שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים קפו

לא ברירא לן דעת רש"י מכל מקום כיון דהא מילתא מידי פלוגתא לא נפיק ואין הכל מודים בכלל זה (עיין לקמן אות ח' בדעת הרא"ש ולעיל אות ה' בדעת הרי"ף) א"כ לא נפלאת היא לומר דמוהרש"א ס"ל דכן נמי דעת רש"י והנה הרב יד מלאכי בסוף אות הנ"ל כתב בשם הרב יד אהרן די"ל בין את"ל לאפי' את"ל דכשאומר ואפילו את"ל לא הוי פשיטותא וציין רש"י תמורה ב' ע"ב ד"ה ואפילו את"ל ריבותא אתי לאשמועינן ולאו משום דאיתא הכי וכו' ומשמע דהבין בכונת רש"י דדוקא משום דאמרינן ואפי' את"ל הוא שכתב כן אבל אם היו אומרים בש"ס את"ל לחוד היינו אומרים שהוא פשיטות וכמ"ש הרב יד אהרן והוא דלא כדעת הרב משל"מ ולדעת הרב מש"ל עכ"ל דאין חילוק בין את"ל לואפי' את"ל אלא דדברי הרב משל"מ איני יודע איה מקום כבודם (בי"מ שם כתב בשם המשל"מ ח"ג ד' י"ג ואמצ"א ספר מש"ל הנדפס בפ"ע רק הנספח ומחובר להרמב"ם ולא יתכן לכוין הדפים כמובן) ואם כונתו ע"ד הרב מש"ל הלכות נזירות פ"ב ה"ה ד"ה ולענין עי"ש הוא תמוה לענ"ד היכי מייתי דברי הרב מש"ל לחולק עליה דרב גופי הלכות והלא מר הוא דאמר בכללי רש"י אות ו' בשם הרב מגילת ספר (ולא הביא שום חולק ע"ז) דפי' מסכת נזיר אינו מרש"י מדמכנה אותו מרן כ"מ בשם מפרש עי"ש ולפי הנראה זאת היתה כונת הרב נחמד למראה בח"א דף קמ"ז ע"ב עי"ש ד"ק אלא שלא ביאר דבריו כדרכו הטוב (ואנא עניא שדינא נרגא ע"ד הרב מג"ס הנ"ל עיין לקמן בסי' ח' אות ה')

ובמ"ש הרב יא"ה לחלק בין את"ל לואפילו את"ל עיין למרן החבי"ף בס' נשמת כ"ח ח"א ד' ס"ח ע"ג ובח"ב ד' מ"ג ע"א דסבר וקביל כלל זה דהיכא דאתמר בלשון ואפילו את"ל לא הוי פשיטותא ועיין למני"ר גופיה בס' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך דף מ"ד ע"ד וז"ל שהרי יש סוברים דגם לשון את"ל הוי פשיטותא ובפרט כשאומר אפי' את"ל ועמ"ש בנכ"ח ח"ב סי' מ"ג ואכמ"ל עכ"ל וק"ל ועיין שו"ת שואל ומשיב במהדורא ג' סי' תג"ע דהבין מדברי רש"י דריש תמורה הנ"ל דלא ס"ל דאת"ל פשיטותא הוא

ז) את"ל מדברי הרשב"א בחידושיו לכתובות ד' צ"ח ע"ב נראה שסובר דלאו פשיטותא היא ויש לצדד כך מצאתי כתוב אצלי מזמן רב ועתה אין אצלי חידושי הרשב"א הנ"ל לחזות בנועם דב"ק אף גם ראיתי כי חידושי כתובות הנ"ל אינם להרשב"א כמו שמייחסים אותם אלא הם להרמב"ן עיין לקמן בסי' יו"ד אות א' ואם הדברים מוכיחים כמו שכתבתי מאז נלמוד כן למען דעת סברת הרמב"ן דלא נקיט דאת"ל פשיטותא אמנם לא יתכן לומר כן שמדברי הרמב"ן שהביא הר"ן בפרושו לנדרים ד' ע"ג ע"א (ד"ה משום דבר משמע הוא) מתבאר יפה דנקיט כללא דאת"ל פשיטותא עי"ש

ח) את"ל אי הוי פשיטות לדעת הרא"ש הנה הרב יד מלאכי בכללי הרמב"ם כתב באות י"ג דהרב קרבן נתנאל בכלליו אות ט' סובר בדעת הרא"ש דלא הוי פשיטות והביא שכן כתבו מרן הבית יוסף והרבנים פרישה ובית חדש ותמה על הרב ב"ח שבאה"ע סי' ל"ח מייחס להטור לדעת הרא"ש דלשון את"ל הוא פשיטות אף כשנאמר כן בלשון הפוסקים דזה לא יתכן דמלבד דהרא"ש אינו סובר דאת"ל פשיטותא ועוד אף מאן דסבר הכי אינו אלא באת"ל שבש"ס אבל לא בלשון הפוסקים ומסיק שבמכ"ת הרב ב"ח דבריו אלו נכתבו שלא בהשגחה וסיים ועיין תפארת שמואל ד' ע' ע"ד ששגג גם הוא בדעת הרא"ש עכ"ל וס' ת"ש הנדפס בעני עצמו אין אצלי כי אם הנספח ומחובר להרא"ש ואי אפשר לכוין הדפים וכן ספר קרבן נתנאל הנדפס בפני עצמו אין מצוי אצלי כי אם נספח להרא"ש ולא הדפיסו הכללים ומספקא לי אם דברי הרב תש"מ הם ממש כדברי הרב"ח שבאה"ע בכל מכל (דהרא"ש אית ליה כללא דאת"ל פשיטותא ושגם בדברי הפוסקים הוא כן) או שרק דהרא"ש פוסק כאת"ל שבש"ס ובתפארת שמואל על דברי הרא"ש בנדרים פרק עשירי סי' יו"ד ראיתי שמייחס להרא"ש דאת"ל שבש"ס פשיטותא היא והרב קרבן נתנאל שם השיגו בזה ואמר שבכלליו הוכיח דהרא"ש לא ס"ל כהאת"ל עי"ש ואין מזה הכרח לאת"ל בלשון הפוסקים דבזה אפשר דגם הרב תש"מ מודה דאינו פשיטותא שוב מצאתי שהרב החבי"ף בנשמת כל חי ח"ב ד' מ"ג ע"ב כתב בפירוש שדעת הרב תש"מ היא אליבא דהרא"ש דגם בלשון הפוסקים משמעות הלשון הוא פשיטותא עי"ש ועיין לקמן באות ט' ומדברי מרן הב"י בחלק אה"ע סוף סימן י"ז גבי אמרה תנו לי כתובתי והתירוני לינשא דכתב הריב"ה שם דלהרמב"ם מתירים אותה ולהרא"ש אין מתירים נראה קצת שסובר בדעת הרא"ש דאת"ל הוי פשיטותא מדקאמר דמשום דלא גריס את"ל הוא שסובר דלא איפשיטא הבעיא עי"ש (אלא דהרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש ההם כתב דאינו מוכרח וכו' עי"ש) ומדברי הרא"ש בפרק קמא דקידושין סי' ז' שאחר שהסביר טעם הרמב"ם דאזיל לשיטת ה לפסוק כאת"ל סיים וכתב ונראה דכאן אי אפשר לומר כן וכו' אין להכריח דבעלמא סובר דהוי פשיטותא דיש לומר שכונתו לומר דאף מאן דסבר בעלמא האי כללא הכא מודה וק"ל

והנה ביד מלאכי שם כתב דמרן ב"י ח"מ סי' שמ"ו סי"ז סובר דאין דרך הרא"ש לפסוק כאת"ל (יש לדקדק לפי זה אמה שכתב באה"ע סי' י"ז הנ"ל שנראה שסובר בדעת הרא"ש דהוי פשיטותא וכן נראה שהבין הרב קרב"ן הנ"ל) וכתב שכן מתבאר מדברי הרב"ח שם דאי לאו דאיכא הוכחה לא הוה פסיק כאת"ל ושכן כתב הרב הפרישה בסי' שי"ב סי"ט (לא ידעתי אמאי לא הזכיר דברי הפרישה בסי' שמ"ו דאיירי ביה) עי"ש ואנכי הרואה דהני מילי דרב בהאי עניינא סתראי נינהו דבח"מ סי' שי"ב ושמ"ו הנ"ל מפורש יוצא שסובר בעד הרא"ש דלא הוי פשיטותא זולת היכא דמוכח בש"ס או היכא דמסתבר עי"ש ואילו בדרישה אה"ע סי' קל"ז בסופו כתב על דברי הריב"ה וז"ל ותימה למה כתב רבינו על כלן ספק מגורשת וכבר נתבאר בדברי רבינו לעיל סי' י"ז וסימן ל"א וסימן ק' וסי' ע"ה וסי' קכ"ב ובכמה דוכתי דסבירא ליה ולהרא"ש נמי דאת"ל הוי פשיטותא וכו' ע"כ והסתירה מפורשת בדב"ק ועיין עוד בפרישה א"ח סוף סי' פ"ג גם מה שהראה לסי' י"ז אם כונתו לההיא דהתירוני ותנו כתובתי הרי מבואר בדברי הריב"ה דלא פסק כהאת"ל אלא דמדברי מרן הב"י הוא דיש ללמוד כן אבל מגוף דברי הרא"ש והריב"ה אין הכרח דסברי הכי דאימור דאף אי הוו גרסי את"ל הוו סברי הכי וגם בדברי מרן ב"י על כרחן לדחוקי נפשין בכונתו כי היכי דלא ליסתרו דבריו אמה שכתב בח"מ סימן שמ"ו ומה שציין לסי' ל"א היינו ההיא דפרק קמא דקידושין סי' ז' וכבר כתבתי לעיל דאין משם הכרח ועי"ש בדרישה ומה שהביא מסי' ק' היינו ההיא דהתירוני דסי' טו"ב ומה שציין לסי' ע"ה לא מצאתי שם מזה כמו שיראה הרואה ומה שהביא מסי' קכ"ב תמוה לענ"ד דשם אדרבא גם הרמב"ם דסובר דאת"ל פשיטותא בעלמא בדין ההוא לא הלך לשיטתו וכתב מרן הב"י משום דהאת"ל אינו מפורש בש"ס ועי"ש להרב בית חדש על כל פנים לא נמצא להרא"ש ומר בריה הריב"ה שם דפסקו כהאת"ל כיעי"ש

גם על הרב ב"ח קשה דממה שכתב בסימן שמ"ו מוכח שסובר בעד הרא"ש דלא הוי פשיטותא וכן כתב בב"ח יו"ד סימן רל"ד סעיף כ"ג כמו שכתב הרב יד מלאכי שם ואילו באה"ע בקונטרס אחרון סי' קל"ז סעיף ג' נראה כמסכים לדעת הרב הדרישה דדעת הרא"ש והריב"ה לפסוק כאת"ל והוזקק ליישב קושייתו כיעי"ש ודוחק לומר דלדבריו ולשיטתו דהרב הדרישה קאמר דאם כן הוה ליה למימר בפירוש חדא דאין דרך הרא"ש והריב"ה לפסוק כהאת"ל ועוד דשאני הכא דלא הוה מצי למימר האת"ל איפכא ואההיא דבח"מ סי' שמ"ו עיין להרב תוספת יו"ט בפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש בפרק שמיני דמסכת מציעא סי' י"א ועל דברי הרא"ש בפרק שני דקמא סימן י"ד

ועל דברי מרן הב"י בח"מ סי' שמ"ו הנ"ל שהעיד דאין דרך הרא"ש לפסוק כהאת"ל קשה ממה שכתב בב"י אה"ע סי' ס"א (ד"ה ומ"ש) שדרך הגאונים והרמב"ם לפסוק כהאת"ל ומשמע דכונתו לומר דמהאי טעמא הוא דפסק הריב"ה שם דחיבת חופה קונה והלא הרא"ש בפרק אף על פי סי' ו' פסק כן ומר הוא דאמר בדעת הרא"ש דלא סבירא ליה כהאת"ל ואם כן על כרחין