שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קצא

בשבת ויו"ט כתב דאם הזמן עובר כבר ראיתי בדוכתי טובא דכל היכא דדברי בעלי הקבלה סותרים הגמרא אין עושין כדבריהם וא"כ הה"ד מצוה הנזכרת סתם בש"ס אין לדחות מפני דברי בעלי הקבלה ובגמרא לא נזכר לאסור בשבת ויו"ט וסתמו כפירושו אין חילוק וכו' עי"ש שוב נדפס ס' חיים ושלום ח"ב למרן החבי"ף וראיתי שבסי' י"ג דף ע"ו ע"ב (בד"ה וראיתי) כתב בשם הרב הון יוסף דכל מקום שהקבלה חולקת על התלמוד יש לנו לתפוס כתלמוד דידן וכן מסכים שם הרב המחבר ועם שהם לא דברו בפרטות על סתירה שבזה"ק לתלמודין מ"מ נראה שגם דברי הזהר בכלל דברי הקבלה הם ואין לנו להניח מה שמפורש בתלמודין מפני מ"ש בזהר ובפרט אם הוא להקל ואם הוא חומרא רשאי כל אדם ונכון להחמיר בעצמו כמ"ש בשם הרדב"ז והוראות לאחרים עפ"י התלמוד יחנו ודבר שאינו מפורש בש"ס אלא בדברי הפוסקים והוא היפך דברי בעלי הקבלה יש לפסוק כדעת חכמי הקבלה עי"ש במכתב לחזקיהו באורך ובדברי מנחם סי' תכ"ו ד' כ"ג סוף ע"ב ובמה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות ה' (בד"ה ומצאתי ובד"ה שוב השגתי)

והרב משק ביתי בסי' קפ"ג כתב בשם הרב אות אמת בד' פ"ג ע"א שדקדק מלשון הרדב"ז שהביא הרב כנסת הגדולה בריש כללי הפוסקים והיא בישנות סי' ל"ז דדוקא היכא דתלמודין וגם הפוסקים סברי דלא כהזהר הוא דנקיטינן כתלמודין נגד הזהר אבל אם רק בתלמודין נזכר היפך הזהר ובפוסקים לא נזכר או שנזכר בפוסקים בלבד היפך הזהר אבל לא נזכר בתלמודין בהא נקיטינן כהזהר נגד תלמודין או נגד הפוסקים אמנם הרב המגיה שם (מר ניהו המחבר ספר בית אהרן) הרבה לתמוה על זה שהרי בכנסת הגדולה שם ציין לעיין עוד בתשובת הרדב"ז בישנות סי' פ' ושם מפורש דאף כשהגמרא בלבד היא שחולקת עם הזהר ולא נזכר מזה בפוסקים נקטינן כדברי הגמרא וכן בדבר שנזכר בפוסקים ולא נזכר בגמרא לא היה חושש למה שכתוב בזהר להורות לאחרים אלא דלעצמו היה מחמיר לחוש לדברי הזהר וכתב שהרב אות אמת התעצם בויכוח בדברי הרב כנסת הגדולה ובנה בניינים על פי מה שדקדק מדברי הרדב"ז שבסי' ל"ז ולפי המבואר בדבריו שבסי' פ' נפל היסוד ונהרס הבנין וכו' אלו תורף דב"ק ועיין לקמן בסי' ה' אות כ"ב

עוד ראיתי במשק ביתי במערכת השי"ן אות ת"פ וז"ל פסק הרמב"ם שאסור לישן בין מזרח למערב כי אם בין צפון לדרום והרב בית חדש בא"ח סוף סי' ג' הצריך עיון מדברי הזהר שמבואר איפכא ומרן החבי"ב בהגהת בית יוסף אות ד' כתב דעכשיו אין העולם נזהרים בזה כלל והטעם דכמאן ניעביד אי כש"ס דילן הוא היפך הזהר הקדוש ואי כהזהר הוא היפך ש"ס דילן על כן לא הקפידו בזה ועיין יצחק ירנן ד' ק"ד ע"א מה שכתב עליו וביד מלאכי ד' קמ"ג ע"א עכ"ל ועיינתי ביד מלאכי שם ולא ראיתי שייכות לזה (דבריו שם הם בכללי הרי"ש אות תקפ"ה ותקפ"ו) הרואה דבריו אלו ואין בידו ספר בית חדש יחשוב שהרב בית חדש הקשה על הרמב"ם שפסק שלא כדברי הזהר והצריך עיון ואם כן מובן מזה שראה הרמב"ם ס' הזהר היפך מה שכתבתי בשם הרבנים הנ"ל אבל המעיין בגוף דברי הבית חדש יראה שהרב משק ביתי לא דקדק בלשונו וכונתו שהרב בית חדש הצריך עיון למעשה אחרי שמדברי הזהר משמע בהיפך ממה שכתב מרן על פי פירוש רש"י דדוקא כשאשתו עמו הוא דאסור עי"ש ועל הטעם שכתב הרב כנסת הגדולה במה שאין העולם נזהרים וכו' כנז"ל יש לפקפק דכיון דדברי הזהר הם היפך דברי הגמרא היה לנו לתפוס כדאתמר בגמרא כדכתבו הפוסקים הנז"ל ולזה נתכוון הרב המגיה שם במה שציין לעיין במערכת הזיין סי' קפ"ג וכתב עוד שבספר פני אהרן יו"ד סי' כ"ט דף ס"א ע"ד חילק עוד בזה ומה שציין יד מלאכי ד' קמ"ג יהוא טעות הדפוס ומצאתי שדבריו הם בכללי שני התלמודים אות א' (ד' קע"ג ע"א) ששם הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה בכללי הפוסקים בשם הרדב"ז ויוחסין ומוהר"י הלוי כל מקום שהקבלה חולקת עם הגמרא הלך אחר הגמרא והפוסקים וכשאין נזכר בגמרא ובפוסקים הלך אחר הקבלה ודקדק על דבריו ממה שכתב בשיירי כנסת הגדולה סי' ג' אות ד' שמובן מדבריו שסובר דהגמרא והזהר שקולים הם וכתב ליישב דמה שכתב בשיירי הנז' הוא למצוא טעם למנהג העולם שאינם נזהרים בזה אבל לקושטא דמילתא סבירא ליה דהגמ' עיקר ואזלינן אבתרה

יג) במחלוקת הפוסקים הקבלה מכרעת עיין מכתב לחזקיהו בתשו' סי' ג' פתח הדביר ח"א דף מ"ו ע"א וקט"ו ע"ג אור לי סימן ס"ט כל החיים ד' כ"ו ע"ב ועיין לקמן סי' ט"ו אות ט' ובשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת חירופין אות ג'

סימן ג. כללי הרי"ף

א) הרי"ף כשכותב וגאון קאמר ולא סיים ומסתבר כוותיה לא ס"ל הכי שבת של מי ד' רנ"ה ע"ד כ"כ מרן החבי"ף בס' כל החיים הנד"מ דף י"ט ע"ד אות י"ז. ואנכי הרואה להג' יד מלאכי בכללי הרי"ף אות י"ג האריך מאד בכלל זה שכתב הרא"ש בשם הראב"ד והביא אמבוהא דרבנן קדישי ראשונים כמלאכים הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן ונמק"י והג"א דסברי דכל שלא חלק על הג' בפירוש מסתמא כוותיה ס"ל וכ' דסברת הראב"ד לא ברירא לן ונמצא אליו במקום אחר דקאי בשיטת הראשונים הנ"ל ולא שבקינן דעת הראשונים הנ"ל עיש"ב ומה שציין למ"ש בכלליו באות הוא"ו לא ידעתי מקומו אך במע' ה"ה אות רח"ל ראיתי שהזכיר מסקנתו הנ"ל דנקטינן דמסתמא אמרי' דהכי ס"ל והביא שם שכן הוא דעת הרב"ח ג"כ עי"ש וכ"ז מבואר הפך מה שכתב הרב שש"מ הנ"ל וצ"ל בגוף דב"ק ואינו נמצא אצלי (אמר המעתיק תלמידו הקטן לנצ"ח הי"ו עיין דברי הרי"ף בריש מכות שהביא בשם גאון כנ"ל. ונראה מדברי הרא"ש בסוף סי' א' ומדברי הרז"ה והרמב"ן במלחמות שם שמיחסים סברת הגאון להרי"ף)

ודע דכ"ז הוא כשלא הביא רק סברת הגאון ולא אמר עלה מידי בכה"ג הוא דס"ל להרשב"א ודעמיה דסתמו כפי' דהכי ס"ל אבל היכא דאייתי פלוגתא איכא מ"ד וכו' וגאון כתב וכו' אין לנו להבין מכלל זה דמסתמא ס"ל כגאון אלא בכל כה"ג דרכו לכתוב בהדיא דס"ל כהג' כמ"ש בכמה דוכתי עיין בגוף דברי זה הי"מ גדול שם ומזה תמיה לי עמ"ש מרן החבי"ף בס' חיים ומלך דף ה' סוע"א גבי פלוגתא דר"י ורבנן בפר"א דמילה גבי אנדרוגינוס דהוי זכר לענין מילה דממאי דהביא הרי"ף ס' הג' דלא קי"ל כר"י משמע ליה דכן הוא דעתו וככלליה דהרשב"א הנ"ל עי"ש ולענ"ד אינו מוכרח כן כיון דאייתי פלוגתא הוה ליה למיפסק בהדיא אי לאו דלא הכריע וכמ"ש השה"ג בריש דבריו וכדעת מרן הב"י יו"ד סי' סר"ו וק"ל

ב) הרי"ף כשמביא שתי סברות ס"ל עיקר כסברא שמביא בסוף כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ה' בשם הרב דינא דחיי וא"ר עי"ש ואין הס' מצ"א לראות ד"ק ואני עני ראיתי דנחלקו בזה הריב"ה והרב שה"ג ומרן הב"י עיין בפר"א דמילה בפלוגתא דר"י ורבנן במילת אנדרוגינוס בשבת דר"י מתיר והרי"ף הביא מחלוקת איכא מ"ד דהל' כר"י וגאון קאמר דלית הלכתא כוותיה וכ' השה"ג דנראה דעתו כס' הגאון (מסתמא היינו משום שהביא סברתו באחרונה) ואילו הריב"ה בטור יו"ד סי' סו"ר כ' דהרי"ף פסק כר"י ומרן הב"י כ' דהרי"ף מספק"ל ולא הכריע עי"ש וראיתי בי"מ שם שציין שכנה"ג יו"ד סי' רס"ו ואינו מלו"א לראות ד"ק אם סובבים על דין זה ומה דיבר בזה

ג) הרי"ף והרא"ש זה דרכם כשר למו דכי פליגי תנא קמא ואיזה תנא מייתו מתניתין כצורתה והגם דלא פסקי בהדיא הלכה כדברי מי סתמא דמילתא לדידהו הלכה כת"ק