שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קפז

לומר דלאו טעמא משום האת"ל ועיין בדברי הרא"ש בגופן שלהן ודוק ותשובת הרב מוהראנ"ח חלק א' שציין מרן החביב בכנה"ג שם שכתב דהאי פסקא תליא דהא דפליגי רבוואתא אם את"ל פשיטותא או לא עי"ש אינו מצוי אצלי לראות דב"ק

המורם מכל האמור דבמחלוקת הוא שנוי בדעת הרא"ש אי סובר דאת"ל פשיטותא היא או לא ועיין למרן החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א דף ס"ח ע"ג (ד"ה ומ"מ) שנראה שתפס בדעת הרא"ש כדעת הסוברים דאת"ל הוי פשיטותא עי"ש ואילו בס' חיים ומלך הנד"מ דף ל"א ע"ג תפס השיטה כדעת מרן ב"י בסי' שמ"ו הנ"ל עי"ש ושני הדרכים אינם מבוררים ומידי פלוגתא לא נפיק והרב שלחן גבוה בסימן תל"ח סק"ו תופס שדעת הרא"ש והריב"ה דאת"ל לאו פשיטותא היא עי"ש

אחר זמן רב ראיתי שהרב שער המלך בשלישי מהל' אישות בסוף הלכה יו"ד (ד' ה' סוף ע"ג מדפוס חדש) תמה על מרן הבית יוסף באהע"ז סי' ס"א כמו שתמהתי עליו אני הדל (בד"ה ועל דברי) ממה שכתב בחשן משפט סי' שמ"ו וכתב בשם הרב מוהרלאנ"ח דלהסוברים דאם תמצא לומר לאו פשיטותא הוי דין חיבת חופה בעיא דלא איפשיטא ותמה עליו דמדברי הרא"ש מתבאר דאיפשיטא הבעיא אף דלית ליה בעלמא אם תמצא לומר פשיטותא וסיים ואולם (נראה דצריך להיות ואולי) סבירא ליה למרן דדוקא בבעיין אחד הוא דסובר הרא"ש דלא הוי פשיטותא אבל בשני בעיינים כי ההיא דפרק אף על פי אף הרא"ש מודה דהוי פשיטותא ולי הדל דחוק מאד חילוק זה ואיפכא מסתברא דבבעיין אחד מסתבר טפי למימר דהוי פשיטותא עיין לעיל באות ג' ומצאתי שהרב אבני שהם בדף פ"ג ע"ד (בד"ה ודרך אגב) לא נתקררה דעתו במה שחילק הרב שער המלך וכתב דקושטא דמילתא הוי דלהרא"ש לא הוי פשיטותא בין בבעיין אחד בין בשני בעיינים

ט) את"ל כשכותבים הפוסקים בלשון את"ל אין כונתם להחליט שכן האמת (כדרך הגאונים דאת"ל שבש"ס תופסים לפשיטותא) אלא כותבים כן לחזק דבריהם כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם אות י"ג וכתב שמרוב פשיטותו לא ניתן ליכתב לולא ראה להרב בית חדש באה"ע סי' ל"ח ס"ה דשבקיה לישרותיה וכו' עי"ש ועיין להרב החבי"ף בס' נשמת כל חי ח"א ד' ס"ח ע"ג ובח"ב ד' מ"ג ע"ב ובס' חיים ושלום ח"א ד' מ"ד ע"ד ומבואר בדבריו שבס' נשמת כל חי ח"ב שם דגם הרב תפארת שמואל סובר כהרב"ח דאת"ל שבפוסקים הוא פשיטות כן ומדברי הרב מוהראנ"ח בח"ב סוס"י ט"ן מתבאר דסברת הרב ב"ח לא נפלאת היא והוא שכתב שם שבשו"ת הריב"ש כתב השואל הודיעני אם מחילת האשה מועלת ואת"ל שהיא מועלת אם הוא מתוך אונס אם מועלת וכו' ותשובת הרב לא באה על כל פרטי השאלות ואם היינו דנים בלשון השואל על דרך סברת החושבים כל את"ל שבגמרא דהוי פשיטותא ולכך לא השיב הרב עליהם נקיטינן דמחילה מהניא בכי האי גוונא עכ"ל הנך רואה שלא הפליג הדבר שלא יתכן לומר כן (כמ"ש זה הי"ם גדול) ורואה אני ההדיוט שגם רבינו מוהר"י אבוהב שהביא מרן הב"י בא"ח סי' י"ז (בד"ה ומשמע מדברי) הבין בדעת הריב"ה שתופס עיקר כהאת"ל שבדברי הרא"ש וכתב על דבריו שאין דבריו נראין שהרא"ש לא אמר כן אלא בדרך את"ל אבל לא לקושטא דמלתא ומרן הב"י כתב שגם הריב"ה מודה לזה וביאר דבריו עי"ש וראיתי להרב שלחן גבוה בסי' תמ"ז ס"ק כ"ט שהביא מה שכתב הרב שיירי כנסת הגדולה דמדברי הסמ"ק מתבאר דטעם היתר הבוסר שדרכו במדוכות חמץ שדרכו קודם הפסח הוא משום דהוי משהו וכבר נתבטל קודם הפסח והקשה על מרן שכתב דין זה בסתם ולא כתב דלמאן דאמר דחוזר ונעור אסור ולזה תירץ הרב של"ג שסובר מרן דטעם הראשון שכתב הסמ"ק דכיון שהוא בצונן לא פליט הוא עיקר ומה שכתב בטעם השני ואפילו פלט משהו בעלמא הוא ונתבטל לאו לקושטא הוא כמו שכתבתי בסי' תל"ח סק"ו לדעת הרי"ף והרא"ש דכל את"ל לאו לקושטא הוא עכ"ל ובהורמנותיה דמר אין דבריו נכונים בזה דמה שכתב בסי' תל"ח היינו לאת"ל שבש"ס דלאו פשיטותא היא לדעת הרי"ף והרא"ש ואין זה ענין לדברי הפוסקים בפרט שלא נזכר בדברי הסמ"ק את"ל כי אם ואפילו אי פליט משהו בעלמא הוא וכו' ועוד דבכה"ג (כשנאמר ואפילו את"ל) גם בלשון הש"ס לכולי עלמא לא הוי פשיטותא כמו שהביא הרב יד מלאכי שם בשם הרב יד אהרן על פי דברי רש"י בתמורה דף ב' ע"ב בד"ה ואפילו את"ל עי"ש וכן כתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' ח' אות ז' (ד"ה גם מ"ש) עי"ש: סימן ב. בכללי שני התלמודים ומדרשים והזהר

א) תלמוד בבלי כי פליג עם הירושלמי דנקיטינן כבבלי כנודע היינו אפילו היכא דמיקל כדמוכח מדברי הרא"ש סוף עירובין וסמ"ג לאוין ס"ה הביא דבריו הרב נר מצוה ח"ב דף ס"ט ע"ב כן כתב הרב פתח הדביר ח"א ד' קע"ב ע"ב ומכח זה תמה יקרא על דברי מרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף אור"ח סי' קנ"ח דמשמע דהבין מדברי הגאונים דנקטי כהירושלמי וזה לא יתכן ושוב נדחק ליישב דברי קדשו עי"ש ואני אומר דהנה אמת הכלל הזה שריר ובריר ומרן חיד"א גופיה בס' יעיר אזן במערכת היו"ד אות ג' סבר וקביל כלל זה והביאו בשם הרב"א בשיטה מקובצת לבבא מציעא ובשם רבינו יהונתן בפירושו להרי"ף לב"מ בכת"י והזכיר דברי הרי"ף דסוף עירובין (דברי הרא"ש הנ"ל מאיש לוקחו הרי"ף שם) וסמ"ג לאוין הנ"ל ולא הביא שום חולק בזה ודוחק לומר דשכח משנתו שבשיו"ב הנ"ל ובודאי אי הוה משמע ליה מתשו' הגאונים להיפך לא הוה משתמיט מלאתויי דפליגי בה רבנן קדישי אלא ודאי סתמו כפירושו שסובר דכולי עלמא סברי האי כללא ואלא מיהא בההיא דתשו' הגאונים יתכן לומר דסברי הגאונים דנקיטינן כהירוש' כיון דבתלמודין לא אתמר בהדיא בהיפך ואינו אלא מדיוקא הגם דבירושלמי נמי אינו אלא מדיוקא אולי משמע להו דיוקא דמהירושלמי אלים טפי ואהכי נקטי כדברי הירוש' והכי משמע לישנא דומיהו בירוש' וכו' (לפי הגהת הרב פתח הדביר שנראית מוכרחת כיעי"ש וקצת תימה מה על הרב מוהרמ"ח בהגהות איי הים סי' קצ"ג שלא העיר להגיה וגם לפי הנראה לא ראה דברי השיו"ב הנ"ל כיעי"ש) דמשמע דהדרי בהו מסברתם קמייתא ואתו דברי השיו"ב הנ"ל כפשטם וניצול אותו צדיק הרב בית מנוחה מקושית הרב פה"ד שם ולכל הדברות הכלל הנ"ל אמת ויציב דנקיטינן כתלמודין גם לקולא

ובמידי דבבבלי מבעיא לן באיזה דין ובירושלמי נמצא הדין ההוא בפשיטות אית לן למינקט כפשיטות הירושלמי עיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת הבי"ת אות צ'

וכתב הרב יד מלאכי בכללי שני התלמודים אות ח' בשם שו"ת הרמ"ע סוף סי' נ"ט דכל דבר שנזכר בבבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד על פי הירושלמי מניה לא נזוע עכ"ל ומסתייעא מילתיה דרב ממה שכתב מרן בכסף משנה בפרק י"ג מהלכות גירושין דין י"ח והכרעת הירושלמי דלא ליפלוג אגמרא דילן הכרעה היא ודאי דכל מאי דמצינן לפרושי בגמרא דלא ליפלוג עדיף טפי אף שהפירוש יהיה דחוק קצת עכ"ל שוב ראיתי ביד מלאכי שם באות יו"ד שכתב כל טצדקי דאפשר למיעבד עבדינן דלא לשוויי פלוגתא בין גמרין לירושלמי בית יוסף יו"ד סי' ר"א וסי' רי"ז (בד"ה הנודר מן החלב) וכן כתב בכסף משנה בפרק ט' מהלכות נדרים דין ח' ובפי"ג מהלכות גירושין (הנ"ל) ומוהרי"ו סי' פ"ח וים של שלמה ליבמות פרק י"ב סי' ך' ותוספות ישנים ביומא ריש פרק יום הכיפורים (בד"ה המלך והכלה) ובתוספות דידן שם דף פ"ז ד"ה והאמר ועיין פרישה בחו"מ סי' יו"ד סעיף ג' וז"ל שדה יהושע בפרק קמא דקידושין ד' י"ב ע"ב ודע שכל פינותי בפירוש זה להשוותו לתלמוד בבלי כל מה שאפשר עכ"ל ולפי דעתי היה ראוי לצרף שתי האותות והיו לאחדים כי דרך אחד להן וראיתי עתה בס' ביכורי שלמה