שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רסג

דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדים שלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדים כתב אבל מכל מקום לא מלאני לבי לסמוך על זה מאחר שאין דבר זה מפורש בש"ס הגם שבעל צידה לדרך כתב כיוצא בזה בפרשת בא בענין מה שחולק על הריב"ש במה שכתב שאין פודין את הבכור על ידי שליח עכ"ל הרי דאף דמדה זו יפה נדרשת בכל התלמוד מכל מקום לא מלאו לבו לסמוך על זה מאחר שלא בא מפורש בש"ס שאמרו כן בנדון זה וכן מתבאר מדברי הרדב"ז בחלק ה' בלשונות הרמב"ם סי' פ"ו (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא סי' אלף תט"ן) דדוקא כשהדין מפורש בש"ס יכולים לדרוש ולומר דעל פי דרשה זו הוציאו רז"ל דין זה אבל אם אין הדין מפורש אין בכחנו לדרוש מדעתנו אחר שהראה מקום לדברי הרמב"ם מהש"ס סיים ואני אומר דרמוז בקרא וכו' לא שאני סומך לדרוש קראי מדעתי אלא אגמרא אני סומך ואפשר דרמוז בקרא עכ"ל והרי הוא כמבואר

ובעיקר כללין ראיתי עתה לרבני גאוני דורנו יצ"ו שדברו בו ואשא את שמותם על שפתי עיין בספר כלילת המנורה ריש מערכת הדל"ת ובספר אמרי הצבי למסכת בבא קמא בח"ב על דברי הש"ס שבדף פ"ב ע"א (גבי תקנת עזרא שיהיו אוכלים שום וכו') בסי' קס"א סוף אות א' דף צ"ז ע"ב ומה שהוקשה לו על דברי הרא"ש בפסקיו שם (בסי' י"ט) שיהיו אוכלים שום וכו' דזמן עונה היא בשבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת ראשי תיבות ביאה דהיכי נקיט הרא"ש דרשה זו שלא הוזכרה בש"ס כלל וביד מלאכי האריך דאין לעשות דרשות מדעתנו וחידוש הוא שלא הביא דברי הרא"ש אלו יתכן לפרש על פי מה שכתבתי לקמן בסמוך דכל שהדין מפורש בש"ס יש כח ביד הפוסקים להסמיכו ולרמזו על פי איזו דרשה ולכן מצד זה אין לתמוה על הרא"ש ומה שיש לתמוה הוא דכיון דבש"ס דרשינן לה מקרא דאשר פריו יתן בעתו מה לו לרבינו לתפוס דרשה אחרת והוא מה שהקשה הרב פלפלא חריפתא ולכן לא היה להרב יד מלאכי להעיר על דברי הרא"ש מכח הכלל כמובן ועי"ש באמרי הצבי מה שכתב ליישב תמיהות הפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש בזה

ובספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק אהע"ז סימן ג' בדף מ"ו ע"א כתב גם כן דאין לנו לדרוש מדעתנו שום דרשה אם אין לה רמז בש"ס וכדכתבו הפוסקים והמפרשים אשר קבץ הגאון יד מלאכי בסי' קמ"ד ועל פי זה תמה על רבינו החינוך בפרשת כי תצא סי' תקע"ה במצוה דלא יבא פצוע דכא וכו' שכתב שנוהג איסור זה בזכרים דמשמע דבנקבות אינו נוהג אף אם נכרתו מהאשה אברי ההולדה בידים מותרת לבא בקהל והוקשה לו דמנא ליה דיש לחלק בדין זה בין זכר לנקבה ועלה בדעתו ליישב דלפי מה שכתב הרב החינוך בראשית דבריו דמשרשי מצוה זו הוא כדי להרחיק האדם לבלי הפסד כלי הזרע כידוע במלכים שמסרסין את הזכרים למנותן שומרים לנשים ויש מן הפחותים שרוצים בזה כדי לזכות את שלחן המלך ולהרויח ממון וכו' ולפי טעם זה דן הרב החינוך דגבי נשים דלא שייכי בהאי טעמא דלא איצטריכא להו להפסיד כלי ההולדה כדי לשבת בשער המלך ואדרבא כשנשים יולדות ראויות יותר לבית המלך להניק בניהם ובני השפחות וכו' אם כן כיון דלא שייכי בהו האי טעמא ליתנהו באזהרה זו אלא דלא הונח לו משום דאכתי קשה דמנא ליה לדרוש לעצמו טעמא דקרא ולהוציא דין מחדש ובפרט להקל באיסור תורה ואנו אין לנו לדרוש מדעתנו וכו' כמ"ש ביד מלאכי וכו' ובפרק המקבל בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון אי דרשינן טעמא דקרא אלו תורף דב"ק (בד"ה ואחזה אנכי) ובמחילת כבוד תורתו הרמה עם שהאמת הוא דאין לנו לדרוש דרשות מדעתנו כמו שהביא בשם הרב יד מלאכי מכל מקום במה שעוסק הרב אינו שייך כלל זה ואם הרב החינוך היה כותב דנשים ליתנהו בלאו זה והיה מסמיכו על איזה כתוב או דרש היה שייך להקשות עליו דאין כח בידי הפוסקים לדרוש מדעתם ולהוציא דינים שלא נאמרו בש"ם אבל כיון שהרב החינוך לא כתב שום דרוש על זה רק שאנו מפרשים בדעתו שהוציא הדין מכח הטעם מה שיש להקשות עליו הוא דזו מחלוקת אי דרשינן טעמא דקרא וכמו שציין הרב בסוף דבריו סוגיא דפרק המקבל ולזה צריך להתיישב במה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הטי"ת אות ט"ו אם הלכה כמאן דדריש טעמא דקרא או לא ולהמעיין במקור הדינים בזה אולי תתברר לו איך דעת הרב החינוך בזה אבל אין זה ענין לדרשות מדעתנו והמבאר להמכילתא (הרא"ה ווייס נ"י) בפרשת יתרו פרשה א' העיר על רבינו הטור ביו"ד סוף סי' ר"מ שדרש מדעתו חיוב כבוד חתן לחמיו מדכתיב אבי ראה גם ראה ולא הביא מהמכילתא עי"ש ויפה היתה הערתו אם היה כדבריו אך אתה תחזה מה שהבאתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק"ך כי ממנו נעלם ילקוט שמואל שדרשו כדכתב רבינו הטור

נא) וכן כשנאמר איזה דין ואומר אחריו וכן וכו' בלשון משנה הוא בדרך לא זו אף זו ואי אמרינן כן בלשונות הפוסקים רשמתי בקונטרס הכללים מערכת הוא"ו אות כ"ג ועי"ש אם הדבר שנאמר בו וכן צריך שיהיה שוה להדבר הקודם לגמרי או במה ששוה בצד מה סגי

ובין בין נקטי הפוסקים בדרך לא זו אף זו עיין במה שרשמתי בסימן י"ג אות ז' ובשו"ת חתם סופר א"ח סי' ס"ב ד"ה ועיינתי

נב) דרך הפוסקים לפרש הסברות שנאמרו בענין ההוא באופן שלא תהיינה הסברות רחוקות מאד כי כל מאי דאפשר לקרב הסברות ולומר לא נחלקו אלא בהאי גוונא אבל בהאי גוונא כ"ע מודו הכי עדיף ועיין ש"ך ח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ד אות י"ד ולמרן הב"י ביו"ד סי' צד"ק ד"ה ומאמתי ועיין במה שרשמתי בקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות ט"ז במחלוקת תנאים ואמוראים ולהרב מוהרד"ך בית ט' חדר ז' ובמה שציין הרב יד מלאכי בח"ב בכללי שני התלמודים סי' יו"ד שרשמתי במערכת המ"ם שם ובספר אלף המגן החדש לידידי הגאבד"ק דוברוונא יצ"ו בסי' ג' דף ט"ו (ד"ה אולם)

נג) פוסק שלא נמצא סיום תשובתו אין ללמוד ממנו דאימור הדר ביה כי כן דרך הפוסקים תחלה מראים פנים לסברא אחת ובסוף הפסק חוזרים בהם וכן כתב הרב דבר משה ח"ג דף ס"ח סוף ע"ב כן כתב הרב כפי אהרן דף פ"ג ע"ד (ד"ה כתבו עוד) ומילי דסברא נינהו

נד) פוסק שהביא בדין ההוא שתי סברות חלוקות ואח"כ סיים ופלוני לא כתב כן אם כונתו לומר שלא כ' כסברא שניה אלא סובר כסברא הראשונה או ר"ל שגם כסברא ראשונה לא ס"ל שאם כן היה לו לכתוב ופ' כתב כסברא הראשונה עיין במה שרשמתי לעיל סי' י"ב אות א' (בכללי הריב"ה)

ואם כותב סברת איזה פוסק בלשון וכן דעת פלוני אם כונתו לומר שכן משמע מכללות דבריו ולא שכתב כן בפירוש מדלא כתב וכן כתב פלוני רשמתי בסי' י"ב אות ב'

ואם כשמביא סברת החולק כתבה בלשון אבל פלוני כתב וכו' אם מוכח מזה שכן היא דעתו רשמתי שם אות ה' ומה שכתבתי שם שמדברי הרב יד ימין מתבאר שכן דרך כל הפוסקים לכתוב אבל בסברא שהיא עיקר כן מתבאר גם מדברי הרב יד מלאכי שרשמתי שם והרב פרי מגדים בכללים שבסוף פתיחה הכוללת באות כ"א כתב כלל זה בפרטות על דברי מרן והרמ"א ז"ל כשכותב המחבר או הרב י"א וי"א וכו' אמנם כשכותב להרא"ש כך אבל להרשב"א וכו' וכדומה מדכתב אבל והביא סברת הרשב"א באחרונה כהרשב"א עיקר כן למדתי מנ"ץ א"ח סי' ע"ט ס"ב וכן הוא בטור ויפה הוא עכ"ל ולפי הנראה לא היה בידו כללי הכנה"ג שציין ביד מלאכי שכתב כן בשם הרדב"ז וברכת אברהם ומשמע מדבריו דתרוייהו בעינן שמביאים הסברא באחרונה וגם בלשון אבל ועיין שם ביד מלאכי בזה: