שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים ריב

דס"ל הכי ואין ספר כנה"ג הנ"ל מצוי אצלי לראות דב"ק דלפי הנראה מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז (ד"ה חלב הנמצא) לא ס"ל לחלק בהכי שהרי שם הביא הרא"ש סברת רש"י ואח"כ סברת ר"ת וקאמר דמדהביא סברת ר"ת בסוף משמע ליה דכוותיה ס"ל. גם בסי' קכ"ג (ד"ה התמד שנותנים) הוא כמו כן שהביא סברת הראב"ד ואח"כ סברת הרר"י כיעי"ש וראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג שם סי' קכ"ג אות ס"ז שכתב על דברי מרן הב"י שאין מזה הכרח לפי שהרא"ש הביא סברתם בסדר קדימתם וחתר ליישב בדרך אחרת מהיכן משמע ליה להריב"ה דמסקנת הרא"ש כהרר"י עי"ש וקצת י"ל אמאי לא התעורר לכתוב כן בסי' פ"ז הנ"ל לפי דרכנו למדנו דאין כלל זה מוסכם דדעת מרן ודאי היא דאין לחלק כאמור ומצאתי למרן החבי"ף בסמיכה לחיים דף כ"א ע"ב שהשיב ע"ד הרב שארית יוסף עפ"י דברי כנה"ג הנ"ל עי"ש ואינו כ"כ מן התימה אם יסבור כדעת מרן הב"י ז"ל ועיין להרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ז' שהביא כלל זה בשם מרן החבי"ב הנ"ל ולא כתב שאינו מוסכם ונראה דסמך על הקורא בד"ק בגופן שלהם שבעיניו יראה דאין הכל מודים בזה ודוחק וע"ע בספר חקקי לב ח"א סי' ל"ו דף ל"ד ע"ג ובספר חיים ושלום דף מ"א ע"ג ודף ע"ט ע"ג וכתב לחלק דהיינו דוקא כשהפוסק מזכיר שמות בעלי הסברא כשמביא סברתם אבל אם מעלים אותם וכותב י"א וכו' וי"א וכו' ולא ישא את שמותם על שפתיו אז העיקר כסברא האחרונה אף שהביא הסברות בסדר קדימתם עי"ש. עוד כתב בסל"ח הנ"ל דאם הרמב"ם מביא סברת הגאונים וחולק עליהם והריב"ה הביא סברת הגאונים וסברת הרמב"ם בסוף אין לומר בזה דסברא שמביא באחרונה היא עיקר עי"ש וכתב בספר כל החיים הנד"מ דף טו"ב ע"א אות י' וז"ל זה כלל בפוסקים להביא באחרונה סברא להלכה חיים ביד דף כ"ו ע"ג ע"כ. ועיינתי שם (והם דברי רב אחד מגיברלטאר ואת שמו לא הגיד) ומר קעסיק ע"ד מרן הב"י יו"ד סי' קי"ז (ד"ה כתב הרמב"ם) עי"ש שהביא מחלוקת התוס' והרשב"א במקיים דברים האסורים כדי למשוח בהם עורות וכו' וכתב שם דמדמרן הביא דברי הרשב"א לבסוף ש"מ דהכי ס"ל עי"ש ומרן החבי"ף לא נשא ונתן ע"ד רק אחר שהעתיק כל דבריו כ' וגם אני הסכמתי כוותיה כי אמת יהגה עי"ש ובההיא הוי כסדר הזמנים וראוי להקדים סברת התוס' לסברת הרשב"א וכ"ש דהרשב"א הביא סברת התוס' וחלק עליהם וכדרך שכתב בסל"ח הנ"ל וק"ל. ואף שכתבתי לקמן סי' ט"ז אות מ"ד דזימנין דמביא המחבר תשובות איזה פוסק ואין מזה הכרח דהכי ס"ל עי"ש מ"מ הא דקמן שניא היא דהא טעמא דמילתא הוא דשמא המעתיק מצאה בתוך כתביו והעתיקה שם כמ"ש הרב יד מלאכי בכללי שאר פוסקים אות י"ט בשם הרב כנה"ג עי"ש. ומשמע דאם ידוע בבירור גמור שהרב המחבר הביאה אות היא דס"ל כוותיה וק"ל (שיר מ"ש במחבר סימן תל"ב והבאתיו שם עי"ש) והרב ב"ח יו"ד סי' עש"ה ס"ג ס"ל דגם כשמביא בסדר הזמנים סברה אחרונה היא עיקר

יב) הרא"ש אפשר למד ס' נזיקים קודם ס' מועד וחזר בפסחים מהוראתו בפ' הרבית והסכים למה ששנה בילדותו בתשו' ואין להק' דא"כ הוה ליה למחוק וכו' דכן מצינו בגמרא וכו' ומשנה לא זזה ממקומה הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ הו"ד בשו"ת חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ע"ב ועיין למרן החבי"ב בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ח"ן דף מ"ז סוף ע"ב שנראה קצת מדבריו דסדר נזיקין למד קודם ס' נשים שכתב שדבריו שבפרק הכותב הם כפי החזרה שחזר בו בפרק האומנין ממה שכתב בפרק הזהב ויש לפקפק על מ"ש בחוט השני בטעם שלא מחק מ"ש בתחלה דהכי אשכחן בש"ם משנה לא זזה ממקומה דנראה דיש לחלק דבזמנם שהיו לומדים בעל פה והיו שונים לכל תלמידיהם כן ואחר שכבר הורגלו ושגורה אותה ההלכה בפי התלמידים היה הדבר קשה לעקור מפיהם לימוד השגור בפיהם אבל פוסק שכותב בספרו היום דבר אחד ולמחר חוזר בו יכול לתקן למחוק בספרו מה שכתב מקודם או לכתוב במקום אחר היפך מזה ויותר נכון לומר דאם נניח דסדר נזיקים למד בתחלה נקטינן כמ"ש בסדר מועד שהם דבריו האחרונים ואף שהוא לא נזכר שכ' בילדותו בהיפך אהניא לן שיטתיה דסבא ונקטינן כמ"ש בזקנותו ואם היה נזכר מה שכתב במקום אחר בהיפך היה סותר בפירוש סברתו הקודמת. והרב ב"ח סי' תרנ"ו נראה דפשיט"ל דס' מועד למד אחר נזיקין שכתב גבי בעיא דהידור מצוה עד שליש מלגיו או מלבר שכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק לקולא. ובפרק לולב הגזול לחומרא ונקטי' לחומרא כמ"ש בלולב הגזול שהוא מקום הלכות לולב והאחרון ע"כ ולא רפרפו ע"ז בספר יד אהרן ובית השואבה בדיני שצריך לחזור אחר הידור מצוה אות ה' עיין בדב"ק

יג) הרא"ש כשמביא סברות הפוסקים ובסברא אחת מאריך בה מוכרח דכוותיה ס"ל מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' קכ"ג הגב"י אות ס"ז ועיין למרן הב"י ח"מ סי' ע"ב ד"ה מ"מ נמצינו למדין וכו' שכתב סברא זו לדעת הריב"ה בדעת הרא"ש אף שכתב במקום אחר בהיפך תפס במקום שהאריך בסברת הפוסקים ומ"ש במ"א בהיפך הוא אליבא דהרי"ף ורבינו ירוחם דלא ס"ל הכי היינו משום דמצינו להרא"ש שכתב בתשו' בהיפך עי"ש

יד) הג"א כל דברי ההגהות אשרי הם לחלוק על דברי הרא"ש שאם לא כן למאי אתו כ"כ מרן החבי"ף בנשמת כל חי ח"א דף ח' ע"א ומדברי הרב כהונת עולם שהביא הרב יד מלאכי בכללי הרא"ש אות מ"ה מתבאר בהפך שכתב מצינו כמה הג"א דלא קיימי על הרא"ש אלא על סוגיית הגמ' ולפעמים חולקים עליו ע"כ וכיוצא לזה כתב הרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות י"ד בשם מרן חיד"א ביוסף אומץ הרב המגיה לספר נשמת כל חי הנ"ל. ועיניך לנכח יביטו שכתב שכ"כ בקונטרס כללי הפוסקים שלו ולא זכינו לאורו לראות סמוכות שלו שוב נדפס ספרו כל החיים (והוא ס' כללי ש"ס ופוס') וראיתי בדף ט"ז ע"א אות ז"ך שכ"כ בלתי שום סעד וראיה ומראה מקום הוא לו אמ"ש בנכ"ח הנ"ל ועי"ש באות כ"ו מ"ש בשם שכנה"ג בכללי הפוסקים אות מ"ד לפי הנראה יש במשמע לברר מאי דהוינן בה ממ"ש בשכנה"ג אך אינו בידי ואתה תחזה. וממה שכתב הרב בכנה"ג ח"מ סי' ה' הגב"י אות י"א וראה דמסתמא דברי ההג"א סובבים ע"ד הרא"ש ועיין בהג"א פ"ק דסוכה סי' ח' שכ' הלכתא כרבנן דעושין מחיצה בדבר המק"ט ע"כ ואין שום שייכות לדברי הרא"ש שם ושמעינן דאינו מוכרח שיהיו דבריו לחלוק על הרא"ש אמנם יש לדחות דאולי מקום הגהה זו היא ע"ד הרא"ש שם בסי' יו"ד ת"ר חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות ר"י אומר אף מחמת דפנות וכתב במרדכי סי' תשל"א בשם ראבי"ה דלרי"א אין עושין מחיצה בדבר המק"ט וקי"ל כרבנן ע"כ וק"ל

וכתב מרן הב"י ביו"ד סי' שס"ד ד"ה ולענין הלכה (על דברי ההג"א בשם הא"ז שהביא שם) דבדברים שהרא"ש חולק עליו נקטינן כהרא"ש ואינו מוכרח לפרש בכונתו שנותן כלל לכל מקום שחולק ההג"א על הרא"ש נקטינן כהרא"ש רק באותו נדון הוא דאמר כן ועיין במכתב לחזקיהו בשו"ת סי' י"ג דף ע"א ע"א ובס' קרית ארבע בתשו' סי' ט' וק"ל

טו) הא"ז רגיל לפסוק כרש"י ברכי יוסף אה"ע סי' ד' אות ח"י (ד"ה וראיתי) ומזה יש להביא סעד למה שכתבתי בעניותי בקונטרס הכללים במערכת הצד"י אות ו' עי"ש

טז) קיצור פסקי הרא"ש חיברם הרב בנו ריב"ה ונפקא מינא היכא דחולק ריב"ה על פסקי הרא"ש שבהש"ס ראוי לתפוס עליו דשוב ליכא למימר דלא ראה בזה דברי הרא"ש כן כ' הרב שלחן גבוה בכלליו אות ל"ב ומדברי מרן הב"י א"ח סימן שי"ח (ד"ה אפילו תבשיל שנתבשל כ"צ) מתבאר דלאו בכל מקום ראוי לתפוס עליו בזה שכתב ואפשר דאע"ג דברמזים כתב מסקנת הרא"ש היינו לפי שבאותו ספר לא בא לכתוב סברת עצמו אלא לסדר דברי הרא"ש בקצרה אבל בספר זה שבא לפסוק הלכה