שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רג

ממ"ש בשבת דף י"ז וכו' הוסיף כי שם בדף ט"ז ע"ב הניחא למ"ד לא לכל טומאות אמרו פירש"י לא ידענא היכא והוא בתוספתא דכלים פ"א רק המקור נעלם מעין הבדולח לפי שעה ורש"י נשתמש הרבה בתוספתא עכ"ד משיב דברים נכוחים ועיין מה שהבאתי עוד לעיל בסי' ה' אות טו"ב ולקמן סי' ט"ז אות ס' הבאתי דזימנין כותב רש"י כדילפינן במס' פלונית ואין כונתו על הש"ס דילן אלא על הש"ס ירושלמי באותו מקום

יא) רש"י באיזה מקומות בפירושו על התורה ובפירושו על הש"ס כותב על איזה דבר לא ידעתי פירושו או כיוצא ללשון זה ונלאו המפרשים לירד לכונתו מאי בעי בזה שאם לא ידע ישתוק על כן כל איש לדרכו פנה להבין אמרי בינה ולי נראה פשוט שלא כוון לשום כוונה עמוקה כי אם לקיים דברי התנא על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודיע בזה צערו לרבים ושיתנו אחרים לב להבין הדבר כי מרוב ענותנותו וצדקתו אומר בדעתו שאם הוא לא ידע אחרים ידעו ויבינו הדבר על בוריו ומוכרח לומר כן אחרי שבמקומות הרבה מצינו שכותב כן הן בפירושו על התורה והן בפירושו על הש"ס אשר רחוק להמציא בכל המקומות ההם איזו כונה אחרת וכו' כן כתב הרב המעלות לשלמה בדף צ' וצ"א וציין כמה מקומות בפירושו על התורה ועל הש"ס ושמסתמא ימצא עוד רבות כאלה בש"ס ואלה המקומות אשר ציין א) ברכות כ"ה ע"ב ד"ה מאן שמעת ב) שבת פ"ט ע"ב ד"ה שפרו ורבו ג) שם ק"ה ע"ב ד"ה ורמינהי הקורע ד) שם דף קל"ח ע"ב ד"ה זה הקץ ה) סוכה ז"ך ע"ב ד"ה שלא תעמיד ו) שם כ"ח ע"א ד"ה שיחת מלאכי השרת ז) מגילה י"ד ע"א ד"ה נבואה ח) ביצה כ"ה ע"ב ד"ה צלף באילנות ט) סוטה י' ע"א ד"ה צדקיהו בעיניו י) סנהדרין מ"ח ע"ב ד"ה והלא הרבה בנים יא) שבועות ט"ז ע"א ד"ה וקידשום יב) נדה ל"א ע"א ד"ה קשה לאשה אלו המקומות שציין הרב ויפה כתב שעוד ימצא בש"ס כן כמו שבאמת בגליון רבינו עקיבא איגר בברכות דף כ"ה ציין עוד מקומות הרבה יותר ויותר כיעויין שם וגם הוא תנא ושייר עיין בעבודה זרה דף ד"ן ע"ב ד"ה אלא שמטרחין אותי ובחולין דף מ"ו ע"ב בד"ה נצרר הדם ובכלל המקומות שציין בגליון הנ"ל הראה שכן כתב גם רשב"ם בפרק ערבי פסחים דף קט"ז ד"ה נצוח וכן מצינו בתוספות עבודה זרה דף מ"ד ד"ה והאמר לכאורה משמע דרבא אמר מלתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא

עוד כתב הרב המעלות לשלמה שמה שהרא"ם לא הקשה על רש"י (במקומות שכתב לא ידעתי וכיוצא) כמו שהקשו המפרשים דמה בא ללמדנו ואם לא ידע שתיקתו יפה וכו' מוכח שמבין שכונתו להודיע צערו ושכן הבינו בכונתו הרבנים מוהר"ש אלמושנינו ומוהר"י קני בפרשת תזריע ושקיל וטרי בדברי מרן מוהרד"ף בס' משכיל לדוד שבאיזה מקומות מפרש כונת רש"י ולא ניחא ליה לומר שכתב כן להודיע צערו ובאיזה מקומות לא כתב שום פירוש בכונת רש"י ובדף צ"ב כתב שמצא שרוב המקומות שציין הוא שכתב רש"י כלשון הזה בש"ס כבר ציינם הרב חוט השני בסי' כ' דף כ"ג ושמוכח להדיא מדבריו שמבין בכונת רש"י כמו שכתב הוא עצמו דהיינו להודיע צערו וכו' אלו תורף דב"ק ולדעתי העניה הצדק אתו כי המעיין בדברי הרב יד מלאכי במערכת הוי"ו (והוינן בה) אות מו"ר יראה מה שהראה בבקיאותו הנפלא שכן ארחות צדיקים רש"י ותוספות בכמה מקומות שציין שם וכן הרשב"א והריטב"א בחידושיהם וכן הר"ן ובשיטה מקובצת בשם גאון שכותבים כן על דבר שלא ידעו מקור מקומו טהור לא ידענא היכא אתמר וכיוצא ללשון זה ורחוק לומר שכל הנביאים הנ"ל כוונו בזה איזו כונה עמוקה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ואין לנו אלא דברים כפשטם ותו לא מידי

יב) רש"י דרכו לפרש ולבאר הסוגיא שלפניו כפי, הפשט אף שמצד הכרח הדין או סוגיא אחרת בתלמוד הפירוש שהוא מפרש אינו כן עם כל זה אם הפירוש שהוא מפרש הוא הנראה כפי הפשט באותה הברייתא אינו חושש לפירושו כי אם כפי הפירוש הנראה מוכרח מלשון הברייתא עצמה ובתנאי שלא נצטרך לאותו הענין בנדון שלפנינו ואינו מעלה ולא מוריד בסוגיא שלפנינו בין יהיה האמת כדבריו או לא כך כתב מוהרלב"ח בתשו' סי' מ"ה והביא דבריו הרב המעלות לשלמה בדף צ"ב ע"א העתקתיו שלפי הנראה הוא כלל גדול ליישב דברי רש"י באיזה מקומות

יג) רבינו עובדיא דרכו לכתוב פסק הלכה אף במחלוקת יחיד ורבים ואינו סומך על הכלל דהלכה כרבים עיין לעיל בסי' ה' אות י"ט: סימן ט. כללי התוספות

א) התוספות דרכם בכמה מקומות להעתיק דברי רש"י לבד בלי שום הוספה על דבריו פעמים בהזכרת שמו וזימנין בלי הזכרת שמו כן הוכיח במישור הרב מוהר"ץ הירש חיות בריש מסכת ביצה עי"ש ובמכתב לחזקיהו דף מ"ה ע"ג וק"ז ע"ג והוא כלל נכון ליישב כמה מקומות שנתקשו בהם המפרשים בכיוצא בזה דמה באו התוס' לחדש ונכנסים בעובי הקורה ומוציאים דברי התוס' מפשוטם משום יתובי דעתא וזימנין מעיילי פילא וכו' ואינו מן הצורך כלל ועיין תוס' מגילה דף ו' ד"ה הא לענין והקשה הרב מלאכת שלמה שם דמה חדשו התוס' ותירץ דאיכא בינייהו אם היו יודעים שצריך לעבר עי"ש עיניך הרואות דנדחק בכונתם דלעד"ן דלא כוונו התוס' לשלול אם היו יודעים דא"כ היה להם לומר אם לא היו יודעים אלא אורחא דמילתא ודאי הכי הוא דלפי שאין יודעים שצריכים לעבר קורין בראשון וגם לישנא דמתני' קראו וכו' ונתעברה השנה מוכיח דבזמן הקריאה לא הוו ידעי וכי דייקינן הא לענין סדר פרשיות זה וזה שוין בהכי הוא כמובן. והוא נר"ו מכח הקושי דמה חידשו התוספות הוזקק לידחק להמציא נפקותא ואינו מן הצורך כאמור

ואחר זמן רב מלאתי בשיטה מקובצת לכתובות על דף מ"ו ע"ב (בסוף ד"ה ואימא ה"מ קטנה) שכתב שאין דרך התוס' לפרש כפירש"י ואין מזכירין שמו ומפני זה נדחק בפירוש דברי התוס' עי"ש וצ"ע דממ"ש בחי' מוהרצה"ח ומכתב לחזקיהו הנ"ל מתבאר להיפך ועיין עוד תוס' ברכות דף מ"ז ע"א ד"ה אמן יתומה שקושייתם ותירוצם הם כדברי רש"י שם ולא הזכירו דברי רש"י וכן בסוכה דף נ"א בההיא דביהכ"נ של אלכסנדריה של מצרים עי"ש

ב) התוספות כשמתרצים שני תירוצים כאיזה מהם אית לן למינקט הרב יד מלאכי בכללי התוס' אות ד"ך הביא מחלוקת בזה ועיין מכתב לחזקיהו דף ט"ף ע"ד ודף צ' ע"ד ועיין להרבנים סמיכה לחיים דף ע"ט ע"ד צפיחת בדבש דף קי"ב ע"ג אור לי דף צ"ד ע"ג כל החיים דף כ"ח אות י"א ומה שציין למ"ש מנ"ר בספר משא חיים (ולא הראה מקומו) לפי הנראה הוא מ"ש בסי' סח"ר דף ס"ה ע"ג עי"ש וספרי דבי רב די רשים הרב מקנה אברהם דף ס' ע"ד לא שכיחי גבאי ומרוצת הלשון מורה דשברי דהעיקר כתירוץ ראשון שבתוספות והמסתכל בגוף דברי רבנן קדישי הנ"ל יראה כי מה שתפסתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ק"ו דנקטינן דתירוץ שני עיקר עי"ש הן עתה כמעט שעברתי בדברי רבנן קדישי הנ"ל ראיתי שאין הדבר פשוט כל כך כמו שיראה הרואה דכמעט נהפוך הוא וע"ע חיים ביד סי' ק"ה ומדברי הרב"ח יו"ד סי' ש"ה ס"י נראה דאין בדבר זה הכרע ועיין תוס' שבועות דף ל' ד"ה למישרי ליה תיגריה וכו' אי נמי וכו' ומפסקי תוס' שם מתברר למעיין דנקטי כהאי נמי וכן בהרא"ש וק"פ הרא"ש שם עי"ש

ג) תוספת כשמתרצים שני תירוצים במקום אחד ובמקום אחר לא כתבו כי אם התירוץ הראשון לכולי עלמא