שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רכח

ההוראה (הרי"ף והרמב"ם והרא"ש) מ"מ במחלוקת התלוי בחילוף גרסאות אינו פוסק כן כמו שכ' מרן מוהרד"ף בספר מכתם לדוד בחלק יו"ד סי' מ"ק (בד"ה ורבינו הרמב"ם) וז"ל אע"ג דבעלמא אורח לצדיק למיפסק כתרי מנייהו רבנן דקיימי בחדא שיטתא הכא מיהא להיות דבר התלוי בגירסא הילכך בהא ספוקי מספקא ליה אי נקטינן כותייהו דמאן לימא לן שהגירסא שנזדמנה לפניהם עיקר והם שפיר פסקו לפי הנוסחא שלהם ומיהו אפשר שגירסת הספרים דמייתו התוס' עיקר ולדידן מיהא מידי ספיקא דדינא לא נפיק עכ"ל וקצת סיוע לדבריו בחילוק זה מדברי מרן בתשובותיו בסי' ה' מדיני יבום הגיא דבריו הרב יד מלאכי בכללי שאר הפוסקים אות כ"ג (בדין שני פוסקים השוים בדין אחד אך משני טעמים שמצטרפים אף שאינם שוים בטעם הדין) שכ' דהיינו דוקא כשחולקים בסברא אבל היכא שאין הדין יוצא מביניהם אלא כפי גירסתם שנמצאת בפניהם וגירסא שלפני זה לא נמצאת לפני זה אם כן הוי ספק בגירסא וספק דאורייתא לחומרא עכ"ל

והנה בעיקר מה שתופס מרן לפסוק כשלשה עמודי ההוראה הנז"ל ראיתי שהתרעם עליו הגאון רש"ל בהקדמה שניה למסכת חולין שבספר ים של שלמה למה הניח דעות רבותינו הצרפתים וכמה מגדולי הראשונים ופסק כהפוסקים הנ"ל עי"ש בסוף ההקדמה ואתה תחזה בספר שם הגדולים במערכת ספרים באות הבי"ת (בית יוסף) שכ' מרן חיד"א וז"ל ודע שקבלתי מזקני תורה ויראה ששמעו מפה קדוש הרב הגדול עיר וקדיש מוהר"ח אבואלעפיא שקבלה בידו שעל כלל מרן בפסק הלכה ללכת אחרי שלשה עמודי בית ישראל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הסכימו קרוב למאתים רבנים בדורו וכך היה מרגלא בפומיה דהרב הנזכר כי כל אשר יעשה כפסק מרן הנה הוא עושה כמאתים רבנים עכ"ל ועי"ש עוד ונראה לי הדל שלפי מה שביאר מרן הב"י בהקדמתו בזה הלשון אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההיא ולכן פשט המנהג בהיפך עכ"ל שמתבאר מדב"ק שכשכל חכמי ישראל או רובם חולקים על אותה סברא לא אמר לפסוק כמותם הנה לפי זה אין מקום להתרעם גם מקום ללון על מרן בדרך כלל על פשרה זו אם לא במקומות שנמצא אליו שאף בדבר שכל חכמי ישראל או רובם סוברים בהיפך פסק כמותם שזה ודאי קשה לשמוע וגם הוא היפך מה שנראית הסכמת דעתו בהקדמתו וכמו שהקשו עליו על דבריו שבא"ח סימן רמ"ו עיין להרב פתח הדביר שם וכן כל כיוצא בזה ותו לא מידי: סימן יד. כללי הרמ"א

, א) מור"ם דרכו לכתוב ויש חולקין אע"פ שהחולק הוא אחד הש"ך ח"מ סי' קס"ח סק"ב כן כ' הרב חשק שלמה בכלליו אות פ"ה ובקשתי שם ולא מצאתי כמו שיראה הרואה. אך אנכי הרואה לרבינו הרמ"א בדוכתי טובא פי צדיק יהגה בהגהותיו לש"ע בלשון רבים על סברת יחיד. א) בא"ח סי' ל"ז ס"ג וי"א דהאי קטן וכו' והיא סברת הרב בע"ה ולא ייחסו לו שום חבר כמו שיראה הרואה בב"י ובד"מ ואדרבא מרן ב"י כ' דכל הפוסקים משמע דלא סברי הכי עי"ש. ב) בסי' מ"ג ס"ה וי"א וכו' היא סברת רבינו האי גאון עי"ש. ג) בסי' ס"א סי"ב וי"א וכו' היא סברת האהל מועד והיא סברא יחידאה ומרן הב"י נחלק עליו עי"ש (והנה אמת דהרבנים פר"ח וקרבן העדה פ"ד דמגילה כתבו דכדברי הא"מ איתא בירוש' עיין בחי' הגהות מוהרל"ח ומה שהגיהו בדברי הרפ"ח במקום פ"ב פ"ד אינו מן הצורך דמ"ש בפ"ב ר"ל בפ' בתרא עיין פתח הדביר שם מ"מ הרמ"א בד"מ לא הזכיר הירוש' מוכח שלא ראה רק דברי הא"מ ונקיט בלשון יש אומרים) ד) בסי' צ"ה ס"א וי"א וכו' היא סברת רבינו הרוקח שהביא בד"מ ואין עוד עמו בסברתו כמו שיראה הרואה. ה) בס' ק"ג ס"ב וי"א וכו' היא סברת הרב תה"ד. ו) בסי' קפ"ג ס"ב היא סברת הריב"ה. ז) ובסי' רכ"א ס"ב היא סברת הרשב"א. ח) ובסי' רס"ה ס"ד וי"א היא סברת הסמ"ג. ט) ובסי' רפ"ז היא סברת הרמב"ם. י) בסי' רצ"ט סעיף י' היא סברת רבינו ירוחם. יא) בסי' ש"ג ס"ב היא סברת האור זרוע. יב) בסי' ש"ח סכ"ה היא סברת רש"י. יג) בסי' שכ"ח סעיף י' היא סברת האו"ה. יד) בסי' של"ה ס"א היא סברת הרב תה"ד (אלא ששם י"ל שכיון שכתב כן לדעת הרב ספר התרומה חשיב סברת רבים)

וכיוצא ללשון זה עיין. א) בסי' כ"א ס"ג יש שכתבו וכו' והוא הכל בו (אלא דשם כ"כ בשם ר' אשר וכיון שמסתמא מודה לו שייך לשון רבים). ב) בסי' רכ"ג ס"א ויש שכתבו והוא הרשב"א שהביא בד"מ וקצת י"ל בדוחק כמו שיראה הרואה. ג) בסי' רמ"ב יש שכתבו והוא מוהרי"ל. ד) בסי' קס"ט ס"ב ויש מקילים הוא הרר"י. ה) בסי' שט"ז ס"ג ויש מקילים הוא הריב"ה

הנה מתבאר יפה מהני דוכתי הנז"ל דרבינו הרמ"א כן הוא דרכו לכתוב בלשון רבים על סברת יחיד וכמו שהעיד הרב חשק שלמה בשם הרש"ך ז"ל. שוב הקרה ה' לפני וראיתי דברי הרש"ך הלא המה בסי' קצ"ח סק"ב עי"ש ובחש"ש הנ"ל הוא ט"ס ומצאתי שבחש"ש בכללי הקי"ל אות ט"ן נכתב קצ"ח כהוגן

וזימנין כותב הרמ"א דין אחד בסתם והוא חולק על דברי מרן אף שהיה ראוי לכתוב וי"א שאסור אינו מקפיד לדקדק בזה וכ"ש כשמבואר שהוא מחלוקת ולכן אין להקשות עליו למה לא כ' וי"א שכן דעתו בכמה מקומות כמו שכתבו ז"ל כן כ' מרן חיד"א בספר שיורי ברכה א"ח סי' של"ח

ב) הרמ"א דרכו בהרבה מקומות דסברא שלא נמצאת כי אם במעט מהפוסקים כותב אותה בלשון מחלוקת (וי"א) אע"ג דלא פליג כן כ' הרב בני חיי בתשו' שביו"ד סימן של"ד הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ז' וכן כ' הרב ש"ך בדוכתי טובא דרשים זה הי"מ גדול שם (הגם דשם כ' כן בשם הרש"ך על דברי מרן הש"ע כיעי"ש כבר כתבתי לעיל סי' י"ג אות כ"ה דלא דבר הרש"ך אלא על הרמ"א עי"ש) ומה שכ' עוד ביד מלאכי שכ"כ הרב פרי תואר סי' ל"ח סק"ה איני יודע איזה ט"ס יש כי בקשתיהו ולא מצאתיהו ומה שכ' בשם הרב לשון למודים דוי"א הוא לחלוק הנה שם כ' כן על דברי הרמ"א. אבל יותר נראים דברי הרבנים ש"ך וב"ח שכן הוא דרכו בהרבה מקומות (ספר יד אהרן שציין שם אין מצוי אצלי) והרב הסמ"ע בסי' ת"ך ס"ק מ"ח כ' דרך כלל על מרן והרמ"א דבמקום שמצאו שיחיד כתב כן ואינו מפורסם בשאר פוס' רגילין לכתוב בלשון ויש אומרים עיין לקמן אות ג'

ג) הרמ"א אפשר שדרכו לכתוב בלשון יש מי שאומר בדבר שאינו נזכר בש"פ ואין שום חולק (כי כלליה דרב הסמ"ע על מרן הש"ע שכתבתי לעיל סי' י"ג אות כ"ב) כן כ' הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב וציין כנה"ג ח"מ מ"ב ואין מצוי אצלי ולפי הנראה לא ראה דברי הרב הסמ"ע בסי' ת"ך ס"ק מ"ח מפורש יוצא מפי כ"ג שכן הוא דרך רבינו הרמ"א וכן ראיתי למרן החבי"ב בתשובה בעי חיי ח"מ ח"א דף ס"א ע"ד שכ' כן על הרמ"א וגם הוא לא ראה דברי רב הסמ"ע הנ"ל שוב ראיתי שקדמני הרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ט בזה

והרב פרי מגדים בהקדמתו ליו"ד בכללים בהוראת איסור והיתר אות ב' כ' כשכותב המחבר או הרב יש מי שאומר או יש אומרים ואין מביא שום חולק כן הלכה והא דכ' בשם יש אומרים שלא מצא אלא בפוסק אחד או שנים כ"כ (כן כתבו) ז"ל וכ"כ השכנה"ג א"ח אות ל"א עיין סמ"ע ח"מ סי' ט"ז אות ח' וכו' אות י"ג ול"ה אות י' דלא כא"מ בסי' פ"ד אות ב' עכ"ל. הנה בשני המקומות שציין (סי' ט"ז וסי' ל"ה) מיירי הסמ"ע על דברי מרן ולא מיירי בדברי הרמ"א כמו שיראה הרואה (ומה שציין לסי' כ"ו אות י"ג לא ידעתי איזה טעות סופר נפל בדבריו כי שם לא מצאתי מזה) ומאחר שכלל בדבריו גם את הרמ"א נכון היה לו להביא דברי הסמ"ע שבסי' ת"ך הנ"ל. ומה שכ' דלא כא"מ לא ידעתי איזה ספר הוא. ולפי