שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קצו

להתיישב במה שציין הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות מ' כן כתבתי שם וגם במערכת החי"ת אות קל"ה כתבתי דמה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק בתרא דיומא על החמש עינויים ובאה הקבלה שבאו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף וכו' משמעותו שהוא קבלה ממשה רבינו כדכתב מרן כסף משנה בהל' אישות הנ"ל וצדדתי לחלק בין מפי הקבלה לקבלה עי"ש ועתה יו"ל קובץ כנסת חכמי ישראל וראיתי שם בקונטרס ראשון סי' ג' הן לו הובא דברי הגאון מקוטנא שהושג מרב אחד על מה שכתב בחידושיו לח"מ סי' ז' דבדיני נפשות מדין תורה צריך כ"ג וכן בשור המועד מדברי הרמב"ם בפרק חמישי מהלכות סנהדרין (דין ג' ומנין שאין דנין דיני נפשות אלא בכ"ג אע"פ שדברי קבלה הן הרי הוא אומר ושפטו העדה והצילו העדה וכו' ואין עדה פחותה מעשרה וכו') והשיב על זה וזה אינו דנהי דקרא הוא אסמכתא מכל מקום לדעת הרמב"ם הוא הלכה למשה מסיני ואף דבלשון הש"ס קבלה היינו מפי הנביאים כמבואר בהר"ן דראש השנה ותענית וריש פרק קמא דבבא קמא מ"מ בלשון הרמב"ם כשהוא אומר מפי השמועה או מקבלה היינו שהיא קבלה הלכה למשה מסיני וכעין זה בדברי הרמב"ם בשלישי מהלכות ביאת מקדש דין ט' תדע שלא נזכרו בנביאים ובכתובים מנין סנהדרי קטנה ופשוט שכונתו שהוא הלכה למשה מסיני ודינו כדבר תורה לכל מילי כמו שכתב מרן כסף משנה בראשון מהלכות אישות והרשב"א בתשובה ויעויין בדברי הרמב"ן פרשת שופטים על פסוק על פי שנים עדים מה שכתב בשם רב סעדיה גאון ומה שהשיג עליו אשר משם נראה דמדין תורה צריך כ"ג ולא חלק בזה אדם וגם כונת הרמב"ם דהוא קבלה מפי משה מסיני אף שלא נכתב רק ע"א של סנהדרי גדולה עכ"ל והוא תנא דמסייען

ה) הרמב"ם לפעמים נקיט ילפותות בדרך יהודה ועוד לקרא רוצה לומר דבתחלה מביא עיקר הילפותא מחד קרא ולפי שאינו מפורש להדיא מביא עוד קרא דאסמכתא כן כתב הרב תפארת ישראל פיה"מ בחידושים שבסוף פ"ב דשביעית מ"ב

ו) הרמב"ם דרכו לכתוב מדברי סופרים על דברים שהם מן התורה ופירשום סופרים כנודע והאריך בזה הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות עי"ש ואם כותב שהוא מדבריהם אי מצינן לפרש שהוא מדאורייתא כמו במד"ס במחלוקת הוא שנוי דהרב תמים דעים סי' כ"ג ס"ל דהוא מדרבנן ממש והרב לב שמח הקיפו בהלכות וס"ל דגם מדבריהם הוא כמו מד"ס והביא דבריהם הרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות ק' וכן הוא דעתו עי"ש ועיין מכתב לחזקיאו דף מ"א ע"ד ודף ס"ד ע"ב ובהשמטות וכן ראיתי להג' פני יהושע בתשו' ח"ב שנדפסו מקרוב שכ"כ בסי' פ"ח דגם מדבריהם הוא כמו מד"ס עיש"ב שהשיג על הרמ"א בח"מ רס"י ל"ג גם הגאון שאגת אריה בתשו' החדשות שלו שנדפסו מקרוב בסי' ב' דף ד' ע"ג וע"ד כתב דאין טעם לחלק עי"ש. גם הרב שלחן גבוה בכלליו אות פ"ג הכריח כן והרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ז' אחר שהביא בזה מערכה מול מערכה. מול סו"ף הביא בשם הרבנים אליהו רבא וזוטא וקנאת סופרים שהסכימו לחלק בין מד"ס למדבריהם. ועיין להרב מקנה אברהם אות רפ"א ואור לי סי' ע' אות ג' ויעיר אזן במערכת הדל"ת אות ט"ז ובפרמ"ג במשבצות סי' תרכ"ט אות א' כתב דחילוק יש בין מד"ס למדבריהם וכן כתב בפתיחה להלכות בשר בחלב (בד"ה חתיכה נ"ן כיצד) ובשו"ת עטרת חכמים אה"ע סי' ט' דף מ"ו סוף ע"א וז"ל וי"ל שמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות ומדבריהם ר"ל שאינו מפורש בתורה שו"ר במוהרח"ש ק"ע דף ב' ע"א ד"ה אך שכ"כ וכמ"ש הכ"מ בפ"ב מהלכות סנהדרין כיוצא בזה עכ"ל ובס' אזן אהרן במערכת הדל"ת אות ז' כתב שמצא בירוש' פ"ק דסוכה משנה א' דקרו מדבריהם לדופן שלישי שהוא הלל"מ והכריע עפי"ז דגם במדבריהם שייך לומר כמו במדברי סופרים גם ידידי הרב עמודי אש יצ"ו בדף ס"ו סוף ע"א משיג על איזה מרבני האחרונים שסוברים שמדבריהם אינו מתפרש אלא מדרבנן ממש ומתאמץ דנקיטינן דאין הפרש בין מד"ס למדבריהם ועיין בספר מגדים חדשים לידידי הג' אבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללי הפוסקים (שבסוף ספרו) כלל ז' אות ב' שבשפלנו זכר לנו בעיקר כלל זה

ובעיקר הכלל שדבר הנלמד באחת ממדות שבתורה מיקרו מדברי סופרים לדעת הרמב"ם כתב בס' יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) בחלק א"ח סוף סי' י"ד דאף למה שהבין הרמב"ן בדעת הרמב"ם שדין הדבר הוא כמילי דרבנן ולא הוי מן התורה מכל מקום בדבר שאיסורו מפורש בתורה ושיעורו נלמד באחת משלש עשרה מדות כולי עלמא מודו דהעובר על זה לוקה על שיעורו דחשיב דאורייתא ממש אלו תורף דב"ק עי"ש

ז) הרמב"ם אם כותב מדרבנן לדברים שהם מן התורה ופירשום סופרים כמו במד"ס עיין מכתב לחזקיהו דף ס"ד ע"ב שכתבתי מסברא דאף למ"ד דמדבריהם הוא כמו מד"ס מ"מ לשון מדרבנן משמע טפי דהוא מדרבנן ממש עי"ש ומבואר שם דהרב מוהרמב"ח ס"ל דלישנא דמדרבנן שוה למד"ס וכן בדין עיין למרן כ"מ ריש הלכות אישות שכתב דמ"ש רבותיו של רש"י דקידושי כסף מדרבנן כונתו כמו במד"ס עיין שם. ובשו"ת פנ"י שהזכרתי באות ו' וכ"כ הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לנדרים דף ג' ע"א ע"ד רש"י שם דרבנן דר"ל שפירשוהו רבנן כמו במד"ס. והנה אמת דרש"י ז"ל נראה דלא ס"ל הכי דא"כ לא הוה ק"ל על פירוש רבותיו בההיא דקדיש בכספא וכמו שכן תירץ באמת מרן כ"מ הנ"ל ותימה לכאורה על מוהר"ץ הנ"ל איך מייחס לרש"י מלתא דלא ס"ל. אך כבר ידוע דיש מבוכה בפירוש מס' נדרים אם הוא מרש"י עצמו ויש סוברים דכל פירוש מס' נדרים אינו מרש"י וכן הוא דעת מוהר"ץ הנ"ל כמו שכתבתי לקמן בסי' ח' אות ב' עי"ש ועיין ביד מלאכי שרשמתי באות וי"ו וממ"ש הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות כ"ב בשם הרב ק"ס דלפעמים כותב הרמב"ם בספר המצות מדרבנן בדבר שהוא מן התורה עי"ש משמע קצת דאין כן דרכו בספר היד. ומי שסובר דלשון מדבריהם אינו מפרש אלא מדרבנן ממש הוא הדין או כל שכן דלשון דרבנן אינו נאמר אלא על דבר שהוא רק מדרבנן וכן השוה אותם הרב פרי מגדים בפתיחה להלכות בשר בחלב (בד"ה חתיכה א"נ כיצד)

ואם כותב הרמב"ם אסרו חכמים אם אפשר לפרש דהוא מדאוריתא כתב מרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת הלמ"ד אות י"ט דיש מחלוקת בפוסקים בזה ואני ההדיוט כתבתי בזה בקונטרס אסיפת הדינים במערכת טרפיות אות הא' (ד"ה וכו') והוא בקונטרס דברי חכמים אשר בשדי חמד ח"א בסי' קכ"ו. ובחלק הכללים בשדי חמד הנ"ל כתבתי במערכת האל"ף אות רג"ע לענין אמרו חכמים ובקונטרס פאת השדי בחלק הכללים מערכת האלף אות כ"ב ורש"י בפרק קמא דביצה דף י' סוף ע"א כתב על ההיא דסוף טומאה לצאת דגזרו חכמים וכו' וכדבריו כתב רבינו עובדיה בשביעי דאהלות משנה ג' וכתב הרב תוספת יום טוב שם דהואיל ואינו מפורש בכתוב קרויה גזרת חכמים כמו שהרמב"ם רגיל לכתוב מדברי סופרים על דברים שהם מן התורה רק שסופרים פירשוהו עי"ש אמנם הרב שער המלך בשמיני מהל' עירובין הלכה ז' (בד"ה ומצאתי) לא הונח לו בדברי הרב תוספת יום טוב דזה דוחק דלשון הלכה למשה מסיני צודק שפיר משום דרז"ל פירשו לנו הדבר שהיא הלכה למשה מסיני אבל לשון גזרת חכמים אינו צודק כלל בדבר שהוא הלכה למשה מסיני וכו' עי"ש

ח) הרמב"ם דקרי לדבר תורה שאינו מפורש מדברי סופרים לאו למימרא שכל מקום שכותב מד"ס הוא מן התורה אלא שתי משמעות יש ללשון זה משמע דבא מאחת מי"ג מידות ומשמע דרבנן גמור כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ז' והכריח כן מדברי הרמב"ם פ"א ופ"ו ופ"ז מהלכות חמץ וסופ"ט מהלכות טומאת מת ובפירוש המשנה פי"ז דכלים משנה י"ב והביא שכן דעת כמה רבנים עי"ש. ועיין עוד בדברי הרמב"ם פט"ו מהלכות אישות הלכה ט"ז ובדברי הרב המגיד שם דין ז' וכדבריו כתב הרדב"ז בתשובות החדשות סי' קכ"ו. ועיין תוספת