שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רכד

סי' תקד"ן סק"ל דשם כתב בלשון יש מי שאומר ובהלכות יוה"כ כ' אותה סברא בסתם עי"ש ולהנ"ל ניחא ובשלחן גבוה סי' תרח"ן ס"ק י"ג כ' בפשי' שכן דרך מרן לכתוב ימ"ש בדבר שאין חולק עי"ש (אלא דבההיא לא היה צריך לזה ולפי הנראה לא ראה דברי מרן בבדק הבית ועיין להרב בתי כנסיות שם וק"ל) גם הרב המגיה בספר משק ביתי האריך בכלל זה ושם השיג על הי"מ גדול במ"ש בשם הרפ"ח יו"ד סי' קכ"א הנז"ל ועיין להרב יד דוד בסי' פ"ג הגה"ט אות ח' שציין הפוס' דלא שמיע להו כלליה דרב הסמ"ע הנ"ל ומכללם הרב בית יעקב דף קל"ט ע"ג ולפי הנראה סמך על מה שכ' בשער יוסף שציין בסוף דבריו ולא ראה דבריו שבספר ברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' שכ' דהרב בית יעקב הוא מהסוברים כלל זה וכבר כ' במשק ביתי דמ"ש בשער יוסף הוא ט"ס עי"ש גם הי"מ גדול שם הביא בשם הרב בי"ע בכמה מקומות ומכללם דף לק"ט הנ"ל שסובר כלל זה וכבר הזכירו ביד דוד שם ועמ"ש במש"ב שם בסתירת דברי הג' ש"ך ע"ע בש"ך ח"מ סי' קע"ו ס"ק ט"ו וספרים שציין בזה הרב מנחת זכרון דף ט"ן אות ל"ה אין אצלי, ובכנה"ג אה"ע סי' ג"ן הגהט"ו אות ז' כ' ומ"ש בסה"ק י"א (יש מי שאומר) לא מפני שיש חולקין אצא שכן דרכו לכתוב ימ"ש אעפ"י שאין חולק בדבר ע"כ ועיין בש"ע א"ח סי' קפ"ג ס"ח יש מי שאומר שדינה כתפלה והם דברי הא"ח שהביא בב"י ולא הביא שום חולק ובד"מ שם כ' שכן משמע מהרד"א וממה שתמה הרב מג"א בסי' קפ"ה על דברי מרן בס"ג יש מי שאומר דבעה"ב וכו' יברך בקול רם וכו' עי"ש נראה דלא שמיע ליה כלל הסמ"ע ועיין בברכ"י ומה שציין שם למ"ש בסי' קפ"ב הוא ט"ס וצ"ל קפ"ג אות ד' עי"ש והרב בית מנוחה בדינים השייכים לברכת המזון אות ט' נמשך אחר תמיהת המג"א ולא זכר כלל הסמ"ע אף לא דברי מרן חיד"א בברכ"י באותו מקום עי"ש והוא תימה ומרן מוהרמב"ח בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ט לא מצא מנוח ליישב דברי מרן שבש"ע שם סעיף י' (ויש מי שאומר דלא תצא) עם מה שכתב בתשו' אלא עפ"י כלליה דהסמ"ע עי"ש ובבית אהרן קריספין בחאה"ע דף ט"ז ע"ד וכן נראה דעת הרב גט מקושר שהביא שם עי"ש

כג) יש מי שאומר במה שכתבו הפוסקים שדרך מרן לכתוב בלשון זה אף בדבר שאין חולק כמו שרשמתי באות הקודמת נחלקו בזה אם הוא דוקא כשכותב בלא וי"ו העיטוף (ויש מי שאומר וכיוצא) ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' הכריח מדברי הרב הסמ"ע שגם בויש מי שאומר אמרינן כן שלא כדעת הסוברים דכשהוא בוי"ו מורה שיש מחלוקת עי"ש ובברכ"י א"ח סי' שמ"ט ובמחזיק ברכה סי' ש"ו סוף אות ד' וסי' שמ"ט וכן מבואר יוצא מתשו' דמייתי הרב בני חיי יו"ד סי' של"ד שהביא הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' עי"ש ורמזו הרב המגיה בס' משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ג וכן תפס בלשונו הרב שלחן גבוה בכללים אות קס"ב ובסי' תרח"ן אות ג' וכן דעת הרב פרי תואר סי' קי"ח סקי"ב עי"ש. והרב יד דוד בסי' פ"ג אות ח' שקיל וטרי בזה והביא דברי הרב ריח שדה דמחלק בין היכא דאיכא וי"ו להיכא דליכא וי"ו ודברי הרב כנה"ג בספר בעי חיי ח"מ ח"א סי' קי"ב דף קל"א ע"ד שמחלק כן (אלא דבד' ס"א ע"ד לא ס"ל לחלק כן ועי"ש בד' ל' ע"ג שציין ביו"ד שם)

ואם מביא שתי סברות בלשון יש מי שאומר וכו' ויש מי שאומר וכו' נראה דכמו שנחלקו הפוסקים בכשמביא שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים שיש סוברים שדעתו כסברא אחרונה ויש סוברים שלא הכריע כמו שמתבאר ממה שרשמתי לעיל באות י"ד ואות ט"ז כמו כן ביש מי שאומר ויש מי שאומר למר הלכה כויש מי שאומר. ולמר לא הכריע ודבר זה היה נראה פשוט בעיני והוצרכתי לכתבו מפני מראית עין אשר ראיתי להרב נודע ביהודה בח"א חאה"ע סוף סי' י"ז שכתב שדברי מרן בסי' י"ג סי"ד יש מי שאומר דוקא שהניקתו וכו' ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה וכו' סתרי אהדדי דבתחלה כתב דעת המתיר בשם יש מי שאומר ולשון יש מי שאומר דרכו של הש"ע לומר על דברי יחיד שאין הלכה כמותו ובסוף כ' דעת האוסר בשם יש מי שאומר ונדחק ליישב עי"ש. ובמחכ"ת הרמה דבריו בזה לא האירו דממה שרשמתי לעיל באות י"ט מתבאר דלאו דוקא על סברת יחיד הוא שכותב כן כיעי"ש. וממה שרשמתי באות כ"א והלאה מתבאר דאף על סברא שהיא כהלכה יתכן לכתוב יש מי שאומר ונראה לע"ד דגם הרבנים שלחן גבוה וג"פ שהבאתי שם דמשמע להו דמדהביא מרן הסברא ההיא בלשון יש מי שאומר משמע שאינו סובר כן מ"מ כשמביא שתי הסברות בסגנון זה מודים דרבנן שדעת מרן כסברא השנית או לא הכריע ואין שום סתירה בדברי מרן בש"ע סי' י"ג הנ"ל ודברי הרב נו"ב צ"ע

כד) נראה מדברי הרב כנה"ג בכללי הפוסקים דכלליה דרב הסמ"ע הנז"ל באות כ"ב (שכותב מרן יש מי שאומר אף במה שאין חולק) נאמר גם בלשון ויש אומרים כן כ' מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ש"ו אות ד' וס' כנה"ג הנ"ל אין מצוי אצלי אך הנה אמת נכון הדבר דאין לחלק בין יש מי שאומר ליש אומרים ולפי שעה לא זכר שכן מפורש יוצא מפי כהן גדול רב הסמ"ע מאריה דהאי כללא בסי' ת"ך ס"ק מ"ח עי"ש. ומרן החבי"ב בתשו' בעי חיי ח"מ ח"א דף קל"א ע"ד כ' כן בפשיטות על וי"א עי"ש וכן הרב פרי תואר סי' קי"ח ס"ק י"ב עי"ש והרב בני חיי ביו"ד סי' של"ד הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' ובזה ניחא לי מ"ש מרן בא"ח סי' רס"ו ס"ו דלפי הנראה אין שם מחלוקת מבורר רק שהרב המגיד נסתפק קצת בדעת הרמב"ם ונראה מסקנתו דהרמב"ם מודה ואין שם מחלוקת גם שם ס"ח וי"א וכו' הם דברי רי"ו בלי חולק ולפי הכלל ניחא אלא דלפי מה שכ' הרב מאמר מרדכי שם דיש חולקין בדין ההוא עי"ש ניחא בלאו הכי דאע"ג דמרן בב"י לא הביא שום חולק אפשר דכשחבר הש"ע עינו ראה סברא ההיא החולקת ועיין כיוצא לזה בדברי הרב יד דוד סי' ק"ב אות י"ב

גם מדברי הרב חשק שלמה בסי' ז' הגהת בית יוסף ס"ק ג' מתבאר יפה שסובר שגם ביש אומרים שייך כללו של הרב הסמ"ע והוא שעל מה שכ' מרן שם בסעיף ה' יש אומרים דשתוי יין מותר לדון דיני ממונות תמה שדין זה מוסכם מכל הפוסקים ולמה כתבו כלשון יש אומרים ואין לומר ככלליה דהרמ"ע וכו' שהרי גם התרומת הדשן הביאו וכו' וניחא ליה דכשבא לחבר השלחן ערוך עינו ראה דברי רבינו יונה בספר היראה דמשמע שסובר שגם דיני ממונות אסור השתוי יין לדון לכן כתבו בלשון יש אומרים הרי לך שסובר שגם ביש אומרים נאמר כלל זה

כה) ויש אומרים דרך מרן הבית יוסף בספר הקצר הוא שכותב איזה חילוק על הדין בלשון ויש אומרים אף שהדעה הראשונה שהביא מודה באותו החילוק והטעם שהביאו בלשון וי"א הוא מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפירוש בדעה הראשונה כן כ' הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' בשם הג' ש"ך בכמה מקומות עי"ש ומאז הימים כתבתי ליישב בזה מה שנתקשו רבנן קדישי בדברי מרן א"ח סי' ש"ו ס"ב עיין למרן חיד"א במחזיק ברכה אות ד' אך עתה איותה נפשי לראות במקור הדברים וראיתי שכל המקומות שציין הרב יד מלאכי בשם הרש"ך אין גם אחד בהם שדבר כן על מרן ש"ע כי אם על הרמ"א כ' שכן הוא דרכו אבל על מרן לא אמר כלל זה כמו שיראה הרואה בש"ך ח"מ ס' מ"ב סק"ך ושל"ב סק"ב ויו"ד סוף סי' קע"ג וסי' קע"ז סק"ל וסי' ר"מ סק"ו ורס"ד סק"ג. והוא פלא איך כ' כן הרב יד מלאכי בשמו ואם כונתו ללמוד כלל זה על הש"ע מדברי הרש"ך על הרמ"א ולומר דמסתמא גם דרך מרן הוא כן היה לכתוב הכלל כמו שנאמר מפי כהן גדול הרב ש"ך ולומר דמסתמא יהיה כן גם דרך מרן ולא לקבוע הכלל על הש"ע ומה שציין ההיא דסי' ר"מ סק"ו הנה שם כ' הש"ך דהרמ"א סובר שיש חולקים ולולא דבריו שבשאר מקומות היה אפשר לומר שמה שנתיישב לו מה שכ' הרמ"א ויש אומרים הוא מפני זה שאם לא כן לא הוה ניחא ליה לישנא דויש אומרים אלא דלפי מה שמפורש בדב"ק בשאר המקומות