שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רסב

שהעלה לאסור בנדונו) סיים כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו אתי רבנים מובהקים וכו' וחזינא לתלמידים דרב מר ניהו מרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד סי' שס"ד שהביא תשו' רבו הנ"ל (שהיתה בכ"י כי הח"ב לא נדפס בימיו) והשמיט מ"ש בסיום תשו' הנ"ל וכשהביא סברת הרב קרית מלך רב בנדון ההוא כתב שצדד להתיר להלכה ולא למעשה כיעי"ש נראה קצת דדעתו לחלק בין חומרא לקולא. ובהוראת הגאון נודע ביהודה ח"א א"ח סי' י"ד סיים כ"ז נראה להלכה ולא למעשה עד אתיישב בדבר ומתבאר ממ"ש בס' תשובה מאהבה שהביא בפ"ת יו"ד סי' ש"ץ סק"ג דהיו מורים כמותו נראה דסברי אותם המורים דאע"ג דלא החליט הדין ההוא עד שיתיישב מ"מ דעתו כן הוא ורק דרך ענוה כתב כן

וכן בהוראת הרב באר המים סי' כ"א שהביא הרב עיקרי הד"ט חא"ח סי' כ"ו אות ה' מבואר בגוף תשובתו שלא החליט הדבר עד שיסכימו עמו בעלי הוראה כמ"ש בשמו הרב קנין פירות במערכת חוה"מ אות ז' ובכל זאת הרב עקרי הד"ט סמך בכל כחו עליו ועשה כהוראתו עי"ש ומרן חיד"א בספר שיורי ברכה יו"ד סי' קכ"ג אות ח' כתב על הרבנים שבות יעקב ח"א סי' ס"ב ואורח מישור דאע"ג דמר מסיים וצ"ע לדינא ומר מסיים דאין דעתו מכרעת בלי הסכמת בעלי הוראה מ"מ דעתם דשרי עי"ש

מח) פוסק שכותב בלשון רבים כתב מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' קי"א הגב"י דמדכתב הר"ב התרומות ולא הסכים עמנו הרמב"ן רלה הרב מוהרא"ש לדקדק מזה שרבים עומדים בסברת בעל התרומות וליתא שכן דרך הפוסקים לדבר בלשון רבים דרך ענוה וזוהי דרך הרי"ף ובעל התרומות במקומות רבים ומעין זה כתב מרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ בדף כ"ו ע"ד אות ד' בשם הרב כנה"ג ח"מ סי' ר"ה הגב"י אות ב"ן וסי' רמ"ו הגב"י אות כ"ה דפוסק שכותב יש מרבותי או יש מרבותינו אין משמע מזה שהם רבים ומיעוט רבים שנים שכן דרך הפוסקים לכתוב על יחיד בלשון רבים וס' כנה"ג ח"מ ח"ב אין מצוי אצלי לראות דב"ק כי לדעתי העניה אין במשמעות לשון יש מרבותינו לשון רבים שנוכל לפרש שאחד מהם אמר אותה הסברא אלא אם כן כשכותב הפוסק יש מרבותינו שאמרו וכו' ובכגון זה אנו צריכים לכלל זה וק"ל ובכל החיים הנ"ל דף ט"ז ע"ד כתב וז"ל פוסק שכותב וזו הלכה העלינו יורה הלשון דכן הסכימו רבני אותה העיר חקקי לב ח"ב נ"ד ע"ד ואין מצוי אצלי לראות ד"ק כי לכאורה נראה היפך מדברי כנה"ג סי' קי"א הנ"ל ובכנה"ג יו"ד סי' קי"ג הגב"י אות פ' כתב דאף שהר"ן בתשו' סס"י ה' כתב קצת מהגדולים דמשמע שהם רבים ליתא דדרך הפוסקים לומר על יחיד קצת מהגדולים עכ"ל לפום ריהטא נראה שכונתו בזה על דרך שכתב בכנה"ג ח"מ הנז"ל ולדידי לא היה צריך לזה אלא אם היה כותב הר"ן קצת גדולים אבל עכשיו שכתב קצת מהגדולים אין במשמעות לשון קצת לשון רבים ויותר היה נכון לענ"ד שידקדק במ"ש הר"ן חלקו על הרא"ה ומשמע כי ברבים היו החולקים ויסתור זה בטעם שכן דרך הפוסקים

מט) פוסק שכותב ולזה הסכים רב פלוני ולא כתב וכך כתב פלוני הוא משום שלא כתב כן בפירוש אלא שמתוך דבריו יוצא שמסכים כן כתב מרן החבי"ף בספר כל החיים דף ט"ז אות ט"ז בשם הרב גידולי תרומה שער מ"ו ח"ד סי' ז"ן ואמצ"א לראות ד"ק ולפי הנראה כונתו לומר דבלשון וכך כתב פ' אין לפרש אלא שכתב כן בפירוש אבל בלשון הסכים פ' יש במשמע הכי והכי ואין כונתו לומר דלשון זה לא יתכן על דבר שכותב בפירוש דלפי המשוער בדעתי יש ויש בדברי הפוסקים לשון הסכים על דבר שכתוב בפירוש

נ) דרשות מדעתנו אין לנו לעשות ואף שנמצא דרשה זו לענין אחד בש"ס אין לדרוש מדעתנו גם לענין אחר עיין במה שהאריך הרב יד מלאכי בסי' קמ"ז ועיין דגול מרבבה בסימן תרנ"א על דברי הרב מטה משה שבמג"א סק"ח. ובמחה"ש ושיורי ברכה ויש לתמוה על המטה משה דמשוי אהדדי ארבע מינים לתפילין דכי היכי דדרשינן בתפלין כל זמן שבין עיניך יהיו שתים הכי נמי בארבע מינים והרבנים הנ"ל לא העירו על דבריו דאין לנו לדרוש כן מדעתנו וכן יש לתמוה על מה שכתב רבין חסידא בספר כפי אהרן בח' אה"ע סי' כ"ה (ד"ה ואם מעט) דאין נכון להחמיר להצריך נט"י להחולצת אחר שתחלוץ קודם קריאת הפסוקים (כמו שפסק בשו"ת לב חיים ח"ב סימן ק"ו) דדרשינן וחלצה נעלו וירקה וכו' שאין מחוסר אלא וכו' יצאה זו שמחוסר חליצה רקיקה ונטילה וכו' כדדרשינן גבי גט וכתב ונתן וכו' עי"ש. וכבר ראיתי שהושג על זה מרב אחד נר"ו הובאו דבריו בספר רוח חיים ח"ב עי"ש בדף קס"ב ע"ד (סיום הדברים הם שם ע"א עי"ש) ודבריו נכונים ועיין במה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חליצה סי' ב' אות ז' ובשו"ת שם אריה אה"ע סי' ה' (ד"ה אמנם ראיתי) כתב בשם שושנת העמקים לדרוש וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו' יצא מי שמחוסר כתיבה רפואה ונתינה וכתב על דבריו דאין לדרוש כן מדעתנו וכו' והבאתי תורף דבריו (בשדי חמד ח"א) בחלק אסיפת דינים מערכת אישות סי' ב' אות ח' (ד"ה ובסי') וגם במערכת בכור בהמה סי' ג' אות יו"ד הבאתי שבחידושי הגרשוני יו"ד סימן ש"ה תמה על הרב הלבוש בסי' שכ"א דדרש מדעתו בבניך תפדה ולא משל אחרים עתה השגתי ספר שושנת העמקים וראיתי בכלל כ"ג (ד"ה וראיתי להפנ"י) שהביא מה שכתב הפנ"י משום וכתב ונתן ובד"ה וראיתי בשו"ת בית אברהם וכו' כתב שהג' מוהרח"כ ראפפורט בתשו' שבס' בית אברהם כתב שמה שכתב הרב פנ"י הטעם דכתיב ונתן אין ממש בדברים אלו שנתן טעם מסברא דנפשיה כיושב ודורש מפי הגבורה שלא נמצא דבר זה בשום פוסק ראשון ואחרון עכ"ל ועיין בשו"ת שם אריה בתשו' הנוספות שבסוף ח"א סי' י"ד הבאתי דבריו בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ל"ז אות י"ד (ד"ה ובשו"ת) וק"ל. ומדברי ראב"ן שהביא הרב ב"ח ביו"ד סי' קכ"א סק"ט היה נראה דחולק בעיקר כלל זה שהרי כתב דמה שנהגו עתה להשכיר בית דירה לעכומ"ז הוא משום דלא אמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך אלא בית המיוחדת לישראל לא כן עתה שנותנים מס למלך וכו' לא חשיב ביתך המיוחדת עי"ש אמנם ראיתי להרב צפיחת בדבש בדף קל"ה ע"ד בשם הרב חק"ל ח"ב חיו"ד סי' י"ז דף ל"ב ע"ג שצדד להתיר רבית בשותפות עכומ"ז דדרשינן כספך המיוחד לך ונרגש מהא דלא דרשינן דרשות מדעתנו וכתב דאין זה כשאר דרשות דהכא משמעות מכח יתור הוא וגם בלשון בני אדם יש להבין כן וכתב דכמו כן י"ל לההיא דראב"ן עי"ש. ועיין בשו"ת כתב סופר סי' קי"ב הבאתיו באסיפת דינים במערכת יוה"כ סי' ג' אות ג'. והרב עדות ביעקב (הביא דברי הרב דברי אמת בקונטרס ו' בד"ה וראיתי במוהרח"ש) כתב שגט שנקרע לשני קרעים וחזר ודבקן פסול דכי היכי דדרשינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מי שמחוסר קציצה הכי נמי דרשינן יצא זה שמחוסר דיבוק ומתוך מה שהשיג עליו הרב דב"א למדנו דיש סעד גדול לעיקר כללין שכתב על דבריו דנעלם ממנו דבתוספתא ר"פ שני דגיטין שנינו רשב"א מדבק את הקרעים ונותנו לה והתוספות בסוטה דף ח"י כתבו דאם כתבו על שני דפין חתוכים ותפר אח"כ ונתנו לה אינו גט דספר אחד אמר רחמנא ולמה לא כתבו הטעם שמחוסר תפירה וכו' עי"ש הנך רואה דאף דלכאורה היה נראה דשפיר קאמר הרב עדות ביעקב למדרש כל שאינו מחוסר וכו' וכדאשכחן דדרשו בש"ס האי דרשה גופה נמצא סתירה לדבריו דיש לחלק במחובר לתלוש כמו שכתב שם הרדב"ז וכן בכל כיוצא בזה אף דהאדם יראה לעינים דיש לדמות מילתא למילתא ודרשה לדרשה אין לדרוש כן מדעתנו

והרב עבודת הגרשוני בסוף סי' ב' אחר שהמציא בנדונו דאיכא שלשה כתובים הבאים כאחד וקי"ל דאפי' למאן