שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצד

בסי' ז"ך שהביא בשם הרה"ג החסיד מהרי"ל מקלעם נ"י שדעתו להקדים האתרוג משום שמוקדם בכתוב פרי עץ הדר וכו' כדאשכחן בברכת הנהנין דכל מה שמוקדם בפסוק מוקדם לברכה והרב המחבר יצ"ו הביא שכן כתב טעם זה הגאון מחצית השקל סי' תרנ"א סע"ק ח' אמנם כתב שלדעתו יש להכריח דלולב קודם כמו שמצינו דתפלין של ראש קדושתו חמורה משל יד וכתב רש"י במנחות ד' ל"ד ע"ב שרובה של שדי נעשה בקשר של ראש שי"ן דל"ת אבל בשל יד אינו אלא יו"ד וכמו כן בלולב שיש שם השלשה מינים הדעת נותנת להקדימו לאתרוג ועוד כתב בענין זה עיין שם דבריו הנכוחים:

ס) ביום הושענא רבה אם לא נטל הלולב עד בין השמשות אם יטלנו בבין השמשות פליגי בה רבוואתא דמדברי רש"י בסוכה ד' מ"ו במאי דאמרינן אתרוג לא חזי בבין השמשות שכתב לא חזי בבין השמשות משיצא בו שחרית משמע שאם לא יצא בו שחרית חזי הוא בבין השמשות וכן משמע מדברי התוספות בפרק קמא ד' יו"ד ד"ה עד מוצאי שכתבו אבל אתרוג לא חזי בבין השמשות דמעיקרא קדים ונפיק ביה משמע דאי לא נפק ביה חזי לבין השמשות אמנם הר"ן כתב (והביא דבריו מרן הבית יוסף בסי' תרס"ה) דבין השמשות אינו ראוי למצות אתרוג שאפילו לא נטל כל היום אינו נוטלו בין השמשות דכיון דלולב בזמן הזה מדרבנן בר מיום ראשון ובין השמשות ספק הוא ספקא דרבנן לקולא וכתב הרב טהרת המים בשיורי טהרה מערכת הלמ"ד אות א' שהרב מכתם לדוד בסי' י"ז ד' ל"ב השוה דעת רש"י והתוספות לדעת הר"ן דגם הם יודו דלא יטלנו בבין השמשות מטעמו של הר"ן אבל כתב שדבריו הם דחוקים וכו' והאריך בזה עיין שם דב"ק ובספר מועד לכל חי סי' כ"ג אות קנ"ה כתב בשם הרבנים אליהו רבה ופרי מגדים דביום שביעי בין השמשות לא יטול משום דהלילה יום טוב וחידוש שלא הזכיר דברי הרב ערך השלחן ריש סימן תרנ"ב שפסק דבבין השמשות של שביעי אינו רשאי שמא לילה הוא ואיכא איסור טילטול ובסימן תרס"ח אות ג' כתב בשם הרב בית דוד סי' תס"ג דמה שלא תקנו בלול (כמו בסוכה) ליטול בלא ברכה משום דבשביעי גופיה דרבנן וספק דרבנן לקולא כדכתב הר"ן גבי בין השמשות וכתב על דבריו ולא זכר דהר"ן עצמו תירץ כן בסוף סוכה וכן כתבו ארחות חיים והכל בו והרד"א אבל הראב"ד תירץ דלולב איכא איסור טילטול כתירוץ שני של הר"ן וכן כתבו התוספות והרא"ש בדף מ"ז ונראה דסברי דכיון דהוי ספק שביעי לענין סוכה דאורייתא הכי נמי לענין לולב יש לו דין שביעי וכן מבואר בחידושי הריטב"א אלו תורף דב"ק וראיתי להגאון בית אפרים בסימן ח"ן (בד"ה עד זאת אדרוש) דקשיא ליה בסוגיא דסוכה ד' מ"ו מאי שנא סוכה מאתרוג סוכה דחזיא לבין השמשות וכו' דאכתי קשה דהא בסוכה ודאי אי אתרמי ליה בבין השמשות מיתב יתיב ולא מברך דהא בבין השמשות ספיקא הוי ואם כן גם בלולב הדין כן דאם שכח ולא בירך כל יום השביעי צריך ליטול בלא ברכה וכמו שכתב המגן אברהם ריש סי' תרנ"ב ואטו משום דנוטל בלא ברכה לא איתקצי וכתב ליישב דבאמת אם לא נטל לולב כל יום שביעי אינו נוטל בבין השמשות משום ספק יום טוב דאסור בטילטול כמו שאסור בשבת כמו שפסק הרמ"א בסי' תרח"ן סעיף ב' ואם כן מה שאמרו בגמרא דאתרוג לא חזי בבין השמשות דשביעי הכונה דלא חזי אף לטילטול וכיון דלא חזי לבין השמשות לא אתקצי בין השמשות ולא אתקצי כולי יומא ומה שכתב המגן אברהם יש לפרש דקאי על שאר ימי חול המועד אבל לא בשביעי שבין השמשות שלו הוא ספק יום טוב ואסור ליטול אף בלא ברכה עכ"ל ויש לתמוה על גדול שכמותו דשקיל וטרי בזה מדעתא דנפשיה הוא הצד צדדים לכאן ולכאן ולא זכר שר מכל דברי הראשונים הנז"ל ומכל מקום לענין דינא כיוונה דעתו להלכה שבבין השמשות של שביעי אין לו ליטול אף בלא ברכה כמו שמתבאר מכל האמור למעלה:

ואם לא נטל לולב ביום ראשון של סוכות עד בין השמשות שהדין הוא שיטול והגאון מחצית השקל בריש סי' תרנ"ב נסתפק במה שכתב במגן אברהם דבבין השמשות דיום ראשון יטול וגם בשאר ימים יש להחמיר ליטול ולא יברך האי ולא יברך אי קאי דוקא על המחמיר בשאר הימים או קאי גם על יום ראשון עיין שם והגאון ערך השלחן שם דקדק ממה שכתב הרב אליהו רבה דביום טוב ראשון נוטלו בין השמשות דספק דאורייתא הוא ובשאר ימים נוטלו בלא ברכה דמשמע דסובר דביום ראשון מברך עליו (וכן כתב במחצית השקל דמשמע כן מדברי האליהו רבה) וכתב על דבריו וליתא שהרי כתבו המגיד משנה בפרק ז' והריב"ש בסי' רכ"א דספק נטל לולב ביום א' לא יברך וכן כתב הוא עצמו בסי' תקפ"ה וכן נראה כונת הרב מגן אברהם דקאי איום טוב ראשון דנוטלו בלא ברכה כמו שכתב הוא בסי' תקפ"ה ואף לדעת שאר אחרונים דספק נטל לולב חוזר ונוטל ומברך כיון דודאי איכא חיובא מכל מקום בבין השמשות אפשר דאין לברך כיון דשעה זו ספק אם חייב בה ועיין מה שכתבתי בסי' ס"ז וסימן תרפ"ח עכ"ל הרי פשיטא ליה בכונת מרן המגן אברהם דגם בבין השמשות דיום ראשון לא יברך ומה שציין למה שכתב בסי' ס"ז ותרפ"ח היינו ששם הביא סברת האחרונים שכתבו לחלק בדין זה דאם הספק בגוף המצוה אי איכא חיובא או לא (כמו בכוי וכיוצא) אין מברכין ואם החיוב הוא ברור אלא שיש ספק אם יצא ידי חובתו או לא בזה ברוכי נמי מברכינן ושקיל וטרי בזה עיין שם וגם במחצית השקל נראה שדעתו נוטה יותר בכונת המגן אברהם שלא לברך גם ביום ראשון לפי שיטתו שבסימן תקפ"ה לענין שופר:

ומצאתי בשו"ת הגאון מהר"ם שי"ק סי' שכ"ח שכתב שהקשה הרב השואל דמאי מספקא להמחצית השקל בדעת המגן אברהם שהרי ממה שכתב המגן אברהם בסי' ס"ז בספק קרא קריאת שמע דיברך גם כן משום דמעיקרא כך היתה התקנה מוכח דאי לאו האי טעמא אינו מברך משום ספק מצוה דאורייתא וכן כתב במגן סי' תקפ"ה ומהאליהו רבה אין ראיה לפי שבסימן ס"ז הביא דברי הפרישה ופרי חדש דכל שהחיוב במצוה הוא ודאי ויש ספק אם יצא ידי חובתו יש לו לעשות המצוה ולברך ולכן לפי שיטתו גם בזה צריך לברך אבל דעת המגן אברהם ודאי שגם ביום ראשון לא יברך והגאון המחבר השיבו דאף דגם לדידיה חזה שכן דעת המגן אברהם מכל מקום גברא רבה אמר מילתא ויש ליישב מקום הספק שלו ובתחילה הציע ששלש שיטות בדין זה א) שיטת רבינו יונה בפרק מי שמתו דעל כל ספק מדאורייתא כיון שחייב לעשות המצוה מספק חייב נמי לברך ב) שיטת הרמב"ם בשלישי מהלכות מילה דין ז' דעל ספק מצוה דאורייתא אין מברכין וכו' (האריך לפלפל בשיטה זו בדברי המפרשים על הרמב"ם) וכתב לדעת מרן הבית יוסף (שלולא דברי הרשב"א) אפשר לומר דהרמב"ם סובר כרבינו יונה דעל ספק מצוה דאורייתא היכא דמחוייב לעשותה מן התורה מברכים רק דהרמב"ם לטעמיה דמן התורה ספק מותר ורק מדרבנן אמרו להחמיר ולכן אין מברכים וזה היכא דלא איקבע איסורא אבל היכא דכבר נתחייב בודאי וספק אם נפטר הוי כאיקבע איסורא ומן התורה להחמיר לכן מברכין בספק קרא קריאת שמע ואין מברכין בספק אנדרוגינוס שיטה ג) דעת הפרי חדש וסיעתו דבספק אם חייב כלל אין מברכין אבל היכא דגברא בר חיובא וספק אם נפטר אוקי גברא בחזקת חיובו ואין ספק מוציא מידי ודאי וכו' ובמסקנתו כתב בלולב בבין השמשות דיום ראשון לדעת רבינו יונה חייב לברך כיון שחייב ליטול וכן לפי מה שכתב בדעת מרן הבית יוסף דבעינן איקבע הרי בין השמשות נמי איכא איקבע אמנם למה שכתב בשיטת הפרי חדש דמטעם אוקי גברא אחזקתיה הוא אם כן בבין השמשות גם להפרי חדש ולהאליהו רבה דקאי בשיטתיה אין לברך לפי שבין השמשות מלבד שהוא ספק במציאות הוא נמי ספקא דדינא דקיימא לן כר' יוחנן בשבת ד' ל"ה ע"א דהלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה וכו' וסיים דנראה לו דעד כאן לא אמר רבינו יונה דבספק מברכינן אלא בברכת המצות שם שייך סברתו כיון דמחוייב במצוה מן התורה מספק אם כן הברכה היא חיוב בודאי כיון שצריך לעשותו אבל בברכה שאינה ברכת המצוה אלא כעין