שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמז

משמע אפילו דיעבד וכ"כ הרדב"ז וכו' והגמ"ר דגיטין דף תרי"ז א' וכנסת הגדולה יו"ד סי' צ"ה הגהט"ו אות ט' עכ"ל נראה דמבין בדעת הכנה"ג דהוא כלל לכל מקום וכדמשמע מדברי הרט"ז ומה שכלל את ההגהות מרדכי דגיטין בכלל הסוברים דאסור משמע דיעבד הנה הרב הראה מקום לפי הדפוס שבידו (בדף תרי"ז) ואי אפשר לכוון הדפים בדפוסים שבידינו ולפי הנראה כונתו למה שכ' בהגהות מרדכי שם באות תס"ג דמה שאמרו אין קורין בס"ת שחסר יריעה הוא מפני כבוד הצבור והיכא דלא אפשר מוטב שידחה כבוד הצבור כדי לקיים תקנת הקריאה וסיים על זה וז"ל ועוד תדע גבי חסר יריעה אחת קאמר אין קורין ולא אמר אסור לקרות כדאמר גבי ספרא דאגדתא אסור למיקרי בצבורא דלא ניתן ליכתב אלא ודאי אין קורין היכא דאפשר והיכא דלא אפשר שרי עכ"ל ולי הדל יש לפקפק דאין מזה הכרח שסובר דאסור משמע אפילו דיעבד דלא מיירי בהכי כלל ועם שיש לומר שכונתו שכיון ששעת הדחק כדיעבד דמי וכתב בהגמ"ר דהיכא דאתמר לשון אסור אפילו דלא אפשר א"כ מוכח דאסור הוא אפילו דיעבד מ"מ אין נראה לענ"ד שלזה כיון הרב שאם כן היה לו לפרש. ונכון בעיני לומר דציון דברי ההגמ"ר הללו כתב הרב בראש האות ו' שכתב יש חילוק בין אמרם אין עושין כך וכך לאסור לעשות כך וכך דאין עושין משמע דוקא היכא דאפשר ואסור הוא בכל גוונא הרב זקן אהרן וכו' שם היה כתוב ציון דברי ההגמ"ר הנ"ל ונעתק בטעות דברים אלו חוץ למקומן וכן מה שסיים הרב יד מלאכי וז"ל ונלע"ד ראיה דאמרינן בערכין כ"ט ב' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא עכ"ל דברים אלו גם כן שייכים למה שכתב בראש האות לחלק בין אמרם אין עושין דלא משמע מהאי לישנא איסורא כולי האי ואהכי שרי היכא דלא אפשר ולזה מביא ראיה דאין במשמעות לשון אין עושין כך וכך שיש איסור כדאמרינן אינו גואל לא קתני וכו' דאי אדסליק מניה (דאסור הוא אפילו דיעבד) איני מבין בעניותי איזו הוכחה מזה

נחזור לדאתאן עלה דמדברי הרב כנה"ג בסי' ס"ט הנ"ל היה נראה לי שסובר שכל מקום שנאמר לשון אסור הוא אפילו בדיעבד וכמו שהבין הרב יד מלאכי מדבריו שבסימן צ"ה אמנם עיינתי בכנה"ג סי' צ"ה וראיתי שכתב דלפעמים יתפרש לשון אסור על לכתחלה עי"ש אלמא לאו כללא הוא והרב יד מלאכי היה לו לכתוב כן בשמו שעל הרוב הוא דקאמר. וגם מדברי התוס' במס' ע"ז דף ס"ב בד"ה ותנן מתבאר לענ"ד דסברי דלשון אסור שייך בדבר שאסור לכתחלה ומשמע קצת מדבריהם דעל הרוב הוא כן שעל מה ששנינו השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור ופריך בש"ס מדתנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת וכתבו התוס' תימה מאי פריך התם היינו דיעבד ומתני' לכתחלה איירי יש לומר דאסור דמתני' משמע ליה אפילו דיעבד עכ"ל וכונתם דמשמע ליה לש"ס דשכר דיי"ן דומיא דיי"ן הוא דאסור אם נתנו לאחרים עיין בדברי התוס' בחולין דף ד' ד"ה מותר מיד מתבאר דדוקא בהאי אסור משמע לן שהוא אף בדיעבד אבל בעלמא לשון אסור הוא לכתחלה (שכן כתבו בקושייתם ומתני' לכתחלה איירי ולא כתבו ודילמא מתניתין לכתחלה קאמר) ועל כל פנים מוכת מדבריהם דאיכא הכי והכי וראיתי לרבין חסידא בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות י"ב שכ' וז"ל כתבו התוספות בע"ז דף ס"ב ד"ה ותנן וכו' כל היכא ששונה אסור לאו דוקא לכתחלה אלא אפילו בדיעבד משמע עכ"ל ובמחכתה"ר דבריו תמוהים ואדרבה מדברי התוס' מוכח בהיפך כמו שכתבתי וראיתי שגם במענה לשון ח"ב אות מ"ח כתב בשם הרמ"ז שכתבו התוס' בע"ז דף ס"ב דלשון אסור לאו דוקא לכתחלה אלא אפי' בדיעבד משמע עכ"ל ויתכן לפרש שכונתו דאיכא נמי דתני אסור והוא אפילו דיעבד אך בדבריו שבתוספת דרבנן הנ"ל (כל היכא וכו') קשה לפרש כונה זו כמובן

ואנכי הרואה דמדברי מרן בב"י בח"מ סי' ז' (גבי אוהב ושונא דיינים) נראה שסובר דמשמעות לשון אסור הוא דוקא לכתחלה שהרי הכריח שם שהרמב"ם סובר שדיניהם דין מדכתב אסור ולא כתב שאין דיניהם דין ועל פי דקדוק זה המציא מחלוקת בין הרמב"ם והטור עי"ש ואם היה סובר דיש אסור שפירושו דיעבד וכ"ש אם סובר דעל הרוב הוא דיעבד לא הוה ליה למישוי פלוגתא בין הרמב"ם והריב"ה והרב כנה"ג שם בהגהות ב"י אות ט"ז כתב שהרב מוהר"א ששון כתב על דברי מרן הב"י והא ליתא שהרי בפי"ג מהלכות עדות כתב הרמב"ם דפסולים בדיעבד וכו' עי"ש ומשמע דאי לאו דאשכח גלוי מלתא מדברי הרמב"ם בהלכות עדות הוה מורה למרן דמשמעות לשון אסור הוא לכתחלה ועיין בענין זה להרב מוהריט"ץ בסי' רח"ל וזה מכוון למה שנראה מדברי התוס' הנז"ל דלשון אסור על הרוב משמעותו לכתחלה ואין חילוק בזה בין לשון משנה (דמיירו התוס') לדברי הפוסקים (דמיירי מרן הב"י) וכן מוכח מדברי הרב יד מלאכי הנ"ל שאין לחלק מדפריך ותני דברי הרב כנה"ג דמיירי בלשונות הפוסקים בהדי הרב ט"ז דקאי אלישנא דמתניתין כמו שיראה הרואה והרב אהל יעקב במערכת האל"ף אות ל"ד כתב וז"ל אסור הוא אפילו דיעבד כדמוכחי כולהו מתני' דמס' ע"ז עיין עליהם והתוס' בריש ביצה צדדו לומר דאסור משמע דאין לו תקנה לעולם וכ"כ בפשיטות הרב ט"ז בסי' קל"ב סק"ז דאסור הוא אפילו דיעבד עכ"ל ויש לתמוה עליו איך נעלם ממנו דברי מרן הב"י הנז"ל דמוכח שסובר בהיפך ומה שהעיד שכן מוכיחות כל המשניות דמס' ע"ז נעלם מעיני הרב דברי התוס' בע"ז דף ס"ב וחולין דף ד' הנז"ל דמתבאר שדוקא באותה משנה משמע להש"ס על צד ההכרח דאסור הוא אפילו בדיעבד אבל בעלמא יתכן לפרש דרק לכתחלה הוא וגם חידוש הוא וקצת תימה שבכל מקום מביא וקורא דברי הרב יד מלאכי ואילו בענין והלא זכר הרב דברי זה הי"ם גדול שהבאתי למעלה

איברא דמדברי מרן הב"י הנז"ל אין להקשות על הרב אהל יעקב דאולי יאמר הרב דיש לחלק בזה בין לשון אסור שבדברי הש"ס ללשון אסור דבדברי הפוסקים ומר הוא דאמר אלישנא דמתני' ומרן הב"י מיירי על דברי הרמב"ם דהפוסקים שדרכם לפרש אין להבין ממה שכותבים אסור שרצונם לומר שאסור אפילו בדיעבד ובזה אפשר להביא שליש ישוב למה שקשו דברי מרן אהדדי דהנה הרמב"ם בהלכות ביכורים פרק י"ב דין ד' פסק פטר חמור אסור בהנאה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין ומרן כ"מ הראה מקום פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון והלכה כר"י דאמר פטר חמור אסור ואמרינן בש"ס דבין בהנאת גופו בין בהנאת דמיו פליגי עי"ש מוכח דמשמע ליה דאסור דתני ר"י וכן מ"ש בש"ס דהנאת דמיו אסור היינו אפילו דיעבד ומרן מוהריט"א בס' גט מקושר (הנספח לס' נאות יעקב) בדף ל"א ע"א כתב על דבריו וז"ל ודבריו נפלאו ממנו שהרי בגמ' לא אמרו אלא דלר"י הנאת דמיו אסור והכונה דאסור להביא עצמו להנאת דמיו והיינו למכרן כדי ליהנות בדמיו וכו' וכו' אבל אם עבר ומכרן אין שום גילוי בגמ' שדמיו אסורים וצ"ע עכ"ל ולקושיא זו יש לומר דמרן כ"מ קאי בשיטת הרבנים הנז"ל דאסור משמע אפילו דיעבד וא"כ מאי דתני ר' יהודה פטר חמור אסור היינו בדיעבד ומאי דאמרינן בגמרא דפליגי גם בהנאת דמיו היינו לאסור אפילו בדיעבד (ותימה על מרן מוהריט"א דנקיט בפשיטות דלשון אסור הכונה דאסור לכתחלה ולא זכר שר דברי מר אביו בקהלת יעקב הנז"ל דמביא בשם התוס' דאסור משמע דיעבד ועם שאין דבריו מוכרחים אחרי המחי"ר וכמו שכתבתי על כל פנים היה לו להביא דב"ק ולהעיר ולהאיר עליהם) אפס כי עז שהרי דעת מרן בב"י ח"מ הנז"ל דאסור משמע לכתחלה ואם כן הני מילי דמר סתראי נינהו

אמנם לפי מה שכתבתי דאפשר לחלק בין לשון אסור שבש"ס ללשון אסור שבדברי הפוסקים ניחא כמובן ומצאתי לזוגא דרבנן בס' פרי העץ דשקלו וטרו בדברי מרן מוהריט"א הללו והוא שהרב מוהר"א קריספין הובא דבריו שם בדף קי"א ע"ג הקשה על מרן מוהריט"א במה שתמה על מרן כ"מ שנעלם ממנו דברי התוס' בע"ז דף ס"ב והביא דבריהם הרב אביו במענה לשון הנ"ל דלשון אסור הוא אפילו דיעבד וצדקו בזה דברי מרן כ"מ וכתב שגם הרב יצחק ירנן בפי"ב מהלכות ביכורים תמה על