שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצז

מסיק בצריך עיון והגאון שואל ומשיב שם כתב בשם הרב השואל לפשוט ספק זה מדאמרו בפרק לולב הגזול ד' מ"א לא ליקני איניש הושענא לינוקא משום דמיקנא קני אקנויי לא מקני ואם איתא דיוצא במשכון יתן לו במתנה על מנת להחזיר ואח"כ אף שלא יוכל להחזיר יקחהו מיד התינוק בתורת משכון דעכ"פ צריך להחזיר רק שאינו יכול ולא גרע ממשכון ועל כרחין דאינו יוצא במשכון והשיבו דאין מקום לדבריו כלל דלא מבעיא להמפרשים דהא דלא ליקני היינו במתנה גמורה אין התחלה לדבריו דאין צריך להחזיר כלל אלא אף למה שכתבו הר"ן והריטב"א דמיירי במתנה על מנת להחזיר כיון דמיירי בלא הגיע לעונת הפעוטות ואינו יכול להחזיר הוי כמפליגו בדברים כמו שכתב הר"ן ואין צריך להחזיר דלא הוי תנאי כלל כדכתב הר"ן ועוד דהרי בלא הגיע לעונת הפעוטות אין על הקטן חיוב כלל אף בעסק משא ומתן כמבואר בחשן משפט סי' צ"ו סעיף ג' אף דבסימן שמ"ט מבואר דקטן שגנב מחזירין הקרן לבעליו היינו דוקא בגנב אבל כאן נתן לו במתנה אמנם הוא זכה ומצא הדבר מפורש במקובצת ובבית יוסף סי' גש"ן שהביא מה שכתב הריטב"א בשם הראב"ד דאף דקנה ביאוש ושינוי רשות דמים מיהא בעי לאהדוריה וכתב הריטב"א דבכל הש"ס משמע דקנה קנין הגוף דאם לא כן אמאי אמר רב הונא כי זבניתו אסא וכו' מאי אהני דהא מכל מקום האי אסא לא מיקני קנין הגוף דהא אינו אלא כמו משכון דבדמים בעי לפדות ואנן בעינן ביום הראשון לכם עכ"ל וכו' על כל פנים מבואר בהדיא דבמשכון לא מיקרי לכם אלו תורף דב"ק מבואר שדעתו מסכמת דמשכון לא מיקרי לכם ועיין שם שהאריך לפלפל בקושית הריטב"א על הראב"ד ועוד הבאתי בשדי חמד שם תורף דברי הגאון מליבוויץ בצמח צדק חלק יו"ד סי' רל"א דהרב השואל כתב כיון דבעל חוב קונה משכון חשיב כשלו והבאתי מה שכתב על דבריו שאין נראה לו כן וכו' וסיימתי שם דלפום ריהטא נראה דאף למה שכתב בצמח צדק דלגבי בכור מהני היינו משום דעל כל פנים הוי כשותפות הגוי דמהני בבכורה אבל למאי דבעינן לכם נראה דלא מהני וכתבתי שצריך להתיישב לעת הפנאי עיין שם:

שוב אחר כמה שנים זכיתי בספר הקדוש אמרי בינה לתנא ירושלמאה הגאון מהר"ם אויערבאך וראיתי שבדיני יום טוב סי' כ"א אות י"ג הביא מה שנסתפק הגאון שער המלך הנ"ל וכתב על דבריו דלכאורה אינו מובן מה ענין זה לשם דלענין בל יראה ודאי לא גרע מקבל אחריות בעלמא כיון דקיימא לן דבר הגורם לממון כממון דמי ומשכון עדיף מקבלת אחריות דאף אם לא קבל אחריות יש לומר דמצד נין משכון עובר אבל בלולב מהיכא תיתי שיהא נחשב זה שלכם וצדד ליישב על פי דעות הסוברים דבעל חוב קונה משכון קנין הגוף ממש ושקיל וטרי בזה ומסיק דלולב הממושכן ביד ישראל אף ברשות הלוה אינו יוצא בו לכולי עלמא אף במשכנו שלא בשעת הלואה דקנה מדרבי יצחק ואף אם נאמר דיש לו בו קנין הגוף לא הוי יותר משותף ולא הוי שלו ממש לבדו אלו תורף דב"ק והוא תנא דמסייען ובספר ארחות חיים החדש ראיתי בסי' תרמ"ט אות ו' שהביא ספקו של השער המלך ותורף דברי השואל ומשיב הנ"ל בקיצור וציין לעיין בשדי חמד חלק הכללים מערכת הבי"ת הנ"ל ובתורת מר מחותנו שם אות ז' ראיתי שכתב בשם הגהות הגאון אבד"ק לבוב (כנראה כונתו על השואל ומשיב) שהביא בשם הרשב"א שבבית יוסף חשן משפט סי' גש"ן דמשכון לא הוי לכם וציין לעיין בשו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' שמ"א באמצע התשובה וכו' ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

סח) אם אין האיש בביתו ואשתו נתנה לאחד מקרוביו או אוהביו במתנה לא יצא דשמא ניחא ליה למכרו על יום ראשון אבל למכרו שרי דזכין לאדם שלא בפניו ואם אדם חשוב הוא וזילא ביה מלתא למכור שרי דאמדינן דעתיה דניחא ליה כן כתב הרב מגן אברהם סי' תרנ"ח סק"ג וכתב הגאון אמרי בינה בהלכות יום טוב סי' כ"א אות י"ד בשם הרב אחיו דנראה לו דתלי בפלוגתא דתוספות והריטב"א בבבא מציעא ד' כ"ב ביאוש שלא מדעת דלא הוי יאוש דלהתוספות אין ליקח מחבירו שלא מדעתו דבר שידענו שאילו הוי ידע הוה ניחא ליה ולהריטב"א מותר (דיש חילוק בין אבידה לשאר דברים) וכן העלה השפתי כהן בסי' חש"ן והכא נמי לדעת השפתי כהן יוצא ולא לדעת התוספות והגאון המחבר כתב שבמקום אחר האריך וכו' וכתב דהעיקר לחלק דאף אם נאמר דשלא מדעת אינו רשאי ליקח בדבר שאינו מקפיד לגבי אחד ומקפיד על אחרים וכמו שכתב המחנה אפרים בדיני גזלה סי' ב' מכל מקום אשתו ששולטת בביתו בודאי הרשה לה לתת מממונו כפי הנאות ורשאי לקבל ממנה מה שאין כן שלא מדעת בעלים ולפי זה באתרוג אף דשלא מדעת חבירו אינו רשאי ליקח כמבואר בהרמ"א סי' תרמ"ט דלא הוי לכם כל זמן שלא הקנה לו מכל מקום אשתו או בן ביתו לגבו אינו מקפיד אם עושה דבר בממונו במקום דאנן סהדי דניחא ליה וסיים ואם ירצה ה' במקומו יבואר ושקיל וטרי קצת בדברי הגאון נודע ביהודה במהדורא קמא אבן העזר סי' ט"ן במה שכתב הרמב"ם דמקדש אשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד דאם שוה פרוטה מקודשת ודאי דהיכי הויא מקודשת במה יצא החפץ מחזקת מאריה קמא דיש לומר דנפקא ליה מדאמרינן בסוף בבא קמא דגבאי צדקה רשאין יטול דבר מועט מנשים ועל כרחין הטעם משום דאין בעל הבית מקפיד לגבי כל העולם ואז הוי הפקר ואם מקפיד לאחד לא הוי הפקר וכו' אלו תורף דב"ק ועל מה שכתב מגן אברהם דלמכרו שרי כתב הרב נהר שלום דנראה לו דהיינו דוקא אם דרכה למכור בלא רשות בעלה דאז מה שעשתה עשוי עיין באבן העזר סוף סי' פ"ו ובספר ארחות חיים החדש בסי' תרנ"ח אות ג' (בד"ה בשע"ת) כתב על דברי מגן אברהם הנ"ל בשם אליהו רבה ולי נראה שאין הבעל מקפיד וכל שכן אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית ושמוכח דאף באינה נושאת סובר דיצא ושבאשל אברהם כתב רק בנושאת יש לומר דאינו מקפיד ונשא ונתן קצת על דברי נודע ביהודה קמא הנ"ל עיין שם דב"ק:

סט) כל ימי הייתי מצטער בראותי שההמון העם כשמברכים על לולב שלי אוחזין בהלולב למעלה ולא במקום האגודה של הדס והערבה ולדעתי לא נכון לעשות כן דהא לקיחה כתיבה אכולהו ארבעה מינים ועם שיש לומר כיון שהם קשורים עם הלולב אחיזתם בלולב הוי כלקיחת כולם בידו לא נתקררה דעתי ולמה לנו לסמוך על סברות כל כמה דסמי בידן דבמקום שיאחזו למעלה יאחזו למטה במקום האגודה ויהיו כל המינים בידו ודחקתי לעצמי שעושים כן מחשש שלא יפלו עלי ההדס ע"י מישמוש הרבה בני אדם ומכ"מ כשאני לעצמי אני מזהיר להמברכים על לולבי שיאחזו למטה במקום האגודה שוב מצאתי בספר היקר בנין שלמה לאישי כהן גדול הגאון מהרש"ל דומ"ץ ווילנא יצ"ו בסימן מ"ה דף ז"ן (ד"ה עוד ראיתי) שעמד בזה ליישב המנהג אשר ידם אוחזת רק בהלולב ולא בהדס וערבה הוא הצ"ד כמה צדדים ולא נתקררה דעתו וסיים לפיכך נראה לי דראוי שבשעת נטילת לולב יאחוז צדיק גם ההדס והערבה בידו ומיהו אף שההדס מונח באגודה של לולב כמו שנוהגים לקלוע כמין קליעה מעלי הלולב ומניחים בו ההדס ואינו אוחז ההדס בידו ממש דהקליעה מפסקת אין בזה קפידא דלנאותו הם עושים וכל לנאותו שפיר דמי אך מכל מקום בעי מיהא לאחוז הקליעה בידו אלו תורף דב"ק ותאזרני שמחה:

ע) חקר ידידי הגאון מהרש"ל הכהן דומ"ץ ווילנא יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה סי' מ"ח ד' ז"ן (ד"ה ואגב) בענין נטילת לולב ומיניו דבעינן משלכם אי בעינן שיהיה קנוי לו קודם שיטלנו לצאת בו ידי מצותו ונפקא מינה דאם לא קנהו עד שבא ליטלו לצאת בו צריך שיגביהנו או ימשכנו כדי לקנותו ויניחנו מידו ויחזור ויטלנו לצאת ידי חובתו דבזה שהיו מונחים בידו אינו יכול לצאת כיון דבשעת הנטילה לא היה שלו ולא יצא בהם בעת שבאו לידו ממילא גם אחר כך אינו יוצא דעיקר המצוה הנטילה בידו וכו' או נימא דבנטילה אחת סגי כדאמרינן גטו וידו באים כאחד ואחר שנשא ונתן קצת כתב (בסוף עמוד ג') להוכיח דין זה בדרך חריף ונכון מהפיוט של ברכת מגן של יום שני שייסד ר"א הקלירי שכתב קיחתם בדמים יכשרו לשם איום ראוים להנטל בזה ראשון יום ולכאורה אינו מובן מה שאמר קיחתם בדמים דאטו אם ניתן לו במתנה אינו יוצא אתמהה הלא אפילו במתנה על מנת להחזיר יוצא וצריך לומר דכונתו להשמיענו דין חדש דכיון דדבר תורה מעות קונות צריך שיתן הדמים ולא סגי במשיכה לבד וכבר כתבו כן כמה רבנים הובאו דבריהם בשערי תשובה משום דבעינן שיקנה קנין תורה ומשיכה הרי אינה אלא מדרבנן ואם כן יש לומר דהפייטן נמי נתכוון לזה ולפי מה שכתבו איזה מהקדמונים דר' אליעזר הקלירי מר ניהו ר' אלעזר ברבי שמעון אתי שפיר דאזיל בשיטת אביו רבי שמעון בפרק הזהב ד' מ"ז דדבר תורה מעות קונות אלא דעדיין קשה דהיה לו להזכיר דבעינן נמי קנין משיכה או הגבהה אלא צריך לומר דסבירא ליה דכיון דבלאו הכי צריך הוא ביום טוב להגביהו בשעה שנוטלו למצותו הרי הגבהה זו עולה