שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנח

ד' ובסי' יו"ד ובפ"ק דחולין סוס"י י"ט ובפרק כל הבשר סימן ל"ד (והרש"ל ביש"ש שם סי' ע' הבין מדברי הרא"ש דפוסק כריב"א) ובטור א"ח ססי' י"א (וא"א לא היה מדקדק) ובסוס"י ל"ד וסי' רט"ז ובסס"י רל"ב וסי' תרע"א והרמ"א היה מדקדק להניחה למעלה מג"ט) ובסי' תרע"ג (והרמ"מ לא היה מדליק) ולמרן הב"י א"ח סי' רל"ב (ד"ה והרי"ף) ובריש סי' תרע"ג (שמוהר"ם היה רגיל) וביו"ד סי' פ"א (ד"ה טרפה) ובסי' קכ"ג (ד"ה והתמד) ובסי' ש"ה (ד"ה מ"ש ור"י היה מסתפק) ובש"ע סי' ת"ס ס"ב (הרא"ש היה משתדל) ובהגהות מרדכי בגיטין אות תס"ז ולהה"מ בהלכות מלוה פ"ט הלכה ז'

כה) אין להפוסקים לפרש טעמא דקרא מלבם ולהוציא דין מכח אותו טעם דהוא דלא כמסקנא דגמרא כן כתב הרב תוי"ט בריש ס' פלפלא חריפתא הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הרי"ף אות ז' וכיוצא לזה עיין בתוס' יו"ט בפרק ד' דמס' שביעית משנה ד' ד"ה (אין קוצרין) שכתב על דברי הרמב"ם ותמיהני למה הכנים עצמו לפרש טעם אחר ממ"ש בגמרא וכו' דבפסקי דינים אין לנו אלא מה שאמרו חכמי הגמרא כי בלי ספק שעל פי הטעם ישתנה הדין ע"כ ועיין להרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"ב דף ק"ו ע"ג ומעין זה תמה בחידושי הגרשוני ליו"ד סי' ש"ה על דברי הרב הלבוש בסי' שכ"א ס"ז ויגעתי ולא מצאתי דרוש זה ואין לבדות מלבנו דרושים כאלו ולעקור הכלל דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל

כו) אין לפסוק דין אלא בראיות ברורות מלובנות ומוחוורות ומתוך פשטי הסוגיא וריהטא דשמעתא ולא מתוך הדקדוק מוהר"י וויל סי' קס"ד הביא דבריו הכנה"ג כן כתב הרב שלחן גבוה בכלליו אות מ' והרב באר מים חיים בחאה"ע דף ל"ז ע"ג הביא דברי מוהר"י הנ"ל והביא גם דברי הרא"ם בח"א סי' מ"ז מי היא שיכניס ראשו להתיר איסור באלה החילוקים שמחלק מדעתו אם לא בראיה ברורה הלא המתיר אינו יכול להתיר אלא בראיה ברורה ע"כ וכן כתב בשמם הרב אהל יעקב במערכת האל"ף אות י"ג ועיין להרב פתח הדביר בח"ג דף צ"ז ע"ב ולמרן החבי"ף בספר חקקי לב דף ד"ן ע"ג

כז) אין הפוסקים יכולים לחלק חילוקים מדעתם בלתי סמך וראיה ובאיזה ענין אפשר לחלק עיין להרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות א' ולמרן החבי"ף בספר נשמת כל חי ח"ב דף ג' ע"ב ודף מ"ט ע"ב ובספר חיים ושלום סוס"י מ' ועיין להרבנים באר מים חיים דף ל"ז ע"ג תפארת אדם בשו"ת א"ח סי' ט' והובאו דבריו בספר פתח הדביר ח"ג דף צ"ה ע"ד

כח) כשמשמיטים הפוסקים איזה בעיא במידי דרבנן דלא איפשיטא או דאיכא פלוגתא בש"ס ולא איפסק הלכה אם דעתם להקל או להחמיר ראיתי למרן הב"י דמוחלפת שיטתו בזה עיין בא"ח סי' י"ב (סוף ד"ה ומ"ש רבינו גבי) שכתב דהרי"ף והרמב"ם נקטי לקולא מדהשמיטוהו עי"ש גם בסי' י"ש (ד"ה אין מוקצה לחצי שבת) כתב בשם הרא"ש דמסתברא דנקטינן לקולא בשל סופרים ולכך לא הביאה הרי"ף ואילו בסי' תקט"ז כתב בשם הר"ן גבי בעיא דשלשה מינים בתלתא גברי דלא אפשיטא ובה"ג פסקה לחומרא וכן נראה דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה ע"כ הרי דמדהשמיטה משמע ליה דדעתו למיזל לחומרא גם בסי' תקל"א (סוף ד"ה אין מגלחין) גבי בעיא דאומן שאבדה לו אבדה בערב הרגל דלא אפשיטא כתב בנ"י כיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהשמיטוה וכו' ויש לתמוה וכו' למה לא פסקיה לקולא ע"כ וצ"ע כעת (כמדומה לי שעמדתי בזה במקום אחר)

כט) אם איתא להאי חידושא לא הוו שתקי קמאי מינה אמרינן עיין פרח מטה אהרן ח"ב סי' ח"י דף מ' ע"ב כן כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ע"ח ספר התורה הזה אין מצוי אצלי אך הכלל הזה ראיתי כי אשרוהו וקיימוהו הרבנים הגדולים הרא"ם ומוהראנ"ח ומוהרשד"ם ודכוותייהו וגם כל רבני אחרונים הבאים אחריהם סברי וקבילו הדין כללא וארשום פה אשר ראיתי מדברים בזה עיין להרבנים שלחן גבוה בכלליו אות מ"ה ונו"ן יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות א' וכ"ט אהל יצחק בשו"ת א"ח סי' א' אהל יעקב במערכת האל"ף אות י"ד באר מים חיים בשו"ת אה"ע דף ל"ז ע"ג צפיחת בדבש דף קמ"ו ע"א וקס"ח ע"ג פתח הדביר ח"א דף קס"ו ע"ג מגן גבורים דף כ"ח ע"ד מרן החבי"ב בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ס"ו ומרן החבי"ף בספריו במקומות רבים הזכיר כלל זה עיין בנשמת כל חי ח"ב דף נ"ו ע"א ומ"ט ע"א וב' ופ"ב ע"ד ובחקקי לב ח"א דף ל"ח ע"ד ודף קי"א ע"ג וחיים ושלום דף צ"ג ע"ג ולב חיים ח"ב סי' פ"ח (ד"ה וזה ראיתי) ולפי שלכאורה כלל זה הוא קצת תמוה דאם כן לא שבקת חיי לכל פוסק שיחדש איזה חידוש שלא הוזכר בגמרא או בפוסקים שקדמוהו דמי שירצה להכחיש החידוש ההוא בלתי טעם וראיה יאמר אם איתא לחילוק זה לא הוא שתיק תלמודא מיניה ודבר זה ישתקע ולא יאמר שהרי לא בא בתלמוד אחד מני אלף ממה שחידשו הפוסקים והכל מקובל אצלנו כמו שאמרם משה רבינו ע"ה מפי הגבורה וכמו שכתב מרן החבי"ב בבעי חיי שם לכן אעתיק בס"ד איזה חילוקים שראיתי דרך לימודי בדברי הפוסקים בזה (ודע דממה שכתב בס' חקקי לב דף ל"ח וחיים ושלום הנ"ל נראה שהבין בדעת מרן החבי"ב בבע"ח הנ"ל שחולק על גוף כלל זה ואחרי המחי"ר נראה דאינו כן אלא שהוא מחלק דלא נאמר כלל זה בכל מקום כמו שאכתוב באות שאחר זה בס"ד ומה שציין למה שכ' בנשמת כל חי ח"ב הנה בדף מ"ט ע"ב מבואר נגלה דאין כלל זה מוסכם וכן בלב חיים הנ"ל ויש לי פקפוקים בדב"ק ולא מצינא לאישתעויי מידי כי הנהו ספרי דבי רב די רשים התם לא שכיחי גבאי למיהב עלייהו דעתאי למסבר מלתייהו דרבנן קדישי בזה) ועיין עוד בכלל זה פתח הדביר ח"ג דף ש"ד ע"ב כל החיים הנד"מ דף ט"ו ע"ג

ל) לא אמרינן אם איתא להא לא הוו שתקי וכו' אלא בדומה למה שאמרה הרי"ף (מאריה דהאי כללא) בפרק האשה שהלך בעלה למדינת הים על דברי רב יהודאי גאון בשומרת יבם שנשאת בלא חליצה דאם היו לה בנים שלא תצא דהדבר זר מחמת הסברא ומה גם דאיכא רבוותא אחריני שכתבו היפך דבריו ועוד דמצינו בירושלמי היפך דבריו ואי ש"ס דילן הוה סבר דלא כהירושלמי לא הוה שתיק מלאשמועינן חידוש גדול כזה ואף הרב מוהריב"ל שנשתמש בכלל זה הוא בכגון זה כן כתב מרן החבי"ב בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ס"ו והרב גט פשוט בקונטרס הכללים סי' ד' כתב עדיפא מינה דאפילו בדבר שיש לגמגם על אותו חילוק ממשמעות הגמרא או הפוסקים או מסברא אמרינן דמסתמא פליגי עליה (אלא דכיון דלא חלקו עליו בהדיא חיישינן להחמיר באיסור אשת איש) אבל אם הוא חלוק נכון וטעמא דמסתבר ואין לו סתירה מדברי הגמרא והפוסקים אפילו מדיוק אמרינן דמסתמא כ"ע מודו ליה ע"כ והרב מוהר"ש פרימו כתב דבדין היוצא מהיקש או מסברא לא אמרינן אם איתא וכו' עיין בכלל זה להרבנים אהל יעקב במערכת האל"ף אות י"ד צפיחת בדבש דף קס"ח ע"ג נשמת כל חי ח"ב דף מ"ט חקקי לב דף ל"ת ע"ד חיים ושלום דף צ"ג לב חיים ח"ב סימן פ"ח חשק שלמה בכלליו אות ס"ז יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות ב'

לא) לא אמרינן אם איתא להאי לא הוו שתקי מינה אלא אם בא להוציא דין הפך גזרת הדין האמור בגמרא וחילק איזה חילוק אבל מי שמפרש דלאו דוקא קאמר אלא כולל אין זה שתיקה דסמכו על המבינים וכו' כן כתב הרב פמ"א ח"א