שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנט

סי' ד' דף ח' ע"ב הביאו דבריו הרבנים אהל יצחק בשו"ת א"ח סי' א' ואהל יעקב במערכת האל"ף אות י"ד וצפיחת בדבש דף קס"ח ע"ג ופתח הדביר ח"א דף קס"ו ע"ב ובח"ג דף ש"ד ע"ב

לב) לא אמרינן אם איתא לא הוו שתקי אלא בדבר שמצוי והוה ורגיל אמנם בדבר שחידשו האחרונים והמציאו המצאה מחודשת ליתא להך כללא ועל כיוצא לזה אמרו ראויה היתה פרשת נחלות וכו' כן כתב הרב גנת ורדים אה"ע כלל א' סי' פ"ג עיין להרבנים יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות כ"ט נשמת כל חי ח"ב דף כ"ו (ד"ה גם) חקקי לב ח"א דף קי"א ע"ג צפיחת בדבש דף קמ"ו ע"א פתח הדביר ח"א דף קס"ו ע"ד

לג) לא אמרינן אם איתא וכו' כשהאומר ומחדש הדין ההוא הוא פוסק מפורסם כן כתב מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' פו"ר אות ה' הביא דבריו מרן החבי"ף בנשמת כל חי ח"ב דף מ"ט ע"ב (ושם ע"ג כתב דהרב פ"מ כתב כן על הרמב"ן דאם איתא וכו' ומה שכתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות א' בשם שו"ת פ"מ היא תשובת הכנה"ג) ודף פ"ד ע"ד ועיין פתח הדביר ח"ג דף ש"ד ע"ד

לד) פוסק שסותר דבריו ממקום למקום עיין להרב זכר דבר בדף ע"ו אות כ"ג בשם מרן החבי"ף בס' סמיכה לחיים ונשמת כל חי וחקקי לב דלא עבדינן עיקר לא זה ולא אותו לא להקל ולא להחמיר וגם בדיני ממונות אין לעשות עיקר כאחד מהם עי"ש. ועיין עוד בספר חיים ושלום סי' כ"ב דף מ"ה ע"א והרב ישמח לב נר"ו בחלק ח"מ דף י"ט ע"ב כתב דהגם שבספר סמיכה לחיים ונשמת כל חי פשיטא ליה דאין לצרף סברתו ותמה על הגאון חקרי לב שסובר דיכול לומר קי"ל גם בכי האי גוונא מציאה מצא חיים נר"ו דמרן החבי"ף עצמו בתשובה כי באה בס' מים קדושים דף ב"ן ע"א כתב דמצא מסייעים לסברת הג' חק"ל והם הרבנים לב שמח ובעי חיי וציין שם ס' אורח משפט ושפת הים ואין גם אחד מצוי אצלי לראות דב"ק. ועיין להרב בישרי לב בחלק ח"מ מערכת הקו"ף אות כ"ד בשם הרב רב ברכות ומה שכתב על דבריו הרב המגיה נר"ו שם ולפי האמור לא נפלאת היא לצרף סברת הגאון מס' המלך ועל כל פנים מה שכתב הרב המגיה דאילו היה רואה מה שכתבו הפוסקים דפוסק שסותר דבריו לא יצטרף סברתו לא היה כותב כן עי"ש אינו פשוט לומר כן ועתה נדפס ספר כל החיים למרן החבי"ף ועיין בדף כ"ה אות ג' ושם אות י"ב נראה הסכמת דעתו שלא לצרף עי"ש. והרה"ג החריף יצ"ו בס' שערי רחמים בחלק אהע"ז סי' יו"ד דף י"ט ע"ג (בד"ה באופן) נקיט בפשיטות דפוסק דסתרי דבריו אין להביא ראיה מדבריו כדכתב הרב משפט צדק ח"א סי' א' וציין אורח משפט בכללי הקים לי אות ל"ו ושם בחלק יו"ד סי' א' (דף ג' ע"ב בד"ה והגם) נראה דלא ברירא ליה האי כללא ששם כתב בנדונו ואין זה בכלל מה שכתבו הפוסקים שפוסק שסותר דבריו אין לומר קים לי ועוד דגם בזה עיין להרב חקרי לב בח"מ סי' ל"ח שכתב דמצי המוחזק לומר קים לי וציין ארח משפט למ"ב דף ל"ט ושם בחלק ח"מ סי' כ"ה דבר גם כן בכלל זה וכתב (בד"ה ומעתה) דפוסק שסותר דבריו עושים עיקר כסברא שהיא דעת רוב הפוסקים כדכתב מרן החבי"ף בחקקי לב ח"ב דף קס"ט וכו'

לה) זימנין כותבים הפוסקים למאי דקי"ל כך וכך ואין כונתם לומר דהכי הלכתא אלא כלומר למאן דס"ל הכי הג' ש"ך ח"מ סי' ט"ל סק"ב (ד"ה ודעת) וכן כתב מרן הב"י ח"מ סי' ע"ב ס"ד (ד"ה מ"מ נמצינו למדין) והעתיק דבריו הרב הדרישה

לו) אין דרך הפוסקים להביא סייעתא וראיה לאיזה מאן דאמר על פי סברתו ושיטת עצמו אור לי דף קי"ב ע"ג ועי"ש בהשמטות לדף הנ"ל ועיין בירושלמי פרק ג' דמ"ק הלכה ה' אמר ר' חגי די הוה שמעתא כן ושמעתא כן ובפירוש הרב פני משה ועיין פלפלא חריפתא על דברי הרא"ש פרק ו' דמס' שבועות סי' ו' אות כ"א

לז) אין שום פוסק יכול לדחות שום ברייתא שהובא בש"ס בשתיקה מפני מאי דקשיא ליה דאם כן קרא למאי אתא וכיוצא דאינהו הוו ידעי ואין כח בשום פוסק לדחות דברי תנאים ואמוראים בסברא בעלמא אור לי דף קי"ג אות יו"ד

לח) פוסק שכותב מילתא בטעמא ומסיים ואומר וכל שכן בזה וכו' משמעות הלשון הוא דאף בלא הכ"ש דעתו כן מהטעם שכתב בתחלה וכיוצא לזה כשמסיים ואומר ובפרט וכו או ומה גם וכו' משמע כן עיין אור לי סימן ס"ב דף נו"ן ע"א והנה לעיל אות ט' הבאתי מערכה מול מערכה בלשון ועוד שכותבים הפוסקים אם דעתם לסמוך על כל אחד מהטעמים או דוקא על שניהם עי"ש ולפום ריהטא נראה דכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו זולת היכא דמוכח מדברי הפוסק דסומך ראשו ורובו על הטעם שכתב בתחלה עיין לעיל אות י"ט ומרן הב"י בבדק הבית יו"ד סוס"י קכ"ד כתב ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש סוברים דמגע דרגל אוסר בהנאה הכי נקיטינן וכ"ש שגם הרמב"ם אפשר שסובר כן ע"כ והדבר פשוט דאף אם הרמב"ם לא יסבור כן סובר מרן דהלכה כהרי"ף והרא"ש לפי מה שהקדים לפסוק כתרי מגו תלתא ועיין למרן החבי"ף בספר חיים ושלום ח"ב סי' ל"ח שכתב על דברי הרב מו"מ סי' קי"ח דמדכתב וכ"ש בעגון נראה שמתיר אפילו שלא במקום עיגון ועיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גט סי' ו' אות י"ד וסי' י"ז אות ח' (ד"ה במספר) ובמערכת חתן וכלה אות י"ב ובספר בית שלמה א"ח סי' ך' כתב דממ"ש בשו"ת נודע ביהודה מ"ת א"ח סי' י"ז. ובפרט ששרטו בדפנות תפלות ובקשות וכו' מוכח דגם בלא זה נמי הדין כן ולא כתב כן אלא לרווחא דמילתא

לט) מן התורה זימנין קרו הפוסקים לפסולי דרבנן מן התורה עיין למרן הב"י אה"ע ריש סי' קכ"ב והרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות י"ט כתב בשם הריב"ש דמצינו להרמב"ם שמה שהוא תקנת חכמים קורהו תורה (אלא שכתב שהרב בספר אליהו רבא וזוטא השיבו תשובה נצחת עי"ש)

מ) יש אומרים זימנין כותבים הפוסקים כן בדבר שלא נאמר כן בשום פוסק רק למאי דסליק אדעתין היה יוצא הדין כן עיין למרן ב"י א"ח סי' ער"א (ד"ה ויש אומרים) ועיין מעין זה בב"י א"ח סי' תס"ב סוף ד"ה מי פירות

מא) נראין דברי פלוני כשכותבים הפוסקים אם כונתם לומר שכן הלכה או שהם מסופקים ולא ברירא להו מדלא כתבו והלכה כפלוני עיין לה"ה פתח הדביר בח"ג סימן ש"ב אות ה' דף קע"ג ע"ב שכתב בשם הרב תוספת שבת דמדלא כתב מרן והלכה כדבריו אלא ונראין דבריו משמע ליה דלא ברירא ליה ההלכה עי"ש והרב המחבר האריך בזה ומסיק דאין לדמות לשון הפוסקים ללשון הש"ס וגם בלשון הש"ס וכו' והביא שהרב תו"ש תבריה לגזיזה שם באותו סימן ס"ט (ומ"ש בדף קע"ה ע"ב בשם הרב מוהרמ"פ נר"ו במח"כ אינו מחוור כמו שיראה הרואה) עי"ש ד"ק באורך ונראה דיש סייעתא לזה מדברי הרב הלבוש בא"ח סי' י"א סעיף יו"ד שמרן ז"ל כתב י"א וי"א וכו' ונראין דבריו והרב הלבוש כתב והכי הלכתא במקום מ"ש מרן ונראין דבריו. גם המעיין בדברי מרן הב"י שם סי' י"א בדין הנ"ל ישפוט בצדק שדעת מרן לפסוק הלכה כן וכמו שכתב הגאון מוהרי"א שכן ראוי לעשות ושכן הוא סברת