שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמט

יג) אין עושין כך וכך כשכותב הפוסק בלשון אין לעשות דבר פלוני ולא כתב אסור לעשות דבר פלוני משמע דאינו אסור בדיעבד כן כ' מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' צ"ה הגהט"ו אות ט' וגדולה מזאת כ' הרב תפארת אדם בזכרונותיו מערכת השי"ן אות ב' בשם הרב אהל יעקב ששפורט דנהוג הוא בדברי הפוסקים לכתוב בלשון שלילה אין עושין אלא כך וכך אף על דבר שהוא למצוה או למנהג טוב עי"ש דף קפ"ב ע"ג ומה שציין לעיין בדברי הרא"ש פ"ב דפסחים הוא בסי' ל"א שכתב דלרש"י בדיעבד מותר עי"ש. וספר יד אהרן שציין אין מצוי אצלי לראות דב"ק ויש להבין דמרן חיד"א ביעיר אזן במערכת הלמ"ד אות כ"ג כ' דמוכח מש"ס זבחים דף ז"ן דלא שייך למיתני לשון שלילה אלא בדבר של תורה דדייקינן מדתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות דראב"ע היא דהוי דאורייתא עי"ש. וא"כ איך נאמר דעל דבר שהוא למצוה או מנהג טוב בעלמא רגילים הפוסקים לכתוב בלשון שלילה ולחלק בזה בין לשון הש"ס לדברי הפוסקים אין נכון בעיני ומה גם דמדברי הרב תפ"א נראה דגם בלשון הש"ס הוא כן והרב המגיד בפרק א' מהלכות מגילה הלכה ז' כ' דמדלא אמר אין קורין אלא בעשרה משמע דלאו לעכובא ומדבריו קשה על הרבנים אה"י ותפ"א הנ"ל שהרי נראה דאי הוה תני הכי הוי עכובא ולא למצוה ושמא ר"ל דאי הוה תני אלא ביו"ד היה באפשרות לפרש דהוא עכובא ולא שהוא מוכרח ומ"מ מדברי ה"ה שמעינן דכל שהוא לעיכובא אף שהוא מילתא דרבנן שייך לומר אלא היפך ממאי דכייל לן מרן חיד"א ודוחק לומר דמגילה דדברי קבלה היא חשיב כדאורייתא לענין זה והרב יד מלאכי באות מ"א הביא דברי ה"ה הנ"ל דיש לחלק בין היכא דאיכא לשון אלא וכו' ומכלל המקומות שציין בענין זה נראה דמתברר דגם בעניינים דרבנן שייך לומר בלשון זה בדבר שהוא לעכב ובסוף דבריו הביא ש"ס דזבחים הנ"ל להוכיח דמשום דהוא לעיכובא תני בלשון אלא ועיין למרן חיד"א ביעיר אזן מערכת האל"ף אות ל"ח וק"ל ועיין אהל יעקב להרב מוהר"י מנשה במער' הלמ"ד אות ז' וקצת תימה דכל יומא שמעתתי' דמרן חיד"א בס' יעיר אזן בפומי' בס' הלז ובזה לא זכר שר את יוסף במ"ש במערכת האל"ף ומערכת הלמ"ד כיעי"ש. וראיתי להרב נחמד למראה בח"ב דף ל"ח ע"א שכתב דצידה היא מדאורייתא לרש"י ודעמיה ואהכי תני לשון שלילה אין צדים דגים וכו' וכמ"ש היע"א הנ"ל ולא הבנתי מה הלשון אומרת לשון שלילה בההיא דאין צדין דלפי הנראה לא הוי לשון שלילה אלא כי ההיא דמיירי מרן חיד"א ביעיר אזן דקתנו בלשון אלא עד חצות דאילו הוה תני הפסח אינו נאכל אחר חצות הוה מצינן שפיר למימר דאינו אלא מדרבנן כדתנן בדוכתי טובא באיסורין דרבנן בלשון זה ומדתני בלשון אין אלא עד חצות הוא דמשמע דלא הוי מדרבנן

והנה מדקדוק לשון הרב כנה"ג הנז"ל בראש האות משמע דדוקא בלשון הפוסק הוא דדיקינן מדלא אמר אסור משמע דמותר בדיעבד אבל בלשון משנה וברייתא ואמוראים בש"ס אף אם לא אמרו אסור יש במשמע אף דיעבד הכל לפי הענין ובשו"ת אורי וישעי סי' מ"ט כ' בשם הרב השואל דמדאמר רב הונא בשבת דף כ"א בלשון אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה משמע לכתחלה דוקא ובדיעבד מותר והקשה מדאמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והשיבו דזה אינו דיוק מלשון אין מדליקין ובכל מקום שתמצא לשון כזה כגון אין אדם משים עצמו רשע אין ב"ד יכול לבטל וכו' אין אדם מקנה וכו' אין עד נעשה דיין וכיוצא מי תימא דמשמע לכתחלה דוקא ולא דיעבד דבר זה לא ניתן ליאמר כלל ומדאמרו אין מבטלין איסור לכתחלה לומר דבדיעבד מותר מוכח דבמקום שלא נאמר הלשון לכתחלה ודאי מעכב אף בדיעבד וגם בכאן לא מהני אף בדיעבד רק באין לו שמן אחר דמודה ר"ה דמדליקין אף לכתחלה עכ"ל משמעות לשונו הוא שאומר דרך כלל שכל מקום שנאמר איזה דבר בלשון אין הוא לעכב ואם לכך נתכוון במחילת כתה"ר אין דבריו נראים לי הדל דלפי המשוער בדעתי הקצרה יש ויש במקומות הרבה בש"ס לשון זה על דבר שאינו אסור אלא לכתחלה ואין לתת כלל החלטי בזה והכל לפי הענין

יד) מותר זימנין דנקטי הפוסקים לשון מותר אף בדבר שאינו מותר לגמרי אלא ר"ל דמותר מאיסור דאיירו בה אף דאסור מצד אחר כן כ' הרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות פ"ר (ד"ה כתב) על פי מה שכתב הרב קהלת יעקב שכן הוא דרך הש"ס ומדבריו למד גם להפוסקים כיעי"ש וכמו זר היה נחשב בעיני לומר כן על הפוסקים שיקבעו דין האסור מאיזה צד שיהיה בלשון מותר בלתי שיבארו דבריהם דמותר מצד זה ואסור מצד אחר עד שמצאתי למרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי פ"ז אות ח' שהביא מה שכ' בברכ"י אה"ע ריש סי' ט' דגם למני"ר הוה קשיא ליה למימר בדברי הפוסקים הכי ושוב כ' להוכיח מדברי הרשב"א דגם בדברי הפוסקים אפשר לומר כן עיש"ב ועיין ביעיר אזן במערכת המ"ם אות י"ז ועיין ביו"ד סי' ס"ד ס"א ושל שאר מינים מותר ופירש הרב ש"ך שרוצה לומר דשל חיות ובהמות טמאות אין בהם איסור חלב עי"ש אלמא דאע"ג דאסור מיהא משום טמאה קאמר מותר על היתר החלב. ועתה נדפס ספר כפי אהרן וראיתי להרב נר"ו בחיו"ד סי' ג' שהביא מה שכ' בברכי יוסף אה"ע ובמחזיק ברכה הנ"ל והביא עוד שכ"כ הרב המגיה בס' חמרא וחיי דף מ"ח ע"א דמ"ש בש"ע יוד סי' קפ"א ס"ז מותר וכו' הוא משום פאות הזקן אבל עובר על הכתוב לא ילבש גבר וכו' והרב נר"ו שקיל וטרי בדבריהם דרבנן קדישי ומסקנתו היא דהעיקר כמו שכ' בברכ"י אה"ע הנ"ל עיש"ב ועיין בשיורי ברכה יו"ד סימן ר"מ אות ח' (ד"ה אלא) שפירש מה שכתב בספר החסידים מותר דלאו לגמרי מותר אלא על דרך בחור הרע במיעוטו והרב פר"ח באה"ע רס"י קכ"ד כתב דמה שכתבו הרמב"ם והטור דכותבין הגט על איסורי הנאה דמשמע דלכתחלה נמי מותר משום לתא דגיטא קאתו ולא משום לתא דאיסור הנאה שדין זה אין שם מקומו והוכיח כן מלשון המשנה דקתני כותבין אע"ג שבהכרח לומר דאיכא איסורא וכו' עי"ש ועיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת הבי"ת אות כ"ה וכיוצא לזה עיין לרבינו מוהרימ"ט בח"א סי' פ"ב (בד"ה ומעתה) וז"ל והרמב"ם בפרק שלישי כתב באו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת ואח"כ נודע שחילוף היו הדברים תצא הולד כשר ע"כ ולא כתב הולד כשר אלא לאפוקי דלא הוי הולד ממזר אבל פגום מיהא הוי תדע וכו' עכ"ל

והנה בעיקר כלל זה כתוב בקונטרסי בשדי חמד חלק הכללים במערכת המ"ם אות ח' ועתה מפני סבה ראיתי ליתן להעתיקו פה וזהו מותר זימנין דלאו לגמרי אלא מאיסור דאיירי ביה כמו שכתבו הראשונים בסוגייא דריש פרק קמא דשבת דף ג' ע"א בבא דרישא פטור ומותר מצד איסור שבת אע"ג שאסור משום ולפני עור לת"מ עי"ש. גם מרן מוהרד"ך בבית ב' חדר י"ג כתב דתני תנא מותרות מאיסור דעסיק ביה אף דאיכא איסורא רא אחרינא והביא ראיה מדברי הראשונים הנ"ל וכן כתב הרב פרי חדש באה"ע רס"י קכ"ד דאע"ג דהרמב"ם והטור כתבו על הכל כותבין ואפי' על איסורי הנאה לאו למימרא דמותר לכתחלה לכתוב על איסורי הנאה אלא כלומר דמשום לתא דגטא לית לן בה ולא מיירו מדין איסור הנאה שדין זה אין כאן מקומו וכו' עי"ש. והרב קהלת יעקב בלשון חכמים אות שכ"ט הביא ראיה מחולין דף צ"ה ע"א דאמר רב דמאי דתנן נמצא בגבולין אברים נבילות חתיכות מותרות היינו מותרות מדין נבלה כלומר שאין מטמאין כנבלה אבל אסורות באכילה עי"ש והיה לו לבאר דלפי מה שכתב הרב תוי"ט פ"ז דשקלים מ"ג (ד"ה חתיכות) דרב חומרא בעלמא קאמר ולא מדין המשנה וכו' אין משם ראיה דהא לקושטא מתני' דקתני מותרות לגמרי הוא אלא דהרב ח"ץ סי' א' כתב דאי אפשר לומר כמו שכתב הרב תוי"ט וגם הוא מפרש צרותיהן מותרות דתנן במתני' היינו דמותרות מדין ערוה אף שאסורות מדין קטלנית עי"ש ומעין דוגמא מצינו שפירשו הראשונים מה שאמרו בש"ס אי בעי לא אכיל היינו משום סוכה אבל משום יו"ט חייב לאכול עיין תוס' בברכות דף מ"ט ע"ב והרא"ש שם והביא דבריהם מרן בב"י סי' תרל"ט ולעיל במערכת הכ"ף אות מ"ז כתבתי כיוצא לזה עי"ש ובקהלת יעקב שם ציין לעיין בס' של"ה דף שצ"ו ע"ב (ויש דפוס שדברים אלו הם בדף שי"ט ע"ג ובדפוס לבוב הוא