שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קפח

הנדפס מחדש לידידי הגאון מוהרש"א רעזכטא יצ"ו בסי' ג' אות ט' שכתב כלל זה דכל טצדקי דמצינן למיעבד וכו' בשם מרן הב"י יו"ד ובכסף משנה הלכות גירושין הנ"ל והרא"ש בעירובין פרק א' וסיים וגדולה מזו כתב הרא"ש בכתובות פ"ו אפילו היה הפירוש רחוק ודחוק ראוי לפרש כדי להשוות הגמרות יחד עכ"ל יצ"ו ולפי הנראה אין אצלו ספר יד מלאכי ואפריון נמטייה שהביא לנו בקיאות חדש מדברי הרא"ש בשתים זו הנז"ל ואהימנותיה דמר סמיכנא אף כי אגב ריהטאי לא מצאתי כעת דברי הרא"ש דכתובות (והיום ראשון הוא לקבלתי ספרו הבהיר) ודברי הרא"ש בעירובין לפי הנראה הם בסוף סימן וי"ו ועיין עוד בביכורי שלמה סי' ה'

כיוצא לזה ראיתי שם (ביד מלאכי) באות ז' שהביא מה שכתב הרב פרי תואר בריש סי' קי"ט דהא דנקיטינן כתלמודין נגד הירושלמי הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל מידי דתלי בחילוף נוסחאות תלינן דברייתא נשתבשה בש"ס דילן ונוסחא הנכונה היא מאי דמייתי בירושלמי וכתב על דבריו ולא ידעתי מנא ליה הא ומצאתי להרשב"ץ בזהר הרקיע שכתב על ענין כזה דנסחת הירושלמי היא משובשת ונסחת הבבלי היא דוקא ועיין תוס' בכורות ד' כ"ב ד"ה תירום ורבינו שמשון בפרק ה' דתרומות משנה ב' דלא הכריעו ומי יכריע עכ"ל ובאמת כוותיה דהרשב"ץ מסתברא ומיסתייעא מילתיה ממה שכתב בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' צ"ו כבר ידעת שרבו השיבושים והנסחאות בירושלמי והסבה הגדולה למיעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדין עליו רק אחד בדור עכ"ל והובא ביד מלאכי שם אות ו' והיה לו לסייע לסברת הרשב"ץ מתשו' הלזו וכתב שם (באות ו') בשם הרב חות יאיר סי' כ"ג דאין לסמוך כלל על נסחאות הירושלמי שבידינו שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעיות חסר יתיר וחליף באופן שאין להחליט הדבר מתוך נסחא שלנו עכ"ל ואם כן נראה שנכונים דברי הרשב"ץ שכתב בכיוצא לזה שהעיקר כתלמודין ומצינו כיוצא לזה בהיכא דפליגי התוספתא והירושלמי שכתבו הפוסקים שדעת הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד התוספתא וכתב הרב פרי חדש בסוף סי' ת"ן בטעם הדבר משום דהירושלמי בתרא נגד התוספתא וכתב הרב מוהר"י קורקוס בפרק ה' מהלכות מתנות עניים הלכה ג' ואף על פי שהתוספתא נשנית בלשון אחרת לשון האמור בירושלמי הוא עיקר עכ"ל והביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודים אות ג' הרי דגם בחילוף נוסחא נקיטינן כהבתרא ומזה נלמוד בחילוף נוסחא בין תלמודין להירושלמי דאית לן למינקט כתלמודין דהוא בתרא וידידי הרב ביכורי שלמה שם לפי הנראה לא ראה דברי הרבנים הנ"ל בזה ונמשך אחר דברי הרב פרי תואר הנ"ל עי"ש

ובעיקר כללין (כי פליגי שני התלמודים) ראיתי בס' ביכורי שלמה הנ"ל דברי מי שגדול הגאון בע"ס זכר יהוסף יצ"ו שם בסי' ו' וראיתי להעתיק דב"ק כי הוא בקיאות נפלא וז"ל הנה ודאי דכשהבבלי חולק על הירושלמי הלכה כהבבלי דהוא בתרא ועיין רא"ש פרק ז' דגיטין ס"ד ובכ"מ וע' תוס' ברכות י"ד ל"ט וברא"ש וב"י או"ח סי' ר"י ובר"ן נדרים פ"ד א' וע' במאור פסחים רפ"ג ויבמות פ"ז ד"ה מכרו שניהם וכתובות סו"פ ד' וברמב"ן ס' הזכות יבמות פ"ז סי' י"ג וע' בס' המכריע סוף סי' נ"ד ועיין באור זרוע סוף ח"א בשו"ת סי' תשע"ט ועיין בכסף משנה הלכות שביעית פרק ה' הלכה י"ח ועיין ראב"ד פרק ז' מבכורים הלכה ט' ועיין תוס' בבא בתרא פרק א' ד"ה למעוטי וע"ש במאורי אור בחלק בן נון זה חידוש גדול להתנגד אל הירו' בלא מצא גירסא אחרת מ"מ עיין בתשובת מהרי"ק שורש ק' וז"ל והוא דבר הידוע שהר"מ רגיל לפסוק על פי הירושלמי יותר מכל הפוסקים הידועים אצלנו ואפילו במקום שאין תלמודנו מוכיח כהירושלמי כו' היכא שתלמודנו מעמיד בשנויא דחיקא והירושלמי מפרש כפשטה תופס לו שיטת הירושלמי ועיין במראה הפנים לירו' בבא מציעא פרק ח' הלכה ד' ד"ה שאלה מן הבייר כו' ומכל מקום צריך ליתן טעם לדהרמב"ם דרגיל לפסוק כתלמודא דהכא במקום שאין צד הכרע מוכח דלא כהאי תלמודא ומבואר להרגיל בדבריו שלא עשה חיבורו כי אם אחר שבירר כל ההלכות מהתוספתות והירושלמי ורמז עצמו לזה בפירוש המשנה דתמיד ועש"ב ובפרק השואל מתשובת מהרי"ק שדרכו של הרמב"ם שסומך בכל מקום על פשטות הירושלמי אף דדחי בבבלי ועיין עוד במראה הפנים ריש פרק לא יחפור כיני מתני' כו' ועיין בשיורי קרבן פרק ו' דשבת הלכה ב' בד"ה ההיא אמרה ולא שבקינן מה דמפורש בירושלמי בשביל דחיי' האמורה בבבלי וכו ועיין בתוס' ביצה (ד' י"ז ע"ב) סוף ה"ד אמר רבא ואדרבא קיימא לן כר"י לגבי וכו' ור"י פליג עלה בירושלמי ואף דבבלי לא מייתי לה ועיין בכסף משנה פרק ה' מתרומות הלכה ט"ו ואף על גב דלא איפשטא התם איפשטא בירושלמי סוף פרק בתרא דמעשרות ה"ד ועיין במגילת אסתר בשורש שלישי ועיין תו' בבא בתרא קמ"ט בשם ר"ת דמשבשין תוספתא מקמי ירו' וע' רא"ש פרק הבא על יבמתו סי"א דמשמע דהיכי דפליגי הירושלמי והתוספתא קיי"ל כהירו' ועיין בפרי חדש אורח חיים סוף סי' ת"נ ד"ה גם מ"ש וכו' ויש להחמיר כהירושלמי שהוא בתרא ואייתי ברייתא ולא הזכירה בתוספתא וכו' וערא"ש פ"ב דחולין ס"ו ובכסף משנה פרק א' מתמורה הלכה י"ז ועיין במבוא התלמוד שמדהכ"מ שאם יכולין להשוות התוספתא עם המשנה אף שנחלק על הגמ' סומכין לה וע' בכ"מ פ"א ממעשר שני ובקרבן נתנאל פרק קמא דפסחים אות ט"ו ובתשו' רדב"ז סי' פ"ד ועיין בבאר יעקב ליו"ד סי' קמ"ה בש"ך סק"א דלא שבקינן מאי דפשיטא להירושלמי משום מאי דמספקא לש"ס דילן וכו' ועש"ב עכ"ל יצ"ו ואין הפנאי אתי כעת לעיין בכל הבקיאות הנ"ל כי רב הוא אך את זה אגיד כי מה שכתב שנראה מדברי הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דהירושלמי עיקר נגד התוספתא כן כתב הרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש הנ"ל וכמו שכתבתי לקמן באות ה' ושם הבאתי מיימינים ומשמאלים בזה עי"ש ומה שהביא מדברי הרב באר יעקב עיין מה שכתבתי אני ההדיוט בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הבי"ת אות ץ' בס"ד

ב) ירושלמי ותלמודין כי פליגי בסברת ר' יוחנן (שהוא מאריה דש"ס ירושלמי) מר אמר הכי אמר ר"י ומר אמר בהפך כתב מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת היו"ד אות י"ג והובא במשק ביתי אות שפ"ח (ד"ה וראיתי) ובמכתב לחזקיאו בחלק התשובות ד' מ"ט ע"ג דנקיטינן כמ"ש בתלמודין והאריך הרב באר יעקב בחידושיו ליו"ד סי' קמ"ה ולהוכיח כן מכמה דוכתי עי"ש ובמלא הרועים ד' מ"ח ע"ג ועיין בשיורי ברכה יו"ד סי' קמ"ה אות א' ודוק היטב ועיין בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' ג' ומדברי הרב לחם משנה סוף פרק ג' מהלכות עבודת יוה"כ נראה דלא פשיטא לן כהי מנייהו נקיטינן ואהכי נקיטינן בההיא בסברת ר' אלעזר עי"ש והביא דבריו הרב יד מלאכי בסוף אות תקע"א

ג) מס' סופרים אם היא מזמן התנאים ואם מביאים ממנה בתלמוד דידן הנה הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודין אות י"ב כתב דממה שהובא במסכת סופרים דברי כמה אמוראים ואינון בתראי מוכח כדברי הרא"ש בפירושו להלקט של הרי"ף בהלכות ס"ת (גבי פרשה פתוחה) שנתחברה בדורות האחרונים ומכל מקום מביאים ממנה בש"ס דילן בכמה דוכתי כמבואר במסורת הש"ס על כמה ברייתות שבש"ס שהם ממסכת סופרים שלא כדברי הרא"ש שלא הובא מדבריו בתלמוד עי"ש ובמחכתה"ר דבריו תמוהים שידחה דברי הרא"ש על פי מה שמצויין במסורת הש"ס ומי זה אמר שכונת המציין לומר דהש"ס מביא מהמסכת סופרים והלא בכמה מקומות אין מספר במשנה או ברייתא השנויה במקומה (דרך משל במס' ברכות) והובא גם במקום אחר (דר"מ במס' שבת) מציין במקומה לאותו מקום ואין הכונה שכאן נלקח משם אלא מורה מקום דאיתא נמי בדוכתא אחריתי ובאותו מקום נלקח מכאן וא"כ גם בהציון למסכת סופרים יש לומר שהכונה שברייתא זו איתא נמי במסכת סופרים ואפשר שמחבר המ"ס לקחה לו מתלמודין ומצאתי שמרן חיד"א בברכי יוסף סי' תקפ"ב אות ז' תמה עליו בזה עי"ש דב"ק ובס' יעיר אזן במערכת הסמ"ך אות ל"א: