שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנב

דלכתחלה עכ"ל הרי שכתב מפורש דלשון מותר הוא לכתחלה וכדעת הרא"ש ואם כן יש לומר שעל דברי הר"ן הללו היתה כונת הרב ביעיר אזן אבל הרב שלחן גבוה מראה מקום לדברי הרא"ש והר"ן שכתבו כן גבי קטן היודע לשחוט וכו' והא ודאי קשה שאין מדברי הר"ן בדין ההוא הכרח לזה כאמור

והנה במה שכתב הרב כנה"ג בכללים אות י"ב דלרש"י בפרק קמא דכתובות דף ג' לשון מותר הוא דוקא בדיעבד כבר כתבתי למעלה (בד"ה אך בזאת) שהרן חיד"א השיב על דבריו שאין שום משמעות מדברי רש"י וגם הבאתי דברי הרב מעדני יום טוב שמבין מדברי רש"י בחולין דף ג' גבי שחיטת כותי מותרת דלשון מותר הוא לכתחלה (עיין לעיל בד"ה גם הרב) ונראה לי הדל דאין לנו הכרח בדעת רש"י שסובר שמשמעות אחד יש בלשון מותר שיהיה בכל מקום משמעותו לכתחלה או שיהיה משמעותו בכל מקום דיעבד אלא משמע הכי ומשמע הכי ויתפרש בכל מקום לפי הענין שהרי בההיא דחולין דף ג' שהביא הרב מעדני יום טוב מפרש דמותרת לכתחלה ואילו בקדושין דף ל"ח ע"ב בד"ה ובלבד שלא יראנו כתב והא דתניא לעיל ובסוריא מותר בנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו רד ולקוט עכ"ל הרי דמיחלפא שיטתיה לפי מה שהבין בדעתו הרב מעדני יום טוב מדבריו שבחולין דף ג' הנ"ל והרב משק ביתי בסי' פר"ח ציין לעיין בספר שרשי הים ח"א שהשיב על דברי כנה"ג וסיים ועיין לרש"י עצמו בחולין דף ג' סוף ע"ב שפירש דמותר לכתחלה וי"ל עכ"ל הנה במה שהביא מדברי רש"י כיונה דעתו לדעת מרן המעדני יום טוב ומה שרמז שיש לדחות לא ידעתי במה לדחות אם לא שכונתו למה שכתבתי אני הדל

וראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' ר"פ שהביא מה שכתב הרב כנה"ג בשם רש"י דכתובות דמותר הוא בדיעבד דוקא ותמה עליו שאין שום הכרח מדברי רש"י וכו' ושוב מצא שכן תמה עליו מרן חיד"א בספרו שער יוסף בהשמטות הספר וכו' ושוב תמה עליהם למה לא הוכיחו שדעת רש"י היא דמותר בכל מקום הוא דיעבד ממה שכתב רש"י בקידושין דף ל"ח ע"ב הנ"ל והביא שכן כתב מרן הב"י ביו"ד סי' רצ"ד (בד"ה ועדיין יש לדקדק) דרש"י סובר דבסוריא מותר דתני בברייתא הוא דוקא בדיעבד ושהרמב"ם לא נראה לו כפי' רש"י משום דמותר סתמא לגמרי משמע דאי כפי' רש"י לא הוה שתיק התנא מלמיתני בהדיא הרי דלרש"י אינו אלא דיעבד ומזה היה להם להביא אלו תורף דב"ק ולי הדל נראה שאין מזה הכרח בדעת רש"י שיהיה כן פירושו בכל מקום כמו שכתבתי וכל השקלא וטריא בזה היא אם יש הכרח לומר דרש"י סובר בדרך כלל שמשמעות לשון מותר אינו אלא דיעבד ולזה אין לנו הכרח ממה שנמצא לרש"י באיזה מקומן שמפרש מותר שהוא דיעבד דשפיר יש לומר דדוקא בההוא עניינא משמע ליה הכי אבל מודה דיתכן לפרש בעלמא לשון מותר אלכתחלה

והרב דברי מנחם בסי' תקפ"ו אות ה' כתב בשם הרב עושה שלום דהוה משמע ליה דלשון מותר הוא לכתחלה ושוב מצא לרש"י בתענית דף ג' ע"ב דלשון מותר הוא בדיעבד ובזה נתיישב לו מה שהקשה עי"ש ואין ס' עושה שלום מצוי אצלי לראות איזה ט"ס יש בזה כי המעיין ברש"י שם ישר יחזה שאין רמז מזה שם וקרוב לשמוע שצריך להיות רש"י בכתובות דף ג' ע"ב אלא שאם כן תימה בעיני שלא ראה דברי התוס' שם ומה שכתב הרב כנה"ג דדבר זה שנוי במחלוקת ומה שהשיב על דבריו מרן חיד"א ביעיר אזן ובהשמטות שבספרו שער יוסף כמו שכתבו בשמו הרבנים מקנה אברהם הנ"ל ויד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות ז' והרב דברי מנחם ציין לעיין בשלחן גבוה בכללים אות ס"ב הנז"ל ולפי הנראה גם מעיני דמר נעלמו דברי הרבנים יד מלאכי ויעיר אזן הנ"ל

וכן יש לתמוה על הרב המגיה לספר טל אורות בביאור על המרדכי במלאכת מעבד בדף ס"ו ע"ב שתופס דלשון מותר הוא דיעבד והוא שהרב המחבר הקשה שתי לשונות רבינו ירוחם אהדדי שבהלכות שבת נתיב י"ב חלק ח' כתב מותר למלוח בשר בשבת פי' דוקא כשראוי לאוכלו באותו יום כגון מבושלת או אם רוצה לאכלה כך ואילו בהלכות מליחה נתיב ט"ו כתב דלרבנן בשר חי מותר באכילה אפי' בו ביום אפי' אין יכולים למולחה ולא חיישינן לדם האברים שלא פירש וזה כשיטת התוס' והרא"ש שאסור למלוח בשבת ולזה תירץ הרב המגיה דלפי מה שכתב הרב כנה"ג בכללי הפוסקים אות י"ב דלשון מותר הוא בדיעבד יפה כתב רבינו ירוחם דמותר למלוח בשר בשבת דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה אסור למלוח אלו תורף דב"ק ומלבד שקשה עליו שדברי הרב כנה"ג הם על לשון מותר האמור בש"ס ואין מזה הכרח לפרש כן בלשון הפוסקים ואף אם נאמר דגם בלשון הפוסקים יתכן לפרש כן מ"מ מטבע לשון רבינו ירוחם מותר למלוח בשר בשבת מודה דלכתחלה קאמר דמותר ועוד קשה דלפי מה שהביאו הרבנים הנז"ל בשם הרב כנה"ג מתבאר שלא כתב כן אלא לדעת רש"י אבל התוס' אין סוברים כן אלא לשון מותר לכתחלה ואיך תופס בפשיטות כשיטת רש"י ומה גם למה שכתבו הרבנים הנ"ל דאין הכרח מדברי רש"י דכתובות והביאו דהר"ן והרא"ש סוברים דלשון מותר הוא לכתחלה וכן נמצא גם בדברי רש"י עצמו שמפרש מותר דרוצה לומר לכתחלה כנז"ל (ועיין עוד לקמן בד"ה גם הרא"ש) ואם כן ודאי שרחוק לפרש לשון מותר שברבינו ירוחם שהוא בדיעבד ודברי הרב המגיה תמוהים לדעתי הקצרה

ובעיקר כללין מצאתי אני הדל שנחלקו בזה הראשונים אם לשון מותר הוא לכתחלה או שפירושו הוא בדיעבד והוא דבברכות דף כ"ג ע"א תניא היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואמר עלה רב זביד לא שנו אלא שלא יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו מותר וכתב רבינו יונה שכן גירסת הרי"ף ואינו נכון דודאי אף שיכול לעמוד על עצמו כיון שנצרך לנקביו אינו מותר לכתחלה כדאמר בסמוך באידך ברייתא הנצרך לנקביו לא יתפלל ומשמע אף שיכול לעמוד על עצמו ולכן נכון גירסת ספרים המדויקים אבל יכול לעמוד על עצמו אם התפלל תפלתו תפלה עכ"ל הנה מתבאר יפה שסובר שלשון מותר לא יתכן לפרשו לענין דיעבד שאם כן מה כל החרדה על גירסת הרי"ף היה יכול לפרש שגם לגירסת הרי"ף כן הוא פירוש דברי רב זביד אבל יכול לעמוד על עצמו והתפלל תפלתו תפלה (וכמו שבאמת כן מפרש הרשב"א כדלקמן) אלא ודאי משמע ליה דלשון מותר משמעותו הוא דלכתחלה מותר להתפלל כשיכול לעמוד על עצמו ולכן כתב דאינו נכון וכו'

גם הרא"ש שם בסי' כ"ד הביא גירסת הרי"ף (אם יכול לעמוד על עצמו מותר) וכתב זו היא גירסת רב אלפס ולי נראה אף שיכול לעמוד על עצמו כיון שצריך לנקביו אינו מותר לכתחלה כדאמר בברייתא בסמוך היה צריך לנקביו אל יתפלל וברוב ספרים גרסינן אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה עכ"ל ודקדק לכתוב ולי נראה וכו' שמשמעותו שבא לחלוק ולא כתב ונראה לי כדי שלא יהא נראה כמפרש כונת דברי הרי"ף שאין האמת כן דודאי לפי גירסת הרי"ף מותר משמעותו הוא לכתחלה וכדכתב איהו גופיה בפרק קמא דחולין סי' ד' הנ"ל (בד"ה ונראה ליישב) ולכן כתב ולי נראה וכו' כלומר דלהרי"ף מותר לכתחלה ואיהו לא סבירא ליה הכי אלא לכתחלה אסור הא מיהא שמעינן מינה דהרא"ש סובר דלשון מותר הוא לכתחלה ורש"י שם בד"ה ועד כמה כתב ועד כמה יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר להתחיל בתפלה וכתב הרב שדה יצחק שמתוך לשונו משמע שגורס כגירסת הרי"ף אבל יכול לעמוד עצמו מותר והצדק אתו שכן הוא משמעות דברי רש"י וכן כתב הגאון צל"ח שם שדעת רש"י דמותר לכתחלה כשיכול לעמוד על עצמו והיינו משום דגירסתו בש"ס היא מותר דמשמעותו לכתחלה נמי וכדבריהם כתב מרן הבית חדש בא"ח סי' צ"ב דמוכח מדברי רש"י שגורס מותר ומפרש דלכתחלה יכול להתפלל ומיישב מה שהקשו מברייתא דבסמוך דיש חילוק בין אם יעבור זמן התפלה לכשיש עוד שהות להתפלל עי"ש וכן כתב הרב נהר שלום ומיישב קושיא הנ"ל בענין אחר לפי שלא ראה דברי הרב בית חדש וכן הרב ישועות יעקב עי"ש ובשאר מפרשים ולפי דרכנו למדנו שמודה רש"י שיש מקומות בש"ס שלשון מותר פירושו לכתחלה דלא כמו שכתב הרב כנה"ג בכללים אות י"ב ונמשכו אחריו איזה