שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל ת

דאיתחזי לן דאיכא מאן דאמר דשיעור שופר הוא מן התורה יתקע בלא ברכה מכל מקום בטפח הרביעי שבלולב שלא ראינו מי שסובר שהוא מדאורייתא וממקומו מוכרע שאינו אלא מדרבנן כיון שכל עיקר הניענוע הוא מדרבנן נראה אמת נכון פסק הגאונים הנ"ל דיטול ויברך:

עד) באתי לעורר בדבר חדש שלא הזכירוהו המחברים באותן מראות שנהגו להכשירם באתרוג כמו מראה אדום מסומכין על מה שלמד זכית הרב פני אריה סי' ה' להחשיבו מראה אתרוג וכן כיוצא בו מכל מקום ראוי למהדרין שלא תמצא מראה זו רק במקום אחד אבל אם נמצא בשנים ושלשה מקומות יש לחוש למה שכתב הראב"ד שהביא הר"ן דמנומר דפסול דוקא שמנומר בגוונים הפוסלים באתרוג הלבן והכושי וכו' אבל מנומר בגוונים כאילו היה האתרוג כולו בגוון אחד מהם כשר כשהוא מנומר בהם גם כן כשר אבל אחרים פוסלים שכל שעשוי גוונים אין זה הדר כלל עכ"ל ופלא מדוע לא הובא דעתם בשלחן עריך כיון שהר"ן סתם ולא השיב על דברי האחרונים (כלומר האחרים הנ"ל) וגם שיטת רש"י נראית כן שפירש באתרוג שנגלד כאהינא סומקא כשר ובמקצתה פסול משום דמנומר הוא ויש ראיה לזה דבשני מקומות מיחזי יותר כמנומר ופסול אף דבכי האי גוונא בכולו כשר מדאמרינן בגטין ד"ן שאם מעביר קולמוס על השמות שנכתבו שלא לשמן פסול משום דמיחזי כמנומר אף דאם כל הספר נכתב בדיו חדש הוי כשר כל שהספר כולו לא נכתב בחדש רק במקומות מועטים הוי כמנומר ופסול ולא מכשיר התם העברת הקולמוס רק בחד אזכרה והוא הדין באתרוג וראוי לבעל נפש להשגיח על זה שלא יהא מנומר במקומות הרבה גם במראות הכשרות אלה דברי הגאון מהר"א תאומים בחסד לאברהם תניינא סוף סימן ע"ה:

עה) מה שכתב בבר"י (ברכי יוסף) דביום טוב שני יכול לחנך הקטן בלולב שאול משום שהוא מדרבנן ולא חיישינן לספיקא ברור שכונתו שיכול לחנכו בברכה ולא כמו בגדול דנוטלין ולא מברכין מטעם ספק מה שאין כן בקטן ומה שהקשה מעלתו דלמה ליה למימר הטעם שהוא דרבנן הא מבואר בסמ"ג דלא איכפת לן אם קטן מברך לבטלה אינו ענין לכאן דבאמת אסור ללמד את הקטן לברך לבטלה אם לא בשעת לימודו ולחינוך מותר לחנכו לברך אך לא לבטלה אמנם בעיקר הדין של הבר"י איני מודה לו שאין מחנכין את הקטן אלא במה שיעשה כן בהיותו גדול ואם כן שאול דבהיותו גדול אינו מברך איך (אין) לחנכו בהיותו קטן שלא יעשה כן בהיותו גדול ולא דמי למה שכתבו התוספות בפסחים ד' פ"ח ע"א לענין אכילת פסח שלא למנויו דהתם הלא מונים את הקטן כמו בהיותו גאל אלא דלמאן דאמר שה לבית לאו דאורייתא לא מהני מינויו ולזה כתבו שפיר התוספות דמשום חינוך מותר כדי שיעשה כן בהיותו גדול אבל אי לא אימנו את הקטן אסור להאכילו מהאי טעמא שלא יתרגל לאכול בלא מינוי גם בהיותו גדול וכדאיתא בדף פ"ט ע"א אלא אי אמרת דלא אימנוהו מעיקרא וכו' ולא מוקים בבניו קטנים אלא אפילו קטנים אי אפשר להאכיל אלא באותו אופן שאוכל בהיותו גדול כה דבר האיש אדוני האר"ש הגאון נצי"ב בשו"ת משיב דבר סי' מ"א (ד"ה אשר העיר) ועיין באות שאחר זו:

הנה מה שכתב בשם הברכי יוסף לפי הנראה כונתו למה שכתב בסי' תרנ"ז וז"ל (על מה שכתב מרן קטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו) אין לתת (לקטן) ביומא קמא לולב בשאלה דאף דקטן מדרבנן הוא דחייב לחנכו מכל מקום ביומא קמא דהוי לגדולים מן התורה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון דבעינן לכם ולא שאול וכן מוכח מדברי הרא"ש בפרק לולב הגזול אמתניתין דאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון בלולבו של חבירו ויש להסתפק ביום טוב שני אי מצי לחנך הקטן בשאול ויש ראיה מדאמרינן במנחות ד' ס"ח חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן והכי נמי בחינוך הקטן שהוא מדרבנן שפיר דמי דין אבא יחנכנו וירק את חניכי"ו הגם שאו"ל ולספיקא לא חיישינן עכ"ל ומטי לה בשם הגאון בעל ספר בתי כהונה בתשובה כתיבת יד ועוד נסתפק שם אי חייב לחנכו בשאר ימי החג לפי מאי דאמרינן בחגיגה דף ו' דהיכא דגדול חייב מדאורייתא מחנכין לקטן מדרבנן והיכא דגדול לא מיחייב מדאורייתא לא מחנכינן לקטן ויש לחלק בין זו לברכת המזון חנוכה ופורים ולזה אמר מר הגאון נצי"ב דמה שכתב דביום טוב שני מחנכין את הקטן בשאול היינו ודאי בברכה והכי ודאי מסתברא שאם לא כן היה לו לכתוב בפירוש שלא לברך ומה שכתב דאסור ללמד לקטן לברך לבטלה וכו' הנה בברכי יוסף סי' תרח"ן (ד"ה אפס כי עז) הקשה על מה שכתבו הגהות אשר"י והמרדכי והובא בבית יוסף דבקיאי הדעת מחזירין את הלולב למקומו והתינוקות נוטלים מעצמם ומברכים עליו דמאחר דקטן ביום ראשון אינו יוצא בשאול איך קרי להו נקיי הדעת כיון דהקטנים מברכים לבטלה ואי בקיאי נינהו נינטריה להושענא מינוקא דלא ליזלו וליברכו לבטלה וצדד לומר שהגהות אשר"י והמרדכי סוברים דקטן ביום ראשון יוצא בשאול ושפיר מברכי וכו' (האריך קצת וסיים) שוב ראיתי מה שכתב הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג ריש הלכות מגילה דלא איכפת לן אי קטן מברך לבטלה דהא ליתיה בעונשין ואנן אין מצווים להפרישו ואם כן מאי דדייקינן על הגהות אשר"י והמרדכי לא קשיא מידי וכמבואר עכ"ל והוא תנא דמסייע להגאון נצי"ב שהרי אמר מר מילתא בטעמא דאין אנו מצווים להפרישו דמוכח דלספותו בידים מיהא ללמדו שיברך לבטלה לא נוכל רק דכשהוא מעצמו נוטל ומברך לית לן בה:

ובמאי דאסברה לן הגאון נצי"ב דלא שרינן לספות לקטן בשאול משום מצות חינוך כיון דלכשיגדל אינו יוצא בשאול כנז"ל נראה שיש לפקפק על מה שהבאתי לעיל באות י"ד (בד"ה ועתה חדשות) בשם ספר זכר החיים על פי מה שכתבו התוספות דמשום חינוך שרי לספות לקטן בידים עיין שם דיש לומר דכיון דכשיגדל אינו מברך אלולב שאינו קונהו אין שייך להתיר לחנכו עתה בזה וגם מה שכתב שם דלא שייך אתי למיסרך כיון דלכשיגדל שפיר זוכה ומברך יש לפקפק שהרי כיון שעתה אינו קונה אותו והוי לדידיה כשאול ומברך אתי למיסרך כשיגדל לברך על לולב שאינו קונה אותו כמו שאול וכיוצא וצריך לעיין בגוף הספר ואינו מצוי אצלי. עו) ראה זה חדש שחידשה תורה דיליה הגאון נצי"ב בספרו הבהיר משיב דבר בסימן מ"א (בד"ה ומדי דברי) במאי דמתבאר מדברי הפוסקים בסוף סי' תרמ"ט דשאול ביום טוב שני נוטלין ולא מברכים משום ספק דהא מילתא תליא באשלי רברבי שנחלקו במילה שלא בזמנה אי דוחה יום טוב שני דשיטת הרא"ש והשלחן ערוך ביורה דעה דאינה דוחה דגם זה בכלל הזהרו במנהג אבותיכם שהיה ספק ממש ולא דחי הכי נמי גם היום והא דתנן בשני ימים טובים של ראש השנה נימול בעשרה היינו משום דתנא בארץ ישראל קאי אבל לשיטת הרמב"ם מילה שלא בזמנה דוחה יום טוב של גליות וכן היא שיטת השאלתות וההלכות גדולות והטעם שלא העמידו המנהג של אבותינו אלא במקום רשות ולא במקום מצוה כמו שביאר בחיבורו העמק שאלה סי' ט' אות ד' וכו' (שקיל וטרי קצת בזה וסיים) נחזור לענין דשיטת הרמב"ם ברורה מאד אולם בירושלמי פרק ד' דמגילה מבואר כשיטת הרא"ש וכו' דיום טוב שני של גליות נחשב באמת לספק וכו' נמצא דתליא בזה המחלוקת אי נהגו בספק גם במקום מצוה או רק במקום רשות והשלחן ערוך פסק בהלכות מילה ביורה דעה סי' רס"ו סעיף ח' כהרא"ש דאינו דוחה יום טוב שני אבל השפתי כהן שם סעיף קטן ח' פסק כהרמב"ם דדוחה יום טוב שני של גליות ודבריו נראין דיש הוכחה מהש"ס בבלי כשיטת הרמב"ם אם כן גם בלולב שרי ומחוייב ליטול ולברך על השאול ביום טוב שני של גליות אלו תורף דב"ק ומשמעות דבריו הוא דמסיק כן לדינא דיש ליטול ולברך על השאול ביום טוב שני לפי מה שנראה לו עיקר לדינא דמילה כמסקנת הגאון שפתי כהן:

והנה אנכי הדל במערכת יום טוב סי' א' אות יו"ד עמדתי בדין מילה שלא בזמנה ביום טוב שני והבאתי בשם כמה פוסקים שהסכימו להקל ובכל זאת קשה להחליט כן להלכה ולמעשה כמו שכתבתי שם בזה הלשון ואף שמתבאר מכל הנז"ל שרבו המתירים והם הרמב"ם וסמ"ג וכל בו והרע"ב ובעל הלכות גדולות ורב אחאי גאון והגהות מרדכי ותמים דעים ובשמים ראש וערך השלחן והעמק שאלה והרמב"ן שבחידושי הרשב"א ומהריק"ש ושפתי כהן ויש אומרים שגם רש"י סובר כן הרי חבל נביאים שיש בהם ד"י והותר דסוברים להתיר מכל מקום למעשה יראתי להקל נגד דעת הרא"ש וכן נראית דעת מר בריה בטור יו"ד סוף סי' רס"ו ומרן בשלחן ערוך ומסתמא כן היא גם דעת הרמ"א והרב הלבוש