שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצא

מצותיה ויתלהב באש זרה להטיל מום בקדשים למען רמות ההמונים אשר יחזיקוהו לירא וחרד על דבר ה' וטוב ממנו הנער ובער אשר כמעשהו בבית כן מעשהו בשער כמאמר חז"ל אל תתיראו לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים. ועוד דברו חז"ל בקדשם. אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך. אם ראית עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו. וזה אשר רמזו לנו חז"ל ברוך שבחר בהם ובמשנתם. וציינו בסימנים והתוו תו על מצח הערבה והיינו איש ההמוני איזו הוא אשר יוכשר לבא בסוד ואגודת ישרים. אשר קנה שלו אדום היינו איננו מתחסד להראות מראה לבנונית להונות בני אדם אלא כאשר הוא כן מראהו אדום. ועלה שלה משוך. רמזו בזה אשר עוד לא נשחתה נפשו להלעיג על דברי צדיקים. ועוד לו בית אחיזה להמשך ולהטות לבבו למוסר ישרים. ופיה חלק כמשמעה. שפה לפיו סביב להשתמר מלדבר על צדיק עתק בגאוה ובוז. איש אשר אלה לו תקוה לו לעלות בהר ה' בסוד ישרים ועדה. לא כן צפצפה היינו המצפצפים והמהגים ביראת ה' וכל רוח אין בקרבם סימנם הלא המה קנה שלה לבן. המה המתחסדים וגם מתקדשים ומטהרים לזרות אבק על פני העם למען יחזיקוהו לנאמן עם אלהיו. ועוד עלה שלה עגול באין תקוה לאיש הזה להמשך אחר דעת קדושים. כי הוא על חוג רשעו יסוב סביב סביב באין יד ובית אחיזה לו למשכהו וללמדהו מוסר ודעת. כמאמר החכם מכל אדם. דור טהור בעיניו מצואתו לא רוחץ. ופיה דומה למגל. היינו שעוד פיהו ימלל רברבן. ועל קדושי עליון ידבר תועה לפגום ולהטיל מום בישרים ותמימים. האיש הזה יבדל מקהל ה'. הוא ישכון חררים. באגודת ישרים. אל יבא. ומקשה הגמרא והא תניא דומה למגל כשר. דומה למסר פסול פירש רש"י ז"ל מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד. מסר היא מגירה ופגימותיה הולכות נכוחו. היינו שיש שני מינים במדברים עתק ומוציאי דבה על איש הישר הולך. המין האחד בהבוערים כשנוגעים בהם לרעה בדבור או במעשה אז אין מעצור לרוחם. יחרפו ויבזו את האיש הישר. יבדו מלבם דברים אשר לא עשה מעולם. לא כן אם לא התחרו במרעים. גם הם ישתקו ולא יעוררו קנאה. והמה כדמות מגל אשר אך אז יפגומו אם יעברו על הפגימות לצד אשר הפגימות נוטים לא כן אם יעבור עליהם מצד האחר. המין הזה מבני האדם עוד תקוה נשקפה להם כי ישובו לטוב וכשרים הם לערבה כי לא יאבדו מתוך הקהל אמנם המין השני הדומים למסר כי בכל צד שתלך עמהם יחרצו ככלב לשונם. ורגז ושחק ואין נחת המה בטח מיורדי שחת. ואין להם חלק באגודה לקחת אלה דברי הרב שארית יוסף בחידושיו לסוכה ד' ל"ד והוא רמז נכון:

דן) במה שאין העולם נזהרים מלטלטל את הלולב ביום טוב אחר שיצאו בו ידי חובתם כתבתי בשדי חמד סי' ב' אות ג' בשם הגאון מהר"ם פרידבורג בשו"ת דברי מרדכי סי' ל"ח שיש להם על מה שיסמוכו כי כן היא שיטת רש"י והר"ן והמחמיר תבא עליו ברכה ולא איסתייעא לי אז לבאר על מה אדני החומרא הוטבעו ואחרי כן ראיתי שדברו בזה בספרים שהשגתי אחר כך לכן אכתוב תורף דב"ק טעמו ונימוקו בקיצור בס"ד וזהו בראשית מאמר כתב דלכאורה מנהג העולם הוא היפך המבואר בתוספתא סוף פרק לולב הגזול ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג כיון שיצא בו אסור לטלטלו וכן בירושלמי שם כיון שהניחו על הארץ אסור לטלטלו וכן משמע בש"ס דילן ריש פרק לולב וערבה אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת כתבו התוספות אף על גב דחזי למצוה שייך בו איסור מוקצה לטלטל מאחר דאין עשוי כלי הרי דדוקא בשעת קיום המצוה הוא דנדחה איסור מוקצה אבל לאחר שיצא בו אסור לטלטלו ואיברא שדעת הרש"ל בתשובה והרמ"א בסימן רס"ו דמותר לטלטל האיזמל אחר המילה משום דאין מוקצה לחצי שבת אך בטורי זהב ובמגן אברהם סי' של"א השיגו על זה מעלי שקצבו עליו בשר דאסור לטלטלו:

אמר המחבר מרן מוהרד"ף בספר חסדי דוד (ח"א השגתיו מקרוב) בדף ק"ב סוף ע"ד כתב דטעמו דר' יוסי דאסר לטלטלו אחר שיצא בו הוא משום דכיון שהצניעו במקומו דגלי דעתיה דתו לא בעי ליטלו בידו היום לחיבוב מצוה מעתה הוה ליה מוקצה דודאי לא פליג ר' יוסי לאסור חיבוב מצוה ואין זה ענין לבעיא דבפרק אין צדין ד' ז"ך אי יש מוקצה לחצי שבת דהתם איירי במידי דאיחזי בבין השמשות והדר אידחי והדר איחזי בההיא אבעיא לן אי נימא הואיל ואידחי אידחי או לאו אבל כל עוד דהוא דחוי פשיטא דאסור והכא אף דמעיקרא איחזי הדר כשהניחו מידו אידחי ותו לא איחזי עד יום שני ומכל מקום לא פסקוה הרמב"ם והפוסקים ואפשר דסברי דמדקתני ר' יוסי אומר משמע דרבנן פליגי אף דלא אשכחן להדיא ומההיא דתני גבי אנשי ירושלים עמד לקרות בתורה מניחו בארץ והדר תני דחוזר ונוטלו אין להוכיח כלל דהתם כשמניחו לא אסח דעתיה מניה כלל ואפילו ר' יוסי מודה שוב ראה דברי הירושלמי דסוף לולב הגזול חבריא אמרין דברי ר' יוסי שמצות עשה דוחה לא תעשה וכו' (הביא כל לשון הש"ס ירושלמי ועמד עליו לבארו וסיים) ולפי דרכנו למדנו דטעמיה דר' יוסי דהכא בתוספתא משום דסבר דאסור בהנאה כמו שאמרו בירושלמי ומעתה אף שלא פסקו הפוסקים דין זה בהדיא הוא מובן ממה שכתבו בסי' תרנ"ג בהדס דאסור להריח בו דהוקצה למצותו דממילא נשמע דבר זה דביום טוב אחר שהסיח דעתו ממנו מחיבוב מצוה הרי הוא מוקצה שוב ראה מה שכתב במגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק כ"ח שהביא דין זה בשם דרכי משה והצריך עיון דאין מוקצה לחצי שבת ולא קשיא מידי דיש לחלק כנז"ל וכבר הרגיש בעצמו וציין לעיין למה שכתב בסי' של"א ששם כתב החילוק הנ"ל אלו תורף דב"ק והוא תנא דמסייע להרב דברי מרדכי דמהכא שמעינן דאסור לטלטל הלולב ביום טוב אחר שיצא ידי חובת נטילתו והחבוב מצוה:

אמנם הקשה שם (בדברי מרדכי) מדתנן בדף מ"ב מקבלת אשה מיד בנה ומחזירתו למים בשבת ואמרינן בגמרא פשיטא מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא קמשמע לן ופירש רש"י כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר לטלטל לכלי הרי דאין בלולב איסור טילטול אף שיצא בו כיון דראוי לנטילת אנשים אף לאשה מותר דתורת כלי עליו ולפי זה מחמה לצל מותר והוא היפך סברת התוספות הנ"ל וכתב לבאר במאי קמפלגי התוספות ורש"י וגם עמד לבאר דלא תיקשי להתוספות מההיא דמקבלת אשה מיד בנה וכו' ושוב שקיל וטרי בדעת הר"ן היכי סבירא ליה דבריש פרק לולב וערבה כתב כדברי התוספות הנ"ל דאף דחזי למצות שייך בו איסור טילטול כיון דאין עליו תורת כלי ובההיא דמקבלת אשה וכו' כתב כדברי רש"י כיון דחזי לאנשים מותר לכל בטילטול וחלילה לומר דלא חש למינקט הכא לשון רש"י והכא לשון התוספות אף דסתרי אהדדי (אמר המחבר עיין במה שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים ריש סי' ד') וכתב ליישב במה שדקדק בלשון הר"ן שלא כתב בההיא דמקבלת וכו' כלשון רש"י ממש כיון דחזי לאנשים תורת כלי עליו אלא דילג תיבות תורת כלי עליו ואם כן יש לומר דסובר כהתוספות דאין תורת כלי עליו וטעמא דמקבלת אשה וכו' הוא משום דאין מוקצה לחצי שבת אלא דקשה עלייהו מהתוספתא והירושלמי דאסרי טילטול לולב ועל התוספתא ניחא ליה ליישב שגירסת רש"י והר"ן היתה בהתוספתא כגירסת הגר"א ביו"ד סי' רס"ו ובארח חיים ריש סי' תרנ"ח יום טוב הראשון של חג שחל בשבת כיון שיצא ידי חובתו אסור לטלטלו (הוסיף תיבות שחל בשבת) ותמוה לכאורה הלא גם ביום טוב בלבד אסור מוקצה וצריך לומר דביום טוב שחל בחול כיון דהזריזין אוחזים אותו כל היום לכן אף אחר שהניחו בארץ מותר ליטלו ואין בו איסור מוקצה משום דתורת כלי עליו כפירוש רש"י אבל בשבת יש לומר דאחר שיצא בו אסור לטלטלו שמא יוציאנו לרשות הרבים אך מהירושלמי קשה ודוחק לומר שגם הירושלמי על יום טוב שחל בשבת הוא דקאמר דאסור וכו' וצריך לומר דסובר רש"י דהא דאמרינן הניחו בארץ אסור לטלטלו לאו משום מוקצה הוא אלא הכונה שאם רוצה ליטלו לאיזו הנאת גופו אסור והיינו דמסיק שם זאת אומרת דאסור בהנאה ועוד יש לומר והוא העיקר דאיכא למימר דש"ס דילן בדף מ"א ע"ב פליג על הירושלמי דהא