שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רמב

על גדולי עולם אשר עדיין לא השיג הבין בדבריהם ויתגדר להקשות שפתים יושק פי חכם גאון טהור נפש חד בדרא קדוש ה' יאמר לו אדוננו הרב הנהדר בחכמת התורה הוא ידיד ה' מוהר"ר יאודה ראזאנעס זלה"ה אשר שמענו כי חושש היה להדפיס אמרותיו הטהורות לבל יעמוד תי ויטעה בהבינו ויחשוב כמשיג ונמצא כמתעתע ח"ו חרדתי עלי זאת וחוששני שיבא כל החושב בדעתו כי איש משכיל הוא וכפי האמת עדיין לא הגיע לדעת חלק ממאה להבין אמרי קדוש ויתגדר להקשות על דבריו וידחה באפס ידיעה ואין מבדיל בין טוב לרע ונמצאו דברי תורה בטלים על כן צוחינא דכל מי שאינו בקי בחדרי העיון העמוק ורגיל בו בתמידות ובידיעה צודקת ובכונה שלמה לשם שמים הריני אוסר עליו ספרי לבל ילמוד בהם ואם יעבור עקיצנא ליה אלו דבריו הקדושים ואם הדברים כפשטן אין לי ולדכוותי לעיין בספרו הקדוש אריה שאג מי לא יירא שלא יכוה מגחלי להבות דברי קדשו

ברם זכור אותו האיש לטוב מר ניהו רבה מרן מוהרד"ף בספרו הנחמד מזמור לדוד ההוא אמר שאין הדברים כפשטן ודברים בגו והוא תמכין דאורייתא להחזיק ברכי דרבנן דשלהי היראים וחרדים והיתה הרשת לעסוק אהב בדברי הרב אור החיים זצ"ל ואלה דברי דוד שבס' מזמור לדוד בדף ז"ן ע"א ולא ידענא מאי כל כי האי רתחא דרתח הרב וכי זוהי קושיא ראשונה שהקשו כמה מהאחרונים על שיטתם של ראשונים ולא מפני זה נאמר שהאחרונים עדיפי מנייהו הא למה זה דומה לננס על גבי ענק ואטו מי שרואה לפי שכלו ועיונו קושיא על דברי אחד מן הראשונים יעלים עיניו כאילו אינו רואה כדי שלא להשיג על גדולי עולם ותהי האמת נעדרת מפני הכבוד חלילה דרחמנא אמר לא תגורו מפני איש ושפתים יושק פי חכם אמיתי גדול דעה הרב העצום מוהר"ם לונזאנו עיין בהקדמתו לספר דרך חיים אשר בו השיג קושיות כבדות על הראשונים והתנצל שם בטוב טעם ומסיים באומרו גם הם לי לישועה כי לא לפניהם חנף יבא איברא ודאי דצריך להתיישב ולעיין בכל מאמצי כח ליישב דברי רבותינו הראשונים אשר הם לנו לעינים ושמעתתייהו בפומן כוליה יומא בבי מדרשא ואפילו כי לפעמים יראה הרואה בדבריהם חזות קשות ליעיין מר במילי דברובא דאיתיה קמן אתר העיון הדק היטב ימצא טוב שפיר גזרתם ומי יחוש חוץ ממני לדבר הזה כאשר יעיד עלי ספרי על המשנה שושנים לדוד דטרחנא ביה טובא ליישב דברי רבותינו הראשונים מההשגות אשר דימה להשיג עליהם בעל בית דוד והכי יאה לן ברם לא מפני זה ניתנה רשות לעין להתעלם ולעות את הכתובים והיה העלמה כדי ליישב מאי דלאו בר ישובי דעתא מפני כבודן של ראשונים דחותמו של הקב"ה אמת וכבוד שמים עדיף זו אף זו תמיהא לי על הרב במאי דגזר אומר לאסור הנאת ספרו על מי שאינו מעוטר בהנהו מילי דתליין במזלא ואיברא דמי שאינו לומד לשם שמים אלא לקנטר וכיוצא תבואהו שואה ואינו מן המנין אבל כל שכוונתו לשם שמים למה יגרע מצדיק עינו ללמד דעת למתהלכים בתמים ואני עני ואביון מודה אני בהודאה גמורה דלא גמירנא שפיר צורתא דשמעתתא רק מהנהר הזה נהר פר"ת ואע"ג דקים לי בגוואי שאיני בקי בחדרי העיון העומק לא מנעתי עצמי מללמוד בתוכו ובכל מקום שלא ירדתי לסוף דעתו היד כותבת לא לדחות ולא להתגדר חלילה לי רק לבקש האמת דפשיטא לי שאין דברי הרב בזה כפשוטן ודברים בגו איכא ואדעתא דהכי לא קאמר מר דאם כן לא היה הרב קובעו בדפוס ע"כ דבריו הנחמדים וכן ראיתי להרב מסגרת השלחן ביו"ד סימן ב' דף ד' ע"ד כתב על לימוד בספרי פרי תואר בלשון זה ואנכי תולעת ולא איש אף דלא ירדתי בחדרי העיון למדתי בספרו לשם שמים דוקא

סימן טז. כללים בדרכי הפוסקים וארשום אותה פה על סדר א"ב להקל על הקורא

א) אפשר מצינו שכתבו הפוס' (איזה דבר) בלשון אפשר והבאים אחריו כתבו שכן דעתו בודאי ופסקו הלכה כן וראיה לזה שהרי הרא"ש בפרק השולח סי' ח' גבי מימרא דר"ה אמתני' דהתקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים וכו' כתב ואפשר אפילו אם יבטל הבעל דעתו וכו' והריב"ה בקיצור ופסקי הרא"ש ובטור אה"ע סוף סי' צ"ו כתבו להלכה ודכוותא איכא טובא כ"כ הרב פמ"א ח"א סי' ק"ו הביא דבריו הרב אהל יעקב במערכת האל"ף אות ח' וכתב על דבריו דנראה דמרן הב"י לא ס"ל הכי שהרי כתב בח"מ בבדק הבית סי' קצ"א וקרוב הדבר לומר שמפני החולשות שראה בראיותיו כתב בדרך אפשר והביא שהרב דבר משה בח"ב סי' ח"י דף כ"ד ע"ב כ' ע"ד הרב פמ"א הנ"ל ולפי מה שראינו בספר האחרונים נראה דאינו מוסכם דהא קחזינן דכל מקום דפוסק אחד בלשון אפשר אמרה למלתיה משמע דמספקא ליה כמ"ש א"א בספר כרם שלמה ח"מ סי' ן' עכ"ל ולענ"ד מה שייחס למרן שדעתו לומר דכל לשון אפשר שבדברי הפוסקים אינו אלא ספק אינו מבורר אצלי שאם כן היא דעת מרן קשה היכי סתים ותני בש"ע אה"ע סי' צ"ו סי"ט דאם נשאת אינו גובה בנדר מפני שהבעל יפר הוה ליה למימר דאם הבעל נותן לה רשות שתידור דמהני ואין לומר דמשום דמשמע ליה דהוא ספק לכן אזלינן לחומרא דלא תגבה בנדר בשום ענין דא"כ היה לו לדחות ראית הרב פמ"א מטעם זה כמובן ובאמת דאי נימא הכי מתיישב שפיר מאי דק"ל ע"ד מרן ב"י א"ח סוף סי' תנ"ו (ד"ה אין מודדין קמח) דלא סמך הריב"ה עמ"ש הרא"ש משום דלא אמר כן אלא להמתירין ועוד כיון דאף לדעת המתירים לא אמר אלא בדרך אפשר וכו עי"ש דנראה דמייחס להריב"ה דלשון אפשר משמעותו הוא ספק והוא היפך ההיא דאה"ע סי' צ"ו הנ"ל דהריב"ה מפרש לשון הרא"ש דהוא ודאי אך להנ"ל ניחא דבההיא דגיטין נמי משום ספק הוא דפסיק כן אלא דאכתי קשה דעינינו הרואות להריב"ה בק"פ פ' אין צדין בההיא דסי' תנ"ו דמ"ש הרא"ש להקל לדעת המתירין בלשון אפשר כתבו הריב"ה שם בק"פ בסתם דמזה מוכח דהריב"ה מפרש כונת דברי הרא"ש שדעתו באמת כן ולא ספק ודוחק לומר דמשום ספק אזיל לקולא. ויתכן לומר דמ"ש מרן הב"י בסי' תנ"ו ועוד וכו' טעמא דנפשיה הוא כלומר דמעיקרא יהיב טעמא לדעת הריב"ה במאי דלא סמך אמ"ש הרא"ש ואפשר וכו' והדר קאמר טעמא אחרינא מדנפשיה משום דלא אמרה אלא בלשון אפשר ומדוקדק לשון מרן דבטעם הא' כ' לא סמך רבינו וכו' ובטעם השני כתב אין לסמוך וכו' עי"ש ואם כנים אנחנו בזה הרי א"כ מכאן מודעא רבה דמרן ס"ל דלשון זה הוא ספק והא הוה ליה להרב אהל יעקב לאתויי דאילו ממ"ש בבדה"ב סי' קצ"א הנ"ל אין כ"כ הכרח היפך דעת הרב פמ"א דודאי גם הוא מודה דאיכא נמי לשון אפשר שהוא ספק כמשפט הלשון (אין ס' פמ"א מ"א אלא שכנ"ל ממ"ש באה"י בשמו מצינו אפשר שהוא ודאי וכו' ודכוותא איכא טובא דמשמע דאין כונתו להחליט כן לכל מקום) ולכן בההיא דסי' קצ"א דכיון דראה מרן בחולשת ראיות הרשב"א אמר מר דמשום הכי נקיט לשון אפשר אבל בכגון ההיא דפ"ד דגיטין דאין שום דבר המנגד ומשמעות דברי הפוסקים ג"כ כן הוא עיין להגאון ש"ך יו"ד סי' חכ"ר ס"ק ע"ו בהא אמרינן דקושטא דמילתא הכי הוא וראיתי להג' קרב"ן ע"ד הרא"ש פ"ד דגיטין הנ"ל שכתב דהרא"ש מספקא ליה עי"ש ויש לתמוה מאחר שהגאון ש"ך סי' חכ"ר שהזכיר שם בקרב"ן כבר כ' דהריב"ה בפסקים ובטור אה"ע פסק כן לא היה לו לומר דהרא"ש מספק"ל אם לא שנאמר דס"ל דמשום ספק הוא שפסק לחומרא דאם נישאת לא תגבה וכמש"ל (אלא דלשון הק"פ והטור אין מורים כונה זו כמו שיראה הרואה) והרב מאמר מרדכי בסי' ד' סי"ג כתב דמ"ש מרן ב"י לדעת הרשב"א דלא פלוג כ"כ בדרך אפשר עי"ש ש"מ דס"ל דדעת מרן דלשון ספק הוא (עיין אור לי סי' ס"א ס"ה פ"ד) גם הרב כנה"ג אה"ע סי' ז' הגב"י אות יו"ד ס"ל דמ"ש מרן ב"י שם דעד מפי עד נאמן בלשון אפשר הוא משום דמספקא ליה וכ"כ בשם הרב שט"ו עטייאש ועיין בכנה"ג שם אות ז' ולמרן חיד"א בברכ"י שם אות י"ב והרב החבי"ף בספר נשמת כ"ח ח"א דף א' ע"ג כתב שכן דעת מרן בתשו' הישנות דף א"ן ע"ד דלשון