שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמד

העכומ"ז דבא"ח סי' קנ"ו כתב יש ליזהר וכו' ואילו בח"מ סימן קפ"ב כתב אסור להשתתף וכו' עיין להרב מטה שמעון הביא דבריו מר בריה הרב דברי מנחם נר"ו בסי' קנ"ו אות ב' ועיין באות שאח"ז ועיין טור א"ח סוס"י ג' ויזהר לבל יאחז באמה וכו' הרי דבאיסור חמור ועון פלילי נקט לשון ויזהר ואין לומר דזהירות קאי לגבי נשוי שהוא ממדת חסידות כמו שכתב מרן בב"י דא"כ הוה ליה למימר יזהר וכו' אף בנשוי ולא ואף ותו דהריב"ה גופיה באה"ע סי' כ"ג כתב ובטור א"ח כתבתי דגם נשוי אסור ש"מ דיזהר דקאמר היינו אסור

ולפי זה יש ליישב מה שהקשה מרן חיד"א במחזיק ברכה סימן תר"ל דלשון ההגהה שכתב צריך ליזהר אינו מכוון דמשמע דלאו מדינא הוא אלא זהירות בעלמא ולפי נוסחתו אסור הוא וכו' עי"ש ולהנ"ל ניחא כיון דאשכחן לשון זהירות אף בדבר שאסור מן הדין וכ"ש בלשון צריך ליזהר דמשמעותו עיכובא טפי מיש ליזהר וק"ל ועיין באות שאחר זו. שוב ראיתי להרב פר"ח באה"ע סי' קכ"א ס"ד (ד"ה כתב הרב בב"י) דלשון צריך ליזהר משמע עיכובא עי"ש מדעת מרן הבית יוסף דצריך ליזהר הוא כטוב ליזהר

ה) יש ליזהר כשכותבים הפוסקים כן מוכח דמצד הדין יש ליזהר ולא משום חסידות בעלמא מדלא כתבו טוב ליזהר כן כתב הרב בית השואבה בדיני דברים הפוסלים בד' מינים אות י' לחלוק על הט"ז סי' תרס"ד סק"ו עי"ש. וכיוצא לזה כתב הרב מוהר"ש זלמן בש"ע שלו סימן רמ"ו בקונטרס אחרון אות ג' גבי יש להחמיר דעל הרוב משמעות הלשון הוא שהוא חיוב גמור להחמיר אלא שנמצא גם כן לשון זה בדבר שהכונה לומר טוב לחוש עי"ש ובמה שכתבתי בקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות ל"ו (בד"ה ולא תעזוב)

ו) טוב לעשות כך וכך כשכותבים הפוסקים איזה דין בלשון זה כ' בשו"ת אור לי דף צ"א ע"ב דמשמעות הלשון דאינו מעכב אלא לכתחלה הוא עי"ש ועיין לרבני האחרונים על דברי מרן ש"ע א"ח סי' ל"ג ס"ד טוב שישחירם וכו' שהבינו כן מדברי מרן דאינו אלא לכתחלה ושהרמ"א שפוסל בדיעבד בא לחלוק עי"ש ועיין למרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף י"ט ע"ב בשם מרן הב"י אה"ע סי' קל"א דטוב ליזהר לכתחלה משמע ועכ"פ משמע מלשון זה דמן הדין הוא לעשות כן ולא מדת חסידות בעלמא ועיין להרמ"א בד"מ א"ח סי' ל"ג ונ"ל דטוב להחמיר ובהגהה שם ס"א כתב ונ"ל דיש להחמיר עי"ש וכבר כתבתי באות ה' דעל הרוב משמעות לשון זה (יש להחמיר) הוא מן הדין. אך עיין להרב מג"א סי' ש"ב ס"ק כ"א ועי"ש להרב פתח הדביר אות ח' ומרן חיד"א כתב בספר ברכי יוסף סי' תקפ"ו אות ו' דלשון טוב להחמיר משמע דאינו חומרא מן הדין והרב אמרות טהורות דף קצ"ג ע"א כתב בשם הרב גט פשוט דמשמעות הלשון הוא דהוא רק עצה טובה אבל אין צריך אפילו לכתחלה ונחלק עליו וכתב שהוא מן הדין לכתחלה ועיין להרב פתחי תשובה באה"ע בסדר הגט ס"ק ח"י דטוב שכתב מרן לכתחלה בעלמא הוא ולא לעכב וכן בביאורו בסדר הגט דמוהר"ם אות ו'. ועיין מה שכתבתי באסיפת דינים מערכת טרפיות אות א' (ד"ה אמור מעתה) (ונדפס בשדי חמד ח"א בקונטרס דברי חכמים סי' קכ"ו). ובס' ברכת המים ביאור לסה"ג ממוהר"ם אות ה' ובית עובד בדיני פרשת התמיד אות ב' ולמרן הב"י סי' תמ"ה (ד"ה ומ"ש לכך טוב) ועיין במה שכתבתי בקונטרס הכללים במערכת החי"ת אות ל"ו בד"ה שוב ראיתי

ז) ליכא קפידא כשכותבים הפוסקים כן משמעותו הוא דאף לכתחלה שפיר דמי כן כתב מרן הב"י באה"ע סימן קכ"ה גבי אותיות מוקפות גויל ויש פוסקים דמשמע להו דדוקא דיעבד ותמה עליהם עי"ש ונראה דכן הוא ג"כ בלשון אין חשש עיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גט סי' י"ז אות ח' (ד"ה במספר) והרב מוהריק"ש בתשו' סי' ך' אחר שהביא מה שכתב הרב מוהריב"ל דאם כתב פטורין ביו"ד אחת אין לחוש סיים וז"ל הנך רואה דלאו בדיעבד הוא דמכשר אלא כתב אין לחוש עכ"ל מבואר דמשמע ליה דאין לחוש רוצה לומר אפילו לכתחלה. שוב ראיתי דמדברי הרב לחם רב שהביא הרב רוב דגן דף ה"ן ע"ד נראה דלא ברירא ליה בלשון זה דהוא לכתחלה שהרי צדד לומר דלא אמר מוהריב"ל אלא אם הבעל בארץ מרחקים (דאז חשיב כדיעבד) ודחה זה מסוף דברי מוהריב"ל עי"ש

ולשון לית לן בה האמור בש"ס ופוסקים בענייני שבת משמע דמותר לכתחלה מדלא אמרו פטור שהוא לשון מקביל לחייב חטאת כן כתב הרב פתח הדביר בח"ג סי' ש"א אות ב' ובשאר עניינים יתכן לפרש לשון לית לן בה על דיעבד כן פי' בביאורי הגר"א לפירוש סדר חליצה על תמיהת מרן שם בסעיף ס"ו על הסמ"ק שנראה שפוסק דלא כרבא דאמר אסוקי מלתא לית לן בה

ח) לכאורה אף שכתב ולכאורה וכו' קושטא דמילתא הכי הוי וכו' ואל תתמה דמצינו דוגמתו בתוס' ברכות דף מ"א ד"ה ויין דאף שכתבו כן קאי הכי במסקנא כן כ' הרב יד מלאכי במערכת המ"ם אות תכ"ג (לדעת הרא"ש) וציין למה שכ' הוא עצמו בכללי הפוסקים אות קס"ו ולפי הנראה כונתו למה שכתב בכללי התוס' אות י"ג במה שכתב על דברי הרב גו"ר בזה. ונראה דלא היה צריך הרב ללמוד כלל זה מדברי התוס' על הרא"ש כי אני עני מצאתי להרא"ש עצמו שמשתמש בלשון זה במידי דקאי הכי לקושטא כמו שמתבאר לעין כל חוזה בדברי הרא"ש ובקיצור פסקי בפ"ב דפסחים סי' ט' ובפרק ראוהו ב"ד סי' א' וסי' ג' ובפ"א דסוכה סי' ך' עי"ש ועיין הרא"ש בחולין פ"ז סי' י"ז ועיין למרן הב"י בא"ח סי' צ"ז (ד"ה ומ"ש רבינו) מה שכתב בשם הרב מוהר"י אבוה"ב דנראה שהבין דמה שכתבו בתר"י בלשון לכאורה וכו' (גבי רקיקה באמצע תפלתו דיש חילוק בין צד ימין לשמאל) קאי הכי במסקנא עי"ש הנך רואה שכן דרך הקדמונים להשתמש בלשון לכאורה אף דהאמת כן הוא וביד מלאכי במערכת האלף אות י"ג כתב שדברי התוס' שבת דף ל' ע"א (טעות סופר הוא וצריך להיות דף נ' ע"א) בד"ה אלא אי אתמר מגומגמים במה שכתבו דלכאורה משמע דלרבא גופיה היה מקשי וכו' דמאי לכאורה דקאמרי הרי מפורש כן בש"ס איתביה ההוא מרבנן לרבא וכתב דאפשר לא היו גורסים תיבת לרבא אלא איתביה ולשון זה יתכן לפרשו דאותיב על מימרת רבא בפני בני הישיבה לכן כתבו בלשון לכאורה וזה דוחק במשמעות הלשון דודאי מדלא אמרינן מתיב ההוא מרבנן אלא איתביה מוכח ודאי דלרבא הוא דאותיב אבל לפי כלל האמור אין דבריהם מגומגמים דאף דקושטא הכי נקטי לה בלשון לכאורה וכן כתב ידידי הרה"ג בס' לב שומע יצ"ו במערכת הלמ"ד אות ט' וסיים די"ל ודוק ואני הדל כעת לא ידעתי מה שיש לחלק וליישב דברי הרב יד מלאכי

ומכל מקום נראה ודאי דמשמעות הלשון על הרוב הוא דלא קאי הכי במסקנא לפי מה שפירש רבנו הערוך ערך כאור שפי' כשאתה פותח בה קודם שתעיין בה תעלה על דעתך וכו' עי"ש ורש"י הובאו דבריו באס"ז למס' כתובות סוף פ' נערה פירש לכאורה כמו לכעורה רוצה לומר לאדם כעור שאינו מעיין כמו שכתב בשמו מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הלמ"ד אות ו' עי"ש גם הרב בית חדש ח"מ סי' רצ"א כתב דממה שכתבו התוס' בלשון לכאורה וכו' משמע דאין כן האמת וכו' עי"ש ולכן דקדק הרב יד מלאכי בכללי תוס' הנ"ל לכתוב מצינו לכאורה דקאי הכי ועיין להרבנים סמיכה לחיים דף מ"ב ע"ב ישרי לב דף קי"ב אות מ"ב ובדברי רש"י כתובות דף ד"ן ע"א לב חיים ח"ב קמ"ב ע"ב יפה ללב סי' קט"ן אות ו' ועיין בטור א"ח סי' תמ"ז קרוב לסופו וכתב עוד הר"י וכו' ועיין בדברי הרשב"א שהביא מרן הב"י באה"ע סי' י"ז (תוך ד"ה ומ"ש אבל נתגרשה) ואעפ"י שהיתה פקחת ונשתתקה לכאורה לא גרעה מאלם מעיקרו וכו' ובב"י שם סימן