שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רל

י"ד על סתירת דברי הרמב"ם מחבורו לתשובות ובסי' י' אות ב' על סתירת דברי הרשב"א ובסי' י"א אות ח' על סתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשו' ולקמן בסי' ט"ו אות ז' ואות י"ב ואות ז"ך על רבינו האי גאון ואתה תחזה כמה דיות נשתפכו בענין כזה ועיין עוד להגאון מוהרא"ז מרגליות בהקדמה לשערי תשובה ויד אפרים וז"ל וגם כתבו הפוסקים שיותר יש לסמוך על תשובות מעל הפסקים מאחר שהשיב הלכה למעשה הרבה מדקדקים בה יותר ממה שכותבים לעצמם פסקי דינים שאפשר שלא נאמר רק להלכה ולא למעשה עכ"ל ומה שהחליט הגאון יצ"ו שאין דרכו של הרמ"א במפה להזכיר הכרעת דעתו במקום שחולק במחילת כתה"ר לפי המשוער בדעתי במקומות רבים הוא מזכיר הכרעת דעתו להלכה ולמעשה. וחידוש הוא שלא הזכיר מה שהבאתי למעלה דברי הרבנים נחלת שבעה בח"ב סי' ב' ויד מלאכי הנ"ל

ואם סותר דבריו בהגהותיו למה שכ' בתשובה הנה ידידי הגאון הנז"ל יצ"ו בתשובה הנ"ל כ' בשם הגאון השיב משה בחלק יו"ד סי' ל"ח דהרב פרמ"ג בא"ח סי' שכ"ח באשל אברהם כתב דההגהות עיקר וציין לפריו ביו"ד או"ה וכונתו למה שכ' שם בשם לחם חמודות שההגהות חבר באחרונה אבל שגה בזה שהל"ח כ' זה לגבי הספר דרכי משה והתורת חטאת אבל תשובות שלא נכתב על סדר בזמן אחד כי אם מה ששאל השואל אם כן אינו ידוע אולי תשובה זו כתבה אחר שחבר ההגהות עכ"ד

ח) הרמ"א כשכותב והכי נהוג אין פירושו שכן הוא המנהג אלא ר"ל דכן ינהגו מכאן ואילך כן כ' הרב ארח מישור הביא דבריו מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' ק"י אות ה' ויש לדקדק מדברי הרב בית חדש יו"ד סי' שפ"ז דלשון והכי נהוג ר"ל שכן ינהגו שאם לא כן לשונו כפול שכ' אלא דעכשיו לא נהגו כלל בכפיית המטה כמ"ש בסמוך והוא מדברי התוס' וכל המפרשים נמשכים אחריהם והכי נהוג ואין לשנות עכ"ל וק"ל. אך מדבריו בא"ח סוס"י ק"ד נראה דהכי נהוג ר"ל שכן המנהג עתה. וכן מתבאר מדברי הרמ"א א"ח שי' כ"ה סי"ב והכי נהוג וכבר נתבאר לעיל סי' ח' ועין רואה דשם כ' דכן נוהגין ש"מ דדא ודא אחת היא ובפרמ"ג א"ח בפתיחה כוללת בסדר הנהגות הנשאל עם השואל בסדר ג' אות ז' כ' גם כן כמ"ש האורח מישור הנ"ל דלשון והכי נהוג מורה שהרב אומר שכן ראוי לנהוג ולי ההדיוט אי אפשר ליתן כלל החלטי בזה כדמוכח מההיא דסי' כ"ה וכן כתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ"א וכן נראה ממה שכ' בסי' תרמ"ט ס"ה ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים והכי נהוג ולפי הנראה זהו מה שכ' בד"מ אות ט' בשם מנהגים שלנו גם בסי' תרפ"ח ס"ו מה שכ' והכי נהוג הביאו בד"מ אות ד' בשם מנהגי מוהח"א טירנא אמנם עתה אנכי הרואה שכדברי הרבנים הנ"ל מתבאר ממה שכ' הרמ"א בסי' תס"ה ס"ג והכי נהוג לענין איסור חמץ ומתבאר מדבריו שבד"מ שכונתו לומר שכן יש לנהוג וכן מתבאר ממה שכ' בסי' תס"ח ס"ח והכי נהוג ובד"מ לא הזכיר בזה שום מנהג א"כ מוכח דמה שכ' והכי נהוג כלומר שכן יש לנהוג וכן מתבאר ממה שכ' בסי' ז"ך ס"ו והכי נהוג ובד"מ שם אות ד' כ' ומ"מ נ"ל לנהוג כהטור וסמ"ג וא"כ מה שכ' בהגהה והכי נהוג כונתו שכן יש לנהוג גם בסי' ס"ה וי"א דאם היה אנוס וכו' והכי נהוג ובד"מ לא הזכיר שום מנהג רק כ' שנ"ל כדעת התוס' והאחרונים ובמפה כ' והכי נהוג ר"ל כן יש לנהוג וכן בסי' ס"ו ס"ב וכן בסי' קכ"ח סל"ה ובסי' ער"א ס"ו וקצת ממקומות הנ"ל יש לדחות לפי מה שזכורני שראיתי בספרים שבדרכי משה שבידינו (הנספח להטור וב"י) הולידו את חסרון שהשמיטו כמה דברים ממה שכתוב בדרכי משה הנדפס בפני עצמו שאין מצוי אצלי ובסי' תרל"ט סעיף ח' שכ' מרן נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה כ' הרמ"א והכי נהוג משמע שכונתו לומר שכן ראוי לנהוג כלומר אף במקומות שלא נהגו כן ראוי להם לנהוג כן

ט) הרמ"א לא ראה את ספר בדק הבית כן כתבתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ק"ו בשם הרבנים ב"ש סי' ט"ו ויד מלאכי וכן ראיתי למרן חיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים באות בדה"ב וכ' שהוא פשוט שהרי בדה"ב נדפס שנת שס"ו והרמ"א משה עלה אל האלהים מקמי הכי טובא וע' בספר מחזיק ברכה א"ח סי' ק"א ובספר יפה ללב נר"ו בסי' ס"ו אות ב' ולהרב פרמ"ג במשבצות סי' תרצ"ו סק"א (ד"ה ודע) כ' כמסתפק דשמא הרמ"א לא ראה ספר בדה"ב עי"ש ואם ספקות שלו כך וכו' וכבר הכריח מרן חיד"א כן ועיין בד"מ סי' ל"ח שתמה על מרן וכבר תיקנו בבדה"ב ומוכח דלא ראהו ועיין ד"מ יו"ד רס"י שפ"ט ולפי הנראה גם הרב מוהריט"ץ לא ראה ספר בדה"ב עי"ש בסי' קל"ה דף קי"א ע"ג (ד"ה אמנם) ובבדה"ב ח"מ סי' קע"ו סכ"ו וק"ל. ועיין בד"מ סימן תרפ"ח אות ז' דנראה בעליל דלא ראה הרמ"א את ספר בדה"ב ועיין פתח הדביר ח"א דף ח"י ע"ג שנראה מדבריו דהרמ"א מביא איזה דברים שבבדה"ב בשם ב"י ולפי כל הנ"ל זה לא יתכן

י) הרמ"א זימנין כותב איזה דין בשם איזה פוסק אף שהוא תלמוד ערוך לפי שהשמיטוהו הפוסקים הוצרך לכותבו בשם הפוסק שהביאו על דרך שכ' הרב יד מלאכי בכללי ריב"ה אות י"ט על הריב"ה כן כ' הרב יפה ללב נר"ו דף ט' ע"ג ובסי' נק"ב אות ג' ועיין להרב משק ביתי בסוף כללי הפוסקים שכ' בשם מרן חיד"א בספר כסא רחמים שכן דרך הפוסקים האחרונים להביא בשם פוסק דבר שהוא ש"ס ערוך כיון שהפוסקים כבר הביאו הש"ס אין חשש בכך ועיין ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ע' כל החיים דף י"ט ע"א אות י' והארכתי קצת בזה לקמן סי' ט"ז אות ח"ן

יא) הרמ"א מכנה את שלטי הגבורים בשם הגהת אלפסי כן כתבתי במקום אחר (איני זוכר כעת מקומו) ועתה ראיתי למרן החבי"ף בספר חיים ושלום ח"ב סי' מ"ו (ד"ה תשובה) שכ' ואפשר דמה שכ' הרמ"א בד"מ אע"ה סי' קכ"ג סכ"ג בשם הגהות אלפסי כונתו למה שכ' השלטי הגבורים וכו' ושוב כ' דהרב ב"ח בתשו' הישנות כ' דמ"ש בד"מ הנ"ל הוא מ"ש בשלטי הגבורים עי"ש

יב) אם מביא הרמ"א שתי דעות אחת בסתם והשנית בלשון ויש אומרים אם דעתו כהסברא שהביא בסתם הנה ראיתי להרב רמ"ץ יו"ד סי' ע"ז שעל מה שהביא מרן ביו"ד סימן שי"ט ס"ב בסתם סברת הרמב"ם דלמפרע קדוש והרמ"א הביא סברת הרא"ש והטור דמכאן ולהבא קדוש בשם וי"א כתב וז"ל ואף דהרמ"א כ' וי"א וכו' נראה דדעה ראשונה עיקר עכ"ל משמע שסובר שאף בסתם בדברי מרן ומחלוקת בדברי הרמ"א אמרינן הלכה כסתם (שאם לא כן מנא ליה דהעיקר כדעת הרמב"ם הלא הרא"ש הכריח כמה הכרחיות דהלכה כמאן דאמר מכאן ולהבא וכן נוטה דעת התוס' ורש"י עיין להרב לחם משנה בפ"ד מהלכות בכורות הי"ד) ואם כן כל שכן בסתם ואח"כ מחלוקת בדברי הרמ"א גופיה דאמרינן הלכה כסתם שוב מצאתי כן בפרמ"ג א"ח באשל אברהם סי' ש"א ס"ק ז"ך (ד"ה אעתיק) ובסי' תכ"ט באשל אברהם סק"ב עי"ש וכן כ' הרב אהל יוסף בחיו"ד סי' כ"ב (ד"ה ואע"ג) ועיין במה שכתבתי (בשדי חמד ח"א) בחלק הכללים במערכת הדל"ת אות ע"ז. שוב ראיתי בכללים בהוראת איסור והיתר של הגאון פרי מגדים (בהקדמתו לחלק יו"ד) שעמד בספק זה בדעה סתמית בדברי מרן ויש אומרים בדברי הרמ"א אי אמרינן דהלכה כסתם ובאר ספקו וסיים וראיתי בשו"ת מהגאון מוהר"ם זיסקינד אבד"ק לובלין בסי' ד' כ' השואל בפשיטות דעה א' עיקר אפילו דעה א' בהמחבר וי"א בהרב ולי צ"ע עכ"ל וחידוש הוא שלא זכר הרב רמ"ץ דברי הפרמ"ג הללו ועל כל פנים אין מזה ראיה לסברא סתמית ואחריה יש אומרים שבדברי הרמ"א עצמו דבזה נראה דמודה דהסתם עיקר ובקונטרסי בחלק אסיפת דינים במערכת חירופין אות ג' כתבתי דאין ספקו (שבחלק יו"ד) מוציא מידי ודאי (שבחלק אורח חיים)

ואם מביא שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים כ' הרב