שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנא

משמע דלא הוה ניחא ליה לפרש דמותר הוא בדיעבד (דלא כדמשמע מלשון הרב אהל יעקב) ואף בדאיכא למימר איידי וכו' נראה דלא נתקררה דעתו בישובו הראשון משום דלא ברירא ליה למימר הכי ואהכי משני שינוייא אחרינא וגם מהראיות שהביא הרב אהל יעקב מנותן טעם לפגם ומזה וזה גורם אין לנו להתלמד אלא היכי דאיכא למימר דאמר הכי באיידי דהא בתרווייהו איכא פלוגתא ואיידי דאמר חד נותן טעם לפגם אסור וכן בזה וזה גורם קאמר אידך מותר אף דאינו אלא בדיעבד

ודברי הרב פרי חדש שבסי' צ"ו סק"ד הם על מה שכתב מרן דצנון שחתכו בסכין של בשר בן יומו אסור לאוכלו בחלב עד שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר שאז מותר בהדחה על זה הביא מה שכתב הרב שפתי כהן דלכתחלה אסור לאוכלו בכותח על ידי טעימה אלא דאם בישלו בחלב בדיעבד מותר וכו' וכתב על דבריו ואין זה נכון דהא לישנא דגמרא הוי הכי צנון שחתכו בסכין מותר לאוכלו בכותח ולישנא דמותר בכל מקום הוי לכתחלה ולכאורה קשה דאיך דחה בזה דברי הרב שפתי כהן הרי לשון הגמרא בחולין דף קי"א ע"ב הוא יתיב רב כהנא וכו' וקאמר קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח וצנון שחתכו בסכין מותר לאוכלו בכותח ואי הכי מאי תיובתיה על הרב שפתי כהן דלשון מותר הוא לכתחלה הא מצינן למימר דאיידי דאמר קערה שמלח בה בשר אסור וכו' קאמר נמי בסיום מילתיה בצנון מותר וכו' ואם בההיא דסי' ח"ק ניחא לן למימר דאיידי דאמר רב אסור אמר לוי מותר כל שכן בהא דהאומר אסור איהו גופיה מר הוא דאמר בסיום מלתיה דמותר דודאי לא דחיקא לן למימר דאמר מותר באיידי ומזה נראה להכריח שאין דעת הרב מסכמת לתירוצו הראשון שבסי' ח"ק אלא אף בכי האי גוונא סובר הרב דלא יתכן לפרש לשון מותר אדיעבד אלא דבאמת לא יתכן לומר כן שהרי ראיות הרב אהל יעקב מנותן טעם לפגם וזה וזה גורם מכריחות לומר שעכ"פ שייך לשון מותר באיידי ותימה שהרב אהל יעקב מביא וקורא דברי הרב בשתי המקומות ולא יעיר שדבריו סותרים אלו את אלו

ונראה ליישב דברי הרב פרי חדש דהא דאמרינן דאיידי דאמר חד אסור אמר אידך מותר אף דאינו אלא בדיעבד (וכל שכן היכא דמאן דאמר אסור איהו גופיה הוא דאמר אמידי אחרינא מותר) הני מילי היכא דמצינן לפרושי דמלת אסור היינו אפילו בדיעבד אבל בההיא דקערה שמלח בה בשר דאמר אסור לאכול בה וכו' דהאי אסור לא מישתמע אלא דאסור לכתחלה לאכול בה רותח ואי אכל אכל ולא שייך למימר דאסור אפילו בדיעבד אם כן הוי כאילו לא אמר אלא הדין דצנון שחתכו בסכין מותר לאוכלו בכותח ולכן הוי משמעותו לכתחלה נמי וגם הרב אהל יעקב יש לומר שהבין כן בכונתו ומה שכתב דסתם מותר האמור בכל מקום הוא לכתחלה כונתו היא בהיכא דלא שייך למימר דאמר מותר באיידי דהראיה דמייתי מהרא"ש בפרק קמא דחולין בהכי איירי והוא דהרא"ש מייתי הא דאמרינן בסוכה דף מ"ב קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו וכתב עלה ולשון מותר אף לכתחלה משמע והתם ליכא למימר איידי דהא לא תני בה מידי דאיסורא אלא חילי מילי קתני לענין חינוך קטן היודע וכו' קטן היודע וכו' ואהכי משמע ודאי לישנא דמותר אף לכתחלה וגם ההיא דרב פרי חדש בסי' צ"ו משמע ליה לרב אהל יעקב דלא שייך בה למימר איידי כדאמרן ואהכי מייתי שכדברי הרא"ש כתב הרב פרי חדש בסי' צ"ו ועלו בזה גם דברי הרב אהל יעקב כהוגן

אך בזאת יש להעיר עליו דכולי יומא שמעתתיה דרב יוסף סיני מרן חיד"א בספרו יעיר אזן בפומיה כידוע לרגיל בספרו ובענין זה לא זכר שר את יוסף צדיקא שראייתו מדברי הרא"ש בפרק קמא דחולין קדים וזכי בה במערכת המ"ם סוף אות ט"ז והוא דמייתי מאי דכתב הרב כנסת הגדולה בכללים נפרדים אות י"ב כי גמר חסיד מדברי רש"י בפרק קמא דכתובות דף ג' ע"ב דלשון מותר משמע דוקא בדיעבד ואחר שכתב דאין שום משמעות לזה מדברי רש"י שם סיים והרא"ש והר"ן ריש מסכת חולין כתבו דמותר לכתחלה משמע עכ"ל הרי שכבר הביא מדברי הרא"ש וגם הוסיף שכן כתב גם הר"ן והיה העלמה מעיני גאון יעקב

גם הרב שלחן גבוה בקונטרס כללי הפוסקים (שבחלק א"ח קודם הלכות פסח) באות ס"ב הביא דברי הרא"ש והר"ן שסוברים דלשון מותר הוא אף לכתחלה וז"ל לשון מותר כתב הרב כנה"ג באות י"ב דלרש"י בפ"ק דכתובות גבי ההיא דאמרינן ותו התם נהגו הכא מותר הוי דוקא בדיעבד ולהתוס' שם אפילו לכתחלה וכן הר"ן והרא"ש בריש חולין גבי קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו כתבו וז"ל אף לכתחלה דמותר לכתחלה משמע והרב כנה"ג בעצמו הביא דבריהם בחלק יו"ד בסי' א' בהגהת ב"י סוף אות ע"ד וכאן אישתמיט מיניה מדלא ציין גם את אלו עכ"ל וספר כנה"ג להלכות שחיטה אין מצוי אצלי לעיין בדב"ק כי מסגנון לשון הרב שלחן גבוה משמע שגם הר"ן בפרק קמא דחולין כתב אההיא דקטן היודע לשחוט וכו' דמותר הוא לכתחלה ועיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו כי אם בסוף פרק לולב הגזול ראיתי שכתב וז"ל (בד"ה יודע לשחוט) לאמן את ידיו לשחיטה מותר לאכול משחיטתו וכו' ואם תאמר אי הכי למה לי יודע לשחוט דהא תנן בריש חולין וכולן ששחטו ואחרים רואין אותם שחיטתם כשרה יש לומר דהתם דיעבד אבל לכתחלה לא כדאמרינן התם בגמרא אבל הכא כיון שיודע לאמן את ידיו לשחוט אפי' לכתחלה עכ"ל ואין מזה הכרח שסובר דכל לשון מותר הוא לכתחלה כי רק בזה מר הוא דאמר על צד ההכרח דמאי דאמרינן מותר לאכול משחיטתו רוצה לומר לכתחלה וכן ראיתי להרב מעדני יום טוב על דברי הרא"ש דפרק קמא דחולין הנ"ל שכתב וז"ל (על מה שכתב הרא"ש ולשון מותר משמע אף לכתחלה) תמיהני דהא לא קתני אלא מותר לאכול משחיטתו א"כ אדרבה איכא למשמע דדוקא דיעבד ששחט מותר לאכול משחיטתן ולא דמי לדתניא בגמרא סוף דף ג' שחיטת כותי מותרת דפירש רש"י מותרת לכתחלה וגם מהר"ן מוכח בהדיא דליכא למידק מגופיה דברייתא דאדרב הונא דאמר בגדול עומד על גביו כתב ואם תאמר אי הכי למה לי יודע לשחוט דהא תנן ריש חולין וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם שחיטתן כשרה ויש לומר דהתם דיעבד אבל לכתחלה לא כדאמרינן עלה התם בגמרא זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה אבל הכא כיון שיודע לאמן את ידיו מותר לשחוט אפילו לכתחלה ע"כ הרי מוכח דמסברא הוא דמתרץ הכי אבל לא דמוכח כך בהדיא מהברייתא גופה עכ"ד הרב מעדני יום טוב ועם שלא ציין איה מקום כבוד דברי הר"ן מטבע הלשון מורה שלא כתב דברים אלו בפרק קמא דחולין כמו שכן האמה שדבריו הם בסוף פרק לולב הגזול עכ"פ למדנו מדבריו שאין הכרח מגוף דברי הר"ן שסובר שכל לשון מותר לכתחלה הוא (כמו שמתבאר מדברי הרא"ש הנ"ל) כדכייל לן בשמיה הרב שלחן גבוה ואם דברי הרב כנה"ג שבהלכות שחיטה הנ"ל הם המדברים על דברי הר"ן הללו הדברים תמוהים לדעתי הקצרה וכבר הבאתי תנא דמסייען מר ניהו הרב מעדני יום טוב ונעלמו דב"ק מעיני הרבנים הנ"ל

וכי תימא הא גופא קשיא תיקשי לן על דברי מרן חיד"א ביעיר אזן הנ"ל שהרי גם הוא כלל את הר"ן בהדי הרא"ש ועל שניהם הוא אומר שסוברים דמותר לכתחלה משמע אמינא לך אנא הא ודאי לאו תיובתא היא לפי שמרן חיד"א סתם וכתב שהרא"ש והר"ן כתבו בריש חולין דמותר הוא לכתחלה ולא גילה לנו איה מקום דברי קדשם ואומר אני שאין כונתו לומר דשניהם אמרו בדבר אחד (בקטן היודע לשחוט) אלא הרא"ש מיירי בדין קטן היודע לשחוט והר"ן מיירי בדינא אחרינא והוא במאי דאמרינן שם בדף ח' ע"א גבי סכין של עכומ"ז שמפורש יוצא בדברי הר"ן דמשמעות לשון מותר הוא לכתחלה וז"ל הר"ן (בד"ה גרסינן תו בגמרא) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה סכין של עכומ"ז מותר לשחוט בזה וכו' ואסור לחתוך בה בשר דמתקן הוא וכו' ומקשו הכא היכי אמרינן מותר לשחוט בה דמקלקל הוא והא אמרינן בפסח שני בסוף פרק אלו דברים דף ע"ג דחשיב שוחט מתקן להוציאה מידי אבר מן החי והכא חשבינן ליה מקלקל יש לומר לא דמי דלשבת במלאכת מחשבת תלי וכו' אבל בעכומ"ז בהנאה תלי וכו' ודאמרינן אסור לחתוך בה בשר מתקן הוא הוא הדין דאפי' חתך בה אסור דהא מתהני מעכומ"ז אלא משום דאמרינן ברישא מותר לשחוט דעדיפא ליה לאשמועינן כחא דהיתירא בלכתחלה נקט סיפא נמי לישנא