שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצה

כעין ברכה דקריאת שמע דהוו ברכות שתקנו חכמים בכי האי גוונא גם רבינו יונה מודה דאין מברכין אלא מטעם הרשב"א שהביא המגן אברהם בסי' ס"ז או מטעם הפרי חדש ואם כן אתי שפיר ספקו דמחצית השקל עכ"ל ומי שדעתו רחבה יבין איך נתיישבה תמיהת הרב השואל דעל כל פנים בסי' תקפ"ה מפורש במגן אברהם דלא יברך והוא הדין ללולב וכבר כתבתי למעלה שבאמת גם הגאון מחצית השקל דעתו נוטה יותר לומר אליבא דמגן אברהם שלא לברך והרב מאמר מרדכי בריש סי' תרנ"ב כתב בשם האחרונים דנוטלו בבין השמשות ביום ראשון דספק תורה לחומרא ושמשמעות דבריהם הוא אפילו בברכה ויש לפקפק בו לדעתי ועיין לעיל סי' ס"ז עכ"ל ואיני יודע איזו הם האחרונים שמשמע כן מדבריהם כי רק על הרב אליהו רבה ראיתי שכתבו שמשמעות דבריו הוא שמברך גם כן ומה שנסתפק המחצית השקל בדעת המגן כבר כתבתי שלפי דבריו בסימן תקפ"ה מודה דסובר דאין לברך וכן הבינו בדעת המגן אברהם הרבנים יד אהרן ודברי מנחם בסי' תרנ"ב דגם בבין השמשות דיום ראשון לא יברך כשנוטלו:

סא) גוי שהביא לולב מחוץ לתחום מותר ליטלו אף מי שהובא בשבילו כמו שפסק מרן בסימן תרנ"ה נסתפק בזה הגאון אמרי בינה בהלכות יום טוב סי' כ"א אות ח"י כיון דהטעם הוא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו יש לומר דבאתרוג והדס דנהנה מחזותא וריחא ובתמים דעים להראב"ד בסי' רמ"א כתב בהא דאמר רבא הדם במחובר מותר להריח בו דאי מייתי ליה מחוץ לתחום אסור להריח דילמא משוי ליה שליח לאתויי בשבת ובפרי חדש סוף סי' תקפ"ו בשופר שהביא מחוץ לתחום הוא עצמו אסור לתקוע בו משום שנהנה ואם כן יש לומר גם באתרוג והדס כן כשהובאו חוץ לי"ב מיל דהוי מדאורייתא גם ביום טוב וכו' (שקיל וטרי קצת) ומסיק דאף שבטור ושלחן ערוך כתבו דין זה רק בלולב מכל מקום במקור הדין בתשובת הרשב"א סי' תתמ"ז כתב להדיא לולב או אתרוג וכו' וצריך לומר הטעם דהואיל ואינו מתכוין ליהנות ורק דהוי פסיק רישיה באיסור דרבנן בכי האי גוונא לצורך מצוה לכולי עלמא מותר אלו תורף דב"ק וממה שכתב הרב זכור לאברהם בח"א באות אתרוג ד' ג' ע"א בבני העיר שנפסל להם האתרוג וכו' מתבאר דלא שאני להו לרבני האחרונים שהביא שם בדין זה בין לולב לאתרוג וכו' עיין שם וגם הגאון בשאלת שלום תניינא סי' צ"ז על נדונו באתרוג שהובא מחוץ לתחום הביא מה שכתבו הפוסקים בסי' תרנ"ה הנ"ל גבי לולב ולא עלה על דעתו לחלק בין לולב לאתרוג וידידי הגאון מהר"ם בצלאל אבד"ק סייני יצ"ו בספרו מעשה בצלאל (על ספר שו"ת מהר"ם ריקאנטי) על מה שכתב רבינו המחבר בסי' ק"ע דלולב ואתרוג הבא ביום טוב מחוץ לתחום דאפילו למי שהובא לו מותר לצאת בו כתב דאף דמרן בבית יוסף סי' תרנ"ה כתב כן בשם המרדכי אך בשלחן ערוך לא הזכיר אתרוג ולכאורה יש לומר כמו שמצדד בבשמים ראש סי' צ"ב באתרוג שנקצץ ביום טוב דאסור באכילה ביומיה ובאין בו היתר אכילה אינו יוצא ושרצה להוכיח שגם בשביל איסור דרבנן לא חשיב לכם ואם כן הכי נמי כיון דהאתרוג אסור באכילה למי שהובא בשבילו אינו יוצא ולכן השמיטו אתרוג שוב כתב דלא דמי למחובר דלכולי עלמא אסור לא כן בבא מחוץ לתחום דשרי למי שלא הובא בשבילו וכו' עיין שם וידידי הרה"ג מהרי"ף יצ"ו בספרו הבהיר יפה ללב בסי' תרנ"ה כתב שמצא הגהה כתיבת יד לאחד קדוש שעל מה שכתב מרן נכרי שהביא לולב וכו' הגיה לאו דוקא והוא הדין אתרוג ותמה עליו דאין כל חדש שכבר כתב כן מרן בבית יוסף בשם המרדכי וכו' וכן כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבוראק קובץ גדול סי' כ"ב והיא היא תשובת הרשב"א סי' תתמ"ז וכו' וכן משמע באגודה סוף פרק החליל אחד הביא אתרוג מחוץ לתחום והתיר רבינו שמשון לברך עליו ועיין בספר ארחות חיים החדש בריש סי' תרנ"ה:

סב) אתרוג שנשך בו אדם בחוטמו ועל ידי זה גם נשתנה מראית האתרוג שם למראה לבן כמראה בשר האתרוג כשמסירים ממנו חתיכה מהקליפה נשאל הגאון מליבוויץ בשו"ת צמח צדק א"ח סי' ס"ה אם מותר לברך עליו בחול המועד והשיב דלבן הוא מראה פסול ואף שהוא מראה בשר האתרוג ממש מכל מקום שינוי מראה הוא לגבי קליפת האתרוג שהוא ירוקה כחלמון והרא"ש בסי' י"ז כתב גבי נקלף דאם נשתנה מקום הקלוף למראה פסול זהו ודאי כמנומר ובחוטמו פסול בכל שהו ותדע וכו' וכו' אלו תורף דב"ק עיין שם שמתבאר שדעתו להחמיר:

סג) אתרוג שלא היה בו דד מעולם דכשר כמו שמבואר בסי' תרמ"ח סעיף ז' נסתפק הגאון מוהרמב"ח בכפות תמרים על דף ל"ד ע"ב עלה דנטלה פיטמתו דשמא דוקא כשכל האתרוגים הגדלים באותו אילן הם כך אבל אם באילן אחד גדלים מקצתם בפטמות ומקצתם בלא פטמא אפשר כיון שיש באילן זה גדלים בפטמות אותו הגדל בלא פטמא אפשר דפסול והצריך עיון לדינא אמנם הגאון מר שמואל בספרו הבהיר בית השואבה בדיני אתרוג אות מ' הוכיח מדברי מרן המבי"ט בח"ג סי' מ"ט דאין לחלק והוא ממה שנתן סימן לדעת איזה הוא מתחלת ברייתו שאם יש גומא במקום הפטמא אות הוא שמתחילת ברייתו הוא ומה הועיל לנו סימן זה אם עדיין צריכים אנו למודעי אם אין באילן הזה אתרוגים עם פטמות אלא ודאי מוכח דאין לחלק וכל שיש גומא במקום הפטמא אף אם גדלין בו אתרוגים אחרים עם פטמות כשר זה שלא היה בו פטמא מעולם ולכן גוי שהביא אתרוג שניכר על ידי סימן הנ"ל שלא היה בו פטמא מעולם אף שלא ראינו לקיטתו ואולי היה באותו אילן אתרוגים עם פטמות אין לחוש דלא כמו שנראה מדברי הרב מטה יהודה ח"ב בליקוטיו לשלחן ערוך א"ח דף ס"ג סוף ע"ב וכן אם יש ספק באותו אתרוג עצמו אם בתחילה היה לו פטמא או לא היה בו מעולם רואים אם יש הסימן הזה כשר:

סד) אתרוג הירוק שהתחיל להיות מוריק ככרכום העולם מכשירים כשהוריק מקצתו והרב בית חדש כתב דפסול משום הדר ולכן בעינן שיחזור כולו למראה אתרוג ולענין הלכה נקטינן דכל שהתחיל להוריק כמראה אתרוג או שידוע ודאי שדרכו להוריק כמראה אתרוג כשר אף בעודו ירוק וכן כתב הרב מהר"י נבון בספר גט מקושר בביאורו על הרא"ם דף קכ"ה סוף ע"ב ושכן נוהגים בעיר הקדש ירושלים תובב"א ומנהגם תורה ואין לסתור המנהג מפני סברת הבית חדש וכתב הרב בית השואבה בדיני אתרוג אות ע"ז שכן עיקר והשתא הכא מוצאי שנת השבע שנת השמיטה אשר הסכמנו עם ידידי נפשי הרבנים טובים השנים יצ"ו להדר ליקח אתרוגים ממקום פלוני שידענו בבירור שנלקטו אחר ראש השנה וביוקר עמד לי על אחת כמה וכמה משאר אתרוגים שהיו בעיר ועם כי נפל בגורלי אתרוג מהודר שלי"ת אך קצת ימים הייתי בצער כי היה ירוק לגמרי וברוך ה' לפני החג הקדוש איזה ימים התחיל להוריק ועם כי היה באפשרות לקנות אחר אך נלקט קודם ראש השנה וסמכתי ראשי ורובי על דברי הרבנים הנ"ל המעידים בגדלם שכן מנהג עיר עז לנו אשר אנכי הדל מבני ציון הנני בתר מנהגא גרירנא בהאי שתא מטעם הנ"ל:

אמנם אחר החג מצאתי בספר חוט המשולש (הוא שו"ת משלשה גאונים מנחה היא שלוחה אלי מידידי הרה"ג מוהר"ר אהרן לערנער יצ"ו אבד"ק אוקנא בן ידידי הגאון מוהר"ר ישראל אברהם לערנער אבד"ק טרישפאל יצ"ו על טוב יזכרו) בשו"ת רבינו חיים סי' כ"ג שעמד בדין זה והביא סברת הרב בית חדש לפסול עד שיחזור כולו למראה אתרוג הכשר דסבירא ליה דפיסולו משום הדר הוא ואין זה הדר ושהרבנים טורי זהב ומגן אברהם דעתם להכשיר כשהתחיל מקצתו להוריק ככרכום דאז בידוע שסופו להוריק כולו ומסתמא כבר הוא גמר פרי שזהו עיקר טעם פיסול ירוק ולא משום הדר כדמשמע ליה להרב בית חדש ואף בלא הוריק כלל היה כשר לדעתם אילו היינו יודעים שסופו להוריק אך משום שאין אנו יודעים פסול אבל כשהתחיל להוריק ודאי גמר פרי הוא וכשר מתחילתו וכתב שהמנהג להקל כדעתם אך קשה טובא וכו' (הרבה להקשות על סברתם ולהכריח כדעת הרב בית חדש שהפיסול הוא משום הדר ושכן מוכח מהירושלמי וכו' וסיים) וכן מצאתי בחידושי ריטב"א שכתב בשם