שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים ריא

דשמיא עדיף בשעת מעשה ומה שהסכימו הפוסקים שסומכים על דברי הרא"ש בפסקיו יותר מעל תשובותיו אין זה מסברא אלא מגמרא מפי בנו רבינו יהודה ומסתמא ידע דהפסקים היו אחרונים לתשובותיו וחזר בו תדע שהרב מוהראנ"ח בח"א סי' מ"ז כתב שאם יודעים שחזר מפסקיו לתשובה התשובה עיקר אלמא דעיקר הטעם דמסתמא הענין להיפך דחזר מתשובה לפסקים והמעיין במה שציינתי בסי' ה' אות ד' (גבי סתירת דברי הרמב"ם מפסקים לתשובות) ובהמצויין שם יראה שיש מסייעים לסברא זו וגם לאידך גיסא לא יבצר ואין בדבר הכרע הזה יכשר או זה ואני הדל בספרי מכתב לחזקיהו בחלק התשובות בסי' י"א כתבתי בדף נ"ו ע"ב כמדבר על הידוע דהפסקים הם עיקר נגד התשובות וכאשר החלו עולין עלין מן הדפוס (קודם חתימת הספר) והיו למראה עיני קצת מרבני העיר שמעתי מפקפקים בזה באמרם אלי כי הסכמת רבני האחרונים היא לאידך גיסא שהתשובות הן עיקר נגד הפסקים וממה שרשמתי בקונטרס זה האדם יראה לעינים שאין בדבר זה הכרע

ומן האמור למעלה מתבאר דאם המצא ימצא באיזה מקום שפסק רבינו הטור כדברי הרא"ש בתשובה נגד מה שכתב בפסקים יש לנו לומר דקים ליה דבאותה תשובה חזר ממה שכתב בפסקים ולכן עשה עיקר דבריו שבתשובה וכן כתב הרב שפתי כהן בח"מ סי' מ"ו סק"ז דהיה ידוע להטור שהרא"ש חזר בתשובה ההיא ממה שכתב בפסקים ועיין בספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בח"א דף א' ע"ד מה שתמה על פי זה על דברי הרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש בפרק ב' דכתובות (אות כ"ב) ועל מה שכ' הרב שפתי כהן בספרו גבורת אנשים סי' ס'

ט) הרא"ש והרשב"א כשחולקים כתב הרב ויקרא אברהם נר"ו דף קי"ט אות ד"ן דהלכה כהרא"ש והאריך בזה ותקשה על הרמ"א דבא"ח סתפ"ז סי"א כתב ונהגו כהרשב"א משמע דאי לאו המנהג היה לנו לפסוק כהרא"ש ואילו בח"מ סי' ק"מ פסק כהרשב"א בחזקות בהכ"ן דאפי' בלי כסף ובלי מחיר מחזקים בהם כל שישב שם ג' שנים משא"כ להרא"ש כלל ה' דוקא בטענה דמכרת או נתת לי וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תרכ"ח על דבריו ואולי מחמת שהטור שם פסק כן לכן פסק הרמ"א כהרשב"א אך העיקרא י"ל אלמלי פליגי הרשב"א והרא"ש בזה לא היה הטור מניח דעת אביו ופוסק כהרשב"א ואיה"ש אשוב אראה בענין זה עכ"ד והעתקתי לשונו לפי שאין הס' מצוי ובעניותי לא הבנתי כונתו דמ"ש בשם הרמ"א בא"ח סי' תפ"ז לא ידעתי איזה ט"ס יש כי שם לא ראיתי שכ"כ. ומ"ש דבח"מ סי' ק"מ פסק כהרשב"א והוליד מחלוקת בין הרשב"א והרא"ש דלהרשב"א מהני חזקה בלא טענה דמכירה או מתנה הנה מתשובות הרשב"א שהעתיק מרן הב"י שם במחודשין נראה דמיירו בבא בטענה דמכירה או חוב ועליהם היתה תשו' הרשב"א ומשמע דבלא טענה לא מהני וכ"כ מרן החבי"ב שם אות ה' בשם רש"ל ומ"ש דהטור פסק כהרשב"א הנה הרואה דברי הריב"ה שם יראה דלא הזכיר בענין מקומות בהכ"ן את הרשב"א כלל רק הביא בסי"ו תשו' הראש דאף אם לא הלך לפרקים לבהכ"ן מהני החזקה ושוים הם בזה הרשב"א והרא"ש עי"ש בכנה"ג הגב"י אות כ"ג וזהו הדין שפסק הרמ"א שם ס"ח בשם הטור כיעי"ש ולא ראיתי שום הוכחה בדבריו דמיירי בלא טענה ונראה לקוע"ד דמסתמא היינו בבא בטענה דחזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ואם היה הדין במקומות בהכ"ן דמהני חזקה בלא טענה היה לו לפרש ומסתמא היינו בכל החזקות ולמה שציין לדברי הרמ"א א"ח סי' תפ"ז סבור הייתי לומר דאולי הוא סי' תפ"ז סי"א דשם הביא מרן מחלוקת ודעת הרשב"א להחמיר כהיש מי שאומר כמ"ש בב"י וסיים הרמ"א דהכי נהגו עי"ש אלא דלא הונח לי דא"כ מאי משני לההיא דח"מ סי' ק"מ דמשום דהריב"ה סובר כהרשב"א פסק כמותו הלא גם בההיא דסי' תס"ז איכא קצת גדולים שהביא הרא"ש שאוסרים ובכל זאת לא פסק כהרשב"א אלא שכך נהגו כמו שדקדק הוא נר"ו ומה גם דבד"מ כתב בשם מוהרי"ל לאסור ושכן נוהגים עי"ש. ולעד"ן דכונת הרמ"א לאשמועינן דכן המנהג וכלומר דמלבד מה שהוא מן הדין אף גם מצד המנהג הוא כן ומעין זה עיין למרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' רע"ג אות ח'. ובעיקר כללין עיין להגאון בית מאיר בחיו"ד הנד"מ בהשמטה השייכה לסי' של"ד שכתב ולו יהי המשיב הרשב"א מאחר שהרא"ש חלק עליו בפניו הלכתא כבתראי וכו' ע"כ ועיין בש"ע א"ח סי' ר"ב ס"י וסי"א

י) הרא"ש כשמביא שתי סברות ס"ל עיקר כסברא השנית כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' בשם מרן הב"י בכמה מקומות עי"ש אף אני אביא שכ"כ מרן הב"י יו"ד סי' פ"ז ד"ה חלב הנמצא וכו' עי"ש שכ"כ לדעת הריב"ה ומשמע דלולא מה שהכריח הוא ז"ל היה מודה לו (אלא שיש לומר דלולא מה שהכריח הוה מספקא ליה) וכ"כ בסי' קי"ז ד"ה ומ"ש ופד"ת ומדהביא הרא"ש דבריו לבסוף משמע לרבינו דמסקנתו כוותיה וכ"כ בסימן קכ"ג ד"ה התמד שנותנים מים וכו' דמפני שהביא דברי הרר"י לבסוף משמע לרבינו שמסכים לדבריו עי"ש. ומה שציין הרב יד מלאכי לדברי מרן הב"י יו"ד סי' רצ"ז לפי הנראה כונתו היא עמ"ש בד"ה שני מינים הקשורים בקרון וכו' עי"ש ולזה אפ"ל דטעמיה דמרן דלא ניחא ליה בההיא לומר כן הוא דסמיך אמ"ש ואדרבא בפ"ק דב"מ פסק כשמואל עי"ש וכן נראה דמוכרחים אנו לומר לדעת רב הדרישה שכתב שם ליישב דחיית מרן ואי הוה משמע ליה בכונת מרן דמשיג על הריב"ה מתרי טעמי חדא דאין זה הכרע ועוד ממ"ש בב"מ א"כ היה לו ליישב לקושייתו הראשונה כמ"ש בדרישה יו"ד סי' קכ"ד ופרישה ח"מ סי' שצ"א שהביא בי"מ שם דלולא הוה שמיע לריב"ה מהרא"ש דכל דעת שהביא באחרונה היא מסקנתו לא היה כותבו אלא משמע דגם הוא הביא בכונת מרן דכל חיליה הוא מההיא דב"מ ונטפל ליישב דבריו ומה שהקשה ע"ד מרן הב"י ח"מ סי' צ"ז סט"ל גבי סידור בעל חוב עי"ש ק"ק שלא הזכיר דהרבנים פרישה שם וכנה"ג אות ל"א כתבו כדבריו עי"ש ומדברי הרב גד"ת שהזכיר שם בכנה"ג נראה דלית ליה האי כללא ואולי עדיפא לי' לשנויי מדאייתי הברייתא וכו' עי"ש

ומה שבכלל המקומות שסובר מרן דאין מזה הכרע שמני בהדייהו ב"י יו"ד סי' ש"ה יגעתי ולא מצאתי לא שם ולא במקומות שיש לתלות בט"ס כמו שיראה הרואה והרב ב"ח ביו"ד סי' רצ"ז ס"ח כתב לדעת הריב"ה דס"ל דמשום שהביא הרא"ש סברת הרי"ף לבסוף משמע ליה דכן ס"ל וכתב הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ח"ן שכ"כ הרדב"ז ח"א סי' רכ"ט ומרן החבי"ף בס' כל החיים הנד"מ בדף כ"ה ע"ג רמז עוד דברי הרב כנה"ג יו"ד סי' צ"א הגב"י אות ז' ועיינתי שם ומר קעסיק ע"ד הרא"ש פרק כל הבשר סי' ל"ד וכתב דרש"ל ביש"ש סי' ע' הבין דהרא"ש פוסק כריב"א מדהביאו בסוף וכתב על דבריו דאף דמשתמשים הפוסקים בכלל זה דסברא שמביא באחרונה היא עיקר הכא שאני וכו' והכריח כן מדפסק הריב"ה כר"ת עיש"ב ולקוע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהרואה יראה דבמאי דאיירי לא שייך כלל זה דשם הביא ספר ר"ת בסתם בלי הזכרת שם ושוב הביא סברת ריב"א ובכה"ג דרך הפוסקים לפסוק כסברא שמביאים בסתם כמ"ש איהו גופיה בכנה"ג בכללי הפוסקים אות ס"ב בשם הרב מוהריק"ו עי"ש והוא תימה על ב' המאורות רש"ל וכנה"ג איך נעלם מעיני העדה דבר זה והדבר פשוט דמזה הבין ריב"ה דדעת הרא"ש לפסוק כר"ת ואצ"ל דכך קבל ממנו בע"פ כמ"ש בכנה"ג. וגם בק"פ נשתמט בדרך זה שכתב סברת ר"ת בסתם ואח"כ כתב הריב"א וכו' והכל מתוקן לקוע"ד. גם מה שהכריח ממה שפסק הוא כתדע מן הקושיא שהרי ביש"ש בא להשיג על ריב"ה מפסק הרא"ש כיעי"ש ועיין לעיל אות א'

יא) הא דקי"ל דסברא שמביא באחרונה היא העיקר כנזכר באות י' הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ח"ן שכ' הרב חק"ל בחה"מ בשם הרב כנה"ג יו"ד סי' רכ"ג דהיינו דוקא אם בעל הסברא האחרונה קדם בזמן לבעל סברא ראשונה שאם לא כן יש לומר שכתבם כפי סדר הקדמתם בזמן ולאו משום