שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רכז

הנ"ל מר ניהו המחבר ספר רב ברכות כיעויין שם) וכתב שם חילוקים בענין זה עי"ש

שוב נדפס ספר כפי אהרן ח"ב וראיתי בדף זק"ן ע"ג (בד"ה שם ע"ג) שכתב שזכור הוא ששמע מפה קדוש הרב חנ"א שבערביסתאן קבלו הוראותיו גם בתשובה ועל זה סמך במה שכ' בכפי אהרן ח"א וששוב נדפס ספר רב ברכות וראה שם באות ז' ובאות ק' דף קל"ב דרפיא בידיה גם ראה בספרים אחרים מרבני ערביסאתן שאין כן המנהג וסיים לכן אני אומר אין לסמוך על מה ששמעתי כי לפי הנראה אינו אמת אלא כל דיין בעירו יעשה כפי קבלתו בזה עכ"ל ומר נכדו הרב המגיה יצ"ו כ' דמשמע מדברי הרב נכח השלחן שהיה רב בארם צובה (ערי ערביסאתן) בח"מ סימן י"ט דף ע"א ע"ב דגם בתשובות קבלו דעת מרן מדכתב לדידן דקבלנו דעת מרן בכל הוראותיו וכו' ואין אצלי ספר הנ"ל לעיין בו לראות תנא היכא קאי דאי קאי בדברי מרן בש"ע אין כל כך הכרע מלשון בכל הוראותיו שתהיה כונתו לכלול גם את הוראותיו בהתשובות

גם אשור בספר שערי רחמים לידידי הרה"ג החרי"ף יצ"ו בחלק ח"מ סי' כ"ה דנקיט האי כללא בידיה דקבלנו הוראות מרן גם בתשובה וציין לזה ספרי רבים מרבני האחרונים וחידש בטובו שבדבר שלא נמצא בספרי מרן (בשלחן ערוך או בתשובה) רק שרב גדול ומובהק שבדור מרן מעיד איזה דבר בשם מרן אף שעדותיו נאמנו מאד מ"מ מי יימר שקבלנו הוראותיו גם בזה להוציא מיד המוחזק מאחר שלא ראינו שפסק כן הלכה למעשה והוראתו לא נתפרסמה ואולי חזר מסברתו ועדיפא מינה כ' הרב קרית מלך רב בח"ב דף רי"א ע"ג וז"ל עד כאן לא קימא לן כמרן אלא במה שפוסק בשלחן ערוך או אפילו בתשובה אבל במה שנמצא בספר אחד על שמו לא קימא לן כוותיה ומה גם אפשר שחזר בו וכיוצא לזה כ' הרב שפת הים סי' ס"א דף קס"ז גם בספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק אהע"ז סי' ט"ו דף קי"ג ע"ג וע"ד כ' דקבלנו הוראות מרן גם בתשובה והביא שהרב מוהר"ם גאלאנטי בספר ברך משה סי' כ"ג תמה על הרב עולת שמואל במה שעשה ספק ספיקא בנדונו בדבר שכבר פסק מרן בתשובה בצד האחד והרי קבלנו הוראותיו ואין כאן ספק וכו'

והא דקבלנו הוראותיו היינו אף במאי דמיחזי דלא מסתברא כותיה כל כמה דלא אשכחן תיובתא מבוארת למילתיה נקטינן כותיה דאי לא תימא הכי כללא דקבלנו הוראותיו מאי אהני לן אור לי סי' קכ"א

ואם מרן דקבלנו הוראותיו סותר דברי קדשו מבית יוסף לתשו' כ' הרב מקנה אברהם דף ס"א ע"ב בשם הרב כנה"ג בתשובה ח"מ ח"ב סי' ע"ג דהתשובה עיקר ודבר זה נעלם מהרבנים מר ואהלות וויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות פ"ד שכתבו שמה שכ' בבית יוסף עיקר על דרך שכתבו על הרא"ש דהפסקים עיקר נגד התשובות עי"ש ועיין מה שכ' בזה מרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ בדף כ"א אות ז"ן ומה שרמז לתשו' שהשיב לבבל (ולא ציין איה מקומה) לפי הנראה הלא הוא בספר חקת החיים הנד"מ עי"ש בדף ס"ט ע"ב ד"ה וכשאני ועיין בדף ע"ב ע"ב ודף ע"ה ע"ב ועם כי לא זכר תשובת כנה"ג הנ"ל מ"מ כן נראית דעתו דמה שכ' בתשובה הוא עיקר עי"ש ומה שכ' הרב ויקרא אברהם דלגבי הרא"ש הפסקים הם עיקר עיין במה שרשמתי לעיל סימן י"א אות ח'

הא דקבלנו הוראות מרן בשלחן ערוך היינו למה שבא מפורש בדב"ק אבל מה שאינו כתוב מפורש בדבריו רק דממה שהשמיט הדין ההוא בש"ע מוכח ומוכרח איך דעתו בדין ההוא בכי האי גוונא לא נאמר קבלנו הוראות מרן כן כ' בספר חקות החיים למרן החבי"ף בסי' נ"א דף ס"ז ריש עמוד ד' וכיוצא לזה כ' הרב מקור ישראל בתשובה לחלק אבן העזר סוף סי' כ"ב לענין קים לי שכתבו הפוסקים שבמקומות שקבלו לפסוק כדעת הרמב"ם אין יכול לטעון קים לי הפך סברת וכו' דאין זה אלא כשמפורש הדין ההוא בדבריו ולא כשאפשר לפרש בדבריו כונה אחרת עי"ש

אף דקבלנו הוראת מרן היינו דווקא בדבר שאינו חולק עם רבינו האר"י אבל אם הם חלוקים בדבר שאין בו גילוי בתלמוד נקטינן כרב האר"י משום דפשיטא לן דאילו מרן ידע דעל דרך האמת הדין הוא כן אף הוא היה מורה ובא כן אור לי סי' מ' דף ט"ל ע"ב בשם מרן חיד"א ועי"ש בסי' ס"ט דאם מרן סובר שלא לברך ורב האר"י סובר לברך לא אמרינן בזה ספק ברכות להקל ומברך

וכתב בספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק יו"ד סוף סי' ט' דאף שקבלנו הוראות מרן בין להחמיר בין להקל ואפילו בספק איסור תורה מ"מ השרישונו בעלי הכללים דהיכא שרבו המחמירים על המקילים ואין הפסד מרובה ראוי לחוש לדברי המחמירים וציין לזה ספר נר מצוה ח"ב סי' רב"ן

לב) ההגהות שבדברי מרן בש"ע אם הם ממרן עצמו או מחכם אחר (כמו בהציונים שבהרמ"א עיין לקמן סימן י"ד אות ד') ראיתי בספר יקר המעלות לשלמה שנדפס חדש ממש שכ' בדף כ"ג אות ג' שאותן שהם בתוך דבריו ממש שהן חסיר ויתיר תיבה אחת או שתים נ"ל שהם ממרן מוהריק"א גופיה וראיה לזה מ"ש בא"ח סי' ג' ס"ז המטיל מים מן הצופים ולפנים ישב וכו' והוגה לשון הש"ע וניתוסף בו מלת לא והיא כתובה בכתיבה דקה בתוך שני חצאי לבנה והיא הגהה הפכית מן הקצה אל הקצה שבמקום המטיל מים וכו' ישב וכו' הוגה לא ישב וכו' והגהה זאת נראה לי שהיא של מרן מוהריק"א גופיה שהרי לשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם בפ"ז מהלכות בית הבחירה הלכה ט' ושם כתוב בהרמב"ם המטיל מים וכו' ישב וכו' ומרן בכ"מ הגיה לא ישב ויען שדרכו בש"ע להעתיק לשון הפוסקים הראשונים כמות שהוא כמ"ש בעלי הכללים לכן גם בדין זה העתיק לשון הרמב"ם כמות שהוא ומלת לא שהוסיף בספר כ"מ הוסיף אותה וגם בספר ש"ע בתוך שני חצאי לבנה כדי שלא להוסיף ולגרוע בלשון הרמב"ם וכדרכו בקודש כנז"ל ומזה תדין לשאר הגהות שהם כגון זאת כנ"ל. ואחר זמן רב הגיע לידי ספר מנחת שמואל שיטה על מס' ברכות לרב אשכנזי נ"מ בש' תר"ב לפ"ק וראיתי לו בחידושיו לדף ס"א ע"ב שכ' וז"ל ואח"כ בחיבורו ספר כ"מ חזר בו ופירש דטעות סופר בהרמב"ם וצריך להיות לא ישב וכו' וכן הגיה הרמ"א בש"ע שם עכ"ל. ואחר המח"ר שגה ברואה ואם לא היה רואה ספר כ"מ המוליד הגהה זאת החרשתי אבל אחר שראה ספר כ"מ איך טעה בזה אתמהא עכ"ל

ולי הדל אפשר להליץ דהרב מנחת שמואל קאי בשיטת הרב ט"ז בסי' ג' שסובר שאינו מוכרח שחבר הש"ע אחר שחבר הכ"מ ויוכל להיות שמה שכ' בכ"מ בדין ההוא כתבו אחר מה שכ' בדין ההוא בש"ע כמו שהבאתי למעלה באות כ"ח וכן בדין זה לא נפלאת לומר דבש"ע העתיק לשון הרמב"ם כמות שהוא בטעות ושוב אסיק אדעתיה לומר שהיא טעות וכ' כן בכ"מ אחר שנדפס הש"ע והרמ"א שבא אחריו תקן הלשון והוסיף תיבת לא. ולפי מה שהבאתי שם בשם מרן חיד"א הוא העד שמצא שבכמה מקומות אף שבכסף משנה הגיה לשון הרמב"ם בש"ע העתיק הדין כנוסחת הספרים בטעות. הנה לפי זה נראה דגם בדין זה מסתמא כ' הדין בש"ע כמו שראה בספרי הרמב"ם דמאי שנא זה משאר מקומות ואם כן תיבת לא שבש"ע מוכרח שהיא הוספה מהרמ"א או מרב אחר שלא כדברי הרב המעלות לשלמה ואין לומר דאין מזה הכרח משום שבדין זה כ' מרן בכ"מ שמצא בספרים מוגהים שכתוב לא ישב ולכן כ' כן בש"ע ואינו דומה לשאר מקומות שמעתיק הלשון כמו שהוא בספרים אף שלדעתו הוא טעות דאולי באותן המקומות לא מצא בספרים מוגהים כפי דעתו נראה דאי אפשר לומר כן שאם באמת כשכתב הדין בש"ע כבר ראה גירסת הספרים המוגהים והוטבה בעיניו לא היה צריך לכתוב תיבת לא בחצאי לבנה והיה לו לכתוב בהדיא לא ישב וכו' ולכן נראה שעכ"פ אין להזניח דברי הרב מנחת שמואל הנ"ל

לג) אף שדרך מרן בשלחן ערוך לפסוק בשנים משלשה עמודי