שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רכג

הראת לדעת שכן הוא דרך מרן הקדוש בדוכתי טובא לכתוב סברת רבים בלשון יחיד והוא פלא איך מרן החבי"ב דכל רז לא אניס ליה נעלם ממנו כל זה שו"ר להרבנים יד מלאכי בכללי מרן הש"ע אות ט"ז משק ביתי במערכת האל"ף אות י"ב ובכללי הפוסקים אות נ"ו שכתבו בשם מרן החבי"ב בכללי הפוסקים אות ז"ך שחזר בו וכתב דאינו מוכרח שהוא יחיד עי"ש ואמצ"א לראות ד"ק כי במשק ביתי שם סיים שהוכחתו מדברי מרן בש"ע יו"ד סי' פ"א עי"ש והוא פלא אם לא הזכיר כל המקומות הנ"ל ועיין בשו"ת נו"ב ח"א אה"ע סי' י"ז הביא דבריו הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' י"ג ס"ק כ"ט שנראה דס"ל כדעת הרב כנה"ג בכללי הקי"ל הנ"ל ודבריו תמוהים לקוע"ד ועיין בס' השומר אמת להרב אח"א דף ב' ע"ב אות י"א ומרן החבי"ף בס' סמיכה לחיים חח"מ סי' י"א דף פ' ע"א הביא מחלוקת במה שכ' הרי"ו יש מי שאומר וכו' אם היא סברת יחיד והוא הכריח שאעפ"י שכ' אותה סברא בלשון יש מי שאומר אינו מוכרח שהיא סברת יחיד עי"ש. שוב ראיתי שמה שכתבו הרבנים הנ"ל בשם הכנה"ג אות כ"ז הם דבריו שבכללים בדרכי הפוסקים מהדורא בתרא שנדפסו בסוף המגיני ארץ דפוס זיטאמיר עי"ש שהוכחתו היא רק מההיא דיו"ד סי' פ"א הנ"ל והוא פלא שלא זכר שאר דוכתי די רשימנא והרב אזן אהרן במערכת היו"ד אות כ"ו כתב יש מי שאומר נאמר על שנים עיין שיו"ב בהשמטות שירי שיריים שהם בתוך ספר הברכ"י בסי' קע"א דף י' עכ"ל בספר ברכ"י אשר בידי (הוא דפוס ווין בשנת כת"ר) בקשתיהו ולא מצאתיהו ותיסגי לן יקר סהדותא דרבין חסידא הנ"ל

כ) יש מי שאומר אף דדרך הפוסקים ומרן לכתוב יש מי שאומר אף על סברא שאינה יחידאה כמ"ש באות י"ט מ"מ נראה שאם הפוסק הביא שתי סברות ובאחת כתב יש אומרים ובאחרת כתב יש מי שאומר בהא ודאי סברא יחידאה היא כ"כ הרב המגיה בספר משק ביתי בכללי הפוסקים אות נ"ו וכ' שכן כתבו כמה רבנים עי"ש ואין לפקפק בזה ממ"ש בסי' ק"ס סי"ב שסברת הראב"ד והרא"ש כתב בשם יש מי שאומר ושוב כ' וי"א עי"ש די"ל דכיון דמדברי הרשב"א נראה דחזר בו הראב"ד ממ"ש בשמו הרא"ש לכן חשיב סברת הרא"ש סברת יחיד ולכן כתב בלשון יש מי שאומר וסברת הרשב"א והראב"ד כ' בשם י"א (אלא דאכתי קשה לפי מ"ש בבדה"ב דגם ר"ב בספר שלחן של ד' ס"ל כן) וכן בסי' שי"ח ס"ה דנקיט כה"ג י"ל דכיון שלא נמצא מפורש מי שסובר כהרא"ם הגם דהסמ"ג וסמ"ק הביאו דבריו חשיב סברת יחיד (עיין לעיל אות י"ט)

אך ממ"ש בסי' ש"כ סי"ח יש מי שמתיר וכו' וחלקו עליו וכו' והימ"ש הוא רבינו הערוך ורי"ו (כמ"ש לעיל אות י"ט) מזה י"ל על כלל הנ"ל

כא) יש מי שאומר כתב הרב שלחן גבוה סי' ית"ר (עמ"ש מרן שם ס"ב ימ"ש שיברך על הדלקת יוה"כ) לכך כתב סברת הרא"ש בל' מחלוקת שכ' יש מי שאומר כלומר (דיש) מי שאומר שלא לברך וכן דעתו וכמ"ש בכלל י"ט דכל מקום שכ' רבינו דבר אחד במחלוקת ולא בסתם אין דעתו לפסוק כאותה סברא ע"כ ועי"ש בגוף דב"ק בכללים ולכאורה משמעות לשונו הוא דכל מקום שכותב יש מי שאומר וכיוצא דעתו לפסוק בהפך ובאמת נראה דזה לא יתכן כלל דהרי עינינו הרואות במקומות רבו מספר שמשתמש מרן בלשון זה בדבר שהוא בלי חולק וכתבו הפוסקים בשם הרב הסמ"ע דכן הוא דרך מרן וכן קבעו להלכה הרב שלחן גבוה גופיה כלל זה בכלליו אות קס"ב וכמ"ש לקמן אות כ"ב בס"ד (בקונטרסי ציינתי מאז הימים מקומות שכותב מרן בלשון מחלוקת בדבר שאין חולק ולא ראיתי להעתיקם פה לפי שעתה נראה לי שהוא פשוט מאד)

לכן נלע"ד דכונתו לומר דבמקום שיש מחלוקת וכותב מרן בשלחנו הטהור בלשון מחלוקת אז הוא דאמרינן דדעתו לפסוק כהסברא האחרת שלא הביאה בהש"ע. אך אם בדבר שאין בו מחלוקת כותב מרן בלשון יש מי שאומר וכיוצא בהא ודאי אמרינן כי כלליה דרב הסמ"ע ודעימי' (זה נ"ל בכונתו וצריך לעיין בשלחן גבוה חיו"ד סי' ק"ס שציין בכלליו הנ"ל ואין מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי). ובזה אפשר ליישב קצת ממה שהקשה מרן חיד"א בברכ"י סי' שמ"ט אות א' עי"ש. אלא דגם זה אין נח לי דאם באמת דעת מרן כהסברא החולקת למה יעשה הטפל עיקר להעלות על שלחנו סברא שאין רוח חכמתו נוחה בה. והעיקר חסר מן הספר ויספיק לו ברמז יש מי שאומר וכו' להורות נתן דהסברא הנעלמת היא עיקר וטפי הוה ניחא למיכתב בפירוש אותה הסברא ולגלות דעתו שהיא העיקר ומ"מ אין בכחי לחלוק על הרב שלחן גבוה בסברא בעלמא והמעיין יבחר

האמנם לפי עניות דעתי י"ל בזה ממ"ש בסי' עט"ר ס"ג יש מי שאומר ואין לסמוך עליו דלפי כלליה דרב שלחן גבוה למה לי לסיים ואין לסמוך עליו מאחר דסברת המתיר כתבה בלשון ימ"ש ולא בסתם ממילא ידעינן דאין כן הלכה (וממ"ש שם ס"ב ג"כ י"ל כמו שיראה הרואה אלא דמההיא בלא"ה י"ל על הכלל דהלכה כסתם כמו שכתבתי לעיל אות ח') ולפי המשוער בדעתי י"ל כן מכמה דוכתי כיוצא לזה ולא אטפל בהם כי אם בזאת דתמיה לי מילתא טובא דמרן ז"ל בש"ע סי' סג"ר ס"ה כ' וביוה"כ בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך ולפי כלל הנ"ל דעת מרן כמאן דס"ל לברך ואילו בסי' תר"י כתב יש מי שאומר לברך וכתב שם הרב שלחן גבוה דדעתו שלא לברך והני מילי דמרן סתראי נינהו לפום כלליה דרב שלחן גבוה והוא תימה (אלא דמרן בסי' רס"ג הנ"ל סיים לעיין בסי' תר"י ובזה י"ל בדוחק דלא תקשה על הרב של"ג) ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ו' אות י"ד מה שכתבתי שם

שוב מצאתי לרבנו מוהרמב"ח בספר גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קכ"ד שעל מ"ש מרן בסכ"ח שם הלל יש מי שאומר לכתבו מלא כתב דלפי מ"ש בבדה"ב צ"ל דמ"ש בש"ע יש מי שאומר וכו' ר"ל ואין הלכה כן ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם בשמות הגיטין אות כ"ג בשם מבורך (בדף ע"ח ע"ד) כתב דלא שמיע ליה מ"ש הרב ג"פ דא"כ הול"ל הלל כותבין חסר ותו לא אלא כונת מרן דהרוצה לכתוב הכי יכתוב ומדכתבה בלשון יש מי שאומר מורה דאם יכתוב חסר הוא כמשפטו עכ"ל ולענ"ד גם על דבריו יש לפקפק וק"ל

כב) יש מי שאומר כותב מרן בדבר שלא פורש בדברי הרבה פוסקים אף שאין חולק בדין ההוא כן כתב הרב הסמ"ע בסי' ט"ז סק"ח ובכמה מקומות וכמה פוסקים אין מסכימים בזה עיין להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב ומה שמנה בכלל הסוברים כלל זה להרב פר"ח ביו"ד סי' קכ"א סקט"ו לא ירדתי לסוף דעתו כמו שיראה הרואה בדב"ק דלא מיירי התם בהכי ומה שהשיג על דברי מרן חיד"א בספר שער יוסף עיין מה שהשיב על דבריו בברכ"י ח"מ סי' ט"ז אות ג' ובמחזיק ברכה יו"ד סימן פ"ג אות ט"ז ומה שהביא הי"מ גדול מה שכתב מרן ביו"ד סימן קי"ב ס"ח וס"ב עי"ש מלבד מה שהשיב על דבריו בברכי יוסף שם דודאי איכא טובא שהוא מחלוקת וכו' עי"ש. הנה הרב שלחן גבוה בכלליו אות י"ט כתב בכיוצא לזה דחשיב סתם ואחר כך מחלוקת ודעתו כהסתם עי"ש (ומזה י"ל על הרב שלחן גבוה בסי' תרצ"ו ס"ק ח"י שתמה על מרן ששם כתב יש מי שאומר וביו"ד כ' סתם הפך ממה שכ' כן בלשון מחלוקת עי"ש ולהנ"ל הא לא קשיא כמובן) וע"ע למרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' שמ"ט אות א' ובמחב"ר סי' ש"ו אות ד' ושמ"ט ובשיורי ברכה יו"ד סי' ק"ב אות ב' והרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"א האריך בכלל זה ועמד בסתירת דברי הפוסקים בזה ומכללם עמד על דברי הרב שלחן גבוה דבכלליו אות קס"ב ובשל"ג סי' תרע"ה אות ד' ויו"ד סימן ק"ב וסי' חר"ן ושכ"ה נקיט כלל זה ואילו בסי' תרצ"ו סובר בהפך וכתב דלפי כלל הסמ"ע ומבואר בדבריו סי' ת"ך דגם אם במקום אחד כותב בשם יש מי שאומר ובמקום אחר כותב אותה סברה בסתם לית לן בה לא קשיא מידי עי"ש ובזה י"ל מה שהק' בשל"