שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רי

דרי"ו קאי בשיטה ההיא והוו שתי כחות לדברי הכל. ומה שהשיב בברכי יוסף שם מדברי מרן הב"י שם אפ"ל דכיון שלא הזכיר מרן דברי רי"ו בזה אולי לא ראה דבריו ולכן חשיב להרא"ש יחיד והוא באחד

ו) ספר חזה התנופה חברו תלמיד הרא"ש שקצר תשו' הרא"ש ויש בו חידושים כ"כ מרן חיד"א בספר שם הגדולים (במערכת ספרים) וכתב דמדברי הכנה"ג מוכח דלא ידע מהותו של ספר חז"ה שהוא קיצור מתשו' הרא"ש ע"כ ומבוארת כונתו דלא ידע שהוא קיצור מתשו' הרא"ש אבל ודאי ידע שהמחבר הוא תלמיד הרא"ש שהרי הוא עצמו בתשו' בעי חיי יו"ד סי' ר"ב כתב דקבלה בידינו שחז"ה חיברו תלמיד הרא"ש עפ"י דעתו כמ"ש בשמו הרב מקנה אברהם דף ס' ע"ד ושם הביא בשם הרדב"ז בשמות שהוא קיצור תשו' הרא"ש והוא תנא דמסייע למ"ש בשם הגדולים. ומרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף ט"ו אות כ"ה כתב שהם תשו' מהרא"ש עצמו והשיג על הרב פאת נגב שכתב שהם מתלמידו דליתא ועיינתי בפאת נגב וראיתי שכתב שם (באה"ע סי' ח"י דף מ"ט ע"ב) שחיברו תלמיד הרא"ש ובקי במילי דרביה עי"ש ולפי זה מובן כונת השגת כל החיים הנ"ל הוא דהרא"ש עצמו חיברו (ולא לומר דתלמיד הרא"ש חיברו על דעתו) והוא תימה דהוא היפך כל דברי הרבנים הנ"ל ואולי מה שציין בסו"ד להבע"ח יו"ד הנ"ל שם רמז דמיהדר ביה ממאי דהוה משמע ליה מעיקרא ועכ"פ היה לו לבאר ולהביא ג"כ דברי השם הגדולים הנ"ל ולדברי הכל אם יש סתירה ממ"ש בחז"ה למ"ש בתשו' הרא"ש הא ודאי קשה ועיין שער אשר בשו"ת אה"ע סי' א' דף ל"ו ע"ב

ז) ספר בשמים ראש רבים ונחמדים נקטי בפשיטות דהוא מהרא"ש עיין להרב הגדול מוהרר"י ישראל יצ"ו הובאו דבריו בפתח הדביר ח"ב בקו"א דף י"ב ע"ב והרב המחבר בדף י"ד ע"ג והרב רל"ץ בספר נדיב לב בח"ב אה"ע דף ל"ה ע"א. והרב שואל ומשיב ח"ב סי' ק"ף. ומרן החבי"ף בתשובתו בספר יד ימין דף י"ד ע"א וט"ו ע"ג וי"ז ע"ג. ובלב חיים ח"ב סימן צ"ו ועי"ש דף ס"ז ע"ב ד"ה עוד. ובספר חיים ביד סי' א' דף י' ע"ג וסי' כ"ד וח"ץ וסי' צ"ט דף קי"ג ע"ד ודף קכ"א ע"א וע"ג וסי' קט"ו (וכתב שם דבההיא תשו' חתים עלה הרא"ש) ובכל החיים דף י"ז ע"ד ד"ה ומה וברוח חיים א"ח סי' תקפ"ד אות ג' ומר בריה הרב הגדול מוהר"א יצ"ו הובאו דבריו בספר חיים ומלך דף נ' ע"ג ומר אחיו הרב הגדול מוהי"ץ יצ"ו בספר יפה ללב סי' ו' אות י"ד וסי' ז' אות ב' ג' וסוס"י תרי"ז. והרבנים די השיב יו"ד סי' י"ג והרב יד דוד בחי' לריש תענית כתב דמיחסים אותו להרא"ש עי"ש דף מט"ר ע"ג אך בדף ק"מ ע"א כתב דיצאו עליו עוררין. ומרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' תע"ג אות ג' הביא תשו' בשמ"ר וכתב דמייחסים אותו להרא"ש אלא שבההיא תשו' לא חתים עלה הרא"ש ונראה שאינה מהרא"ש לפי שבתשו' הרא"ש היא בענין אחר עי"ש משמע דאי לאו ההכרח הנ"ל אית לן למימר דהיא מהרא"ש אף אי לא חתים עלה שמיה דמארה הרא"ש דמסתמא היא ממנו וכ"כ בפי' בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז אות ג' דמסתמא היא מהרא"ש עי"ש. ובספר שה"ג במע' ספרים בשם זה כתב דיצאו עליו עוררין שהמעתיק הוסיף וכו' ושוב כתב ואחר זמן ראיתי דברי הגאון הגדול אב"ד דק"ק ברלין אמר מר כי שמע מוציא דבה על הס' הנז' והפיץ והדיח כל הדברים יגעים והעיד כי הספר הזה תמים כתיב ביה ואהניא לן יקר סהדותא דפוס בדת"א ותנן בבחירתא ע"כ. גם בשיו"ב א"ח סי' ג"ן כתב אמת אגיד כי בועד לחכמים ובטוב עין כתב דיצאו עוררין על ס' בש"ר. ואח"ז ראיתי פתקא וכו' (הביא מ"ש הגאון דברלין הנ"ל) ובודאי סמכינן אהימנותיה ואהניא לן אסהדתיה ע"כ ומ"ש בשם הגדולים במערכת גדולים (בשם מר אברהם גאון) דיצאו עוררין על ס' בש"ר הם דבריו שבס' ול"ח והם משנה ראשונה. וכן מ"ש בשמו מרן החבי"ף בספר לב חיים ח"ב דף ד' ע"ג הם דבריו שבס' טו"ע והם משנה א' (וי"ל על מרן החבי"ף שבכל המקומות נז"ל נקיט בפשי' דהם מהרא"ש וכאן מביא בספר מ"ש בטו"ע דיצאו עוררין וכו')

ונראה דעדות זו הנאמנה לא סימוה קמיה דהגאון חת"ס ולכן הטיח עליו דברים בחיו"ד סי' שכ"ו אות ג' והובא בפ"ת יו"ד סי' מש"ה סק"ב (ובזה נזדייף ס' בשמ"ר) גם בחא"ח סי' דק"ן (ד"ה הארכתי) כתב שאלה זו לקוחה מכזבי הראש שבספר בש"ר. אמנם אנן בדידן בהגלות לנו דברי הגאון דק"ק ברלין ומרן חיד"א נקיט בשיפולי גלימיה כי הס' הזה הן כל יקר כולו אומר כבוד. בתרייהו גרירנא לסמוך ע"כ דברי ספר התורה הזה בלי שום חשש פקפוק

ומ"מ הגם דמסתמא כי לא חתים שמא דמארה באיזה מהתשו' אמרי' דהיא להרא"ש ז"ל היכא דקשו דברי הרא"ש אהדדי מ"ש בשו"ת הנ"ל אמ"ש הרא"ש במ"א שפיר מצינן למימר משום יתובי דעתין דההיא תשו' שבס' בש"ר יצאתה מן הכלל והיא לרב אחר ולא מהרא"ש וכן מתבאר מדברי מרן חיד"א בשיורי ברכה בהשמטות ליו"ד סי' י"ג עמ"ש הגאון פר"ח שם סק"ה גבי בן פקועה דלדעת הרא"ש אין מברכים על השחיטה כתב ע"ז דבתשו' בשמ"ר סי' רפ"ג כתב דלא יברך וסיים אמנם אינו חתום הרא"ש והגם דמס' היא מהרא"ש אפשר שזו היא לרב אחר ולא מתורת הרא"ש ע"כ וכן נראה ממ"ש בשיורי ברכה סי' תע"ג הנ"ל וקצת יש להעיר לפי זה עמ"ש בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז הנ"ל עי"ש וכן יש לפקפק קצת על דברי הרב יפה ללב נר"ו בסי' ו' הנ"ל עי"ש ועיין מה שכתבתי בקונטרס הכללים מערכת החי"ת אות מ' (ד"ה והרב) יפה ללב ח"ב סי' תקד"ן אות ג' ותרנ"א אות י"ג ותרנ"ה ותרח"ן. ובס' ימי שלמה בהלכות עדות פ"ה (נרשם שם פ"ו בטעות) רמי אהדדי דברי הרא"ש שבתשו' כלל ס' סי ג' עמ"ש בבשמ"ר סי' ל"א עי"ש. ואי לא חתים עלה הרא"ש בההיא דסי' ל"א ל"ק כלל (ואין מצוי אצלי ס' בשמים ראש) וכן צריך לעיין בשו"ת בש"ר סי' שנ"ז אם חתום עלה הרא"ש כי בספר שו"ת רמ"ץ א"ח סי' ט"ו אות י' מייחסה להרא"ש. ונראה מדבריו דכל הספר כולו מייחסו להרא"ש שהרי כתב שוב מצאתי בתשו' הרא"ש הנקראים בשמים ראש וכו' ובשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' ה"ן כ' באמת כבר נודע דלאו גושפנקא דהרא"ש חתום עלה והוא היפך ממ"ש לעיל בשמו. ובשו"ת יד יוסף להגאון מוהר"י דייטש סי' י"ז ד"ה הכינותי וכו' רבינו הרא"ש בתשו' בש"ר סי' שפ"א וכו' ולהנו"ב יהיה סתירה בדברי הרא"ש וכו' וכן בישועות יעקב יו"ד רס"י קפ"ז מייחס בפשיטות את שו"ת הנ"ל להרא"ש עי"ש

ח) הרא"ש כשסותר דבריו מפסקים לתשובות עיין במה שרמז יד מלאכי בכללין אות מ"ו ומתבאר מדברי הרב כנה"ג שרמז שם דהוא מחלוקת אי אזלינן לעולם בתר הפסקים עי"ש ותמיה לי על מרן החבי"ב והי"מ גדול והרבנים חוט השני בדף ט"ז ומוהר"ן כ"ץ בשו"ת הנ"ל דף צ"ז ע"ב דלא זכרו שרים דברי מרן הב"י ח"מ סי' קכ"ו ס"ח דנראה בעליל לקוע"ד דס"ל דלעולם הפסקים הם עיקר נגד התשו' כיעי"ש (הספרים שציין בי"מ שם אמ"א) ומה שתמה בכנה"ג ח"מ סי' ע"ב הגהט"ו אות ס"ט דאיך אפשר לדעת ולהחליט שהפסקים הם אחרונים לכל התשו' עיין להרב עצמו בתשובות בעי חיי חלק ח"מ ח"א סי' ס"א דף ה"ן ע"ד מה שהסביר בזה ועיין כל החיים דף ט"ז ע"א אות כ"ט כ"א אות ז"ן מנחת זכרון דף ט"ן אות י"ט ונראה מדברי הרב כנה"ג אה"ע סי' י"ג הגהט"ו אות כ' דהפסקים אחרונים ועיין פחד יצחק באות אשה (בדפוס חדש) דף קל"א ע"ב (סוד"ה ההקדמה הד') קרבן נתנאל פ' ואלו מגלחין אות כ"ו ולהרב המגיה בספר דברי דוד להרדב"ז (הוא חלק ז' מתשו' הרדב"ז שנדפסו עתה בווארשא) סי' כ"ה על דברי הרדב"ז שבסוף ד"ה עוד למדנו ובהגהות מוהרל"ח באה"ע סימן ל"ד אות ב'

ובשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב בח"א סוף סי' כ"ד כתב דודאי מה שכותב הפוסק איזה דין שהשיב הלכה למעשה הוא עיקר נגד מה שכותב בפסקיו דרך לימודו וגם סיעתא