שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קצה

בלשון י"מ שאומר ולא על הריטב"א לפי שאינו מביא סברתו (כלומר בהלכות עיין מה שרשמתי לעיל אות ג') כמ"ש מוהר"ם אלשקר ואם כן היש מי שאומר הוא רב אחר והיו תלתא מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' עת"ה אות ה' (ד"ה ומצאתי) ועיין לעיל אות ג' דגם סברת הרא"ש אינו מביא ואם ימצא שדעת הרא"ש כדעת היש מי שאומר שהביא הר"ן הוו תרי וכיוצא

סימן ה. כללי הרמב"ם

א) הרמב"ם דרכו לתפוס לשון התלמוד בקיצור ומה שנפרש בלשון התלמוד נפרש בלשונו הרבנים מרן ב"י יו"ד סי' של"ד (בד"ה נדוהו בפניו) והרב המבי"ט ופרשת הכסף הביא דבריהם הרב תפארת אדם ד' קע"ח במערכת הדל"ת אות ב' וחידוש הוא שלא ראה דברי הרב זה הי"ם גדול (יד מלאכי) בכללי הרמב"ם אות כ"ד שנראה שמרן הב"י מיחלפא שיטתיה בזה ששם הביא בשם מרן הב"י יו"ד סי' ר"א (בד"ה ומ"ש ואף אם תטבול) שכ' אע"ג דהרמב"ם סידרא ולישנא דמתני' נקט ליכא למימר דכי היכי דדחקי' בלישנא דמתני' הכי נדחוק בפירוש דברי הרמב"ם דבתראה הוא והו"ל לפרש עכ"ל הרי מפורש היפך ממ"ש בסי' של"ד ומ"מ נראה דאית לן למינקט כמו שכתב בסי' של"ד שמלבד שכן דעת הרבנים מבי"ט ופרשת הכסף הנ"ל וכן כתבו הרבנים ב"ח בחח"מ סי' ר"ז סי"א וש"ך וגו"ר והלכה למשה שהביא ביד מלאכי שם וכ"כ מרן עצמו בכ"מ פרק יו"ד מהלכות ס"ת דין ד' ועוד דבב"י גופיה במקומות הרבה כ"כ הלא המה בא"ח סי' ו' וביו"ד סי' קל"ב וקצ"ד וקצ"ו וקצ"ח ובאה"ע סי' י"ז גבי מגוייד ובח"מ סי' ח' וכ"ח וקי"ב וקמ"א וקב"ץ וכ"כ בבדק הבית ח"מ סי' מ"ו סעיף כ' (בד"ה כתב הרשב"א) וכ"כ בכ"מ פי"ג מהלכות גירושין ופ"ח מהלכות שאלה והרדב"ז בח"ה סי' ש"א ס"ט (כל הבקיאות הזה לא מזכרוני הם ומאיש לוקחו מר ניהו הרב הגדול מוהרח"א נר"ו בסה"ב ויקרא אברהם בדף קי"ט אות ל"ו ולא פניתי לעיין בכל המקומות ואהימנותיה סמיכנא כי רב גובריה וחיליה) וא"כ אין ספק דהכי אית לן למינקט ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת ה"ה אות ד' (בד"ה מדברי הרדב"ז ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' פ"ז ושם באות ה' בד"ה והנה ספר) ושם באות כ"ג (בד"ה וראיתי להרב שער המלך) כתבתי דנלע"ד דאם התנא שונה דבר אחד ואנו מפרשים כונתו שלא כמשמעות הלשון עפ"י איזה הכרח מדברי התנא עצמו ונאמר שהתנא סמך למינקט כי האי לישנא שנבין מצד ההכרח שאין פירושו כמשמעו אם הרמב"ם תופס אותו הלשון עצמו ואין לנו בדבריו אותו ההכרח שבדברי התנא אין לנו לפרש דבריו שלא כמשמעות הלשון כיון שאין לו על מה לסמוך ובהכרח נפרש דבריו כמשמעות הלשון עי"ש ובעיקר כללין עיין בספר מגדים חדשים לידידי הגאבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף ספרו ד' ח' אות ז'

ב) הרמב"ם דרכו לפסוק כגמ' דילן נגד הספרי כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות ט' דלא כהרבנים תו"י וכנה"ג עי"ש ונלע"ד דדוקא במידי דאיכא פלוגתא בין ש"ס דילן להספרי לענין דינא הוא דנקיט כתלמודין אבל במידי דלא נפקא מינה לדינא אלא דהש"ס יליף מחד קרא והספרי מקרא אחרינא אין מן התימה אי נקיט כדרשת הסיפרי כמ"ש בי"מ שם אות ד' דדרכו ליקח הדרשה היותר פשוטה אע"ג דאידחיא בש"ס ולפעמים מביא פסוק שלא הוזכר בש"ס כלל לפי שהוא מבואר יותר עי"ש. ומכלל הראיות שהביא י"מ המלך שם אחת היא השגת הראב"ד בפרק א' מהלכות רוצח לפי מה שפירש בכונתו הרא"ם והכנה"ג שהביא שם דלא היה לו להניח דרשת הש"ס ולתפוס ילפותא דספרי עי"ש באות ט' והגם דהראב"ד השיגו הנה ראינו דהרמב"ם ז"ל לא קפיד בהכי. והרב בן ידיד בריש ספרו תמה על מ"ש הרמב"ם דמ"ע להתפלל מדכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם דהוה ליה לאתויי מדכתיב ולעבדו בכל לבבכם כמ"ש בספרי ודרך הרמב"ם לעשות עיקר הספרי טפי מהגמ' עי"ש וכתב על דבריו הרב שנות ימין ח"א דף ע"ז ע"ג דהגם דהכי סברי הרבנים תו"י וכנה"ג אבל כבר חלק עליהם הי"מ וכו' ע"ש ולענ"ד בכה"ג דלא נפקא מינה לדינא כולי עלמא מודו דלא קפיד הרמב"ם ונקיט הדרשה הנראית יותר בעיניו דשפיר חזו וכמ"ש בי"מ אות ד' וכ"כ הרב משק ביתי בכללי הרמב"ם אות ג' ובגוף הס' במערכת הזיי"ן אות קע"ו עיש"ב ולהרב אחיו בספר בית אהרן בחיו"ד דף ל"ח ע"ב בסופו ולהרבנים צפיחת בדבש סימן ל"ז (ד"ה ולענ"ד) ומר בריה בפתח הדביר סי' קכ"ח אות ט"ז

ובעיקר כללין עיין בס' סוכת דוד הנספח לספר בית המלך דף י"ד ע"ב דנמשך אחר סברת הרב תו"י הנ"ל ולא ראה דברי הי"מ גדול הנ"ל גם הרב שלחן גבוה בכלליו אות כ"ט העתיק דברי הרב כנה"ג ונעלם ממנו שאינו פשוט לומר כן

ג) הרמב"ם זימנין כותב מצות עשה לעשות כך וכך וזימנין כותב לעשות כו"ך מ"ע עיין מה שהאריכו בזה הרבנים שונה הלכות בהלכות מגילה דף ס"א ומראה הנוגה דף ח"י והרב דברי מנחם נר"ו רס"י תרפ"ז אסף איש טהור כללים שנאמרו בענין זה

א) הרב כנה"ג שם הביא מקשים למה לא אמר הרמב"ם מצות עשה מדברי סופרים לקרות המגילה בזמנה על דרך שכתב בשופר סוכה ולולב (אמר המחבר תיבות סוכה ולולב יתירות כנטולות דהא בסוכה ולולב לא כתב מצות עשה כמו שיראה הרואה) וניחה ליה דבמצוה שהיא מן התורה מתחיל לומר מצות עשה וכו' אבל לא כשהיא מדרבנן והקשה עליו מדברי הרמב"ם בהלכות מילה ובהלכות שבת שלא התחיל לומר מצות עשה (אולי יתכן לומר דכונת הרב כנה"ג דבמ"ע דאורייתא שייך להתחיל ולומר מצות עשה וכו' ולא שמוכרח לכתוב כן אבל במ"ע דרבנן אין שייך להתחיל ולומר מצות עשה ומדברי סופרים וס' כנה"ג א"ח וכן שאר הספרים שציין בזה והם נר מצוה סי' יו"ד אות ק"ט יצחק ירנן בפרק א' מהלכות מגילה לב מבין בפ"א מהלכות תפלה מקראי קדש דף קי"ט אין מצויים אצלי)

ב) הרב חנן אלהים דף קט"ו ע"ב בשם מוהר"ר גרשון כתב דהרמב"ם בריש הלכות שבת שכתב השביתה וכו' מצות עשה וכו' ולא כתב מ"ע לשבות משום דמצות שבת היתה קודם מתן תורה דבמרה איפקוד והכי קאמר השביתה שהיינו עושים קודם מת"ת היא מ"ע וכן במילה ושדו בה נרגא מתפלה דאבות תקנום וכתב מ"ע להתפלל עי"ש

ג) מצות עשה שאינה מפורשת בתורה כותב בה הרמב"ם מצות עשה וכו' אבל אם היא מפורשת לגמרי לא הוצרך הרמב"ם לבארה והיינו טעמא דת"ת וסוכה ולולב כן כתב בשם הרבנים מעשה רוקח ריש הלכות תפלה ובן ידיד בהלכות ק"ש ושדי נרגא ממילה ומהשבת גזלה

ד) כתב שם בשם הרב מגלת ס' בחלק לאוין דף ע"ז שאינו אומר כן אלא במצוה שאי אפשר להפטר ממנה ומכריחין אותו בקום עשה לקיימה מה שאין כן בשילוח הקן וכו' עי"ש

ד) הרמב"ם כשכותב שנאמר אינו מוכרח שהוא ילפותא גמורה דבמקומות הרבה כותב שנאמר אף בדבר שאינו אלא אסמכתא בעלמא תפארת ישראל פיה"מ בחידושים שאחר פרק ב' דמס' שביעית מ"ב

ואם כותב דבר זה מקבלה אם כונתו שהיא קבלה למשה מסיני הנה בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ל"ח כתבתי (ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' כ"ד) דמדברי הרב שבילי דוד מתבאר שהבין ממה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בסוף תמורה (גבי כל הנקברין וכו') ודבר זה קבלה שכונתו שהוא מדרבנן וכתבתי דקשה לפרש כן בלשון הרמב"ם דמשמעות לשון קבלה הוא שהוא קבלה ממשה רבינו שקבל מסיני והבאתי שמרן כסף משנה בראשון מהלכות אישות דין ו' הוקשה לו מה שכתב הרמב"ם ויש נשים אחרות שאסורות מפי הקבלה וכו' דמאחר דאינן אלא מדרבנן אין שייך לומר בהן לשון קבלה ועיין שם להרב לחם משנה וצריך