שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רנ

בדף רי"ח ע"ב כן ראיתי עתה בספר אזן אהרן במערכת המ"ם אות ל"א ומה שציין שם לעיין באוהל יעקב דף ס"ח אות ח' הרואה יראה שאינו ענין לזה) ונמצא בידי ח"ב מספר של"ה (הגם שאול הוא בידי) מדפוס חדש משנת תרכ"ג ואין הדפים מכוונים לדפוס הראשון ומצאתי בחלק תורה שבע"פ בכללי רבי בדף ו' ע"ג (בד"ה מצינו ביש מקומות) שהביא כלל זה דזימנין תני תנא מותר ואינו מותר לגמרי אלא אסור מצד אחר בפ"ב דבכורות (לפי הנראה טעות הדפוס הוא וצ"ל בפ"ב דביכורים עי"ש במ"ז) דם שרץ אין חייבין עליו ר"ל משום דם אבל חייבין עליו משום שרץ דדמו כבשרו ובפ"ק דחולין דף י"ח ע"א השוחט במגל קציר וכו' וב"ה מכשירין ואמרינן בגמרא דלאכילה אסור ושם דף צ"ה הנז"ל ועוד הביא מ"ש בע"ז בפרק ר' ישמעאל ר"י בן בתירה ור"י בן בבא מתירין מפני ב' דברים ופירשו רש"י והר"ן דמתירין בהנאה ואסורין בשתיה ומזה עמד מתמיה על מה שפלפלו הראשונים התוס' והר"ן והרא"ש בריש שבת בההיא דבבא דרישא פטור ומותר דהאיכא משום ולפני עור לא תתן מכשול ולמה לא כתבו בפשיטות כמ"ש הרא"ש אח"כ דלא מיירי אלא לענין איסור שבת מאחר דאורחיה דתנא בהכי בכמה מקומות אתוד"ק והמעיין בדברי הרא"ש והר"ן יראה שבמחילת כבוד קדושתו תמיהתו לא שייכא עלייהו כלל כי הרא"ש אחר שהעתיק כל דברי התוס' בזה סיים ואמר וכל זה הדקדוק אינו נראה לי דלעולם בישראל מיירי ואע"ג דאיכא משום לפ"ע לא מיירי אלא באיסורא דשבת וכו' מבואר שכונתו ליישב בפשיטות בדרך שבחר הרב של"ה והר"ן אף הוא היה מתכוין לזה שאחר שהעתיק כל מ"ש התוס' סיים כל זה פלפלו התוס' וכתבתיו להתלמד בו מיהו עיקר קושייא ליתא וכו' דפטור ומותר מצד איסור שבת קאמרינן וכו' עי"ש מבואר שכונתו ליישב כן בפשיטות ולא נצטרך לכל מה שפלפלו התוס' ותמיהתו אינה אלא על התוס' ובשסי"ן שלנו כתוב עה"ג בשם תו"י שתירצו כן וקרוב לשמוע שנשמט זה מתכשיטין שבפנים שבתחלה פלפלו כדי להתלמד משום יגדיל תורה ושוב כתבו אי נמי משום איסור שבת קאמרינן וכו' דאין לומר שדעת התוס' דאין לנו לפרש כן מסברא דנפשין כי לא אתמר הכי בהדיא בש"ס דהרי אשכחן לרבותינו התוס' במס' פסחים דף כ"ט ד"ה בדין דניחא להו בהכי עי"ש שכתבו ושמא י"ל אבל אתה נהנה משל גבוה שלא יהא איסור חמץ אבל איסור הקדש יש ועם שלא כתבו כן בפשיטות גמור מ"מ גם בההיא דשבת יתכן להם לתרץ בדרך זה ובלשון הזה ולא להשמיט ישוב זה לגמרי כאילו לא היה ובשבועות דף כ"ב ד"ה אהיתרא כתבו דמ"ש רב אשי כי קא מישתבע אהיתרא קא מישתבע אתי אף לר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה ודקארי ליה היתרא כלומר ליהנות שלא כדרך הנאתו דמותר מן התורה שמעינן מינה דיתכן לפרש לשון זה שלא כמשמעותו דמותר לגמרי וא"כ הוא סעד לכללין. וקצת יש להוכיח דאף בדברי האמוראים יתכן לפרש כן והוא מדאמר ר' ינאי בנדרים דף ז"ן ע"ב בצל של תרומה שנטעו ורבו גדוליו על העיקר מותר וכתב הר"ן כלומר דלא הוי תרומה וכו' ומיהו טבל הוי ודקאמרינן מותר לומר דפקע שם תרומה מיניה ומותר באכילת עראי עי"ש וי"ל וק"ל ומרן חיד"א בספר ברכ"י אה"ע רס"י ט' לא נחה דעתו כמ"ש הרב ח"ץ דמותרות מצד ערוה ואסורות מדין קטלנית מפני שכלשון הזה כתבו הפוסקים והם היו צריכים לפרש עי"ש ובמה שכתבתי אני ההדיוט בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ד על דברי הפוסקים הא מיהא בלישנא דגמרא אף הוא מודה דיתכן לפרש כן ואתה תחזה למני"ר גופיה בספר מחזיק ברכה ביו"ד סי' פ"ז אות ח' (בד"ה ומכאן קצת) שהשיב עמ"ש הרב בכור שור דף ק"ב ע"ג בענין הדג שפינקס מרינוס דהיל"ל חוץ מדג פ' שאסור משום סם המות דאין זו קושיא דזימנין דתני תנא מותר ואיירי מאותו איסור דקאי ביה אף דאסור מצד אחר עי"ש ולאו דוקא בלשון התנא במשנה או ברייתא הוא דס"ל כן אלא גם בדברי אמורא ס"ל דיתכן לפרש דבריו בענין זה כמ"ש בספרו יעיר אזן במערכה זו אות י"ז דאף למאי דאסיק אדעתיה דלא יתכן לומר כן בדברי הפוסקים מכל מקום בדברי התנא או האמורא ניחא ליה לפרש כן כיעי"ש וחידוש הוא שלא הזכיר שם דברי הר"ן בריש מס' שבת ודברי הרבנים של"ה וקהלת יעקב הנז"ל נמצינו למדין שכלל זה בלשון הש"ס שריר וקיים ורמזתיו לעיל בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת האל"ף אות ט"ו (בד"ה הן אמת) עי"ש

עתה השגתי ספר יקר ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליבשיץ וראיתי בחלק אהע"ז סי' ג' דף ד' ע"ג (בד"ה ואפשר) שהביא מה שכתב הרב מוהרד"ך דצרותיהן מותרות היינו משום ערוה אבל אסור משום קטלנית כדכתבו התוס' והרא"ש בההיא דפטור ומותר דבפרק קמא שבת דף ג' וכתב דאין מזה ראיה דהא לא תני בפירוש דבעל הבית פטור ומותר רק הש"ס מפרש דהני מה דבעל הבית פטור ומותר משום איסור שבת לא קחשיב אבל למיתני סתמא לישנא דהיתירא היכי דאכתי איכא איסורא מצד אחר אינו מדרך התנא למיתני כן ומש"כ ראיה דמצינו דתני היתרא משום איסור אחד דאכתי איכא איסורא משום דבר אחר מהא דנדה דף מ"ג תינוק בן יום אחד וכו' פוטר מן היבום ומאכיל בתרומה אף על גב דאמו טמאה לידה ואסורה בתרומה ואפילו הכי קתני מאכיל בתרומה דהיינו דמאכילה משום איסור זרה ואכתי איכא איסורא משום טומאה עכ"ד איני רואה ראיה מזה חדא דיש לומר דאתיא מתניתין כרבנן דר' שמעון דיוצא דופן אינו מטמא בלידה ומיירי כי האי גוונא ועוד דהתם לא תני אוכלת בתרומה דהוי לישנא דהיתירא דאמו אוכלת בתרומה אלא תני מאכיל בתרומה קאי אתינוק דהתינוק מאכיל את אמו מצדו אבל היא אסורה משום טומאה ועוד יש לומר הא דתני מאכיל בתרומה דיכולה ליהנות וליתן לבהמתה ואם אכלה אינה משלמת החומש דלא הוי כזרה אבל היכי דתני לישנא דהיתירא משמע דלגמרי מותר ולא הוי שום איסור גם מצד אחר עוד יש לומר דילדה בקושי בימי זיבה דרחמנא טהריה דמה מחמת עצמו ולא מחמת ולד כדאיתא בנדה דף ל"ו עכ"ל הנך רואה שדעתו נוטה דאין דרך התנא למיתני מותר בדבר שעכ"פ יש איסור בדבר אף שהוא מצד אחר (שאין נראה שכוונתו רק לדחות הראיות אבל מודה בעיקר הכלל) ולא אוכל כעת לחזור על לימודי הנ"ל ולפום ריהטא נראה דמשאר המקומות הרשומים למעלה מוכרח כלל זה וצריך להתיישב בדבר ואני אמרתי בחפזי

ומצינו לשון זה בש"ס שרוצה לומר פטור כמו שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ק"ג אבל בלשונות הפוסקים לא ראיתי מי שיפרש לשון מותר שרוצה לומר פטור

עוד מצינו לשון מותר שרוצה לומר צריך וחייב לעשות הדבר ההוא כמו שהוכיח רבין חסידא בקהלת יעקב בקונטרס מענה לשון ח"ב סי' שכ"ח מדאמרינן בפרק קמא דסוטה דף ח' דמאי דתנן וכל הנשים מותרות לראותה פירושו חייבות

ולשון מותר אם יתכן לפרש דאינו אלא בדיעבד יש מבוכה בזה בין בלשון מותר שבש"ס ובין בלשונות הפוסקים ועל שניהם ארשום בזה בס"ד א) בלשונות הש"ס כתב הרב אהל יעקב בדף ס"ט אות ח' וז"ל לשון מותר שייך לומר אף דלא שרי אלא דיעבד כדכתב הרב פרי חדש ביו"ד סי' ח"ק סק"ב וראיה מדקיימא לן נותן טעם לפגם מותר וכן זה וזה גורם והיינו דוקא בדיעבד ומיהו סתם מותר האמור בכל מקום הוא לכתחלה כדכתב הרא"ש בפרק קמא דחולין סוף סי' ד' וכן כתב בפרי חדש יו"ד סימן צ"ו סק"ד עכ"ל ולפי שהרב קיצר בכוונת דברי הרב פרי חדש אבא אחורי ארי לבאר בס"ד

והנה דברי הרב פרי חדש שבסי' ח"ק הם במאי דאמרינן בירושלמי דתרומות דלצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבלה בתנור אחד רב ירמיה בשם רב אסור שמואל בשם לוי מותר כתב דלוי דאמר מותר כלומר בדיעבד ולאפוקי מרב דאסר אפילו בדיעבד שייך שפיר לישנא דמותר אף דלא שרי אלא בדיעבד וכ' כן ליישב דעת הפוסקים כלוי וכתבו דלכתחלה אסור ועוד כתב דטעמם משום דבש"ס דילן משמע דדוקא בדיעבד הוא דשרי לוי עי"ש ומתבאר דעד כאן לא ניחא ליה לפרש דלשון מותר אינו אלא דיעבד אלא היכא דאיכא למיתלי דאמר האי לישנא באיידי כי הא דאיידי דאמר רב אסור דהוא אף דיעבד אמר איהו מותר והיינו בדיעבד אבל אם לא היו דברי האומר אסור ורק לוי אמר מותר