שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמג

אפשר מורה דמספקא ליה ומכל זה י"ל על הרבנים ערוך השלחן סי' קס"ז אות ו' ופתח הדביר שם אות ז' שכתב בשם מרן כ"מ בפ"ד מהלכות ברכות ה"ו דאם בירך על הפת בפה"א יצא ועין רואה דמרן כ"כ בלשון אפשר עי"ש וא"כ לפי שיטת מרן (דלשון ספק הוא זה) מספק"ל דין זה ואיך כתבו בשמו דיצא וי"ל דהיכא דמוכח שאני וממ"ש גבי בירך בפה"ע ואפשר דאפילו בירך בורא פה"ע יצא משמע קצת דלגבי בירך בורא פה"א פשיטא ליה דיצא ומסתפק לומר דאפילו בבורא פה"ע י"ל דיצא כן נראה ליישב לדעתם בדוחק כי היכי דלא נימא דנעלם מעיני קדשם דעת מרן במשמעות לשון אפשר

והיה נראה לכאורה דהרמ"א ס"ל דלשון אפשר הוא ודאי דהא חזינן באה"ע סי' דק"ן ס"ג שפסק תשו' הרשב"א שכתבה בלשון אפשר עי"ש והרב פ"ת שם סק"ח כתב בשם הרב גבורת אנשים שדחה פסק הרמ"א ואחד מן הטעמים הוא משום דהרשב"א לא כ"כ רק בדרך אפשר עי"ש ומשמע דלהרמ"א עכ"ל דלשון ודאי הוא ולא ספק אך לענד"ן דאין מזה הכרח כלל דהנה הרשב"א כתב שני טעמים הא' בלשון אפשר ובטעם השני לא כתב לשון אפשר אלא בלשון פשוט דחשוב כמודר מתשמיש עי"ש וא"כ נוכל לומר דמה שעסק הרמ"א כוותיה הוא מטעם השני אבל בעלמא מודה דהוא ספק ועיין להרמ"א בא"ח סי' רכ"א ס"ב וי"א דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב והוא מתשו' הרשב"א שכתב בלשון אפשר עי"ש וברבני האחרונים ודוק. ומרן החבי"ף בנכ"ח הנ"ל ובסמיכה לחיים דף מ"ג ומ"ז ע"א וראה חיים פ' נח דף ח' ע"ג שקו"ט בענין זה אי הוי ספק או ודאי וכתב בשם הרבנים מרן החבי"ב וחק"ל דס"ל שהוא ספק וגם הוא כתב שכן דעת רוב רבני האחרונים עי"ש ומדברי מרן ב"י אה"ע סי' קכ"ט ד"ה כ' א"א הרא"ש וכו' נראה שמבין דמ"ש הרשב"א בלשון אפשר לאו דמספק"ל ועיין שו"ת ר"ע איגר סי' קט"ז אמרות טהורות דף קצ"ג ע"ג ומדברי הרב פתח הדביר בח"ג דף צד"ק ע"ד נראה דנקיט בפשיטות דאינו לשון ספק אלא דרך ענוה הוא לכתוב כן עי"ש שלא זכר דאין פשוט לומר כן ועיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הדל"ת אות ח' ובמה שציין בזה בספר כל החיים בדף ט"ו ע"ג ומנחת זכרון במ"ע קי"ל אות מ"ו ורבינו המשל"מ בפרק ח' מהלכות מלוה דין י"ב ד"ה כ' וכו' מפרש מ"ש מרן כ"מ בפ"א מהלכות ת"ת ואפשר וכו' דאינו ספק והרבנים ברכ"י סי' רמ"ה ושם יוסף שם הל' ז' בשם הרב מרכבת המשנה אלפאנדארי משמע להו ממה שכתב מרן בלשון אפשר דמספקא ליה ולכן המה ראו כן תמהו כמו שיראה הרואה בדב"ק. והרב אהל יעקב במערכת הכ"ף אות כ"ו בדף ס"ח ע"א מבין מדברי מרן כ"מ בהלכות ת"ת הנ"ל דמשום דמספקא ליה כתב בלשון אפשר עי"ש ואזיל לשיטתיה שבמערכת האל"ף הנ"ל ועיין בס' ימי שלמה הנד"מ להרב מוהרש"ק נר"ו בהלכות ת"ת שם ולהרב שמן המור דף מ"ה ע"ב הביא דבריו הרב יד דוד (ליו"ד) בסי' פ"ז אות י"ט ונלע"ד דכיון שנמצא בדברי הרא"ש שכותב לשון אפשר ויש מפרשים דפשיטא ליה הכי א"כ כשכותב הרא"ש דבר אחד בשתי מקומות ובמקום אחד כתב הדין בלשון אפשר ובמקום אחר לא כתב לשון אפשר כ"ע מודו דאמרינן דלשון אפשר אינו לשון ספק ויגיד עליו רעו ילמד סתום מן המפורש ובזה יש ליישב הערת מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז אות ג' עי"ש ועיין בש"ע א"ח סי' ר"ב סעיף י' והרא"ש כתב ואפשר שאם נכנס טעם הפרי וכו' והרבנים ט"ז בסק"ט ומאמר מרדכי ונהר שלום בדין ההוא נשאו ונתנו ליישב מה שהטור כתב דין זה בדרך ברור ואילו הרא"ש לא כתבו אלא בלשון אפשר מוכח דנקטי דלשון זה אינו אלא ספק גם הרב בית יהודה בחאה"ע סי' ח"י כתב דאע"ג דהרב תה"ד בסי' רט"ז כתב (לענין נושא מעוברת חברו) דאפשר לא מפליגינן בין שוגג למזיד כיון דבדרך אפשר אמרה ולא ברירא ליה לא שבקינן ודאי דהא"ז מקמי ספקו דתה"ד גם הרב נו"ב במ"ק אה"ע סי' ס' (בד"ה והנה) שקו"ט במ"ש הר"ן ופסקו הרמ"א בסס"י מ"ז בשם הרא"ה והלא באמת הרא"ה לא כתבו אלא בלשון אפשר וכ' אולי הר"ן בקי בדברי הרא"ה וכו' עי"ש דמוכח דס"ל דכל לשון אפשר שבדברי הפוסקים אינו אלא ספק וכן נראה קצת דעת הרב אהל יצחק בשו"ת אה"ע סי' ז' הבאתיו בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת אישות סי' ב' אות ה' דף ז"ן ע"א

אמנם מדברי הרב מג"א בסוף סי' תנ"א בס"ק נ"א נראה דמשמע ליה דמ"ש מרן בבדק הבית בלשון אפשר לאו משום דמספקא ליה ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ז' אות ו' וכתב הרב שער אשר בחאה"ע סימן ג' (בד"ה וזה דבר השמיטה) בשם הרב מוהרח"ש ח"א סי' ס"ה דהרב מוהריב"ל ברוב פסקיו כותב כמסתפק והוא מרוב הענוה ומיסתייעא מלתיה דרב פמ"א הנז"ל בראש האות וכבר רשמתי עוד איזה מחברים דמשמע להו הכי

ב) משמע כשכותבים הפוסקים בלשון משמע כונתם לומר שכן נראה מפשט הלשון אבל אין הדבר מוכרח דיש לפרש בענין אחר כן כתב הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות כ"ו וציין בזה ספרים רבים ואין מצויים אצלי לראות ד"ק ולפי כלל הנ"ל נראה דלא יתכן לכתוב כן על דבר שמפורש להדיא ואני עני מצאתי להג' תוי"ט בספר מעדני יו"ט ריש פרק קמא דמס' ברכות שכתב על הרא"ש דדרכו בכמה דוכתי לכתוב משמע או מוכח אף בדבר שמפורש להדיא עי"ש וכן כתב בפרק ג' ופרק ז' דברכות שרמז שם ונלע"ד דאף לכלל הרבנים הנ"ל אם כותב הפוסק בלשון משמע להדיא. או מוכח להדיא כונתו לומר שהוא מוכרח כן לפי דעתו (כן נראה לי בלי ראות ספרי דבי רב די רשים זה הי"מ גדול הנ"ל זולת שו"ת הרב מוהריט"ץ סי' קל"ה דף קי"א ע"ג ושם מיירי על דברי מרן הב"י ח"מ סי' קע"ו סכ"ו דכתב ומשמע לחוד) והרב מוהר"י ן' יעיש הובא דבריו בספר בן אברהם בתשו' א"ח סי' ו' דף ט"ו ע"א (ד"ה ועוד) דקדק על דברי הרא"ש בפרק ג' דפסחים סי' י"ג שכתב אלמא מוכח בהדיא דמ"פ עם מים מחמצין שלא היה לו לומר בלשון מוכח אלא הרי להדיא כיון שהדבר מפורש עי"ש ולא זכר שר עדות נאמנה הרב מי"ט הנ"ל דכן דרך הרא"ש לכתוב משמע או מוכח בדבר שהוא מפורש וכ"ש במאי דעסיק מר שכתב הרא"ש מוכח להדיא והגאון רש"ל בים של שלמה פרק בתרא דב"ק סי' כ"ט על מה שכתב הרא"ש שם סי' ט"ז משמע דהלכה כרבנן כתב דחזר הרא"ש ממה שכתב בפרק מרובה וכו' עי"ש והשיג עליו מרן החבי"ף בשו"ת נשמת כל חי סי' ל"ח דף ע"ג ע"א בכח גדול וביד חזקה בזה"ל גם מה שהכריע ממ"ש הרא"ש וכו' משם ראיה להיפך דהרא"ש לא כתב כי אם משמע משום דלקושטא אינו כן (והזכיר שו"ת הרבנים מוהריט"ץ הנ"ל ומוהריק"ו ולא זכר דברי הרב י"מ הנ"ל) ולולא נעלם ממנו דברי הג' מי"ט בדרך הרא"ש לא היה מגיע לפרק השג יד כמובן

ג) יש ליזהר משמעות לשון זה דאינו לעיכובא ואינו פוסל בדיעבד עיין לרבני האחרונים על דברי מרן בש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ח ועיין להג' גט מקושר בסג"ר אות זק"ן הביא דבריו הרב פ"ת אה"ע סי' קכ"ד אות י"ח ומיהו זימנין דכותבים כן הפוסקים אף בדבר הפוסל בדיעבד עיין להרב מאמר מרדכי בסי' ל"ב הנ"ל שכתב בשם הרב ל"ח דמרן פוסל בדיעבד וכן כתב הרב א"ר שם הביא דבריו הרב בית מנוחה בדיני פיסול נגיעת אות באות עי"ש באות י"ג ובספר בני בנימן בסוף חח"מ אחר מפתחות הס' נעתקו שם פרפראות לרבנן קשישאי ובאות י"ג כתוב בזה"ל זה הכלל כל מקום שכתב מרן בש"ע יש ליזהר היינו דוקא לכתחלה ובדיעבד כשר עיין סי' תנ"ב ופר"ח שם ובסי' ל"ב ס"ק כ"ח ע"כ ולפי הרשום נראה דאין למדין מן הכללות

ד) יש ליזהר מצינו שכותבים הפוסקים כן וכונתם דמן הדין אסור עיין מכתב לחזקיהו על דברי התוס' במס' שבת דף קכ"ג ע"ב שכתבו ויש ליזהר וכו' ואילו הרא"ש והריב"ה ומרן בש"ע סי' ש"ח כתבו בלשון אסור עי"ש ובזה אפשר ליישב מאי דהוו בה רבנן קדישי על דברי רבנו הטור בדין שותפות עם