שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנו

גם מעיני מאור עינינו הרב יד מלאכי נעלמו דברי הרא"ם הנ"ל שכתב בכללי שאר פוסקים אות ה' דמתבאר מדברי הרב כנה"ג בח"מ סי' ז' הגהות הטור אות ד' שיש חילוק בלשון הפוסקים בין אמרם פסול לאמרם אינו ראוי דפסול הוא אפילו בדיעבד ואינו ראוי פירושו הוא לכתחלה ושכן כתב הרב מוהריק"ש בתשו' סי' כ"ו ושגם הרא"ש בפרק לולב הגזול סי' י"ד כתב בשם הראב"ד (בדין יבש) דכל מקום שאמרו פסול דמשמע אפי' בדיעבד אפי' בשעת הדחק פסול ושכן כתב הרב ט"ז בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ב ואחר כל זה סיים ואמר רב ויש להביא ראיה מהש"ס דפרק כיצד צולין דף ע"ז ע"ב חדא דפסולה דיעבד משמע עכ"ל ואחרי המחילה רבה דבריו תמוהים דאדרבא מסוגייא זו מתבאר דאינו כלל החלטי שהרי במסקנא מוקמינן לה כר"י ושלא אמר ר"י דפסולה אלא לכתחלה וכמו שהוכיח הרא"ם כנז"ל והרב פתח הדביר בח"ג דף ע"ג ע"ב כתב דפשט משמעות לשון פסול הוא אפי' דיעבד עי"ש וזה אמת ונכון שכן משמעות הלשון מסתמא אבל ודאי יש גם כן שפירושו לכתחלה ומאי דמשמע מדברי איזה רבנים דנקטי הכי בכל דוכתי לענ"ד צ"ע מסוגייא הנ"ל ומדברי הריטב"א שהביא הרב קרבן נתנאל בפרק קמא דסוכה על דברי הרא"ש בסי' כ"ח מתבאר שסובר שפסולה בכל מקום הוא דיעבד שכתב הכי סככה בנסרים ר' מאיר אוסר דלכאורה משמע מלשון זה דאינו אסור אלא לכתחלה אבל אי אפשר לומר כן דהא קתני בברייתא ר"מ פוסל ותני נמי סככה בנסרים וכו' פסולה עכ"ל וכיון דמשמעות אוסר הוא רק לכתחלה אם היה סובר דבלשון פסול יתכן לפרש שהוא רק לכתחלה היה לו להשוות מתני' וברייתא ותרוייהו אלכתחלה אלא מוכח דסובר דאין במשמעות לשון פסול אלא דיעבד

המורם מכל האמור למעלה דבמשמעות לשון פסול אם הוא לכתחלה או דיעבד במחלוקת הוא שנוי ודעת הסוברים דמסתמא משמעותו לדיעבד אלא דגם בלכתחלה יתכן לשון זה נראית עיקר אחרי שכן מתבאר מדברי הש"ס שהביא הרא"ם ועל דברי מרן הב"י בח"מ סי' ז' (גבי דיין אוהב ושונא) הנ"ל מצאתי להרב גבעות עולם בסי' י"ג שהאריך במה שתפסו על מרן הרבנים מוהר"א ששון ומוהרש"ך שנעלם ממנו דברי הרמב"ם שכתב בהם לשון פסול כנז"ל ותמה עליהם דלפי מה שמבינים בדעת מרן שסובר שלשון פסול מורה דפסול אף בדיעבד היה להם להקשות על מרן מניה וביה דבסי' ז' כתב דין זה בלשון אסור וכו' דמשמע דוקא לכתחלה ואילו בסי' ל"ג כתב כל הפסולים לדין פסולים להעיד חוץ מאוהב ושונא שכשרים להעיד אעפ"י שפסולים לדין והוא כלשון הרמב"ם ומדנקט שפסולים לדין משמע בדיעבד נמי פסולים וגם תמה דלא יתכן לומר שכל פסול הוא דיעבד שהרי בפרק שני דייני גזירות הביאו כמה מעשיות דשמואל ודמר עוקבא וכיוצא דליכא בהו איסורא לקצת מהפוסקים אלא מדת חסידות ואפ"ה אמרו פסילנא לך לדינא וא"כ כ"ש ששייך לומר פסול בדבר שיש בו איסור אף אם אינו אלא לכתחלה לכן כתב שכונת מרן היא דאי הוה נקיט הרמב"ם דוקא לשון פסול הוה מצינא לפרש דכונתו דפסול אף בדיעבד וכדעת רבינו הטור אף שאין הכרח גמור לפי שלשון זה משמע הכי (דאינו אלא לכתחלה) ומשמע הכי (דפסול בדיעבד) אבל מדנקט לשון אסור שאין במשמעו אלא לכתחלה בהכרח לומר דגם מה שכתב במקום אחר לשון פסול כונתו שאינו אלא לכתחלה ומתיישב בזה השגתם וגם קושיתו אלו תורף דב"ק (מה שכתבתי אינו לשון הרב ממש רק כתבתי כן לפי מה שהבנתי בכונתו עיין בדב"ק) וזה מסכים למה שכתבתי דמשמעות הלשון הוא דפסול בדיעבד ומ"מ יתכן על פי איזה הכרח לפרשו לכתחלה ולא אכחד שדבריו דחוקים לקוצר דעתי דאם נזכר מרן בו בפרק שהרמב"ם כתב במקום אחר לשון פסול בדין זה וכיון שמשמעות פסול הוא לפעמים גם לדיעבד יותר היה נכון לפניו שלא להמציא מחלוקת בין הטור והרמב"ם ולומר דמה שכתב הרמב"ם אסור כונתו שגם בדיעבד אין דינו דין דוגמא לדבר מה שכתב הריטב"א הנ"ל (בד"ה גם) דאף דלשון ר' מאיר אוסר הוא לכתחלה מ"מ משום דתני בברייתא פסולה (שלדעתו נראה שלשון פסול הוא דוקא על דיעבד) הוצרך לפרש דאוסר דאמר ר"מ הוא אף בדיעבד והכי נמי כדי שלא לחדש מחלוקת בין הפוסקים לא היה רחוק לפרש דמה שכתב הרמב"ם אסור כונתו שגם בדיעבד אין דינו דין ועיין לקמן בד"ה ובענייני

ובענייני גט נמצא גם כן לשון פסול דהוי לכתחלה כמו שכ' הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות חש"ן בשם הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ג' ע"ב דפסול הוי לכתחלה דפעמים קרי פסול כל שאינו יכיל לגרש לכתחלה ושהביא ראיות וסמוכות וציין לעיין בדברי התוס' שם בד"ה דתנן (דמשמע דסברי דהוא דיעבד) עי"ש והרב שער אשר בשו"ת אה"ע סי' מ"א דף ח"ק ע"ג הביא מחלוקת הרבנים מוהרש"ך מפרש פסול לכתחלה ומוהרימ"ט חלק עליו דלשון פסול משמע דיעבד וכתב על זה ועיין להרשב"א בחידושיו פ"ק דגיטין שבא מפורש בדבריו כדברי מוהרש"ך שכתב דפעמים קרי פסול כל שאינו יכול לגרש לכתחלה כדמשמע בפרק המגרש גבי ג' גיטין פסולים והא איכא גט ישן וכו' אלמא כל שלא יכול לגרש בו לכתחלה קרי גט פסול עכ"ל ולא ראו הרבנים דברי הרב פרי חדש באהע"ז סי' ק"ך סעיף י"ז (בד"ה איברא) שדחה הוכחת הרשב"א עי"ש ובשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גט סי' א' אות א' (בד"ה וראיתי) הבאתי תורף דברי תשובת רב אחד מידי"ן שהביא מכמה דינים בענייני גיטין שנאמר בהם לשון פסול והוא לכתחלה וכתב כן גם בשם תשו' הרב בית חדש ח"א סי' צ"ב דנמצא גם בתלמוד לשון פסול אלכתחלה (אין שו"ת הנ"ל מצוי אצלי) עי"ש בשדי חמד שבאיזה דברים מכוונים דבריו למה שכתבתי אנכי ההדיוט בזה גם מצאתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ב' אות ו' שהביא דברי הרא"ם בספר היראים הנ"ל ופירש דבריו כמו שכתבתי בעניותי ובהשמטות הספר תמה על הרב קהלת יעקב שמקשה על הרא"ם ממקום שהוא עצמו הביא משם ראיה לדבריו עי"ש גם השגתי עתה ס' אזן אהרן לרבין חסידא בע"ס כפי אהרן וראיתי שם בדף ס"ג אות ה' שהביא דברי הרב קהלת יעקב וכתב שהתוס' והרא"ש ריש פרק שני דחולין בד"ה השוחט כתבו דמ"ש בתוספתא דר"י פוסל בעוף עד שישחוט הורידין היינו לכתחלה ותמה על מה שהקשה מסוגייא דפרק כיצד צולין וכתב שגם הרבנים אהל ישרים ובס' ווי העמודים החדש (אין מצויים אצלי) המה ראו כן תמהו על הרב קהלת יעקב בזה

יט) היכא דחזינן דלמר מיבעיא ליה מילתא ולמר פשיטא ליה עבדינן כמאן דפשיטא ליה כן כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ל"א בשם הרמב"ן ועיין מה שכתבתי בס"ד בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' מ"ג אות ו' והלאה אם נאמר כלל זה בפוסקים וע"ע לדוד אמת סימן ט"ו אות כ"א הובא בבית מנוחה בדיני בדיקה על ידי תינוק אות י"ב וז"ל תפסתי סברת הרב תרומת הדשן כי מוהר"י מינץ בלשון שמא אמרה ע"כ והוא לקולא עי"ש. ומצאתי להג' חקרי לב בזכרונותיו שבספר ישרי לב במערכת הלמ"ד אות ל"ו שכתב כלל זה כשם מרן כסף משנה בפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז"ך ולי ההדיוט במחכתה"ר אינו מוכרח שהרי כתב דלא שבקינן פשיטותיה דרב פדא ועבד עובדא מפני ספקו של ר"י וא"כ אפשר שכונתו היא רק בצרוף מאי דעבד עובדא ומעשה רב אבל לא בעלמא ומה שכתב עוד בשם מוהריק"ו להלכות שגגות בכ"י דאם המסופק הוא אחרון ליתיה להאי כללא נעלם מהם שכן כתב הרמב"ן לדעת הרי"ף וכן הריטב"א ונמק"י ושה"ג שהבאתי במערכת גירושין הנ"ל ועיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת ה"ה אות קי"ג ומה שהקשה על הכלל ממאי דפסקו הפוסקים בקידושין ט"ן ע"ב כרב דהוא ספק אי תנאה הוי אי חזרה ולא כשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי י"ל דלא נאמר כללין אלא במידי דלית לן הכרע מכללא אחרינא מה שאין כן בהאי דכללא דהלכה כרב באיסורי קאי אאיסדן. והמעיין שם בדברי הראשונים יראה שכתבו טעם