שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קצט

הזהר הקדוש אינו כמו שכתב הרמב"ם לכן רחוק בעיני לומר שכונת הרמב"ם היתה על לשון הזהר הנ"ל ואם נודה לדברי הרב שהרמב"ם כתב כן על פי מה שאמר בזהר הקדוש יותר נכון לומר שכונתו על מה שאמרו ברעיא מהימנא בזהר פרשת קרח דף קע"ט ע"א מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה עכ"ל והוא כלשון הרמב"ם ממש אבל לומר שכוונתו על דברי הזהר שבפרשת תצוה (שאינו בסיגנון לשונו) רחוק בעיני

ועוד דמאי דפשיטא ליה להגאון יד אלעזר שהרמב"ם ראה את ספר הזהר אנכי הרואה להרב משק ביתי בסי' קפ"ג (בסוף ד"ה ויגעתי) שכתב בשם מרן חיד"א בהיפך וז"ל ודע דחבור הזהר לא נתגלה להראשונים אפילו להרשב"א והרא"ש ודעמייהו וכל שכן שלא נתגלה להקודמים הרמב"ם ודעמיה כמו שכתב הגאון חיד"א בספר יוסף אומץ סי' נ"א דף מ"א ע"ג והרב אדרת אליהו דף ט"ו סוף ע"א והרב המגיה (מר ניהו מחבר ס' בית אהרן) כתב בשם הרב ספר יוחסין בחבורה השלישית דף ט"ל סוף ע"ב שנתגלה ספר הזהר אחר הרמב"ן והרא"ש שלא ראוהו ושיש אומרים שהרמב"ן מצאו בארץ ישראל וכו' עי"ש מדברי כולם נלמוד שהרמב"ם לא ראה את ספר הזהר ואם כן לא יתכן לומר שדבריו בענין זה מיוסדים על פי דברי הזהר כדמשמע ליה להגאון יד אלעזר

אחר זמן ראיתי שהרב אבות הראש יצ"ו בח"א על מה שאמרו באבות דרבי נתן פרק ג' הוא היה אומר הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כלי בחמתו סוף שיעבוד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע וכו' כתב על זה בדף קי"א ע"ג שמרן חיד"א בספר כסא רחמים כתב שאמרו בפרק קמא דסוטה כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה וכו' וכתב על דבריו שבקש ולא מצא בסוטה שאמרו כן על הכועס רק על אדם שיש בו גסות הרוח ומה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות כל הכועס כאילו עובד עכו"ם לשון זה לא נמצא בש"ס בבלי וירושלמי אבל מקורו מקבלה בזהר פרשת קרח וציין לעיין בספר בן יוחאי במענה ק"ל דף קכ"ב ע"ב ובס' סדר משנה על הרמב"ם בפרק שני מהלכות דעות ושיש להעיר עליו ואין מצויים אצלי ספרים הנ"ל לעיין בדב"ק על כל פנים מובן שדעת הרב יצ"ו לומר שהרמב"ם כתב כן על פי דברי הזהר וכבר כתבתי שאין דעתי העניה נוחה בזה לפי מה שנראה מדברי הרבנים הנ"ל שלא ראה הרמב"ם את ספר הזהר

שוב ראיתי שבספר יפה ללב ח"ב בקונטרס יפה תלמוד בסוגיא דשבת דף ק"ה ע"ב והמשבר כלים בחמתו וכו' הביא דברי הרב בסדר משנה (וכתב שהמחברו מר ניהו הגאון בעל ס' מחצית השקל) שכתב שמה שכתב הרמב"ם שאמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה יצא לו מסוגיא דשבת הנ"ל ואף דתלמודא פרט שעשה מעשה בחמתו באחד משלשה דברים הנזכרים ומשמע דאם לא עשה מעשה אף כי חמתו בערה בו לא הוי כעובד עכו"ם סובר רבינו דאורחא דמילתא נקט תלמודא דדרך איש חמה לעשות מעשים כאלה אבל עיקר האיסור הוא משום הכעס המביאו לידי מעשים האלה וכן מוכח מקרא דמייתי ר' אבין שמזהיר לא יהיה בך אל זר ולא הזהיר על המעשים הנזכרים רק על הכעס שהוא אל זר שבקרבו וכתב שהאריך שם בזה והזכיר שם (ביפה תלמוד) דברי הזהר שבפרשת קרח ותמה על הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למסכת שבת שהתפלא על הרמב"ם מאין הוציא זה וכו' דאיך נעלם ממנו מה שכתב בסדר משנה הנ"ל ושם בקונטרס אחרון דף ע"א עמוד ג' הביא שכן כתוב בתיקוני הזהר תיקון נ"ו דף פ"ט ע"ב וציין לשערי קדושה המובא ביוסף לחק סדר נח יום ה'

כג) אין דרך הרמב"ם לכתוב אלא דינים המפורשים בהדיא בש"ס אבל לא דברים שאינם מפורשים אף שהם מוכרחים ואמתיים עיין לעיל בסי' ג' בכללי הרי"ף אות ה'

כד) ספר פאר הדור להרמב"ם נדפס ראשונה באמשטרדם בשנת תקכ"ה ולפי זה נראה פשוט וברור דאין לתמוה על הרב בעל ספר החרדים אם לא ראה דבריו כי הוא היה בזמן הרב מוהר"י בי רב רביה דמרן הב"י ונסמך ממנו כמו שכתב מרן חיד"א בספר שם הגדולים במערכת גדולים באות האל"ף (מוהר"ר אלעזר אזכרי) וגדול בדורנו מר קשישא יצ"ו בספר שמחה לאיש בתשובתו לשנת השמיטה בדף ק"ז (בד"ה ובכן) איידי דטריד בגירסיה בגופי הלכות נעלם ממנו דבר זה והא גרמא ליה לכתוב עליו שלא זכר שר מה שכתב רבינו בספר פאר הדור וכו' עי"ש ואין זו מן התימה כמבואר

כה) ספר המצות להרמב"ם אם ראוהו הראב"ד והרב המגיד עיין להרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות נ"א ואם ראהו הסמ"ג רשמתי לקמן בסי' ט"ו אות ט"ז ואם ראהו הרב החינוך רשמתי שם באות ל"ו

סימן ו. כללי הראב"ד

א) הראב"ד כלל מוסכם הוא כי במקום שלא השיגו להרמב"ם סבירא ליה כותיה כ"כ מרן החבי"ב בכנה"ג בכללי הפוסקים אות ל"ה הביא דבריו הרב חיים ושלום דף ג' ע"ב וכ"כ בתשו' סי' צ"ט וסוס"י ק"א כמ"ש הרב מנחת זכרון נר"ו דף צ"ה אות י"ב וכן מצאתי להרדב"ז בתשו' החדשות סי' ל"ד שכ"כ עי"ש ומכח כלל זה רבים מנכבדי אר"ש המה ראו כן תמהו בכמה מקומות שכתבו הפוסקים בשם הראב"ד היפך סברת הרמב"ם דאמאי לא השיגו בהשגותיו ועיין כנה"ג יורה דעה סי' קי"ג הגב"י אות ב' ונשמת כל חי ח"א דף מ"ט ע"ד ויד אהרן סי' תמ"ג והביא דבריו הרב דברי מנחם שם אות א' וכתב בשם הרב מ"ז דלא אתמר האי כללא אלא כשלא מצינו במ"א דחולק אבל כשמצינו דחולק על הר"מ לא קי"ל האי כללא. ולענ"ד יש לפקפק קצת דא"כ כללא מאי אהני ובכל מקום יש לנו להסתפק שמא כבר גילה דעתו במקום אחר דס"ל בהיפך ואמטו"ל לא השיגו. והרב דברי מנחם נר"ו ציין לעיין במשק ביתי כללי הראב"ד דף ד' ולא ראיתי שדיבר שם בכלל זה כמו שיראה הרואה ואולי כונתו ליישב קו' הרב יא"ה ומז"ה עפ"י מ"ש במש"ב שם דתרי הראב"ד הוו עי"ש. ועיין להרב משנה למלך פ"ט הל' י"א מהל' כלאים דמדלא השיג הראב"ד עמ"ש שם ה"ח ש"מ דס"ל כותיה ומזה הוק' לו אמה דהשיג בהי"א והרב מוהר"י קורקוס שם כתב דהראב"ד חולק על הרמב"ם בדין ח' אף שלא השיגו שם ועיין בתי כנסיות בדרשותיו דף כ"ט ע"ג ובקונטרס אסיפת דינים במערכת גירושין סי' ז' אות ד' שבשדי חמד ח"א הבאתי דברי הרב מכתב מאליהו בזה עי"ש

וכתב בנשמת כל חי ח"א דף מ"ט ע"ד שנראה לו דכלל זה שכל מקום שהראב"ד אינו משיג על הרמב"ם מוכח שסובר כמותו אינו אלא בדבר שמוצא סמך לפירושו מדברי הש"ס או מדברי הראשונים אבל בדבר שאין לו סמך בש"ס לפירושו ולסברתו וגם כל הראשונים כתבו בהדיא היפך מסברתו ורובם מסכימים לסברת הרמב"ם בהא ודאי לא נראה לו להראב"ד להשיג עליו ולא נאמר בכי האי גוונא דמדלא השיגו מוכח דסובר כמותו וציין לעיין בתשובה מוהר"י באסן סי' ס"ב דף ל"ז ובספרו כל החיים דף ט"ו ע"ב אחר שכתב כלל זה ציין לעיין בחקקי לב ח"ב דף כ"ח ע"ד ובשמע אברהם דף לק"ט ע"ב ואין הספרים האלו אצלי לעיין בהם וציין עוד חיים ושלום ח"א דף ב' ע"ג ועיינתי שם ולא מצאתי דבר מזה

ב) הראב"ד כתב הרב משק ביתי בכללי הפוס' דף ד' דתרי הוו ר"א בר דוד בעל ההשגות ור"א בר יצחק אב ב"ד וציין ספרים רבים והוא פשוט ושם ציין שם הגדולים במערכת האל"ף ושם מפורש דשלשה הם עי"ש והרב שיבת ציון סוס"י ק"ה נשאל אם היו שני הראב"ד (לפי שהרב ש"ך ח"מ רס"י צ"ט כתב