שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנז

זה ועוד סוגין בעלמא הכי דספק הוא אי תנאה הוי או חזרה וכו' עי"ש ומה שתירץ הרב דהיכא דפליגי בפירוש מילתיה דתנא ליתיה להאי כללא נראה שרוצה לומר דהיכא דפליגי בפלוגתא דתנאי כי התם דרב כרבנן ושמואל כרבי ליתיה להאי כללא (דהא התם לא נחלקו בפירוש מילתיה דתנא כיעי"ש) ואין בזה טעם ומעין כללין עיין להרב לחם משנה סוף פרק ג' מהלכות עבודת יוה"כ דכי פליגי הש"ס והירושלמי בסברת ר' יוחנן לא שבקינן מאי דאמר ר' אלעזר בבירור משום מאי דמספקא לן בסברת ר"י ע"כ והביא דבריו הרב יד מלאכי סוף אות תקע"א. ועיין בשו"ת בית יהודה אה"ע סי' ח"י לא שבקינן ודאו של הא"ז מפני ספקו של התה"ד. ועיין בב"י יו"ד סי' שצ"ט (סוד"ה כתב בה"ג הלכה למעשה) ואעפ"י שכתב הנמק"י שהמפרשים נסתפקו וכו' לא שבקינן פשיטותא דהרמב"ם והרמב"ן משום ספק דידהו. ובראש משביר ח"ב סי' ס"ט דף צ"ב ע"ג לא שבקינן פשיטות הרשב"א משום ספק של הר"ן ובדברי מנחם סי' תס"ח אות ב' בשם הרב ב"ד סי' תצ"ז דף קל"א לא שבקינן מאי דסברי התוס' בהחלט מפני מה שכתב הר"ן בדרך אפשר. ובנודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד סי' ל' לא שבקינן מאי דפשיטא להמג"א בשביל ספקו של הש"ך וצריך לעיין בגוף התשו' שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ל"ה אות ל"ד ועיין שבות יעקב ח"א סי' קס"ז הובא בפ"ת ח"מ סוס"י רס"ב אין ספקו של הסמ"ע מוציא מידי ודאו של הרמ"א. ובהשמטות שבספר יפה ענף בדף צ"ה ע"ד (באות ספק) כתב אין ספק של פוסק אחד מוציא מידי ודאו של פוסק אחר והיכא דראה אחרון דברי הראשון ונסתפק אם מוציא ע"ל בהל' קי"ל ובדף ח"מ סי' ט"ז לב מבין דף רי"ב ע"ד ע"כ ועי"ש בגוף הספר דף ס"א אות ט"ו שאחר שהביא מ"ש בחשק שלמה דאם פוסק אחד מספק"ל וכו' אין ספק מוציא מידי ודאי כתב והרב חס"ל ח"ב סי' ל"ה כתב דהתו"ח סי' קל"ז חולק עכ"ל ואין מצוי אצלי לראות דב"ק דאיך יחלוק בכלל זה דלפי מה שרשמתי נראה דכלל זה שריר וקים וכן מצאתי להגאון מופלא בדורות שלפנינו בספרו (שנדפס בזמננו) תשובת שמואל בסי' ח' דף ל"ג ע"ג בסופו שכתב דכללא הוא בש"ס ופוסקים גבי פלוגתא כל היכא דלאחד פשיטא ליה להקל ולאחד מספקא ליה דין הוא להורות כמאן דפשיטא ליה להקל עכ"ל ומיירי בדין אחד שלהרמב"ם מספקא ליה ולהרשב"א פשיטא ליה לקולא עי"ש וכן כתבתי אני הדל בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק' (בד"ה והנה לשון הירושלמי) בפלוגתא דבירושלמי עי"ש

כ) ונראה לי כשפוסק אחד מביא דברי פוסק אחד ואומר אחר כך איזה דבר בלשון זה אינו חולק עליו אלא מפרש דבריו אבל כשאומר ולי נראה הוא לחלוק עליו כן כתב הרב מנחת זכרון נר"ו דף צ"ה אות ל"ז בשם הרבנים ש"ך ח"מ סי' מ"ב סק"ד ותשו' כנה"ג סי' קצ"ב ומשמע שכן דרך כל הפוסקים זאת היתה לי לדקדק בדברי מרן החבי"ב בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת האל"ף אות צ"ה עי"ש. אך מדברי הגאון יד מלאכי בכללי הריב"ה אות י"ג נראה שכלל זה נאמר על הריב"ה ואפשר ששאר פוסקים אין מדקדקים בזה. והנה הש"ך הנ"ל על דברי הריב"ה מיירי אך שו"ת כנה"ג הנ"ל ומכתב מאליהו שציין ביד מלאכי אין מצויים אצלי לראות במאי קמיירו שוב אחז"ר ראיתי בס' בית אהרן להרב מהר"א קריספין ביו"ד דף מ"ז ע"ב דנראה קצת דגם בתשו' כנה"ג הנ"ל בדברי הריב"ה הוא דקאמר האי כללא ועוד כתב שם להכריח דלא נאמר כלל זה בדברי רבני האחרונים (מר קעסיק בדברי הרב פרי חדש ומשמע דכלל זה לא לבד על הריב"ה הוא) וא"כ אף אי נימא דכלל זה נאמר גם בדברי שאר פוסקים מתיישב מה שדקדקתי במערכת האל"ף הנ"ל וק"ל ועיין בכנה"ג יו"ד סי' קכ"ג הגב"י אות ס"ז שנראה בעליל שחולק על דברי מרן הב"י וכתב בלשון ונראה לי ולא כתב ולי נראה

כא) וכתב פלוני משמע דאינו חולק על סברא קמא ופלוני כתב משמע שחולק כן כתב מרן החבי"ב הביאו דבריו הרבנים יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות כ"ה ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות ד"ן והאריך בזה בסתירת דברי מרן עי"ש ולא ראיתי שהזכיר דברי מרן הב"י ח"מ סי' קע"ו סכ"ו דממה שכתב הריב"ה וא"א הרא"ש כתב בתשו' וכו' דחולק על הרמב"ם ולפי מה שכתב בבדק הבית שם אינו חולק ועיין להרב מוהריט"ץ סי' קל"ה דף קי"ב ע"א (ד"ה ומעתה) ועיין עוד למרן הב"י יו"ד סי' ט"ל קרוב לסופו (ד"ה ולשון רבינו אינו מכוון) וכך הוה ליה למימר כתב א"א הרא"ש וכו' ועי"ש להרב יד דוד אות ל"ו ועיין להרב מגן גבורים סי' ג"ן דף פ"ד ע"א הביא דבריו הרב מנחת זכרון דף ט"ן אות כ"ה ולהרב נהר שלום סי' ת"ן אות ג' ולהרב הפרישה בח"מ סי' ל"ה אות ט'

כב) לכולי עלמא או לדברי הכל כשכותב איזה פוסק כונתו שאין בו מחלוקת כלל אע"ג דבלישנא דש"ס דאמר דכ"ע אמרינן דלאו דוקא מ"מ לא נכון לומר כן על רבנן בתראי וכל שכן על הרב מוהריב"ל והוא אחרון ובתרא טובא כן כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הכ"ף אות ב' ועיין למרן החבי"ף בסמיכה לחיים דף ע"ט ע"ג שפירש דברי מרן הב"י שכתב לשון זה (לכולי עלמא) דלאו למימרא דליכא מאן דפליג בהא אלא משום דשלשת הרועים שביתו נשען עליהם סברי הכי הוי לדידיה שפיר כ"ע והני מילי דמר מרן חיד"א מילי דסברא נינהו ואם כן מוכח דלולא זה כשכותב מרן הב"י לשון זה משמעותו שאין שום חולק בזה והרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות דק ל בשם הרב משנה למלך בפרק ב' מהלכות קרבן פסח דין י"ג כ' דמה שכתב רש"י כ"ע מודו לאו דוקא ואין מזה ראיה לרבנן בתראי כמרן ומוהריב"ל שוב עיינתי בדברי המשל"מ הנ"ל וראיתי שמה שכתב דלשון כ"ע קאי על שתי הכתות אינו על דברי רש"י אלא על דברי הש"ס גיטין מ"א ע"ב והוקשה לו בפירש"י שם דהיכי קאמר דכ"ע ומתרץ דאינו אלא לשתי הכתות עי"ש ודברי הרב מקנה אברהם אחרי המחילה רבים אינם מדוקדקים (ובקונטרס הכללים מערכת הכ"ף אות ח"י כתבתי בכלל זה בס"ד עי"ש)

כג) נכון לעשות כשכותבים הפוסקים לשון זה הוה משמע לי דהוא מצד חומרא ולא מדינא ולעיכובא אך ראיתי להרב שלחן גבוה בכלליו אות ג"ן שכתב אין לדקדק מלשון נכון שכותבים הפוסקים דדוקא לכתחלה ולא דיעבד מוהר"י קולון שרש ט"ל כנה"ג אות פ"ג ע"כ וספרים הללו אין מצויים אצלי לראות דברי קדשם

כד) היה אומר כשמביאים הפוסקים סברת איזה פוסק בלשון היה אומר ר' פלוני או היה אוסר היה מתיר וכיוצא הנה בשדי חמד ח"א במערכת ה"ה אות ח"ק הבאתי דברי רבני האחרונים דתפסו לכלל מוחלט דמשמעות לשון זה הוא דלכתחלה היה סובר אותו פוסק כן אבל לא עמד בסברתו וחזר בו ואם כן אם אמרו על פוסק פלוני שהיה אומר שדבר פלוני מותר נבין שדעתו דאסור וכן בהיפך ואני ההדיוט תמהתי עליהם והבאתי מקומות רבים שמתבאר מהם שאף בדברים שדעתם כן באמת מביאים הפוסקים סברותיהם בלשון היה אומר וכיוצא עי"ש באורך ועתה מצאתי בזכרונותיי מימי חרפי שציינתי בזה הלשון היה אומר אם משמעות לשון זה הוא שלא עמד הפוסק בסברתו עיין תוס' בחולין דף קי"ב ד"ה ודגים (והר"י מאורלינאס היה אומר) ובדברי הר"ן שם (בד"ה והרב ר"י היה אומר) ובכתובות דף ס"ט ד"ה ואישתיק (מכאן היה רגיל ר"ת ובדברי הרב חשק שלמה בסי' י"ז הגב"י אות יו"ד) ובמסכת ביצה דף י"א ד"ה מערים (הר' שמואל היה אומר) ובסנהדרין ריש דף פ' (תוך ד"ה בשור. ומטעם זה היה אומר ר"ת) ובהרא"ש פ"ק דפסחים סי'