שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רטו

סי' ע"ו עי"ש ולפי מה שכתבתי נראה דאין משם סתירה

ג) ריב"ה כשחולק עם אביו הרא"ש צריך להביא סברתו וכשפוסק כמותו אין צריך להביאו בכל המקומות כ"כ הרב בשבות יעקב בהשמטות לח"א סי' י"ב בשם הרב הסמ"ע ולמד מזה להרט"ז עם הרב ב"ח עי"ש וכשדעת רוב הפוסקים נוטה שלא כדעת הרא"ש סותם כדעת הפוסקים אעפ"י שהוא שלא כדעת אביו כ"כ מרן החבי"ף בספר כל החיים דף כ' ע"ג אות ל"ח עי"ש ובאות מ"ד

ד) הריב"ה סברא שהביא באחרונה היא עיקר כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' ועיין להרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם ח"א דף קט"ו ע"א וע"ע בי"מ שם אות ט' דהרב ברכת אברהם לא ס"ל האי כללא ועיין להרב מגן גבורים דף פ"ד ע"א

ה) ריב"ה כשכותב אבל פ' כתב וכו' משמע שזו הסברא שחפץ בה כן כתב הרב יד מלאכי דף קפ"ט ע"ד בשם כנסת הגדולה שהביא בשם ברכת אברהם והרדב"ז והוסיף שכ"כ בב"י ח"מ סי' ר"ה ס"ד ועיין להרב יד ימין דף ל"ט ע"ב ומתבאר מדב"ק שכן הוא דרך כל הפוסקים ועיין להרב שלחן גבוה סימן תמ"ג סק"ב דמוכח דלא שמיעא ליה האי כללא ועיין לקמן סימן י"ג אות י"ב מה שכתבתי בזה לענין כללא דסתם ואח"כ מחלוקת בדברי מרן בש"ע והביא סברת החולק בלשון אבל וע"ע בי"מ בכללי הריב"ה אות ה' ועיין להרב מגן גבורים דף פ"ד ע"א ודו"ק בד"ק והרב ב"ח באה"ע סי' ק"ל סי"ח הבין מדברי הטור דפוסל חתם סופר ועד אף שהביא דעת הרמב"ם והרמ"ה דמכשירים בלשון אבל ש"מ דלית ליה כלל הנ"ל ועיין בשו"ת הגאון מוהר"ם אלשקר שרמז בכנה"ג שם אות ל' ואף למ"ש מוהרמ"א הנ"ל בשם מוהרד"ך (קודם חזרתו) דריב"ה ס"ל כהרמב"ם אינו גורע ואינו מוסיף אבל רק משום שהביא באחרונה עי"ש והעיר ביד מלאכי שם דכיון דלא משכחת לשון אבל אלא אם כן קדם סברא אחרת לסברא השנויה בלשון אבל אם כן תיפוק לי דסברא אחרונה היא עיקר (לדעת הטור) ורצה ליישב דנפקא מינה להיכא דאיכא שלש סברות ומציעתא מעלה אבל ולא הונח לו ושוב כתב לדעת הרדב"ז (דוקא ולא לסברת הברכת אברהם עי"ש) דהכונה דאף אי לית ליה להטור דסברא בתרא עיקר מיהו כשכותבה בלשון אבל היא עיקר ועיין לקמן סי' ט"ז אות ד"ן

ו) הריב"ה כשכותב סברת איזה פוסק בלשון היה אומר פ' אם ר"ל דחזר בו בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת ה' אות ח"ק רשמתי בזה עי"ש

ז) כשכותב רבינו הטור והיה אומר א"א הרא"ש נר' שר"ל שבע"פ אמר כן לבניו או לתלמידיו מרן הב"י ח"מ סי' קצ"ה ורפ"ה כ"כ הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"כ אות ס'. וחפשתי בסי' קצ"ה ולא מצאתיו ומרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף כ' אות מ"א כ"כ בשם מרן הב"י סי' רפ"ה ושל"ט עי"ש אף אני אביא שכ"כ מרן הב"י בא"ח סוף סי' ק"ב ד"ה ואם היושב וכו' ובסי' רי"ט כ"כ עמ"ש הריב"ה ופי' א"א הרא"ש עי"ש בד"ה ומ"ש ופי' א"א וכו'. וכ"כ הג' מוהרל"ח בהגהותיו בח"מ סי' חל"ק עפ"י דברי מרן הב"י א"ח סוס"י קס"ה ויו"ד סוס"י קט"ו ואה"ע סי' ע' אלא דבא"ח הנ"ל לא חזינא כי האי סימנא כמו שיראה הרואה. ואולי צ"ל סי' ק"ב הנ"ל שור מ"ש הגאון הנ"ל בסי' רס"ח ושם ציין סוף סי' ס"ח והוא עמ"ש הריב"ה ולא ישר בעיני א"א הרא"ש עי"ש וע"ע להג' הנ"ל שם סימן רי"ח. וכן ראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' ע"א הגהט"ו אות י"א שכ"כ עי"ש

שוב ראיתי להגאון יד מלאכי בכללי הריב"ה ומוהריק"א אות ל"ד שכ"כ בשם מרן הב"י והרבנים פרישה וב"ח בכ"מ והזכיר דברי כנה"ג יו"ד הנ"ל ועוד ציין לעיין בשכנה"ג א"ח סי' קי"ד ותרמ"ד ואמ"א לראות ד"ק באופן דכלל זה שכתב מרן ז"ל אישרוהו וקיימוהו כל ישרי לב הבאים אחריו עליונים למעלה הנז"ל

אך תמיה לי דאי משמע ליה להריב"ה דיש לדקדק בלשון זה אמאי הוא ז"ל לא דקדק בכמה מקומות שהביאו התוס' והרא"ש איזה דין בשם איזה פוסק בלשון היה אומר והוא ז"ל כתבם בלשון כ' פ' כמו שיראה הרואה. א) בא"ח סוס"י ק"ד אבל ר"ת ור"י כתבו וכו' ואילו התוס' והרא"ש הביאו דבריהם בלשון היו אומרים ב) בסוס"י תכ"ב וכתבו חכמי פרובינצא וכו' ולשון הרא"ש פ"ד דברכות סוס"י ב' הוא היו אומרים ח"פ וכ"כ הריב"ה בעצמו בסוס"י רצ"ב ג) בסוס"י ת"מ והרר"י כ' שהמפקיד עובר עליו וכו' והרא"ש כתב סברתו בלשון היה אומר ד) רס"י תרצ"ב כתב ר"ת שמברך זמן גם ביום ואילו הרא"ש פ"ק דמגילה סימן ו' כ' בל' היה אומר ה) בטור יו"ד סי' פ"א וכתב רבינו אלעזר דוקא חלב שהתירו הכתוב וכו' ובדברי הרא"ש פ"ח דחולין סי' נ"א הובא סברתו בלשון היה אומר אלא דבדברי הרא"ש כתוב הרמב"ם וכתב מרן החבי"ב בכנה"ג שם דהוא ט"ס וצ"ל הרא"ם כמ"ש בטור עי"ש. ו) בסוס"י רכ"א ורשב"ם כתב דאפילו אם אמר אם תזון לפ' לא תפסיד וכו' ובדברי הרא"ש פ"ז דכתובות סימן ד' כתוב היה אומר רשב"ם ז) בסי' שכ"ט ועיסה שבלילתה עבה וכו' כ' ר"ת שחייבת ואילו הרא"ש פ"ב דפסחים סי' ט"ז כתב בל' היה אור"ת ח) בטור אה"ע סי' ע' כ' ר' אליהו חייב אדם להשכיר עצמו כפועל וכו' ובהרא"ש פ' אעפ"י סי' ל"ב היה אומר ר"א ט) בטור ח"מ סימן קכ"ו סימן כ"ט בדין מע"ג בעכו"ם הביא סברת ר"ת בלשון כ' ר"ת אעפ"י שהרא"ש בפ"ק דגיטין סי' י"ז כ' היה אומר ר"ת וכו' י) עיין בדברי הרא"ש פ"ח דחולין סוף סי' ב"ן ובק"פ שם. הנה מעשרת הדברות הנ"ל יש להוכיח דאין שום חילוק בין לשון היה אומר ללשון כ' דא"כ הו"ל להריב"ה לדקדק גם הוא ז"ל בזה. והנה בקצת מקומות אפ"ל דמשום דהתוס' וכיוצא הביאו ס' אותו הפוס' בלשון כ' פ' נמשך גם הוא וכ' בלשון כ' פ' אף שהרא"ש כ' היה אומר אך לא לכל המקומות וכמו שיראה הרואה ושמא תאמר דאין להק' כלל משום שלא נאמר כלל זה אלא על רבינו הטור כשכותב על הרא"ש דוקא מלבד הלחץ זה הדחק דאם דקדוק הלשון מורה כן מה בין הרא"ש לשפו"ס אף גם מה נענה דאשכחן לרבינו הטור בא"ח סי' תפ"ח וא"א הרא"ש היה אומר שאין לדקדק בזה וכו' ומרן הב"י מראה מקום הוא למ"ש הרא"ש בפסקיו פרק היה קורא עי"ש הרי דהריב"ה כ"כ על סברת הרא"ש מפורשת וימצא כתוב בפסקיו בהדיא ולי ההדיוט ק"ל להגיה כתב במקום היה אומר כי בכמה דפוסים ראיתי וכתוב היה אומר וצ"ע וע"ע בטור יו"ד סי' קכ"ג והראב"ד כ' שאין להתיר מגע בשום תמד ומרן הב"י, בד"ה התמד הראה מקום ממ"ש הרא"ש בלשון היה אומר הראב"ד ובסי' קכ"ד ד"ה ומ"ס ולא נראו דבריו לא"א הרא"ש כ' מרן לא ידעתי היכן כ"כ וכו' עי"ש וי"ל אמאי לא כ' כמ"ש בא"ח סוף סי' ס"ח לענין ולא ישר בעיני א"א הרא"ש וי"ל וק"ל

ח) הטור הביא סברת ר"ת בלשון פי' ר"ת ולא בלשון פסק ר"ת שהיה שפסק הלכה למעשה רק שפי' ואולי לא היה סומך על פי' וכו' כ"כ הרב יד דוד בפ"ג דמ"ק עי"ש בדף רע"ב ע"ב ונראה דאין כונתו לומר דלעולם לשון פירש אינו הללמ"ע אלא ר"ל דלשון פסק הוא ודאי הלכה למעשה משא"כ בלשון פירש דאיכא הכי והכי כנלע"ד לפי המשוער בדעתי דכותבים הפוס' לשון פי' ע"ד שהאומר אמרה הלכה למעשה וצריך חיפוש ועיין טור יו"ד סי' קי"ז וטור א"ח סי' רל"ב ובדברי הרא"ש פ"ק דשבת סי' ח"י ופ"ד דברכות סי' י"א ובטור ח"מ סי' ה' ס"ח

ט) לפעמים כותב איזה דין בשם הרמב"ם אף שמבואר הוא בגמרא מפני שהרי"ף והרא"ש השמיטו אותו הדין כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות י"ט בשם מרן הב"י באהע"ז סי' ע"ח וכתב הרב יפה ללב נר"ו בסי' א' דף ט' ע"ג שכן גם דרך הרמ"א דדבר שהשמיטוהו הפוסקים