שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצב

אמרינן התם קורא בתורה ונושא כפיו מניחו על הארץ הולך לבקר חולים לולבו בידו דלא כדאמרינן בירושלמי לשאת כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו ואם כן יש לומר דמותר להניחו בארץ ושיקחנו אחר כך ופליג אירושלמי שוב חתר ליישב לשיטת רש"י הראיות שהביאו התוספות להוכיח מהן דלולב כיון דאין עשוי כלי אף דחזי למצוה אסור לטלטלו דשייך ביה איסור מוקצה ומסיק היוצא מזה דיש מקום להמקילים בזה לסמוך על שיטת רש"י והר"ן והמחמיר בזה תבא עליו ברכה כי גדולי האחרונים מחמירים בזה אלו תורף דב"ק:

והנה במה שכתב ליישב לשיטת רש"י דש"ס דילן פליג אירושלמי דהא קאמר דאף אחר שהניחו בארץ נוטלו והולך לבקר חולים וכו' במחילת כבוד גאונו החילוק ברור ונכון כמו שכתב מרן מוהרד"ף בחסדי דוד שהבאתי למעלה דהתם כיון דאכתי לא אסח דעתיה מניה ועודנו אך עסוק בו אף שהניחו בארץ מצי לטלטוליה אבל אם הניחו מידו על דעת שלא להתעסק בו עוד בו ביום יש לומר דמודה ש"ס דילן דאסור לטלטלו ולא פליגי תרי תלמודי אהדדי וכן ראיתי להרב שלחנו של אברהם בסי' תרנ"א אך בחלקו"ת ישית בין הניחו מידו על דעת שלא להתעסק בו עוד להניחו מידו ודעתיה עילויה לחזור ולטלטלו והוא שהביא שם מה שכתב רבינו הרמ"א בדרכי משה בשם הירושלמי הניחו על הארץ אסור לטלטלו דאחר גמר מצותו אסור לטלטלו ושהמגן אברהם הצריך עיון דהא קיימא לן אין מוקצה לחצי שבת וכתב על דבריו דנראה דפשיטא ליה דהא דנקיט בגמרא איחזי ואידחי והדר איחזי לאו דוקא אלא הוא הדין אפילו לא הדר איחזי אמרינן אין מוקצה לחצי שבת וכן כתב הרש"ל בתשובה סי' מ' וכבר הוכחתי במקום אחר דלא כהרש"ל (אמר המחבר עיין בדבריו בסי' ש"י דין ג' שהביא סברת רש"ל וכתב בשמו שהוכיח כן מדברי התוספות בחולין ד' ט"ו (ד"ה כגון) וכתב שבחידושיו שם כתב לדחות ראיה זו ושמדברי התוספות בפרק כירה ד' מ"ג (ד"ה עודן) נראה דבעינן הדר איחזו ושכן מוכח מדבריהם שם דף מ"ד ד"ה יש עליה וכו' וסיים בסי' תרנ"א הנ"ל) ומן התימה על המגן אברהם שסותר את עצמו דבסימן תמ"ו סק"ג כתב בארבעה עשר שחל בשבת אסור לטלטל החמץ אחר שעה חמש גם לפי מה שכתב הטורי זהב בסי' ש"י באיזמל של מילה דאסור לטלטלו אחר המילה דלא מיקרי איחזי בבין השמשות עיין שם הכי נמי דכוותה ומיהו לפי מה שכתב הרב מור וקציעה דשופר ולולב בכל שעה שנוטלו מצוה עביד אפילו עשרה פעמים ביום וחיובא הוא דליכא אלא פעם אחת (דברי הגאון מור וקציעה הם בסי' תקנ"ו על מה שכתב הרמ"א דלאחר שתקע לא יטלטלנו וכו') אם כן הכא שרי דהא חזי ליה כיון דעביד מצוה בנטילתו אך דברי המור וקציעה ליתא כמו שהוכחתי במקום אחר מיהו נראה פשוט דדין זה ליתיה אלא אחר שהניחו להצניעו אבל אם הניחו בארץ בבית הכנסת לא הוי מוקצה דעדיין דעתו לפנותו משם עכ"ל הרי דמוקים להא דבירושלמי דוקא כשהניחו לגמרי וממילא שמעינן דהא דבש"ס דילן דעודנו בבית הכנסת הניחו בארץ ודעתו לפנותו משם משום הכי הוא דשרי ליטלו ולילך לבית החולים וגדול השלום בין שני התלמודים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויש להעיר על הרב שלחנו של אברהם שהיה לו לעיין בסי' של"א שציין כאן במגן אברהם ושם היה רואה דסבירא ליה דהא דאין מוקצה לחצי שבת היינו דוקא בהדר איחזי ונמצא שהוא בעצמו הרגיש בזה כמובן:

וראיתי בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' תרנ"א אות ל"ד שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בשדי חמד בחלק אסיפת דינים הנ"ל והביא חילוק נכון בשם הגאון מבוטשאטש בספרו אשל אברהם דדוקא כשאי אפשר שיצטרך הלולב לאחר לצאת בו ידי חובתו הוא דאסר בירושלמי אבל כשאפשר שיצטרך הלולב לאיש אחר לצאת בו אין זה מוקצה כלל וכו' ושם בתורת מר מחותנו הגאון יצ"ו כתב לעיין בי"ש (לא ידעתי פתרונו) ליו"ד סי' רפ"ו שהעלה שהבעלים עצמם מותרים לטלטלו מה שאין כן אחר ובזה תירץ דברי התוספתא שהביא מקודם דינא דמניחו בארץ ויוצא מבית הכנסת ולולבו בידו וצריך עיון דהא לעיל קתני שולח ביד בנו או ביד שלוחו ובהכרח לומר דר"י פליג אדלעיל וכיון דתני לעיל שנהגו כן מעשה רב ויש להקל ומצאתי בתשובת הרשב"א חלק ד' סי' ע"ג דהא דהתירו להחזיר הלולב בשבת למים כדי שלא יכמוש הוא משום הידור מצוה דאפילו ביום טוב לאחר מצותו כשהניחו בקרקע אסור לטלטלו כדאיתא בירושלמי עכ"ל הרשב"א וצריך עיון ושם בתחילת דבריו כתב בשם אליהו רבה סי' תרנ"ב סק"ג שהביא מהתניא סוף סי' פ"ה שפסק כהירושלמי אבל דוקא בלולב ושאר מינים אבל האתרוג ראוי לאכילה אחר שבירך עליו ביום ראשון עיין שם עוד והרב נהר שלום בסי' תקצ"ו סק"ב שקיל וטרי בדברי הרב טורי זהב בדין אם אחר שיצא ידי תקיעה מותר לתקוע ועל מה שכתב הטורי זהב ותו דאם כן גבי לולב נמי בתר דנפיק ביה יהא אסור ליטלו דחד טעמא הוא השיבו ועמו הסליחה רבה דבשופר נמי לא אמרה אדם מעולם שיהא אסור בטילטול שהרי עשוי לתקוע בו תקיעה של מצוה וכן בלולב נמי אף על גב שכבר יצא בו היום ידי חובתו כיון דהוא עשוי לצאת בו אין בו מוקצה אבל לתקוע בחנם אסור עכ"ל וכנראה בהדי דקעסיק בסימן תקצ"ו לא זכר שר הא דאמרו בירושלמי והובא בדרכי משה בסי' תרנ"ב דאחר שהניחו בארץ אסור לטלטלו וכן הוא בתוספתא כאמור למעלה אף שבסימן תרנ"א אות ה' (על דברי הטורי זהב בס"ק י"ז) הזכיר הירושלמי וז"ל לדעתי הוא דבר רחוק דכל שכבר קיים המצוה אין שום חיבוב מצוה לתפוס הלולב ודוקא להחזירו בעצמו לביתו הוי חיבוב מצוה אבל משהוציאו מידו לא ואדרבא איתא בירושלמי דביום טוב אסור שוב לטלטלו והביאו המגן אברהם בסי' תרנ"ב עכ"ל הרי שידע מה שאמרו בירושלמי דאסור לטלטלו אחר שיצא ידי חובתו ואילו בסי' תקצ"ו נקיט בפשיטות דאין שום איסור משום דלא אסיק אדעתיה הירושלמי הנ"ל ובעיקר הדין ראיתי עתה מה שכתב הרב זכור לאברהם בח"א ד' ג' ע"א (ד"ה אתרוג בני העיר) שהביא עוד דברי כמה פוסקים המדברים בזה עיין שם:

הן) אי בעינן שיהיו שוים פרוטה למאן דבעי דין ממון הנה בבית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לביב יצ"ו בחלק א"ח סי' ק"ד אות ח' כתב מאי דפשיטא לך דפחות משוה פרוטה אינו יוצא דלא הוי דין ממון וכן משמע בפני יהושע בסוגיין זה אינו דברור שיוצא באתרוג אף שאין בו שוה פרוטה והכי משמע בתוספות רי"ד שכתבו דסתם ערבה לית בה שוה פרוטה ואיך יוצא בה ועל כרחין צריך לומר אף למאן דבעי דין ממון פחות משוה פרוטה כיון דחזי לאיצטרופי כדאמרינן בגיטין כ' מיקרי דין ממון ולפי זה צריך עיון בערלה דיש בה דין ממון דמשום האפר מיקרי דין ממון דאף באין בו שוה פרוטה מיקרי דין ממון לענין אתרוג כנ"ל וצריך לומר כתירוץ הריטב"א דהאיסור הוי הפקר עכ"ל ובבית יצחק יו"ד ח"ב בהערותיו על הגאון אמרי בינה בהלכות יום טוב סי' כ"א כתב באות ח' עוד ראיתי בספרו סי' הנ"ל שכתב דלא בעינן שיהא הלולב והאתרוג שוה פרוטה הנה כבר הבאתי בספרי סי' ק"ד דברי התוספות רי"ד לסוכה ד' מ"א במהדורא תניינא שכתבו כן להדיא דבערבה לא הוי שוה פרוטה ומכל מקום מיקרי לכם אף דאין יכול להקדישו דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה וכו' (האריך בדין דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה) אלו תורף דב"ק:

ובשו"ת חסד לאברהם להגאון מהר"א תאומים בתניינא סי' ע"ו (בד"ה ומדי דברי) חקר במאי דאמרינן בפרק הישן ד' ז"ך ע"ב דלרבנן אדם יוצא בסוכה של חבירו מדכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת ופירש רש"י ואי אפשר שיהיה לכולם ולא מטי לכל אחד ואחד שוה פרוטה כי אם על ידי שאלה דמבואר מזה דכל שאין בו שוה פרוטה לא הוי דין ממון לצאת ידי חובתו דלא הוי לכם כדאמרינן באתרוג ערלה דאינו יוצא בו משום דאין בו דין ממון ולא הוי לכם ואם כן אם יוזלו אתרוגים ולא יהיה המובחר שוה פרוטה בטלה מצות אתרוג אתמהה (אמר המחבר חקירתו ראויה