שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצו

הראב"ד גבי מנומר דדוקא ממראות הפסולות וכו' וחשיב גם כן ירוק ככרתי הרי להדיא דאף במקצתו ירוק בשנים ושלשה מקומות פסול משום הדר וכל שכן ברובו ככל פסולי מראה דמשום הדר וכן כתב הר"ן בשמו וגדולה מזאת כתב הריטב"א בריש פרק לולב הגזול בהא דמסיק תיובתא דרבא דאמר דר"י מודה באתרוג דבעי הדר והקשה דאם כן סליק פירקין דלא כר"י דלא בעי הדר ואילו במשנה לא פליג ר"י רק בהנך תרי בירוק ובכאגוז ותירץ דר"י מודה בכל פסולי הדר שאינו כברייתו ולא פליג רק ביבש ששמו עליו וכו' משמע להדיא דגם ר"י סבירא ליה בירוק ככרתי פסולו משום הדר הוא ומשום דלאו גמר פרי הוא דלא מיקרי הדר ותרוייהו צריכי לר"י וכל שכן דלרבנן משום הדר הוא כמו שכתבתי ופלא על האחרונים שלא הרגישו מדברי הריטב"א והר"ן אלו שהם מחמירים ויש להחמיר כדבריהם והר"ן בתרא טובא ובפרט דבדברי התוספות אין מבוארים כל כך להקל והביא לשונות הזהר הקדוש בתיקונים תיקון כ"א ותיקון ע' שמורים כדעת הרב בית חדש וכו' (ביאר הדברים לאפוקי ממה שראה בספר אחד שפירש בדברי התיקונים באופן אחר) לכן יש להחמיר לחזור אחר אתרוג שכולו מראה געל או דומה לגעל על פי דברי הירושלמי דלא בעינן כשעוה ממש ואז הדר הוא לכל חסידיו גם בשו"ת כנף רננה בסי' ע"ג (בד"ה ואמנם) עמד על דברי המגן אברהם שמכשיר ירוק ככרתי שהתחיל להוריק ככרכום מדברי הר"ן בשם הראב"ד ועוד הקשה דמראה כרכום גופיה אינו מראה אתרוג והאריך קצת בעניינים אלו עיין שם דב"ק ועיין לקמן באות ע"ד:

סה) אחד היה לו אתרוג הדר ואיזה אנשים שלחו לו איש אחד שישלח להם האתרוג לצאת בו ושלח להם ואחר כך שלחו לו האתרוג בחזרה על ידי השליח עצמו ונמצא בהאתרוג מסמר קרוב מעבר לעבר ובעל האתרוג אינו חושד להשליח וגם השואלים אומרים שהשליח לא ידע מזה יען כי שלחו לו בחזרה בתיבה כנהוג ונראה בבירור שהשואלים עשו זאת נשאל הגאון אבד"ק טארלא בשו"ת דבר אליהו סי' י"ט אם יש לחייב את השואלים כי הם טוענים שהשליח הביאו כן עם מסמר ובעל האתרוג טוען שהראהו קודם ששלחו לכמה אנשים ובמעמדם שלחו להם והם (השואלים) שונאים אותו מזה זמן זמנים וגם שניכר משמחתם שהם עשו זאת ועוד נשאל אם חייבים לשלם כפי מה שהיה שוה שהיה הדר או רק דמי אתרוג כשר והשיב על האחרון ראשון כי שאלה כזו נשאל מהר"ם מינץ סי' קי"ג והעלה דאינו חייב לשלם אלא דמי אתרוג כשר אמנם החכם צבי סי' ק"ך והמשנה למלך פרק ט"ז ממעשה הקרבנות דחו ראיתו והמשנה למלך הביא ראיה להיפך דגבי אתרוג מצי למימר הנגזל אנא הוה זביננא ליה בדמים יקרים כמו שלקחתי אותו ונמצא שיש כאן חיוב דמים שהפסידו והרב המחבר אחר שפלפל בראית המשנה למלך סיים (בד"ה ואף) דאף אם נאמר דצריך לשלם לו אתרוג יקר הא תינח בגנב או גזלן דקנה הגנבה או הגזלה וכו' אמנם בנדון דידן שלא גנבו רק הזיקו בידים יש לעיין דהנה המחנה אפרים בהלכות נזקי ממון סי' א' כתב מי שהזיק חפץ מחבירו והיה שוה באותה שעה חמשה ובשעת פרעון הוזל ושוה ארבע כמה בעי לשלומי וכו' (כתב הראיות שהביא במחנה אפרים וסיים הוא) נראה מדבריו שאפילו היה שוה בשעה שהזיקה ארבע ועתה שלש יכול לפטור עצמו בשלש וכו' ואם כן בנדון דידן היה סברא לומר דכיון דתבע אחר החג אין צריך להחזיר אלא אתרוג אחר אך אחר העיון זה אינו חדא וכו' ועוד יש לומר דאין הנדון דומה לראיה בשלמא בחביתא דחמרא אינו ניכר ההיזק והחילוק בין יום השוק לשאר ימים אבל באתרוג דאינו עומד אלא למצותו בתוך החג ואם כן אינו שוה רק חלק אחד ממאה וניכר לכל דאפסדיה אי אפשר לומר שלא יהיה חייב לשלם כי אם מה ששוה אחר יום טוב הגם דאומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ואפילו בא בפסח עם החמץ כתב המגן אברהם ריש סי' ת"מ דיכול לומר כן אף דחמץ ניכר אז לכל דאסור בהנאה ואם כן הכא אם לא היה מפסידו על ידי מסמר הוי מצי אחר החג לומר הרי שלך לפניך אך המגן אברהם לא אמר אלא אצל נכרי דאם בא ליטול את שלו ואצלו אינו אסור בהנאה אף דהישראל מרויח על ידי זה סובר המגן אברהם שיכול לומר הרי שלך לפניך אבל לישראל גם המגן אברהם מודה דלא מצי אמר ליה הכי דלא כהמחצית השקל ובפרי מגדים במשבצות ריש סי' תרנ"ו חקר בזה והעלה דדוקא חמץ בפסח וכדומה דלא שכיח לא עשו בו תקנה אבל אתרוג דשכיח יש לומר דעשו בו תקנה וצריך לשלם כמקודם ואמנם לא צריכינן לזה חדא דזה רק בגנב ולא בשומר ומזיק עיין שפתי כהן חשן משפט ובנתיבות סי' שס"ג ועוד הא עשה מעשה בגוף האתרוג שנקבו ושוב אין יכול לומר הרי שלך לפניך ובפרט דמסיק במשבצות שם דהגוזל ביום השוק ששוה אלף ולאחר השוק אינו שוה אלא מעט האם נאמר דיחזיר לו סחורתו עכ"ל ובאתרוג חייב משום דהוא ניכר לכל ושוב כתב לבאר דאף שאין עדים בדבר שהם עשו נוכל להוציא ממון על ידי אומדנא על פי מה שחילק הגאון מהר"י קולון שרש קכ"ט בדין אומדנא וסיים ובנדון דידן דהם שלחו שלוחם אחר האתרוג והחזירוהו על יד האיש הזה דאין להסתפק באחר דהא ידוע שלא היה אחר שפיר יש לחייבם על ידי אומדנא דמוכח טובא ולמה שטוענים השואלים שהשליח קבל אתרוג פסול מבעל האתרוג כתב דלא מהימני וכו' אך יכולים להטיל איסור סתם על מי שיודע שהיה פסול קודם קבלתם וצריכים לשלם דמי אתרוג יקר כי היה שוה אז ביוקר למהדרין דשכיחי טובא גבי אתרוג וכל זה לענין דיני אדם אבל הם צריכים תשובה וכפרה על שחטאו להשם שמנעו אנשים מישראל לקיים מצוה בהידור והדבר נוגע לחילול השם וידוע עונש המונע וכו' וחטאתם והחטאתם את אחרים כירבעם וכו' ויקבלו לבלתי עשות עוד נבלה כזאת ואדרבא לחזור אחר המצות ולהדרם אלו תורף דב"ק:

סו) אתרוג שהוא ארוך ודק שבעוביו אין בו עובי כביצה ובאורכו יש יותר מכביצה נסתפק בזה ידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב תוך סי' קל"ה (אות ד') במעשה שהובאו לפניו אתרוגים כאלו אם מותר לברך עליהם וכתב דנראה לו דאין האורך משלים הרוחב כעין מה שכתב הטורי זהב בסי' תרל"ד לענין ארבע על ארבע למזוזה ושבעה על שבעה לסוכה ויישב מה שהיה נראה בהיפך מסוגיא דפרק לולב הגזול ד' ל"ו כמחלוקת כאן כן מחלוקת באבנים מקורזלות ויישב על פי דברי רש"י בשבת ד' פ"א והיה נראה לו להביא ראיה דמצטרף מהירושלמי בפרק הנחנקין גבי זקן ממרא ודחאה ומסיק דבאתרוג דתליא בהדר כל שאין רחב וארוך כביצה אין זה הדר אלו תורף דב"ק והנה מה שכתב בתחילה על פי דברי הטורי זהב לענין סוכה נראה דאף שהרב בית חדש דעתו להכשיר שם ומה שהרבנים טורי זהב ומגן אברהם דחו דבריו כבר דחה דבריהם הרב פני יהושע בחידושיו לסוכה ד' ג' כמו שכתב בשמו הרב בית השואבה בדיני שלא תהיה פחותה משבעה על שבעה אות ו' ומרן חיד"א בברכי יוסף שם כתב שהגאונים בית חדש ופני יהושע כיוונו אל האמת בכונת דברי התוספות שכן מצא בכתיבת יד ישן וכו' מכל מקום כיון שהרב בית חדש לא אמר כן אלא להלכה ולא למעשה ועוד שהרב בית השואבה דחה שם דברי מרן חיד"א והעלה דגם להלכה כל שאין בריבועה שבעה על שבעה היא פסולה אפילו בדיעבד לכולי עלמא עיין שם שפיר קאמר על פי סברת הטורי זהב:

סז) לולב ומיניו דממושכנים ביד המלוה בענין דבעל חוב קונה משכון אי מהני קנין זה להחשיבו כשלו בדברים שנאמר בהם לכם כאתרוג עיין שער המלך פרק ה' מהלכות אישות הלכה כ"ג ושואל ומשיב מהדורא ה' סי' ד"ן כן כתבתי בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הבי"ת כלל ק"א והדברים סתומים (כדרכי בראשונה) ומי שאין בידו ספרים הנ"ל לא ידע מאי קאמרי רבנן בזה לכן אכתוב בעה"י תורף דבריהם בקיצור והוא דספיקו של הגאון שער המלך הוא דאפשר דמדמינן ליה למאי דקיימא לן גבי חמץ דעובר עליו בבל יראה וחשיב כשלו ויש צדדים לכאן ולכאן ומסיק