שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנה

בכ"מ ממש קאמר שלא ראינו שסובר הראב"ד בההיא דעדות דמיושב דפסול אף בדיעבד ומסתמא דעתו כדעת גדולי הגאונים וכמו שנראה מדברי הרמב"ם דבדיעבד כשר ואין למדין מן הכללות אלא כונתו שבכ"מ מסתמא פסול הוא דיעבד זולת כשיש לנו הוכחה שכשר בדיעבד. ונראה שלזה נתכוון הרב אהל יעקב במערכה זו אות ד' שכתב דפסול משמע אף בדיעבד והביא מה שכתב המרדכי בריש לולב הגזול בשם הרא"ם דפסול הוא לכתחלה ושמרן הב"י בסי' תרמ"ה כתב על דבריו שלא ידע מי הכריחו לפרש כן ושמדברי כל הפוסקים לא משמע כדבריו ושהרב ט"ז בסק"ז כתב ליישב סברת הרא"ם ומ"מ סתם פסול בעלמא הוא אפי' דיעבד וכמ"ש הראב"ד ריש פ"ח דסוכה וכ"כ בט"ז סי' ל"ב ס"ק כ"ב וכו' ואחר כל אלה הדברים סיים ואמר וכן כתבו הרא"ש והר"ן בריש פרק שבועת העדות בדין עדות שצריך מעומד דסתם פסול הוי אפי' דיעבד עכ"ל ובאמת גבי עדות מעומד דעת הרא"ש והר"ן דכשר בדיעבד כמו שכתבתי בשם מרן הב"י וכמבואר בדבריהם אלא שכונת הרב לומר דלולא מה שהכריחו דעדות מיושב כשרה בדיעבד היינו מפרשים מ"ש בש"ס מה ליושב שפסול לעדות שרוצה לומר דאף בדיעבד פסול

וראיתי להרב חשק שלמה בסי' ז' הגב"י אות ט' שהביא מה שהקשה הרב מוהריט"ץ על מרן הב"י שדבריו סותרים תוך כדי דבור שבתחלה כתב לדעת הרמב"ם דכי פסלי רבנן וכו' אלא בכל גוונא מיפסיל וכו' ומשמעות לשון זה הוא דפסול בדיעבד ושוב כתב שנראה לו מדברי הרמב"ם דרק לכתחלה הוא וכו' וציין לזה (בחשק שלמה) למה שכתב בסימן י"ז הגב"י אות ד' דמר קעסיק בדברי הראשונים בההיא דעדות מיושב שכתבו דמה שאמרו בגמרא שיושב פסול הוא רק לכתחלה והביא דברי המרדכי דאשכחן דתני פסול ובדיעבד כשר ושמרן הב"י בא"ח סי' תרמ"ה הביא דברי המרדכי הללו וסיים וז"ל ולפי זה לא קשיא מידי קושית מוהריט"ץ על רבינו הב"י בסי' ז' ממ"ש דכי פסלי למ"ש דדוקא לכתחלה עכ"ל ואני בער ולא אדע איך נתקררה דעתו בזה אחרי שהרב מוהריט"ץ העתיק כל דברי מרן הב"י שאחר שכתב שנ"ל מדברי הרמב"ם דאינו אלא לכתחלה סיים וז"ל ולישנא דלא לידון איניש הכי דייק מדלא קאמר פסיל איניש למידן וכו' עכ"ל הרי מרן ז"ל גילה דעתו דמשמעות פסול הוא בדיעבד (וכמו שבאמת גם בא"ח סי' תרמ"ה כתב על הרא"ם ולא ידעתי מי הביאו לפרש כן וכו') ואהא הוא דסמיך הרב מוהריט"ץ להקשות דידיה אדידיה ומה יושיענו מה שכתבו הפוסקים דיתכן דלשון פסול הוא לכתחלה למה שהרב מקשי על מרן על פי מדותיו דלשון פסול מורה דאף בדיעבד פסול אלא דבהורמנותיה דרב מוהריט"ץ נראה לי דמה שכתב מרן דכי פסלי רבנן וכו' לישנא בעלמא הוא וכונתו דכי אסרי רבנן ועיין במה שהשיב הרב מוהר"ם גאליקו שם בסי' רל"ח ובמה שהקשה הרב מוהריט"ץ על מרן הב"י על פי מה שהכריח דדרשה דשני ת"ח ששונאים זה את זה לא ישבו בדין כאחד מדכתיב לא אויב לו ולא מבקש רעתו דרשה גמורה מדאורייתא היא עיין להרב הדרישה בסי' ז' אות י"א שכל כך פשוט בעיניו דדרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא עד שמזה הכריח שגם מאי דדרשינן מהאי קרא לאוהב ושונא אינו אלא אסמכתא בעלמא עי"ש. ובסי' ט' אות ד' כתב דאיכא כמה עובדי בש"ס (גבי דיין) דאמור רבנן פסילנא לך לדינא ואינם אלא ממדת חסידות ולכן לא כתבם הרמב"ם בלשון פסול אלא בלשון אסור עי"ש

והנה הרב קהלת יעקב אחר שהביא שהמרדכי בריש לולב הגזול כתב דפסול הוא לכתחלה סיים וצ"ע דבפרק כיצד צולין דף ע"ז סוף ע"ב קאמר הש"ס חדא דפסולה דיעבד משמע עכ"ל וראיתי להעתיק לשון הרב המרדכי וזהו נקטם ראשו פסול רא"ם אמר דלכתחלה קאמר דיחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליו ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר כדאמרינן במנחות ובכיצד צולין נטמאו או נאבדו או נשרפו כמדת ר' אליעזר פסולה (נראה שיש חסרון בדפוס וכצ"ל כמדת ר' אליעזר כשרה וכמדת ר' יהושע פסולה) ומוקמינן לה התם דבדיעבד כשרה עכ"ל. ואחר שהעתקתי לשון המרדכי נקל להבין שבמחילת כבוד קדושת רבין חסידא דבריו תמוהים דממקום שבא להקשות על דברי הרב המרדכי הרי משם הוא עצמו מביא ראיה לדבריו והדין עמו וכונתו דבש"ס בעי לאוקומי מתניתין דחמשה דברים באין בטומאה כר' יהושע (דלא אמר ר"י נטמאו וכו' פסולה אלא לכתחלה ומתני' בדיעבד) ופרכינן חדא דפסולה דאמר ר"י דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחלה משמע (פירש"י ועוד אי נמי משמע פסולה להקטיר קומצא לכתחלה מתני' באין לכתחלה קתני) ומשנינן אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור (פירש"י ביחיד לכתחלה פסולה ואם זרק הורצה ומתני' בצבור באין לכתחלה דטומאת צבור היא בהיתר) הנך רואה דאף דבתחלה הוה קשיא ליה להש"ס לפרש דפסולה היינו לכתחלה במסקנא מוקים לה הכי וצריך לומר דמעיקרא נמי לולא הקושיא דמתניתין באין לכתחלה קתני לא הוה דחי שינויא דשנינן הא לכתחלה הא דיעבד משום שאינו רחוק כל כך לפרש דפסולה להקטיר ועיקר הקושיא היא מדקתני מתניתין באין דמשמע לכתחלה וזהו שהביא הרא"ם ראיה לדבריו שעכ"פ אינו רחוק לפרש פסול לכתחלה וגבי נקטם ראשו משמע ליה (מאיזה הכרח שהיה לו) דאינו פסול אלא לכתחלה והוקשה לו דמשמעות הלשון הוא דפסול אף בדיעבד ואהא קאמר דאשכחן דקתני פסול במקום שכשר בדיעבד ואם כן לא נפלאת לפרש גם פסול דהכא שהוא לכתחלה אבל בעלמא במקום שאין לנו הכרח לזה מסתמא לשון פסול הוא דיעבד וראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות חש"ן שהביא קושית הרב קהלת יעקב מסוגייא דפסחים הנ"ל וכתב ליישב עפ"י מה שכתב הריטב"א ביומא דף כ"ג הביא דבריו הרב צמח דוד ס"ב דף כ"א בליקוטין דהיכא דפריך בש"ס חדא ועוד קושיא בתריתא היא עיקר והכא נמי קושיא בתריתא ועוד חמשה דברים באין לכתחלה היא עיקר ואני ההדיוט לא ידעתי מדברי הריטב"א ובכל זאת כתבתי כן דסוגיין מוכחא הכי כדכתיבנא ולפי הנראה לא עיין הרב בגוף דברי המרדכי שאם כן היה מתמיה על הרב קהלת יעקב כמו שכתבתי וצ"ע

ואחרי שהרב המרדכי מר הוא דאמר הכי משמיה דהרא"ם אמרתי אצא לחפשי בדברי קדשו בס' היראים ומצאתי שדבריו הם בעמוד הזמנים סי' קכ"ד ושם כתוב בתיקון (לא ככתוב במרדכי כמדת ר' אליעזר פסולה אלא כמו שהוא האמת כמדת ר"א כשרה וכמדת ר' יהושע פסולה) וסיום לשונו הטהור הוא כן ומוקמינן לה התם בפסחים לכתחלה ודיעבד כשרה ולא יטעה המעיין לשם כי ראיה גמורה גדולה היא עכ"ד (והביא דבריו בקיצור מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות ט') נראה שכונתו דאולי יטעה המעיין לומר דאדרבא מסוגייא זו מוכח בהיפך דהא אמרינן חדא דפסולה דיעבד משמע הרי דמשמעות פסולה הוא אפילו דיעבד ואהכי קאמר דבאמת ראיה גדולה היא שהרי באמת לפי המסקנא דמשני כאן ביחיד כאן בצבור מוקמינן לה כר"י ולא אמר ר' יהושע דפסולה אלא לכתחלה וביחיד ומתני' דחמשה באין וכו' בצבור מתניא ונמצא דאיכא פסולה שרוצה לומר לכתחלה והכי נמי במה ששנינו נקטם ראשו פסול נוכל לפרש דפסול רק לכתחלה כן נראית כונתו ואם הרבנים הנז"ל היו רואים דב"ק לא היה להם להקשות ולתרץ בזה רק לבאר דברי קדשו הנחמדים מזהב ומפז והרב אהל יעקב שם פתח דבריו יאיר והכי אמר רב פסול בפרק כיצד צולין דף ע"ז ע"ב אמרינן דפסולה דיעבד משמע עי"ש והמרדכי בריש פרק לולב הגזול כתב בשם רא"ם דאשכחן דתני פסול במקום דדיעבד כשר עכ"ל קיצר ולא ביאר דעתו אם כונתו להקשות על הרא"ם מסוגייא שהביא שאמרו מפורש דפסולה דיעבד משמע וגם הוא לפי הנראה לא ראה בגוף דברי הרא"ם ודבריו ברורים ונכונים כמו שכתבתי בס"ד: