שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רטז

ופוסק אחד הביאו כותבו בשמו אף שתלמוד ערוך הוא עי"ש ובסי' קנ"ב אות ג'

י) אם סותר דבריו מה שכתב בטור עם מה שכתב בקיצור פסקי הרא"ש (לדעת הסוברים דהקיצור פסקי מיד רבינו הטור נגזרו עיין לעיל בסי' י"א אות י"ז) אמרינן דבקיצור פסקי חזר בו ממה שכתב בטור כן מתבאר מדברי הגאון אבד"ק יאס בשו"ת אורי וישעי סימן ק"ו (בד"ה שוב מצאתי בספר שו"ת) ולי הדל קשה להחליט כן

יא) דע שכל מקום שכותב רבינו (הטור) לשון הרמב"ם או לשון פלוני לא לחנם כתב כן ועל הרוב כתב כן משום דלא בריר ליה אי פליג על סברא ראשונה או לא והכא נמי איכא למימר דהרמב"ם וכו' כן כתב הרב הפרישה בחשן משפט סי' ז' אות י"א: סימן יג. כללי מרן בשלחן ערוך ובשאר ספריו

א) שלחן ערוך יסדו מרן הקדוש להורות מתוכו אחר שעמד בשרש הדין בב"י דלא כמו שכתב הרב מוהריט"ץ סי' ס"ז וכבר השיגו הרב החסיד הרמ"ך ביד מלאכי דף קצ"ב כן כ' מר"ן חיד"א בספר שם הגדולים (במערכת גדולים באות ש"ע) דברי הרב יד מלאכי הם בכללי הש"ע אות ב' שהביא מ"ש הרב מוהריט"ץ שמרן לא עשה הש"ע אלא לקטנים ועמי הארץ והתפלא עליו דודאי להורות הלכה חברו עי"ש ומה שנראה מדברי הרב שמש צדקה בחלק יו"ד סי' ל"ג (בד"ה וכדי) שאין ללמוד דין מן הש"ע צריך לומר שכונתו שאין ללמוד ממנו בלתי עיון בדבריו שבב"י עיין היטיב בדבריו ועיין באות שאחר זו

ב) ש"ע אין לפסוק דין קודם שיעיין בדברי הריב"ה ובב"י עיין להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות א' בשם הרבנים ב"ח סמ"ע זר"א שמ"ץ רל"ץ וזה זמן רב רשמתי על הגליון מה שכתב הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות בסוטה דף כ"ב ע"א ובדורות הללו אותם שמורים הלכה מתוך הש"ע והרי אינם יודעים טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו תחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראתם והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהם עכ"ל. ועתה נדפס ספר ויקרא אברהם וראיתי להרב נר"ו שקדם וזכה להביא דברי מוהרש"א הנ"ל עי"ש בדף ק"ך אות ע"ט. אלא שמה שהביא זה על דברי הרב יד מלאכי באות ב' (והוא מה שכתבתי בשמו לעיל באות א') לו ההדיוט מקומו הראוי הוא על דבריו שבאות א' כמו שיראה הרואה. עוד רשמתי בגליון ויד מלאכי דברי הרא"ש בתשו' (כלל ל"א סי' ט') שהביא מרן הב"י בהקדמת הכסף משנה עי"ש וכתבתי שמדבריו נלמוד להש"ע. ועתה רואה אני שהן הן הדברים שכתב הסמ"ע בהקדמתו (שציין הי"מ הנ"ל) עי"ש שמדברי הרא"ש הנ"ל למד להש"ע. והרב דבר משה בחלק ג' בחלק ח"מ סי' י"ב דף ס' ע"ד כתב דמרן כ"מ בהקדמתו אמר על ספר ש"ע שלא לסמוך בלי ראות הדברים במקומם ע"כ ולפי הנראה יש איזה חיסור לשון וכונתו דממ"ש בהקדמתו בשם הרא"ש על הרמב"ם יש ללמוד על הש"ע וכדברי הרב הסמ"ע אלא שלא זכר את דב"ק עי"ש

ג) דרך מרן לפסוק כהרמב"ם אף נגד הרי"ף והרא"ש לפי שספר ש"ע מיוסד עפ"י סברת הרמב"ם כ"כ הרב שלחן גבוה הביא דבריו הרב משק ביתי במערכת הטי"ת דף צ' ובכללי הפוסקים אות ל"ח עיש"ב ולפי זה י"ל עמ"ש בש"ע א"ח סימן קע"ח ס"ה וסי' קפ"ד ס"ג עי"ש והא קי"ל די"א וי"א הלכה כויש אומרים עיין לקמן אות י"ד שגם הרב שלחן גבוה סובר כן ונמצא בפסק שלא כהרמב"ם. גם בסי' קפ"ד ס"א להרמב"ם וכו' ולהרר"י והרא"ש וכו' והרי זה דומה לי"א וי"א ולפי כלל הנ"ל הוה ליה למימר איפכא להרר"י וכו' ולהרמב"ם וכו' כמ"ש בסי' קפ"ז ס"ב ולזה יש ליישב דכל שמזכיר דעת הרמב"ם בפירוש שוב אינו מקפיד וממילא מישתמע דסברת הרמב"ם עיקר בחיבור וה לפי הכלל כנ"ל בדוחק וצריך חיפוש. אך מדברי מרן חיד"א בספר מחזיק ברכה א"ח סי' רס"א אות ו' מתבאר יפה דלא ס"ל כלל הנ"ל כמו שיראה הרואה ועיין בש"ע סי' נט"ר ס"ג שסתם שלא כהרמב"ם (עיין לקמן אות ח' דהלכה כסתם) ושמא לא נאמר כלל זה אלא בסברת הרמב"ם שבחיבור היד ולא במה שכתב בפירוש המשנה ובההיא דסי' נט"ר ליכא אלא משמעות דעתו בחיבור היד וכיון שלא כתב בפירוש לית לן ביה כללא ובסי' רס"ו ס"ב סתם כהרמב"ם שהוא הי"א עי"ש ולמ"ש לקמן אות י' ניחא כיון שהרב המגיד טען בעד הרמב"ם וכתב שנראים דבריו הוו רבים. וכן למ"ש הרב בית דוד הובא לקמן אות י"א ניחא וק"ל ובסי' רס"ח ס"ב סתם דלא כהרמב"ם אלא דלפי מ"ש הרב יד דוד שהבאתי לקמן אות ט' ניחא. וע"ע סי' רצ"ט ס"ו ובסי' ש"א ס"ח ומאמר מרדכי שם. ובסי' ש"ד ס"א ובברכ"י שם וסי' שכ"ב ס"ו ובסי' שכ"ו ס"ב למאן דאית ליה דהלכה כוי"א עיין לקמן אות י"ד. ובסי' שכ"ח סי"ז לפי מה שכתבו הרבנים ט"ז ומג"א ס"ק י"ד דעת מרן לפסוק כוי"א שני א"כ הוא דלא כהרמב"ם ובסי' של"ד סכ"ד פסק דלא כסברא השניה שהיא סברת הרמב"ם ולמ"ש הרב תוי"ט בדברי חמודות פרק ח' דחולין אות קפ"ה שספר הש"ע מיוסד ברובו עפ"י סברת הרמב"ם עי"ש דמשמע דאינו כלל לכל המקומות ואם לכך נתכוונו גם הרבנים אחרים שהזכירו כלל זה ניחא ואין סתירה ממקומות הנ"ל כיון שלא נאמר זה על הכלל כולו ויתכן שיש יוצאים מן הכלל

ד) מרן בש"ע אע"ג דבב"י תמה על הרמב"ם אינו סומך על זה ופוסק כמותו כמו שכתב הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ז' בשם כמה פוסקים והרב משק ביתי במערכת האל"ף אות מ' האריך לתמוה על הרב שלחן גבוה שסתר דידיה אדידיה דבכמה מקומות אישר וקיים דבר זה ובכמה מקומות ישנו בנותן טעם על דבר השמיטה איזה דין בש"ע שהוא מפני שבב"י דחאו וכו' ולפי כלל הנ"ל לא היה לו להשמיטו עי"ש ולעד"ן דהיכא דחזינן דהשמיטו שפיר מצינן למימר דטעם ההשמטה הוא משום דבב"י דחאו וכי חזינן דלא השמיטו אמרינן דלא סמך על תמיהתו והוא היודע באיזה מקום התמיהה קיימת ובאיזה מקום אפשר לצדד ליישב והרי הרב הסמ"ע שגם הוא מהסוברים דהגם שדחאו בב"י פוסק כמותו כמ"ש ביד מלאכי ובמשק ביתי שם בכל זאת מצינו לו בסי' חר"ן סק"ה שכתב דלפי שהקשה בב"י על דברי הרמ"ה משום הכי השמיטו בש"ע עי"ש אלא ודאי מוכרח לומר כמו שכתבתי בתי וכ"כ מרן החבי"ף בספר חקת החיים הנד"מ בדף ס"ז ע"ב עפ"י דברי הסמ"ע הנ"ל עי"ש וזו היא ג"כ דעת הרב של"ג וק"ל ועיין להרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם ח"א דף ע"ט ע"א (ד"ה כי) מה שכתב על דברי הרב של"ג יו"ד סי' שס"ז ודוק

ה) מרן בש"ע אורחיה הוא להשמיט איזה דברים תחת שלש. א) לפי שהוא רחוק המציאות. ב) לפי שהוא פשוט ג) לפי שנלמד מדין אחר שכתב בש"ע כ"כ הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"כ אות ע"ז בשם מרן חיד"א בברכ"י סי' שי"ד ויוסף אומץ דף ד"ך וחיים שאל דף ג"ן וספר יו"א וח"ש הנ"ל אמצ"א ובברכ"י הנ"ל לא ראיתי שכתב בזה ואדרבא ממה שכתב בברכ"י סי' ש"ב אות ד' נראה קצת שסובר דהוי חזרה וכתב שם דלא מצא כלל ברור על דבר השמיטה עי"ש ומ"מ דבריו שביוסף אומץ נכונים בטעמם ראוים אליו ונמשכו אחריו כל ישרי לב מרבנן בתראי ז"ל ועיין במחזיק ברכה יו"ד סי' ד"ף אות ו רמזו הרב תפארת אדם דף קפ"ב ע"ד אות ט' ועיין להרבנים משק ביתי בכללי מרן דף י"ז ע"ב צפיחת בדבש דף קס"ח ע"ב מנחת זכרון דף צ"ה אות כ"א נשמת כל חי ח"ב סי' י"ז דף מ"ט ע"ד (ד"ה גם) חקקי לב ח"א דף מ"א ע"א וחיים ושלום ח"א דף ס"ב חקת החיים דף ס"ז ע"ג ורמזם בספר כל החיים דף כ' אות מ"ה ואסברא לן שם דאם בב"י תמה ובש"ע השמיטה יש לתלות דמפני זה הוא דהשמיטה ועיין