שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל תה

שיש מי שאינו נזהר לשלם דמי הארבעה מינים קודם החג (שם בד"ה ובמכתב אחר):

בין יום כפור לסוכות אם יש לומר דמהני כסף לחוד דהעמידו דבריהם על דין תורה דומיא דבארבעה פרקים שמשחיטים את הטבח וכן ביין לקידוש וכו' (שם בד"ה וגם בדין):

ואם יש חילוק בין קונה אתרוג לעצמו כדי לצאת בו ידי המצוה לקונה אתרוגים רבים לסחורה דבזה יש לומר דהוי כקונה תפוחים בעלמא (שם בד"ה ובעיקר):

קנה בכסף שנתן להמוכר ואחר כך שלח את משרתו גוי להביאם מאצל המוכר והמוכר מסרם להמשרת ואחר שהלך המשרת טרם שהגיע לבית אדוניו רץ המוכר אחריו ולקחם בחזרה כי חזר בו מהמקח וקרבו למשפט המוכר טוען שכיון שלא היה אלא קנין כסף הרי הוא מקבל מי שפרע והלוקח אומר שהיה גם משיכה אף שהיה על ידי גוי מהניא אחר קנין מעות (שם בד"ה והוה עובדא):

אם חזר המוכר וקבל מי שפרע אין המוכר יוצא בו דהוי מצוה בעבירה אבל אחרים יוצאים (שם בד"ה ואם לא היה):

מי שיש לו דין ודברים עם חבירו בענין אתרוג אחד וזכה בו המוחזק מטעם קים לי אי חשיב שלו ויוצא בו ביום ראשון או לא (שם בד"ה ודברי הריטב"א ובד"ה ובמה שנסתפק):

כל שקנה החפץ קודם עשיית המצוה אף שהיה בעבירה ליכא משום מצוה בעבירה ואיך הדין לענין ברכה (שם):

במאי דתנן דבזמן המקדש שהיו מוליכים את הלולב למקדש היו מלמדים את כל העם לומר כל מי שיגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה למה הוצרכו ללמד לכולם והיה די שילמדו לשנים או שלשה ומהני מכח ספק ספיקא (שם כ"ה):

מה שיש מקומות שקונים הארבעה מינים מכיס הקהל וכל הצבור יוצאים בהם ידי חובת המצוה אי מהני (שם נ"א):

גזל לולב (ומיניו) ואחר כך קיים מצות השבה בכסף דמי שוויים אם נתקן הלאו למפרע ויצא ידי חובתו (שם כ"ו):

וכן אם פייס את הבעלים ומחל לו אי מהניא ליה המחילה ויצא בו או לא מהניא כיון שבשעת הנטילה לא ידעו הבעלים וצריך לחזור וליטול (שם בד"ה ובעיקר הדין):

ההקפות שמקיפין התיבה עם הלולב שיש נוהגים לעשותן אחר תפלת מוסף ויש נוהגים לעשותן קודם הוצאת ספר תורה אם רוצים לשנות המנהג (שם ז"ך):

סמך להמנהג לעשותן אחר תפלת מוסף (שם בד"ה ובסימן):

תמיהה על המנהג שגם הישראלים מקיפין את התיבה. והלא במקדש לא היו מקיפין אלא הכהנים (שם בד"ה אמר המחבר) עיין שם שיש סוברים שגם במקדש היו מותרים ישראל ובעלי מומין ופרועי ראש להקיף דמשום מצוה שרי ויש אומרים שההקפה לא היתה בהילוך ברגל אלא בעמידה:

קנה לולב (ומיניו) מהודר בדמים יקרים כפי שיוויו ובא אחד וגזלו ונפסל בידו אי מצי פטר נפשיה באתרוג כשר שאינו מהודר כמותו (שם כ"ח):

להסוברים דמצי פטר נפשיה בכשר שאינו מהודר אם הדין כן גם במקבל מחבירו במתנה על מנת להחזיר דמצי להחזיר לו אחר כשר שאינו מהודר (שם בד"ה ובסימן):

ואם יש לחלק בין גזלן לשואל מחבירו לצורך מצוה (שם ובאות ס"ה) (עיין שם גופא דעובדא ששאלו מאחד צורך מצוה ובחזרתם נמצא פסול וכו' וכו'):

גזל לולב (ומיניו) ששוה הרבה בחג ומחזירו לו אחר החג ואומר לו הרי שלך לפניך מה דינו (שם בד"ה עוד נסתפק):

וכן בשאל מחבירו לצורך מצוה ונפסל בידו (שם):

אם צריך לחבר האתרוג להאגודה של לולב וכו' בשעת הניענוע ואם יש חילוק בין שעת הניענוע לשעת הנטילה (שם אות ב"ן):

בעל חוב דקונה משכון אי חשיב שלו לצאת בו ידי חובתו לדעת הסוברים דבעל חוב קונה משכון קנין הגוף (שם אות ס"ז):

אם האשה נותנת הלולב שלא מדעת בעלה (כי אינו בביתו) לאחד מקרוביו ואוהביו אי מהני (שם אות ס"ח):

לולב ומיניו הבאים מערי אמעריקא אם יש חשש משום שלא כדרך גדילתם (שם אות ל"ג):

אם נוטל המינים לרחבן ולא מלמטה למעלה אם גם זה מיקרי שלא כדרך גדילתם (שם בד"ה וחקר):

לקח מחברו הארבעה מינים במתנה על מנת להחזיר ולא החזיר דקיימא לן דלא יצא אם הוא דוקא ביום טוב או גם בשאר הימים הדין כן (שם אות ל"ה):

הנותן במתנה שיהא קנוי לו רק לצאת ידי חובתו אי מהני ומתנה על מנת להחזיר אי הוי מתנה לשעה או מתנה עולמית (שם):

נותן במתנה גמורה לשעה ושאחר כך תופקע אי מהני (שם):

של שותפין דלא מהני אם הוא דוקא כשקנו שלא לשם מצוה או אף כשקנו לשם המצוה (שם אות ל"ו):

שאול וחסר דקיימא לן דכשרים בשאר ימים (חוץ מיום ראשון) אם הוא דוקא בחוצה לארץ וכן בארץ ישראל חוץ מעיר קדשנו ירושת"ו או גם בירושלים הדין כן (שם אות נ"ו):

אם חיוב לולב בירושלים הוא מן התורה כל שבעת הימים כמו במקדש או ירושלים שוה לשאר כל העולם שאין החיוב מן התורה אלא ביום ראשון (שם):

אם אין לו ארבעה מינים ולא סוכה ולפניו שתי עיירות באחת יש סוכה ולא לולב ובאחת לולב ולא סוכה באופן שאי אפשר לקיים שתיהם לאיזה מקום ילך (שם אות ז"ן):

הלוקח מחבירו הארבעה מינים כדי לצאת ידי חובתו אם צריך להגביהם שלשה טפחים. (שם אות ח"ן):

אם ליטול האתרוג תחילה ואחריו האגודה של הלולב או בהיפך (שם ט"ן):

ביום הושענא רבה אם לא נטל הלולב עד בין השמשות אם יטלנו בבין השמשות (שם אות ס'):

ביום ראשון שהוא דאורייתא אם לא נטל עד בין השמשות דהדין הוא דיטול בבין השמשות אם יברך גם כן או יטול בלא ברכה (ושם בד"ה ואם לא נטל):

איסורי הנאה אי מיקרי משלכם (שם אות ט"ל):

הנותן לחבירו במתנה על מנת להחזיר צריך ליתן לו זכות ליתנו הוא גם כן לאחר במתנה על מנת להחזיר (שם):

אם אמר יהא שלך לצאת בו ולא יותר אי מהני (שם ד"ה ובשדי חמד):

חקירת חכם בשבת של סוכות אם נשים רשאות ליטול לולב כיון דטעמא משום גזרה דרבה והני נשי דפטירי לא בהילי ולא אתו לאתויי ארבע אמות (שם אות מ'):

גזל מדבריהם כגון מציאת חרש שוטה וקטן אם יוצא בהם ידי חובתו או חשיב מצוה בעבירה או דלא מיקרי שלו כיון שבדיני שמים חייב להחזיר (שם אות מ"ט):

אם המצוה מסייעת להקנין כגון שהגביה הלולב לקנותו ונתכוון לצאת ידי חובתו אי הוי זה מצוה הבאה בעבירה (שם):

נתן לחבירו במתנה על מנת שלא יתננו לאחר אי חשיבה מתנה ויוצא בה ידי חובתו (שם אות ן'):

אם עבר על תנאו ונתנם לאחר אם נתבטלה המתנה ואינו יוצא גם הוא ידי חובתו (שם):

אם צריך שיהיו שוים פרוטה כדי שיהי' נקרא שלכם (שם אות ה"ן):

הבא לצאת ידי חובתו בשל חבירו במתנה על מנת להחזיר אם צריך שיגביה אותו בתחילה כדי לקנותו ואחר כך יחזור ויטלנו כדי לצאת ידי חובתו או נטילה אחת עולה לכאן ולכאן (שם אות ע'):

אם היתה ידו פתוחה ובא אחד ותחב לידו הלולב והוא אחזו והחזיק בו אי יוצא בזה ידי ולקחתם לכם (שם):

שאול ביום ראשון דפסול משום דבעינן משלכם וכן ביום שני דפסול מספק אם מותר לחנך בהם את הקטן בשאול (שם אות ע"ה):

אם תמצי לומר דביום טוב שני מחנכין בו את הקטן אם יברך גם כן או בלא ברכה דוקא (שם):

אם חייב לחנך הקטן גם בשאר ימי החג או דוקא בימים שהגדול חייב מן התורה