שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קצ

ח"י שהוכיח מדברי הרא"ש דנקטינן כהירושלמי נגד התוספתא (ספר קרבן נתנאל הנדפס בפני עצמו אין אצלי כי אם הנספח להש"ס והשמיטו הכללים ורציתי לעיין בו לראות מאי אמר רב בדעת הרי"ף אם משמע ליה כדכתיבנא בעניותן דמדברי הרא"ש מתבאר שסובר דגם הרי"ף נקיט בעלמא כהירושלמי נגד התוספתא) ושכן כתבו הרבנים בית המלך בפרק ד' מהלכות תלמוד תורה וחסדי דוד דף ס"ז ע"א ותמה על מה שכתב הרב לב שלם בהלכות תלמוד תורה דף ג' ע"ג לדעת הרמב"ם דפסקינן כהתוספתא נגד הירושלמי וכתב הרב המגיה שם דהרב מוהרש"ך הנ"ל כתב דהרי"ף והרמב"ם מספקא להו ונקטי כמאן דמסתבר ורמז לדקדק על היד מלאכי בסדר הבאתו שו"ת מוהרש"ך עי"ש ואף לפי זה דברי גליון הש"ס תמוהים לקוע"ד כמבואר ומדברי הרשב"א שהביא מרן הב"י בא"ח סי' ק"א (ד"ה ומ"ש י"א הא דאמר שלא ישמיע קולו בתפילתו) מתברר דדעתו לפסוק כהתוספתא נגד הירושלמי ממה שכתב בסוף דבריו אלא שמצאתי בתוס' וכו' ומשמע מדברי מרן הב"י דהיש אומרים שהביא הריב"ה הוא הרשב"א והוא חידוש דהגם דמשמעות הש"ס דילן מסייע להירושלמי אפילו הכי פוסק כהתוספתא כיעי"ש והפוסקים שם כהירושלמי אין להכריח דסברי בעלמא דנקטינן כהירושלמי נגד התוספתא משום דיש לומר דשאני ההיא דמסייע משמעות תלמודין להירושלמי וק"ל עתה השגתי ספר גט פשוט (שציין בגליון הש"ס הנ"ל) ודבריו הם בס"ק י"ט וז"ל ולענין הלכה כי פליגי התוספתא והירושלמי היה נראה דהלכה כהירושלמי דהוא בתרא כי היכי דפסקינן כתלמוד בבלי נגד הירושלמי מהאי טעמא ומצינו דלענין שלש ארצות לנישואין פליג התוס' עם הירושלמי ופסקו הרי"ף והרמב"ם כתוספתא ודחו הירושלמי כמו שכתבתי לעיל ריש סי' ע"ה ולענין מצה ישנה ראיתי בתוספתא פרק ב' דפסחים דיוצאים בה והירושלמי סובר דאין יוצאין וכתב הטור אורח חיים סי' תנ"ח דאבי העזרי פסק כהירושלמי ועיין רש"ך בח"ג סי' ז"ן שעמד בחקירה זו היכא דהתוספתא והירושלמי פליגי כמאן פסקינן והשיב דהך מילתא תלי בשיקול דעת הפוסקים דפסקינן כמאן דמסתבר טעמיה עכ"ל

ו) ירושלמי המובא בפוסקים וליתיה קמן אי נקטינן כותיה בס' פתח הדביר ח"א במפתחות ד' ר"ך ע"ב ציין לעיין בגוף הס' ועיינתי ולא מצאתי בתכשיטין שבפנים את הרשום שם והרב מוהר"ץ הירש חיות לברכות ד' ט"ו ע"ב כתב דבמקומות רבות הביאו הקדמונים בשם הירושלמי מה שלא נמצא אצלינו ופשיטא דאית לן למינקט בשיפולי גלימייהו דקמאי ז"ל ומרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י הביא השגת הרב מוהרמד"ל (עמ"ש הא"ח בשם הירושלמי) דדבר זה לא ימצא בירושלמי וכתב ואיני יודע מה מקום להשיג בזה אטו א"ח וכלבו מלבם בדו ותלו בירושלמי חלילה ולא מיסתיין דלא ידעינן הירושלמי אלא דניקום ונותיב עלה עכ"ל

וכיוצא לזה כתב בהגהות הרב מוהרל"ח ליו"ד סי' ש"ץ דמדכתב הרמב"ן ובמכילתא אחריתי דאבל תניא נראה שהיו לפניהם מכילתות אחרות דאבל אשר נעלמו מעינינו ומזה נקיש על השאר כי בכמה מקומות שהרב"י הראה מקום למסכת שמחות ובמסכת שמחות שלנו לא מצאתים עכ"ל מוהרל"ח ועיין בהרא"ש בפרק קמא דמכות סי' ד' ובאבל רבתי תניא וכו' וכתב בפלפלא חריפתא שם ובאבל רבתי דקדקתי ולא מצאתיה ע"כ ובחי' מוהרל"ח הנ"ל בסי' שס"ב נראה דהרמב"ן מכנה את מסכת שמחות בשם מכילתא אחריתי ועיין הרא"ש בפרק ואלו מגלחין סוף סי' נ"א תניא באב"ר וכו' וכתב הרב קרבן נתנאל חפשתי ולא מצאתי ונכונים דברי הרב מוהרל"ח הנ"ל

ז) ירושלמי ומדרש רבה כי פליגי נקטינן כהירושלמי כן כתב הרב דינא דחיי לאווין דף צ"ו ע"ג כמו שכתב בשמו הרב ויקרא אברהם נר"ו ד' קי"ח אות כ"א וכן כתב הרב יד מלאכי בכללי התלמודים אות ד"י בשמו ועיין להרב פתח הדביר בח"א דף מ"ו ע"ג מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת האל"ף סוף אות ד"ן כתב כן דכשאין הוכחה בבבלי הלכה כהירושלמי נגד המדרש רבה ולפי מה שכתבו הרבנים נודע ביהודה בתניינא ביו"ד סי' קס"א ומטה אשר ד' ק"ב ע"ד דהתוספתא עדיפא מהמדרש רבה לפי שעיקרה להלכה נאמרה עי"ש פשיטא דאית לן למינקט כהירושלמי נגד המדרש רבה לפי מה שכתבתי לעיל באות ד' דרובא דרובא סברי דנקטינן כהירושלמי נגד התוס' עי"ש

עתה השגתי ספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי בחלק א"ח סי' י"ב (בד"ה ודרך אגב) דשדי נרגא בהאי כללא ואמר מר דמדברי הרבנים בית חדש ושדה יהושע מוכח דלית להו האי כללא ודבריהם הם המדברים על מה שכתב הטור בסימן קמ"ב דבעל המנהיג כתב דאם טעה בקריאת ספר תורה יצא ואיתא במדרש קרא לאהרן הרן (ולא הרגיש האלף) יצא והרמב"ם כתב קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו וכתב הרב בית חדש דלהרמב"ם צריך לומר דלא קיימא לן כהמדרש דאפילו הרן במקום אהרן יצא אלא כהירושלמי שהובא בבית יוסף טעה בין תיבה לתיבה אפילו בין אם לואם מחזירין אותו (ולא ניחא במה שהביא מרן הב"י לחלק בזה) ואי האי כללא כללא נמרצת מה הלשון אומרת דלהרמב"ם צריך לומר דלא קיימא לן כהמדרש הא ודאי הכי הוא וכן דקדק מדברי הרב שדה יהושע בפרק שלישי דמגילה שעל מה שאמרו שם בירושלמי טעה וכו' מחזירין אותו כתב וכן כתב הרמב"ם אבל הטור כתב בשם המנהיג דאין מחזירין ולית עמא דבר כוותיה ומדלא אמר ולית הלכתא כוותיה אלא כהירושלמי מוכח דלולא דעמא דבר דלא כוותיה אין לנו הכרח לפסוק כהירושלמי לגבי המדרש וכן כתב להוכיח מדברי הרמ"א בדין זה ונדחק ליישב דלא ליהוו דבריהם היפך כלל הנ"ל אלו תורף דב"ק

ח) ירושלמי ומדרש ר' תנחומא מתברר מדברי הרב פתח הדביר ח"ג ד' קי"א ע"א דנקטינן כהירושלמי

ט) ירושלמי וזהר הקדוש נקטינן כהירושלמי כזה ראה וחדש הרב פתת הדביר ח"א ד' מ"ו ע"ג ולמד כן ממ"ש הפוסקים דכי פליגי התוספתא עם הירושלמי פסקינן כהירושלמי וכן היכא דפליגי מדרש רבה עם הירושלמי נקטינן כהירושלמי דבכל מקום שתלמוד דידן אינו חולק עם הירושלמי נקטינן כוותיה א"כ כשחולק עם הזהר מסתברא דנקטינן כהירושלמי כיון שתלמודין אינו חולק עליו ואף דיש סוברים דנקטינן כהתוספתא נגד הירושלמי כמו שכתבתי לעיל בסי' זה אות ה' מ"מ י"ל דלגבי הזהר מודו לפי מה שהביא הרב פתח הדביר שם מ"ש הרב חכם צבי שאין לנו בדינים והוראות עסק בנסתרות עי"ש

יו"ד) מדרש רבה ומדרש ר' תנחומא נקטינן כהתנחומא הרב פתח הדביר ח"א סי' לק"ט דף קנ"א ע"ד ובמדרש תנחומא שבידינו יש הוספות רבות מגאונים ורבנן סבוראי עיין במה שהבאתי בסי' ז' אות ג' לכן אין לתמוה על הראשונים אם כותבים דבר מדעתם ונמצא כדבריהם במדרש זה או אם כותבים היפך הנמצא במדרש זה

ואם כותבים הפוסקים דבר בשם המדרש ולא נמצא במדרש שלפנינו עיין לקמן בסי' ט"ז אות ט"ן

יא) תוספתא ומד"ר כי פליגי מתברר מדברי הרב שכנה"ג ה"ד הרב מטה אשר ד' ק"ב ע"ד דנקיטי' כהמד' והוא ז"ל תמה עליו דהיכי שבקינן התוס' מפני המד' עי"ש וכ"כ הג' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קס"א דהתוס' עיקר נגד המדר' לפי שעיקרה להלכה נאמרה עי"ש

יב) זה"ק כי פליג עם הש"ס היכי עבדינן עיין בס' מכתב לחזקיהו בחלק התשו' סי' ז' הן לו הובא שם דברי מרן הב"י בסי' קמ"א גבי העולה לס"ת אם צריך שיקרא עם הש"ץ ובסי' כ"ה גבי ברכת תפלין אם די בברכה אחת לשתיהן ודברי הרמ"א בדרכי משה סי' קמ"א ועוד דברי רבני האחרונים דמתבאר שבדבר שבתלמוד דידן מפורש היפך מ"ש בזהר נקטינן כתלמוד דידן גם הרב קרית חנה בסי' ז' על ברכת הלבנה