שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רס

בעל העיטור ושכן כתב הרר"י ושכן נראה מדברי הרב הנמק"י וגם בבדק הבית כתב מחלוקת בשם ס' העתים ושסיים דכן הוא המנהג עי"ש. גם הרב משרת משה בפרק ו' מהל' ברכות הלכה י"ג הביא דבריו הרב יפה ללב נר"ו בסי' קט"ן אות ו' שהקשה על מה שכתב מרן שם סי"ב דיש פוסלים ויש מכשירים ונראין דבריהם דלפי הכלל די"א וי"א הלכה כוי"א אמאי הוצרך מרן לסיים בונראין דבריהם והצ"ע עי"ש מוכח שסובר דמה שכתב מרן ונראין דבריהם הוא כאילו כתב והלכה כדבריהם כמבואר ונראה לענ"ד שגם דעת הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ג היא כן שהרי שם עמד בכללא די"א וי"א והביא מחלוקת הפוסקים והוקשה לו דאם איתא דהלכה כוי"א אמאי הוצרך בש"ע אה"ע סי' ס"ב סעיף י"ב לכתוב אחר הוי"א ולזה הדעת נוטה עי"ש ונראה ברור דלשון ולזה הדעת נוטה לא עדיף מלשון ונראין דבריו וכיון דמשמע ליה דלשון הדעת נוטה הוא כמו שפוסק הלכה והוקשה לו מזה על הכלל שמעינן דגם לשון ונראין דבריו הוא כמו פסק הלכה ממש. גם מדברי הרב הלבוש בא"ח סי' שכ"ח סי"ז מוכח כן שהרי במקום מה שכתב מרן ודברי סברא שלישית נראין כתב הוא ז"ל וסברא זו עיקר (והיינו שכן הבין בדעת מרן כמו שהבין הרב"ח עי"ש להרב ט"ז סקי"ב ומג"א ס"ק י"ד) וגם מדברי הרב מגן אברהם שם נראה שסובר מרן לדינא כסברא השלישית עי"ש. ולפי דרכנו למדנו דלשון ונראין דבריו עם לשון ולזה הדעת נוטה שוים שהרי הרב הלבוש בסי' שכ"ח הנ"ל ובאה"ע סי' ס"ב הנ"ל בשניהם כתב וכן עיקר עי"ש וק"ל

מב) אין להוציא דין מכח קושיות כי הוא בנין בלי יסוד ואם יש תירוץ נתרועע היסוד ונפל הבנין כן כתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות ל"ב בשם הרא"ש פרק ואלו מגלחין והביא דבריו מרן הב"י א"ח סי' תקמ"ח ודברי הרא"ש הללו שויתי עזר למה שכתב הג' רש"ל בים של שלמה פרק כל הבשר סי' ע' דטעמיה דהרא"ש (שם סי' ל"ד) שהביא סברת הריב"א בסוף ולא סמך על מה שכתבו התוס' בשם ר"ת הוא משום שאין לבנות יסוד על קושיא ולתרצה ולבנות ממנה היתר חידוש וכו' וגם איכא לתרוצי איפכא וכו' עי"ש ואתי שפיר דאזיל הרא"ש לשיטתיה הנ"ל ובכלל זה אתה תחזה בספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סי' ו' דף מ"ב (מד"ה ומ"מ והלאה) שהאריך קצת בזה

מג) וא"ו במקום או וכן וא"ו במקום שי"ן עיין להרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות ל"א שרשם כמה מקומות שמצינו בדברי הריב"ה ומרן בש"ע שמשתמשים בוא"ו במקום או כמו שנמצא כן בש"ס עי"ש ונראה לפי זה דלא נפלאת היא לומר כן שמשתמשים בוא"ו במקום שי"ן או בהיפך כדרך שמצינו בש"ס כמו שכתב הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ר"ח. והרב מראה הגדול דף כ' סוף ע"ד הביא עוד מה שאמרו במנחות דף ג"ן ע"א ותכף לסמיכה שחיטה שרוצה לומר שתכף וכו' אלא דלפי הטעם שכתב הרב שם בשם הרב של"ה הק' (בחלק תושבע"פ בכללי רבי בד"ה מצינו) דתחלה היו ת"ר סדרים ורבי קצרם ושם היה נשנה בשי"ן דקאי על ענין שלפניו וכשקצרם לא זזה ממקומה עי"ש נראה דאין שייך לומר כן בלשון הפוסקים וכמו שכתבתי במכתב לחזקיהו דף פ' ע"א. אכן כבר בא חכם ידי"ן רא"ג הרב המגיה בס' ימי שלמה הנד"מ והשיב כהלכה דהא הראיה שהביא בקהלת יעקב בשם הרמ"ז היא ממה שאמרו בגמרא ולא שייך טעם השל"ה ועוד שכתב בשם הג' מוהרימ"ט לפרש כן גם בלשון השטרות ובהכרח לומר דלא שמיעא ליה טעמיה דהרב של"ה אלא סובר דהני אותיות מתחלפות ובאות זו תמורת זו ולכן שפיר קדמיה לפרש דברי מרן בש"ע דנקיט וא"ו במקום שי"ן עי"ש. ועוד יש להכריח כדברי ידי"ן הנ"ל נר"ו שהרי גם בכתוב מצינו וא"ו במקום שי"ן ולא ישיב את העם מצרימה ולא ירבה לו נשים ולא יסור וכו' עי"ש בס' מראה הגדול וכיון דנמצא כן גם במקומות שאין שייך טעם הרב של"ה צריך לומר הטעם משום דאותיות מתחלפות

ובמה שציין הרב קהלת יעקב שם דמצינו וא"ו במקום שי"ן בעבודה זרה דף ג"ן ודברי חברי וכו' ומפרש בגמרא שדברי חברי וכן בהיפך בריש ביצה שאפר כירה ואפר כירה אתה תחזה תנא דמסייע ליה מר ניהו הרב תוספת יו"ט בריש פרש רביעי דנדה (בד"ה והן) דוא"ו דוהן במקום שי"ן כאילו תני שהן והזכיר ההיא דשאפר כירה ועיין במקומות שציין שם

ומה שהביא הרב קהלת יעקב שם דמצינו שי"ן במקום וא"ו ההיא דתנן בריש ביצה שאפר כירה מוכן הוא ומפרשינן בש"ס ואפר כירה מוכן הנה לפי מה שכתב הרב תפארת ישראל שם שהכונה דבהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא וכתב שנראה לו שזו היא כונת הש"ס דהוי כאילו תנן ומודים שאם שחט וכו' ומודים שאפר כירה וכו' אזדא לה ראיה זו כמובן אלא דמלבד שאינו מובן ומאי ומודים גבי אפר כירה דלא איירו ביה ועוד זכורני שראיתי שהשיגו עליו מדברי הרמב"ם בפיה"מ וז"ל אינו רוצה בזה שהם מודים שאפר כירה מוכן הוא כי לא היה ביניהם משא ומתן על האפר וכו' עי"ש וא"כ דברי הש"ס הן כפשטן דתני שי"ן במקום וא"ו

עתה השגתי ספר חדש שארית יוסף להרה"ג ר' יוסף פיאנטניצקי ז"ל מלאמזא וראיתי בחידושיו לביצה דף ח' ע"א שכתב בשם חידושי הגר"א שפירש דתלמודא לא אתי לשבושי או למימר דאות שין משמשת במקום אות וי"ו אלא לפרושי דהאי תיבת שאפר (כירה) קאי על תיבת ומודים כלומר שמודים נמי שאפר כירה מוכן הוא וסיים הרב המחבר נראה דלטעמיה אזיל בהא דמסכת פרה פרק חמישי משנה ו' דאיתא התם שאין מצילין מיד כלי חרס וכתב הגאון אין מצילין גרסינן והיינו דכל חילייהו דהרמב"ם ורבינו שמשון ורבינו עובדיה שפירשו דהאי שאין מצילין הוא כמו ואין מצילין הוא לפי שמצינו דוגמתו שאפר כירה שפירושו ואפר כירה אבל הגר"א סובר דמעולם לא החליף התנא אות וי"ו בשי"ן וכן נמי הגיה במסכת ידים פרק ראשון משנה ב' עכ"ד ראה זה חדש אשר לא שיערו כן כל הרבנים שהבאתי אני הדל ואפריון נמטי להרה"ג דדלי לן מרגניתא הני מילי דתנא דבי אליהו זלה"ה וצר לי שאין אצלי ספר חידושי הגר"א לעיין בדב"ק אם הזכיר דברי הרמב"ם בפירושו למסכת ביצה הנ"ל

מד) פוסק שמביא תשובת איזה רב בספרו אין להכריח שכן דעת המחבר מדקבעה בספרו כמו שכתב מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' קצ"א הגהט"ו אות ט' כן כתב הרב החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב דף ס"ב ע"ג ועיין עוד בספר כל החיים דף כ"ו ע"א אות כ' וס' כנה"ג הנ"ל וכן שו"ת הרשב"א חלק ה' שציין בכל החיים הנ"ל אינו בידי ועל פי כלל זה מתיישב אצלי מה שראיתי להרב חוט השני דבסי' ח"י דף ט"ז ע"א כתב דנקיטנן דכשהרא"ש סותר דבריו מפסקים לתשובה הפסקים עיקר ואילו בסי' צ"ו הן לו הובא שם תשובת הרב מוהר"ר נפתלי כ"ץ שכתב דאין לנו לתפוס כי האי כללא והרב המחבר לא השיב על דבריו כלום עי"ש בדף צ"ז ע"ב. אך להנ"ל ניחא ועיין במה שכתבתי לעיל בסי' י"א אות י"א וזה לשון מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תב"ל אות ג' אף דהרשב"א בסי' ח"י העתיק שו"ת מוהרי"ף כתב הרר"י בנו דשמע מפי מר אביו הרשב"א דלא ניצית להני כללי ומכאן תשובה על המקשים אהרשב"א אהדדי דלא קשיא מידי דאיהו לא סבירא ליה כההיא דסי' ח"י עי"ש ומה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות ט"ז דף ץ' ע"ב (בד"ה וכתב) שראיתי בספרים שתשובת הרשב"א שבח"א סי' ח"י אינה להרשב"א עיין מה שכתבתי בקונטרס פאת השדי במערכת ברכות אות ג'

מה) אין הלכה כתלמיד במקום הרב אמרינן בפוסקים כן נראה מתשו' הרב מוהרשד"ם אה"ע סי' ס' וסי' קי"א הביא דבריו הרב מקנה אברהם דף ס' ע"ג שכתב דכיון דמוהר"ם