שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל תא

וכן דעת הנודע ביהודה והרשב"ץ וחתם סופר הנז"ל וכן היא דעת מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' של"א ובקונטרס אחרון שם וביורה דעה סי' רס"ו ובמחזיק ברכה סי' של"א וכתב שם שכן ראוי להורות כהשלחן ערוך והרב בית לחם יהודה ביו"ד שם אחר שהביא מסקנת השפתי כהן כתב דנהגו כהשלחן ערוך גם הרב כרם שלמה ביו"ד כתב על דברי השפתי כהן אנו נוהגים כדעת המחבר עיין ת"מ ח"ג וכן נראית דעת הרבנים רבינו עקיבא ויד שאול הנ"ל וכן נראית דעת הרב פחד יצחק שהביא הרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' כ"ח אות ז' דלולא היה אסרו חג בחמישי בשבת היו דוחים המילה ליום אסרו חג ולא היו מלין ביום טוב שני ועיין עוד בעיקרי הד"ט א"ח סי' כ"ב אות ל"ה וכן כתב בקונטרס קובץ על יד בסוף פרק ראשון דהלכות מילה דאנן קיימא לן כדעת הרא"ש וסייעתו דאינו דוחה יום טוב שני ולא עוד אלא הוסיף מדעתו לומר שגם הרמב"ם שהתיר שם לא אמר אלא לזמן שהיו מקדשין על פי הראיה שהיה אז יום טוב שני בגדר ספק אבל לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא והוי ודאי דרבנן מודה שאינו דוחה ובהלכות מילה סמך על מה שביאר בששי מהלכות יום טוב דין ט"ז דאנן בקיאינן בקביעא דירחא ואינו ספק אלא ודאי דרבנן עיין שם ועם שבמחילת כבוד גאונו אין דבריו נראין בזה אלא דעת הרמב"ם ודאי הוא להתיר ביום טוב שני כמו שהבינו בדעתו כל הבאים אחריו על כל פנים ראינו שכתב בפירוש דקיימא לן כהרא"ש וכו' והרב חכמת אדם בכלל קל"ה אות ו' הביא מסקנת הגאון שפתי כהן לפסוק כהרמב"ם דדוחה יום טוב שני וכתב דצריך עיון דבסמ"ק סי' קמ"ו וברוקח סי' ח"ק משמע דגם יום טוב שני אינו דוחה וסיים עתה מצאתי בשאלתות שכתב גם כן כלשון הרמב"ם וידוע שהוא כותב גם כן של יום טוב שני של גליות לכן נראה לי דהסומך על פסק השלחן ערוך לא הפסיד עכ"ל ודבריו צריכים ביאור וכנראה כונתו לומר דכיון שדרך רבינו השאלתות להביא גם דיני יום טוב שם אם כן מדלא כתב שגם ביום טוב שני אסור מוכח שדעתו היא דרק ביום טוב שני דראש השנה הוא דאסור ולא ביום טוב שני דעלמא ומה שכתב דהסומך על פסק השלחן ערוך לא הפסיד נראה שהוא טעות סופר וצריך להיות דהסומך על פסק השפתי כהן לא הפסיד והגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה בח"א סי' תמ"ד כתב וביד שאול פלפלתי והבאתי מה שכתב ריטב"א בשם רמב"ן וכו' ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר ולפי שאירע מעשה ולא עיינתי שנית וכו' ועל כל פנים נתבאר שגם בודאי שלא בזמנה נוטה דעת הת"ד שדוחה יום טוב שני דלא כהנודע ביהודה ועיין כסא דהרסנא סי' פ"ח דמהראוי שידחה יום טוב שני אלו תורף דב"ק שוב מצאתי את שאהבה נפשי הגאון עמודי אש יצ"ו שעמד בזה בסימן ה' דף מ"א ע"ד אות מ' שכתב שהאחרונים רצו להקל לפי שלא ראו כי אם דברי הרא"ש אמנם מר ניהו נפק דק ואשכח דרבינו האי גאון ורב נסים גאון בספר המפתח לשבת ד' ל' ורבינו יהונתן שבחידושי הר"ן לשבת ד' קל"ז והרב המאירי שם כולהו סברי כהרא"ש והביא מה שכתוב בחידושי הריטב"א ליבמות ד' מ"ה דהרמב"ן מתיר וכתב דטעות סופר הוא וצריך להיות הרמב"ם וזכר מה שכתב בתמים דעים שנראה דעתו כהמקילין ומסיק דצריך עיון גדול לדינא אלו תורף דב"ק ולפי כל האמור נראה דגם לענין לולב שאול ביום טוב שני לא נוכל להחליט ליטול ולברך כדעת המקילין בדין מילה שלא בזמנה כמו שנראה מדברי הגאון נצי"ב אלא יטול בלא ברכה:

כלל קמב לפני ה' הכתוב בתורה אין מקומו שוה בכל מקום כי מצאנוהו שמציין המקום היותר מקודש שהוא קדש הקדשים וכו' ומצאנוהו על כלל ירושלים וכו' ומעשר ובכור נאכלין בכל העיר וברוב פעמים יכוון אל ההיכל וכו' לפעמים יהיה כלל ההיכל וכו' ולפעמים על צד מזרח וכו' ולפעמים על צד צפון וכו' ולפעמים על שער ניקנור וכו' אלו תורף דברי הגאון מלבי"ם בספרו הנחמד התורה והמצוה בפרשת צו על פסוק הקרב אותה בני אהרן לפני ה' (ויקרא ו' פסוק ז') בסימן כ"ו בחלק תורה אור אות א' והביא דבריו רבין חסידא תנא ירושלמאה בספר כפי אהרן ח"ב בא"ח סי' י"ד דף י"ג ע"ג ועל פי כלל זה פלפל בחכמתו על לפני ה' הכתוב גבי לולב אם רוצה לומר מקום המקדש או אף ירושלים וביאר סוגיית הירושלמי בראש השנה פרק ד' ובסוכה פרק ג' בדין זה עיין שם דב"ק והרב זרע אברהם פירוש על הסיפרי) בפרשת נשא סי' י"ז כתב בשם הרב ק"א קרבן אהרן) וז"ל כל הקרב הקרב יותר אל ההיכל יקרא לפני ה' בערך מה שחוץ ורחוק ממנו ולזה בכל מקום אשר יאמר לפני ה' יובן כל העזרה ומערב ומזרח המזבח שכולם בערך חוץ יקראו לפני ה' אבל בערך פנים הנה מערב המזבח יקרא יותר לפני ה' שהוא קרוב יותר נגד ההיכל ממה שהוא המזרח ואם כן בדברים אשר יחשב בהם שיעשו חוץ כמו שחיטה ותנופת אשם ולזה באמרו לפני ה' מיעט מזה ונפרש אותו בעזרה שבערך החוץ יקרא לפני ה' אף שבערך המזבח לא יקרא לפני ה' אבל בדברים שעבודתם היא במזבח כגון גחלים של יום הכפורים דלא יחשב בהם חוץ נצטרך לפרש לפני ה' דאינו אלא במערב שממעט המזרח שבערך המערב אינו לפני ה' עכ"ל והרב זרע אברהם קלסיה וכתב ליישב על פי הדברים האלה דברי התוספות והרמב"ם בתשיעי מהלכות מעשה הקרבנות עיין שם דב"ק ובספר היקר אברהם אזכור ד' כ"ט אות ע"א אחר שציין דברי זרע אברהם הנ"ל כתב ובליקוטי יפ"ת סדר נשא פ"י עמד בהא דלפני ה' אם הוא במזרח דוקא או גם צפונה לפני ה' ועיין הרמב"ם בהלכות מעשר שני פרק י"א הלכה ד' בלפני ה' אם הוא בדוקא ומהר"י קורקוס שם ומרכבת המשנה ח"ג ומעש"ר שם ומה שכתב הרב זהב שבא עכ"ל והנה הספרים שציין (יפ"ת ומהריק"ו ומרכבת ומעש"ר) אינם אצלי וזהב שבא לא ציין מקומו ואתה תחזה למרן מהרד"ף בספרו הנורא ספרא דבי רב ד' ז"ך ע"ג שיישב קושיית מרן כסף משנה בהלכות מעשה הקרבנות הנ"ל ותורף דב"ק הוא דלפני ה' משמע טפי במערב מבמזרח מיהו היכא דפגע ברישא במזרח כיון דמזרח נמי נוכח המערב איקרי נמי לפני ה' ביה בעי למיעבד משום אין מעבירין על המצות והיכא דפגע ברישא בצד מערב ביה עביד משום אין מעבירין וכו' עיין שם:

כלל קמג לועג לרש דקיימא לן דאסור לקרות תוך ארבע אמות של מת אם הוא דוקא במת שהיה חייב בחייו ללמוד תורה ולא באשה וקטן שגם בחייהם לא היו חייבים כתבתי בחלק אסיפת דינים במערכת אבילות סי' קי"ג דמסקנת הפוסקים דגם באשה וקטן איתיה להאי דינא עיין שם ורב אחד הובאו דבריו בשו"ת הד"ר לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו בסוף סי' ל' עמד מתמיה דבבאר היטב א"ח ריש סי' מ"ה כתב בשם מהריט"ץ דגם בקבר קטן אסור לקרות ובפתחי תשובה יו"ד ריש סי' שס"ז כתב בשמו בהיפך והרב המחבר השיבו דודאי אחד מהם לא העתיק יפה וכבר הזהירו שאין לסמוך על הקיצורים וכו' עיין שם מובן שלא היה בידו שו"ת מהריט"ץ וכבר כתבתי באסיפת דינים שם תורף דב"ק ועתה שכבר יש בידו ספרי שדי חמד ישר יחזה שם מה שכתבתי על דברי הרב פתחי תשובה בזה ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאון אבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' כ"ג לא זכר שם מה שכתבתי בשדי חמד הנ"ל והוא חידוש שבכל יום מחבב דברינו וענותו תרבני כאשר יראה הקורא בספרו במקומות רבו עצמו מספר אמנם יש זכות תולה שכשכתב ענין זה אכתי לא הוו בידיה ספרי שדי חמד ואחר שבאו לידו לא אסיק אדעתיה לעיין בהם לענין זה ותקרנה אותי כאלה פעמים רבות:

ושם הבאתי מי שייחס בדעת מרן ביו"ד סי' שד"מ סעיף ט"ז שהאיסור הוא גם חוץ לארבע אמות ושהסכימו רבני האחרונים דחוץ לארבע אמות מותר ועיין שם בסי' קט"ו:

ומה שכתבו הפוסקים ביו"ד סי' שס"ז לא ילך לבית הקברות וספר תורה בזרועו ויקרא בו אם דוקא כשקורא בו הוא דאסור אבל לילך בספר תורה בלא קריאה שפיר דמי או לא שנא כתבתי שם בסי' קי"ד עיין שם. ובעיקר איסור לימוד בבית הקברות משום לועג לרש הבאתי שם בסי' קט"ו דבזמן הזה דמעמיקים הקבר יותר מעשרה טפחים והוי רשות בפני עצמו ליכא איסורא והפוסקים שאסרו הוא לפי שבזמנם לא היו מעמיקים הקבר כל כך וכו' עיין שם. ושם בסי' קט"ז כתבתי בתוכחת מגולה על איזה בני אדם שמזלזלים לשתות שכר בשעת הרחיצה בפני המת דקימא לן דאסור לאכול בפני המת ושתייה בכלל אכילה וכן לעשן סיגארו