שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים ריז

להרב פתח הדביר ח"ג דף רס"ב ע"ג כפי אהרן להרב החסיד נר"ו דף קי"ט ע"א וי"ל שם דף צ"ד ע"ב והרב חכמה ומוסר דף ק"ע אות ס"ד כתב דסומך מרן בש"ע על מה שכתב בב"י ולכן משמיט עי"ש ואין נלע"ד לומר כן אלא היכא דסומך עמ"ש בש"ע עצמו בדין אחר וכן נראה מדברי הרבנים הנ"ל ועי"ש עוד דף קע"ב אות צ"ט שמצינו כמה חידושי דינים שהביא בב"י והשמיטם בש"ע כי על הרוב אין דרכו להעתיק אלא מה שמפורש בהרמב"ם ובטור וכו' והבאתי דבריו בקונטרס אסיפת דינים במערכת ה"ה אות כ"ו ועיין בקונטרס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת אבילות אות כ"ג והרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' נ"א דף קי"ב הביא תורף דברי מרן חיד"א שבברכי יוסף סי' ש"ב וכתב דכיון דאיכא פלוגתא ומרגלא בפום רבנן דמדהשמיט בש"ע לא סבירא ליה הכי וכן דעת הרב חיד"א הכי נקטינן ומזה דן גבי פדיון בן שכתב מרן הב"י בסי' ש"ה בשם סמ"ק שיכול לפדות בנו במקום שהוא אף שאין הבן אצלו והשמיט זה בשלחן ערוך שדעת מרן היא שאינו יכול האב לפדות בנו אם אינו אצלו עי"ש וחידוש הוא שלא ראה דברי מרן חיד"א ביוסף אומץ וחיים שאל הנז"ל ולפי דבריו אין לנו הכרח מדלא פסקו בשלחן ערוך כי אם בדבר שבבית יוסף תמה עליו דבזה הוא דאיכא למימר דמשום הכי השמיטו בשלחן ערוך ומצאתי בספר ישמח לב להרב שמ"ח גאגין איש ירושלים בחלק אהע"ז סי' כ' שהאריך קצת בכלל זה והשיג על איזה מחברים שכתבו שכל שלא הביא מרן בשלחן ערוך הסברא שהביא בבית יוסף מוכח שאינו סובר כמותו ואין כן דעת רובא דרובא אלא אף אם לא פסק כן בשלחן ערוך אין מזה הכרח שאינו סובר כן אלו תורף דב"ק

וכתב מרן החבי"ף בספר חקת החיים בדף ס"ז ע"ב (בד"ה ומה) דאף דמצינו לכמה רבנים שכתבו שלא מפני שהפוסק מקשה או מתמיה על איזה רב שהביא נכריח שחולק עליו בעיקר הדין לפי שכן דרך הפוסקים לכתוב מה שיש לו להקשות אף שאינו חולק בעיקר הדין מכל מקום לגבי מרן בשלחן ערוך אם ראינו שבבית יוסף הביא איזו סברא ותמה עליו ובשלחן ערוך השמיטה יש לנו לומר דמה שהשמיטה בשלחן ערוך הוא מפני שכונת תמיהתו בבית יוסף היא לחלוק על אותה סברא עי"ש

וסברא שלא הובא בשלחן ערוך אם אפשר לצרפה לספק ספקא הנה רבני האשכנזים מחמירים בכגון זה בסברא שלא הביא הרמ"א ומתבאר מתוך מה שכתבתי בקונטרס הכללים במערכת הסמ"ך אות ח"י דהרבה מרבני הספרדים מקילים בזה עי"ש

ו) ש"ע דרכו להשמיט דברים שאין נוהגים בזמן הזה וכן הוא דרך פוסקי הלכות כידוע ומ"מ לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני או כדי ללמוד לדברים הנהוגים והוא פשוט וכבר כתבו כן הרבנים יד מלאכי בכללי הרי"ף אות ז' ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות ב' בשם הרבנים מע"מ וכנה"ג ושלחן גבוה עי"ש ועל פי זה כתבתי במקום אחר דאף דגר תושב אינו נוהג בזמן הזה דאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאיתא בערכין דף כ"ט ופסקה הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות שמיטה דין ט' ובפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה דין ה' ובפ' עשירי מהלכות עבודה זרה דין י' לא נוכל להכריח מחמת זה דמה שכתב הרב מגן אברהם בסי' ט"ל בשם הדרכי משה דגר תושב וממזר פסולים לכתיבת ס"ת ובתפילין אין לחוש עי"ש שכונתם על גר צדק דאילו גר תושב הרי אין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזמן הזה דיש לומר דלפי שהמרדכי נקט גר וממזר נקט נמי הרמ"א גר אף דמיירי בגר תושב ואינו מצוי בזמן הזה. ובהכרח לומר כן דאילו גר גמור אף אם חזר לסורו אם הוא מחמת יראה כשר ועיין ביו"ד סי' ב' ואפילו אינו עובד ע"ז כגון גר תושב ובא"ח סימן תרי"ב לענין אכילת איסור כתב רבינו הטור כגון פיגול נותר וטמא וגבי ארבע מינים תנן של עיר הנדחת פסול ופסקו כן הפוסקים משום דאורחייהו לאתויי באגב והכי איתא בדוכתי טובא דברים שאין נהוגים ומייתו להו באגב ועיין לעיל בסי' ג' בדרך הרי"ף

ודע דהגם דהרי"ף והרא"ש והריב"ה ומרן כלם שוים שלא להביא מה שאינו נוהג בזה"ז, כנ"ל מ"מ יש חילוק ביניהם בדבר אחד דהרי"ף והרא"ש כיון שהם מעתיקים הגמרא מביאים מ"ש בש"ס אף דאינו דין זה בזה"ז רק שנכון לעשותו גם בזה"ז אבל הריב"ה ומרן בש"ע אין דרכם להביא רק מה שהוא דין בזה"ז אבל לא מה שהוא משום נכון הדבר כן כתב הגאון נודע ביאודה במ"ת א"ח סי' צ"ד עי"ש והרב מצות חליצה בביאורו דף ח"י אות נ"ב הקשה על הטור שבהלכות לולב סי' תרמ"ט ובהלכות חליצה סי' קס"ט כתב הדין של עיר הנדחת ולמה לא כתב דין סנדל מוסגר ומוחלט וגם למה לא הזכיר בהלכות ציצית דין עיר הנדחת כן מצאתי כתוב בקונטרסי ועתה אין בידי ספר מצות חליצה ולפי הנראה גם הרב מודה שאין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזה"ז אלא דקשיא ליה דמאחר דנחתו לכותבו באיזה הלכות מאיזה טעם שיהיה היה להם לכתבו גם בהלכות ציצית וגם מאו שנא דין מוסגר וכו' מדין עיר הנדחת

וזימנין סגיאין אשכחן בדברי הפוסקים שכותבים העושה כן לוקה או אינו לוקה וכתב הרב ש"ך ביו"ד סי' ט"ז סוף ס"ק י"ז הטעם משום דאף לדידן יש נפקותא במה שלוקה שאז פסול לעדות מן התורה כדקי"ל בח"מ סי' ל"ד וכן לענין קידושי אשה באה"ע סוף סי' מ"ב ועי"ש להרב פרמ"ג וכן כתב הרב ערוך השלחן ביו"ד סי' רל"ד אות כ"ב עפ"י דברי הרש"ך ובסימן רט"ז אות ה' תמה על מה שכתב הרא"ש בשבועות סימן ה' (גבי שבועה שלא אוכל חרצן בכמה) דאין נפקא מינה האידנא דאפילו חצי זית חצי שיעור אסור מן התורה והרי איכא נפ"מ לפיסול עדות ולקידושין וכתב הרב אזן אהרן במערכת הלמ"ד אות ד' שכן כתב בספר חקת הפסח סי' תל"ד דף ט"ו

ודע שמה שכתבתי שכותבים הפוסקים לוקה או אינו לוקה מטעם שכתב הרב שפתי כהן וכו' ומשמע דעל שתי החלוקות כתב הרב שפתי כהן דנפקא מינה לפסלו לעדות לא כן הם דברי הרב שפתי כהן כי הוא לא הזכיר דיש נפקותא זו אלא במה שכותבים הפוסקים לוקה שכן מדוקדק בלשונו שכתב ודע דנפקא מינה אפי' לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה וכו' דעת שפתיו ברור מללו שדבריו הם לחלוקת לוקה שכתב שם מרן ואף ששם יש גם חלוקת אינו לוקה נראה דלא הוה קשיא ליה עליה מאי נפקא מינה לדידן משום דיש לומר דאיידי דתני בהא לוקה תני באידך אינו לוקה גם דברי הרב ערוך השלחן הם בלשון זה דנפקא מינה אף לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה עכ"ל והנה גם הוא לא אמר נפקותא זו אלא למה שכותבים באיזה דין לוקה ולא במה שכותבים אינו לוקה וכן מתבארת דעת הרב אזן אהרן שכתב דברים אלו במערכת הלמ"ד בזה הלשון לוקה לפעמים כותבים הטור ושלחן ערוך באיזה דין לוקה אף שאין דין מלקות בזמן הזה מכל מקום יש איזו נפקותא לדינא עיין שפתי כהן וכו' ומדקבעיה להאי כללא במערכת הלמ"ד ואילו במערכת האל"ף (אינו לוקה) לא הזכיר מזה כלום נראין הדברים שסובר שלא נאמרו דברים האלה אלא לכשכותבים לוקה ולפי זה נראה דדוקא בחלוקה זו (לוקה לוקין) הוא דלא קשה לן מאי נפקא מינה משום שיש לומר דנפקא מינה דפסול לעדות אבל אם אומרים הפוסקים באיזה דין אינו לוקה ודאי דיש להקשות מאי נפקא לן מינה לדידן לומר דאינו לוקה דאין לומר דאיצטריך למימר אינו לוקה לומר שאינו פסול לעדות דהא ודאי אף אם לא היו אומרים בפירוש אינו לוקה לא היינו אומרים שפסול לעדות דליצטריכו למימר דאינו פסול לעדות ולכן ודאי קשה מאי נפקא מינה למימר אינו לוקה רק היכא דאיכא למימר דאיידי דאמור רבנן בההוא עניינא לוקה אמרו גם כן אינו לוקה אבל בחלוקה דאינו לוקה בלבד ודאי קשה מאי נפקא מינה דאף דבש"ס אמרינן הכי בין לחיוב ובין לפטור מכל מקום הפוסקים שאין דרכם לכתוב אלא דינים הנהוגים בזמן הזה אין להם לכתוב דבר שאין נפקא מינה בזמן הזה כן נראה לדעתי הקצרה מסברא

ובזה מתיישבים אצלי דברי הרב תפארת ישראל בפירוש המשנה דפרק אלו טריפות משנה ה' (דף ח"ן ע"ב) אהא דתנן אכלה