שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמה

קכ"א (בד"ה ודוקא) כתב בשם הרשב"א דאפשר דפקח ונשתתק עדיף מאלם מעיקרו עי"ש וא"כ בהכרח דמה שכ' בסי' צ"ז לכאורה וכו' לאו דוקא וק"ל ועיין בספר בית מאיר לא"ח רס"י קס"ח שהוקשה לו לשון המג"א שם סק"א לכאורה משמע וכ' וז"ל ההוא לכאורה א"י מה הוא ועיין מגן אברהם סי' תק"ז סק"א שכתב בלשון לכאורה אף שנראה שכן הוא דעתו באמת וכן הבין בדעתו הרב בית שמואל אחרון בחיו"ד סי' ו' כיעי"ש ועיין במה שכתבתי בקונטרס הכללים במערכת הוי"ו אות כ"ט בד"ה ואם לוי ונדפס בשדי חמד ח"א בספר דברי חכמים סי' ד'

ט) ועוד כתבו התוס' כתובות דף פ"ה ד"ה ועוד וכו' דהנך תרי טעמי אין מועילים זה בלא זה ומוהרי"ק הביא היפך מזה ממ"ש שם דף י"ג גבי ההוא ארוס וארוסתו וכן נראה מדבריו דכי אמרינן ועוד רוצה לומר אפילו ליתא לטעמא קמא ומוהרימ"ט יו"ד סי' ב"ן הביא מקומות הכי והכי ויש ללמוד מזה לאי נמי או ועוד שכותבים התוס' והפוסקים הראשונים אלה תורף דברי הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות רי"ט עי"ש בגוף דברי קדשו וס' רבינו מוהרי"ק אמצ"א לראות דב"ק שנראה דחדוש הוא שחידשה תורה דיליה להביא מההיא דארוס וארוסתו וכו' ועין רואה דרבותינו התוס' באותו פרק הכותב הנ"ל כבר הוקשה להם מההיא דארוס ותירצו כיעי"ש גם מה שכתב בשם הרב מוהרימ"ט דהאריך להביא מקומות הכי והכי הנה שם לא הביא כי אם ההיא דארוס וארוסתו וסמיך עלה והוקשה לו מדברי התוס' הנ"ל וכתב שבמקום אחר כתב טוב טעם לדבריהם עי"ש ומה שכתב ויש ללמוד מזה וכו' דנראה דמר ניהו מחדש בטובו דבר זה עיין בגוף דברי הרב מוהרימ"ט וק"ל והנה מדברי הרב מוהרימ"ט הנ"ל מתבאר שדעתו לומר בכיוצא לזה דכל טעם בפני עצמו מהני. אך הרב חכם צבי בסי' ע"ג (ד"ה ואף) עושה עיקר מה שכתבו התוס' בדף פ"ה דשני הטעמים זה בלא זה לא מהני עי"ש, והרב פרי חדש הביא דבריו מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הוא"ו אות י"א כ' שזו דעת מוהר"ם שהביא הרא"ש במועד קטן פ"ג סי' ק"ו עי"ש וצ"ל לפי"ז דהרא"ש שם שחולק על מוהר"ם סובר דכל טעם בפני עצמו מהני וכן מבואר בדברי הרא"ש שם וכן נראה ממה שכתב בפ"ק דכתובות בההיא דארוס וארוסתו כמו שכתב הרב אהל יעקב במערכת הוא"ו אות ג' ואף דבפרק הכותב כתב שם כדברי התוס' דזה בלא זה לא מהני כיעי"ש צ"ל דדוקא התם הוא שסובר כן וכבר כתב הרב מוהרימ"ט דבמקום אחר ישנו בנותן טעם לשבח בזה וכתב עוד ביעיר אזן שם דהרב"א בכלליו כתב בשם רמב"ן דרוב ועוד האמורים בש"ס הם כההיא דפרק הכותב ועיין ביעיר אזן מערכת ה' אות מ"ו (ד"ה והיה) מה שכתב על הר"פ שהביא שם והרב אהל יעקב שם כתב בשם הרבנים ב"ד וד"מ דסברי בכל כי האי גוונא דכל אחד מהטעמים מהני וכן נראה דנקטי הרבנים אבני שוהם דף ד' ע"ג ופתח הדביר ח"ב דף ק"ל סוף ע"א ובקונטרס הכללים מערכת המ"ם אות מ"ו נמשכתי אחר סברא זו כיעי"ש ועתה ראיתי שאינו פשוט לומר כן ועיין במה שכתבתי לעיל אות א' וק"ל והרב מנחת זכרון בשיירי מנחה מער' הקו"ף אות ט"ל כתב בשם מרן החבי"ב בשו"ת ח"מ ח"ב סימן כ"ד דאם כותב הפוסק שנים ושלשה טעמים בדין אחד אין לסמוך על טעם אחד לבדו דשמא לא כתב אלא לסניף בעלמא ע"כ וכן כתב הרב אהל יצחק בח"מ סוס"י ס"א ובא"ח סימן י"ד ובשו"ת יד יוסף סי' קי"ג (ד"ה ואולם) וס' שו"ת כנה"ג ח"מ ח"ב הנ"ל אין מצוי אצלי לראות ד"ק כי לכאורה הוא היפך מאי דנקטי רבנן בתראי הנ"ל ועיין במנחת זכרון מערכת הקו"ף אות מ"ז ולהרב המגיה בספר משק ביתי במערכת הטי"ת דף ץ' ע"ב וזכרנו לחיים ח"ב במערכת פוסקים אות א' ועיין בשו"ת די השיב יו"ד סי' י"ג (סוד"ה אשר) מה שהבין בדברי הרשב"א שהביא שם ועיין בדברי הרשב"א שהביא מרן הב"י ביו"ד סוס"י ע"ו יראה לי וכו' דדם שבשלו אינו ד"ת ועוד דאינו אלא ס' וכו' עי"ש ובודאי אין כונתו דאף אי נימא דהוא מדאורייתא מותר מפני שהוא ספק דהא ספיקא דאורייתא לחומרא אלא ודאי דקשור עם מה שכתב בתחלה דדם שבשלו דרבנן כן נראה לפום ריהטא ועיין בשמים ראש סימן קע"ז בכסא דהרסנא

וכתב הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא במערכת הפ"ה אות חש"ן שכתב הרב צמח דוד ס"ב בליקוטין דף כ"א ע"א בשם הריטב"א בחידושיו ליומא דף כ"ג דהיכא דפריך בש"ס חדא ועוד קושיא בתרייתא עיקר ואני ההדיוט כתבתי בקונטרס הכללים מערכת הפ"ה אות יו"ד (עיין לקמן אות ח"י) שכן מוכחא סוגיית הש"ס בפסחים דף ע"ז סוף ע"ב ודף ע"ח ריש ע"א

י) נעשה כי קשיא בדברי הפוסקים דיוקא אדיוקא אמרינן נעשה דיוקא דרישא כסיפא עצמה כדאמרינן בש"ס כן כתבו הרבנים יד מלאכי אות פח"ת בשם מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' מ"א הגהט"ו אות ט"ו וחשק שלמה בכלליו אות ב"ן בשם הרבנים מוהריב"ל וסם חיי והרב מקנה אברהם במ"ב אות שי"ז כתב כן בשם כמה מרבנן בתראי עי"ש (אלא דמאי דמני בהדייהו להרב לחם משנה בסוף פרק ב' מהלכות שבת נראה דאינו ענין למאי דעסיק מר דהרב לח"מ לא אמר דאמרינן נעשה בלשונות הפוסקים אלא כתב דהרמב"ם הוציא דין עפ"י נעשה בברייתא שהובא בש"ס ומי לא ידע בכל אלה דאמרי' במתני' וברייתא נעשה גם מ"ש בשם הרב שם יוסף דף ב"ך ע"ד אינו ענין לו מטעם זה כמו שיראה הרואה) אף אני אביא שכן דעת הרבנים מרן חיד"א בברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות י"ד (ד"ה ועתה) וירך אברהם ח"א דף כ"ד ע"ג וזרע יצחק פרשת בראשית דף ד' ע"ב ותהלה לדוד ח"ב דף יו"ד ע"א ופתח הדביר ח"ב דף כ"ח ע"ג חינא וחסדא נר"ו דף ה' ע"ב (נרשם ו' בטעות) ודף ח"י ע"ב סמיכה לחיים דף פ"ז ע"א והרב מוהר"י עייאש בספר מטה יהודה סי' רע"ו סק"ח כל כך פשוט בעיניו שנאמר כלל זה בפוסקים עד שכתב שבכונה מכוונת סדר מרן בשלחן ערוך שם דינו באופן שתהיה מובנת דעתו בדין ההוא מחמת הכלל שבידינו דנעשה דיוקא דרישא כסיפא עי"ש דב"ק ובפתח הדביר חלק ג' גם כן תופס השיטה דאמרינן נעשה גם בפוסקים עי"ש בסי' רמ"ד אות ו' דף ז' ע"ב ובסי' שכ"ו אות י' (ד"ה שם בהגהה) דף רמ"ג ע"ד

ולפי כלל זה יש ליישב קושיית ה"ה. מוהר"י קצבי בתשו' סימן ה' ד"ה אמנם על הריב"ה יו"ד סי' ש"ה דממה שכ' בתחלה דהמפלת שפיר מרוקם פוטר את הבא אחריו משמע הא מלא בשר ואינו מרוקם אינו פוטר ואילו בסיפא תני המפלת שפיר מלא מים או דם אינו פוטר וכו' משמע הא מלא בשר פיטר והצ"ע לדעת הרב מוהריק"ו דפשיטא ליה בדעת הריב"ה דמפלת מלא בשר אינו פוטר עי"ש ולפי כלל הנ"ל ניחא דאמרינן נעשה דיוקא דרישא כסיפא עצמה וק"ל

והנה אמת דהגם דהרב מקנה אברהם מני בהדי הסוברים שגם בפוסקים אמרינן נעשה את הרדב"ז בשניות בלשונות הרמב"ם סי' קי"ד הנה מרן החבי"ף בסמיכה לחיים הנ"ל כתב בשמו שם דלומר נעשה בפוסקים דחוק קצת מ"מ להניחו חלק ובצ"ע אינו כדאי וכן כתב הרב פתח הדביר בח"ג הנד"מ סי' רמ"ד דף ז' ע"ב בשם חקקי לב ח"מ דף ל"א ע"ד וז"ל והגם שכתבתי בסמיכה לחיים בשם הרדב"ז דנעשה בפוס' הוא דוחק מכל מקום מוכרחים אנו לתרץ כן כדי ליישב דברי הטור ע"כ והכי נמי בההיא דיו"ד הנ"ל ליישב דברי הטור לדעת הג' מוהריק"ו שפיר אפשר לתרוצי עפ"י כלל הנ"ל (והגם דבדברי הטור עצמו לא קשיא ליה להרב מוהר"י קצבי הנ"ל משום דאשכח פתרי דבפלוגתא לא מיירי כיעי"ש אפשר לומר דלרבינו מוהריק"ו דחיקא ליה האי שינוייא טפי דסוף סוף היה לו להביא הדין שסובר שאין דרך הפוסקים לשייר מידי)

ואולם לפי הנראה אין זה כלל החלטי לכל מקום שהרי בדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה ג' וחייב לשכור מלמד לבנו ואינו חייב ללמד בן חברו בחנם יש לדקדק בו דיוקא אדיוקא לענין בן בנו דמרישא משמע דדוקא בנו בשכר הא בן בנו אינו אלא בחנם ואילו בסיפא משמע דוקא בן חברו בחנם הא בן בנו בשכר ואי נימא נעשה צריך לומר דבן בנו הרי הוא