפוסק על דברי הרב שהביא נאמר שחולק עליו כמו שכתב הרב מוהר"י כ"ץ מקראקא בסי' ג' וסי' י"ט שלפעמים נמצא בפוסקים שמתמיה בדבר אבל אינו חולק וכדמצינו בההיא דאמר אדמון וכי בשביל שאני זכר הפסדתי וכתבו הפוסקים דאדמון אינו חולק רק מתמיה בדבר וכן כתב הרב בית חדש ביו"ד סוף סי' ח"י דאף שהרא"ש תמה על הרי"ף אינו חולק עליו וכדכתב הרב נחלת שבעה בסי' כ"א וכן נראה מדברי הרב בית חדש בא"ח ריש סי' זק"ן וכן כתב הרמ"ע בסי' ק"ו וכן כתב הרב זרע אברהם בח"א סימן י"ט דשכותב פוסק (על דברי הפוסק שהביא) ואיני יודע למה כתב כן אינו מוכרח שחולק עליו כן כתב מרן החבי"ף בספר חקות החיים בדף ס"ז (בד"ה ומה שהביא):