שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רסא

הוא רבו של הרא"ש אין הלכה כתלמיד במקום הרב ואין שו"ת הנ"ל מצוי אצלי דאפשר לא מיירי אלא בסברת מוהר"ם שלא הזכירה הרא"ש דאיכא למימר אולי אי הוה חזי סברת רביה הוה הדר ביה וקצת נראה שצ"ל כן מדחזינא למרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' קי"א הגב"י אות י"א דנקיט בפשיטות דהלכה כבתראי אמרינן בפוסקים אף בתלמיד במקום הרב עי"ש ולא העלה על שפתיו סברת הרב מוהרשד"ם הנ"ל ואי נימא כנז"ל ניחא וצ"ל ג"כ דמ"ש דמוהר"ם רבו וכו' קושטא דמילתא קאמר דהא בכי האי גוונא אף אם לא היה רבו ממש נקטינן כדברי הראשונים כמו שכתב מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' ה"ן הגב"י אות ח' דכשהאחרונים לא ראו דברי הראשונים לא אמרינן הלכה כבתראי עי"ש ולהרמ"א בח"מ סי' כ"ה סעיף ב' שוב ראיתי למרן החבי"ף בספר סמיכה לחיים דף צ"ג ע"א שכתב בשם שו"ת הרמ"א סי' כ"ה דהלכה כבתראי אמרינן בפוסקים אף בתלמיד במקום הרב וציין שכנה"ג יו"ד סי' רמ"ב הגב"י אות ט"ז וכתב שיש חולקים וקרא ערער על מה שכתב ז"א דהלכה כהרא"ש נגד רי"ו משום דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דלא היה לו לכתוב כן בפשיטות כיון שיש חולקים עי"ש ואין שכנה"ג מצוי אצלי לראות דברי קדשו ועיין בספר כל החיים דף ט"ז ע"ד אות ז' וכיון ששנוי במחלוקת יתכן שדעת הרב מוהרשד"ם כמאן דסבר דאמרינן כן בפוסקים בין אם ראה דברי רבו בין אם לא ראה שוב השגתי שו"ת הרב מוהרשד"ם ובסי' ס' לא ראיתי שדבר מזה אך בסי' קי"א כתוב כמו שכתב בשמו הרב מקנה אברהם ומר קעסיק ופסיק ותני כדברי מוהר"ם שהביא המרדכי (דשייכי לנדונו) ואמר וז"ל ואעפ"י שדברים אלו של מוהר"ם נראין חולקין לתשו' הרא"ש הנ"ל כיון שמוהר"ם היה רבו של הרא"ש היינו יכולים לומר דכמוהר"ם נקטינן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כ"ש בהצטרף הטעמים שכתבנו עכ"ל בסוף הסימן עי"ש מתבאר דמיירי בתשובת מוהר"ם שלא הזכירה הרא"ש כמו שצדדתי למעלה

מו) הלכה כבתראי אמרינן בפוסקים והיינו דוקא כשראו האחרונים דברי הראשונים כמו שכתב מרן החבי"ב בכנה"ג סי' ה"ן הגב"י אות ח' וכן כתב הרב חתם סופר בחלק יו"ד סי' רל"ג (בד"ה בהא) דהלכה כהר"ן שראה דברי הרמב"ן ועיין למרן החבי"ף בספר כל המיים דף ט"ז ע"ד אות ז' ולפי הנראה כן דעת הרב בית דוד יו"ד סי' קל"ג שהביא מרן חיד"א בספר שם הגדולים במערכת גדולים בשם מוהרי"ש איסרלאן עי"ש שנראה שכונתו לומר דאף דמוהרא"י בתרא כיון שלא הזכיר דברי הרשב"ץ נקטינן כהרשב"ץ ומה שהשיב עליו דמוהרא"י והרשב"ץ היו בזמן אחד אלא דמוהרא"י חי שנים מועטות אחר הרשב"ץ (משנת ר"ג עד רי"ד) וכונתו לומר דכיון דהיו בזמן אחד לא אמרינן הלכה כבתראי ועיין בכל החיים דף ז"ך אות ב' אמנם דעת הרב כנה"ג אינה כן שהרי כתב בחלק ח"מ סי' קע"ה אות רכ"ה דמור"ם. כנגד מרן בתרא הוא אף דאין ביניהם אלא חמש שנים שחי הרמ"א אחר מרן ועיין מה שפקפק בזה הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות צ"א הא מיהא לדברי הרב כנה"ג צ"ל שסובר דהרמ"א נח נפשיה שנת ש"מ ומרן בשל"ה כמו שכתב שם וקחשיב ליה בתרא וכן כתב הרב מסגרת השלחן סימן שצ"א דף קצ"ז ע"ג על הרבנים ברכי יוסף וזרע אמת דמר (ברכ"י) נתבקש בישיבה של מעלה בשנת תקס"ו ומר (זר"א) מנוחתו כבוד בשנת תקע"א

ונודע שהרשב"א והרא"ש היו בזמן אחד אלא דמר קשישא ומר ינוקא וכתב הרדב"ז בחלק ד' סי' אלף שס"ט (בדפוס ווארשא תרמ"ב) וז"ל ואם הרשב"א היה רואה טעמו של הרא"ש ודוחה אותו אז היה מקום לסמוך עליו אבל כיון דלא שמיע ליה תלינן דאי הוה שמיע ליה דלמא הוה מקבל והדר ביה ודכוותא אמרינן בעלמא כל פלוגתא דאיכא בין קמאי לבתראי אי בתראי חזו מלתייהו דקמאי וטעמייהו ודחוה קיימא לן הלכתא כבתראי ואי לא חזו טעמייהו הלכתא כקמאי דאי חזו בתראי טעמייהו הוו מודו להו וכלל זה קבלה בידינו עכ"ל

ואי אמרינן הלכה כבתראי נגד הגאונים עיין כנסת הגדולה אה"ע סי' י"ג הגהט"ו אות ז' וכל החיים דף ט"ז ע"ד אות ח' ולהרב ר"מ אלשקר סי' ד"ן

ובעיקר כללין ראיתי בספר יהודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סי' י"א שחידש לחלק בזה דלא נאמר כלל זה דהיכי דפליגי קמאי ובתראי ולא זכרו האחרונים דברי הראשונים דנקטינן כהראשונים אלא בדין שהמציאו האחרונים מדעתם על פי ראיותיהם ולא ראו סברת הראשונים המנגדת לדעתם בזה הוא דתפסינן כהראשונים ואמרינן דאם היו האחרונים רואים דברי הראשונים לא היו סומכים על הראיות שהביאו והיו מבטלים דעתם וכמו שכן מפורש בתשובת הרב מוהר"ם אלשי"ך סי' ט"ל שהביא הרב שפתי כהן בח"מ סי' כ"ה ס"ק א"ך אבל כשהאחרון מביא איזה דין בשם הראשונים אף שלא ראה שיש סברא מן הראשונים המנגדת לזה מכל מקום לא מפני זה נאמר דהלכה כדברי אותו הפוסק מאחר שהפוסק האחרון לא ראה דבריו כיון דיש לו על מה לסמוך ברבנן קמאי ויש לנו לומר לאידך גיסא דאילו היה רואהו היה מביאו וסותר את דבריו או מקיים את שניהם שיהיה להם ישיבה אחת בעולם ובכן במאי דקמן דהרדב"ז כתב בסי' ר"ה וכן כתבו הגאונים הראשונים והאחרונים מי שם פה לאדם לומר דקימא לן כהרא"ש נגד הראשונים שהביא הרדב"ז ומה גם דהרדב"ז הוא בתרא וקימא לן הלכה כבתראי ואיכא למימר דאילו היה רואה הרדב"ז דברי הרא"ש היה מביאן וכורכן בבת אחת עם דברי הגאונים או היה דוחה אותם מהלכה וכו' אלו תורף דב"ק להשיב על דברי הרב פרח מטה אהרן ח"ב סימן כ"ג

מז) אם יסכים עמי רב פ' כשכותב הפוסק איזה דין ומטיל תנאי זה דאם יסכים וכו' נראה מדברי הרב שלחן גבוה בשו"ת אהל יוסף יו"ד סימן ל"ח דאם הרב ההוא לא הסכים עמו הרי א"כ נתבטלה דעת אותו הפוסק והרב אהל יצחק בחיו"ד סי' ט"ז דף כ"א ע"ג חולק בזה וסובר דמה שכתב הפוסק כן היא דעתו אלא שכותב כן דרך ענוה עי"ש גם מרן החבי"ף בספר חקקי לב ח"א סי' ז"ן דף קי"ג ע"א כתב שכן הוא דרך הפוסקים לכתוב דרך ענוה עי"ש ורמזו בספר כל החיים דף כ"ה ע"ד אות יו"ד וס' חק"ל שציין שם אין מצוי אצלי האמנם מדברי הרב דבר משה בח"ג סי' ו' דף ה"ן ע"ג נראה דכל שהרב ההוא לא הסכים עמו לא חשיב סברת אותו הפוסק כלל שכתב דאין להביא ראיה מדברי הרב מוהרש"ך משלשה טעמים והשלישי הוא דהוא לא סמך על דבריו אלא אם יסכימו עמו בעלי הוראה כמו שכתב במסקנת דבריו והא קמן דהרב המחבר לא הסכים לדבריו ע"כ. וכן נראה דעת הרב כנסת יחזקאל סי' ע' הביא דבריו הרב פתחי תשובה באה"ע סימן קכ"ט ס"ק כ"א שכתב דאין לסמוך על העבודת הגרשוני סימן ה"ן ואף הוא לא כתב להתיר כי אם לצדד וסיים שלא יועיל עד שיסכים הרב צ"ץ והרי בצ"ץ סי' פ"ג כתב לשרוף הגט ע"כ וקצת תימה על הרב אהל יצחק דבח"מ סוס"י ס"א הביא דברי הרב דבר משה הנ"ל וכתב שכן כתב הרב מנחת שמואל ע"ש ולפי הנראה הוא היפך ממה שכתב בעצמו בחיו"ד הנ"ל דאינו אלא דרך ענוה ועיין להרב ישרי לב דף ע"ד אות מ"ג ומה שכתב הרב המגיה נר"ו באות כ"ד ומשמע ודאי דכ"ע מדו דכשלא מצינו לאותו הרב שחלק על הפוסק עבדינן כסברת הפוסק ואין שום מגרעת מפני מה שכתב אם יסכים וכו' דכן אורח לצדיק משום ענוה ולפי זה י"ל על מה שכתב מרן החבי"ף בספר חיים ביד סי' ט"ץ דף קי"ד ד"ה ואל וכו' עי"ש. ובסדרי טהרה סי' ק"ץ ס"ק ב"ן (ד"ה ועוד ראיה) כתב ואף שסיים שם (בשו"ת מעיל צדקה) הנני כותב דברי להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמים מ"מ דבריו נכונים מילתא בטעמא ואין כאן מקום להחמיר וכו' עי"ש משמע דבכה"ג הדבר תלוי בשיקול דעתינו והרב נחפה בכסף ח"ב חיו"ד סי' ח' (אחר